אני מפחדת לכתוב לך מהעתיד כי יש משהו מאד מחייב בחזון ובציפייה שתהיי משהו גדול. אולי את בגיל בו מתחילים להנמיך ציפיות. ובכל זאת הייתי רוצה לכתוב לך . אל תפחדי לרצות דברים ולאהוב עם כל הלב ולהביע את הרגשות שלך ולתת ולהקשיב ולנסות גם דברים שנראים לך מופרכים בהתחלה.
כרגע את מרגישה שויתרת על עצמך מבחינה מקצועית ושאת מתפשרת אבל אני מאמינה שאת יכולה לתת לעצמך צ'אנס גם בתוך המסגרת הלכאורה מוגבלת . תכתבי והרבה כי הכתיבה היא הבית שלך. המקום החזק שלך בו את מרגישה בטוחה ומוערכת. הכתיבה כבר הובילה אותך למקומות טובים והיא תמשיך להוביל אותך בהמשך. את לא אדם של יעדים וזה גם דבר טוב. את אדם שחי בהווה ומעדיף להשאיר את העתיד קצת מעורפל ומפתיע לטוב ולרע.
תחזקי את האהבה שלך ואת הזוגיות. חברות ובלוגים זה דבר טוב אבל את לפעמים עוברת את הגבול. תמיד אפשר למצוא דברים חדשים ויפים בבן הזוג שלך ולפעמים את פשוט לא רואה ואת גורמת לו מבלי דעת להרגיש שהוא במקום שני וחיי החברה שלך במקום ראשון. זה ממש לא צריך להיות ככה.
עוד דבר: תקשיבי לילד שלך ותמשיכי להרעיף עליו אהבה ולתת לו להרגיש שאת המקום הבטוח שלו ושבכל דבר הוא יוכל לפנות אליך. אל תכעסי עליו על דברים קטנים ומעצבנים שהוא עושה כי כל כעס שלך נראה טריוויאלי משאיר אצלו רסיס של התנגדות . שמרי את הכעס לדברים המשמעותיים ביותר.
אני בסך הכול אוהבת את האדם שאת עכשיו ובעיקר את הרצון העז שלך להשתפר ולתת מעצמך יותר. את אדם צומח וזה יישאר כך.
myreaderlife 