ארכיון חודשי: יוני 2016

את כל הילדים בעולם /טל ניצן

רגיל

התכניות לחג השבועות קצת השתנו וכך מצאתי את עצמי עם אוקיאנוס של זמן ועם ספר מצוין שמזמן רציתי לקרוא.

"את כל הילדים בעולם"  ספר הפרוזה הראשון של טל ניצן שאני מכירה ואוהבת את שיריה ואת תרגומיה קראתי בנשימה עצורה. זה ספר מכאיב ומנחם בו זמנית גיבוריו הם אישה אם חד הורית, כתבת ועורכת תרבות באתר פופולרי שהבוסית שלה תמיד דורשת ממנה להקליל את הכתיבה שלה ולכתוב על נושאים פופולריים, מה שמנוגד להבנה שלה את התפקיד . בבנה הקטן , הרגיש והמלא דמיון מתעמרים בגן הילדים בידיעת הגננת. השכן הוא מורה בבית ספר, אדם מופנם ועדין נפש שאוהב בשעות הפנאי ללמוד לנגן בגיטרה , בכל שבוע שיר אחר. אחת מתלמידותיו, נערה רגישה וחכמה שבעבר הציקו לה בשל משקלה ולאחר מכן הפכה לשולית בחברה.

הכאב ברור, אנשים חכמים עם עור דק . רגישים מאד ששייכים ולא שייכים לעולם הקשוח והאכזרי שהם חיים בתוכו. המבוגרים מוצאים דרך כלשהי להסתדר בשולי העולם הזה אבל מה עם הילדים?

הכתיבה פיוטית ומפעימה אבל הפיוטיות לא מכבידה אלא מוסיפה. יש חסד במפגש בין הגיבורים שמבינים בלי הרבה מילים את הכמיהה והצורך בחום. הספר חף מקיטשיות וההרגשה היא של מעבר מהפנים אל החוץ. המופנמות שמפריעה לגיבורים בעולם החיצוני עושה איתן חסד במפגש ביניהם.

זה ספר מלא רוך וקסם. קוראים אותו בבת אחת בבהילות. הוא נוגע בנושאים שמפחידים אותנו כמו בדידות, רגישות ובעיקר בשאלה עד כמה אנחנו יכולים להגן על ילדינו. הגיבורים מעוצבים ביד אמן, בניואנסים דקיקים והם מעוררי אהבה .

תכניות לשבוע הספר, ספרייה חדשה ועוד

רגיל

הגיעה הספרייה ועצם סידור הספרים עליה היה פעולה מענגת  סוג של ספירת מלאי ודפדוף בזכרונות. הפורמט הדיגיטלי לא מאפשר את זה בצורה החושנית הזאת יש ספרים שייכים לתקופות. יש ספרים שמלווים ברגש אשמה על שהם שם אבל מעולם לא העמקתי בהם ויש ספרים שמשמח אותי שהם שם. ספרי שירה וספרי אמנות שייכים לקטגוריה הזאת. אני מוקסמת מעצם הסידור של חלון הראווה של הקריאה שלי.

השנה אלך לשבוע הספר בתל אביב. שמעתי ששם הכי שווה וחברה הזמינה אותי לחגוג איתה ועם עוד חברים את שבוע הספר בהסתובבות ובמסעדה ועל מי אני עובדת, ברור שגם רכישה.

כרגע מתכננת לרכוש את "כל מה שלא סיפרתי לך" של סלסט אינג ששמעתי עליו רבות וטובות והוא יוצא בהוצאת סנדיק שזה מבחינתי עוד תו איכות. ואת "הסיפור על שם המשפחה החדש" של אלנה פרנטה שהוא המשך של "החברה הגאונה" זו סופרת מעולה וחדה כתער גם אם מרושעת לעתים (העניין של הרשעות הוא אבחנה של חברה שאני מאמצת.).

הרשתות החברתיות, מועדון הקוראות שאני חברה בו והעבודה שלי מפגישים אותי באופן אינטנסיבי עם עולם הספרים.אני חווה עכשיו הרבה יותר את הקריאה כפעולה קולקטיבית. אני מודה שלא קל לי לעשות את זה. אני לא טובה בליזום שיחה על ספר שקראתי גם אם אהבתי אותו מאד אבל כשמתפתח דיון גם לי יש מה להגיד. הייתי רוצה לשכלל את המיומנות הזאת של לדבר על ספר. יש בה כל כך הרבה ועכשיו זה גם לחלוק את ההתלהבות מעצם ההנאה והתשוקה לספרים וזה דבר נפלא.

ובאופן פרדוקסלי אני בתקופת משבר בקריאה שלי. אולי זה הקיץ שמטגן לי את תאי המוח ואולי אלה החשודים הקבועים.  הטלוויזיה והרשתות החברתיות. לא מצליחה לקרוא קריאה נינוחה כמו פעם.

מתגעגעת לזה.

.

.