ספטמבר

 

 עבודה: כשיצאתי לחופשה הרגשתי שהשארתי המון דברים פתוחים מאחורי וזה מעיק עלי ועכשיו גם החופש נראה לי ארוך מדי.

 

ביום כיפור צמתי כמו שעשיתי בשנה שעברה. הספק קריאה מטורף של שני ספרים שהרבה זמן רציתי לקרוא אבל הם דרשו ממני התמסרות  ולא הרגשתי שאני יכולה לקרוא אותם בהפסקה: "אגם הצללים" ו"השטן נמצא בדברים הקטנים". אגם הצללים הוא ספר שכתבה חברתי היקרה רוני ונהניתי ממנו מאד. כשקוראים ספר שכתבה חברה את מצד אחד יודעת שהיא כותבת נהדר ושאת תמותי על הספר ומצד שני יש קול קטן שמנקר, מה אם לא? אז לכן הספר חיכה לי בסבלנות כמה חודשים וממש ממש אהבתי.ספר פנטזיה ישראלי שמשלב את עולם הכישוף עם שירה. נראה לי שרק רוני יכולה לכתוב כזה ספר.

השטן נמצא בפרטים הקטנים הוא ספר אוטוביוגרפי שמספר על בחורה שחולה בקפדת (OCD) והפכה ליהודיה דתיה אורתודוקסית. המפגש של הקפדת עם הדתיות שדורשת אורח חיים מאד מוגדר לפרטי פרטים הפך את העניין למצחיק ומטריד בו זמנית. בסוף גם קצת מייגע.

 

אז יום כיפור עבר וכמעט לא הרגשתי את הילד שלי שיצא עם חבריו והאופניים. בכלל חיי החברה שלו תופסים מקום משמעותי בחיים שלו והוא וחבריו קובעים ביניהם. יש לו חבר שהוא נוטה להתנחל אצלו (יש לו גינה והורים שמאפשרים כנראה יותר מאיתנואז יותר כיף אצלו).קצת מביך אותי חוסר הסימטריה הזה. אנחנו מציעים לחבר לבוא אלינו ובינתיים הצלחנו פעם אחת.

 

הילד שלי גם חוזר לבד הביתה מה שמאפשר לנו לעבוד כמו שאנחנו אמורים וגם לנסוע יחד. בקיצור, חיים אחרים.

 

יש לי שלוש חברות מהתיכון שאנחנו נפגשות כל יום הולדת. כבר שנתיים שלא מצליחות להיפגש . לאחת מהחברות היה יום הולדת ואיחלתי לה בפייסבוק ואז היא כתבה לי שהיא מתגעגעת. החלטנו להיפגש ארבעתינו לכבוד יום הולדתינו ה 40. למרבה ההפתעה זה היה הרבה יותר קל ממה שחשבנו והיה מפגש באמת מהנה. חבל שנושאי השיחה מתחילים להשתנות. דאגה להורים חולים, חברה משותפת שהתגרשה פעמיים,משבר גיל ה40 וכו'.בכל זאת האהבה שלנו נשארה.

 

קראתי שמשבר סביב יום הולדת עגול מתרחש שנה לפני וזה מאד התאים לשנה הקודמת. השנה פחות הרגשתי אותו אבל חזרתי להיות ג'ינג'ית וירדתי 5 קילו. הדיאטה עכשיו קצת תקועה אבל זה שאנחנו עושים אותה בזוג מאד עוזרת לא לשבור אותה לגמרי. בסופו של דבר חשובה לי מגמת הירידה יותר מקצב הירידה.

 

נוסעים שוב לספרד. כבר אין לי כוח לכל ההקטנות סביב העניין הזה. יהיה מעולה וזהו.

 

הכול בסדר בעצם, יותר מבסדר, נפלא אז למה תמיד אני כל כך מעוכה בעונה הזאת? אין לי הסבר לכך.

 

שנה טובה

אני תמיד מרגישה קצת עגמומית סביב ראש השנה. אולי זה בגלל שהנפש שלי מתמרדת נגד ציוויי שמחה ואולי כי בכל זאת זו תקופה של חשבון נפש רוחני שגם אם לא יושבים ועושים אותו או מבלים שעות בבית הכנסת מרגישים את זה.ואולי זה התורים האינסופיים והצורך לזכור המון דברים ולדאוג למתנות. זה מוזר אבל נראה לי שאני זו שמתפעלת את המנהג הזה של לתת מתנות בחגים. רוב בני המשפחה די פסיביים בעניין.

ודווקא אתמול היה יום של לא לעשות כלום ויצאתי ממנו עצבנית נורא. וגם קשה לי לכתוב ברכות של ראש השנה וגם לקבל והשנה יצאתי א סוציאלית במיוחד.

 

השנה הצלחתי לקבל את זה שזה ככה כמעט כל ראש השנה (אחר כך אבדוק בפוסטים משנים קודמות) וזהו.

 

השנה אני אכתוב דווקא על ההשגים שלי מהשנה הקודמת:

 

1.  מצליחה לתפעל מועדון קריאה נהדר שמקבל חיים משל עצמו ופושט ולובש צורה . ההרכבים משתנים אבל הגרעין נשאר וזה כיף.

2. הצלחתי להתחיל תהליך של ירידה במשקל. אמנם הדרך עוד ארוכה אבל אני מרגישה בו נינוחות שלא הייתה קודם.

3. בעבודה היו לי הרבה התנסויות מקצועיות וגם אתגרים וחוויות לא קלות אבל אני מצליחה לעמוד בזה ואני מרגישה משמעותית. זה לא מעט.

4. הצלחתי לחזור לקרוא הרבה.

 

 

ומה השנה?

1. להמשיך את כל הנ"ל

2. לכתוב יותר

3. לשמור על קשר עם חברות ולא רק בפייסבוק.

4. לצרוך יותר תרבות.

5. לבזבז פחות זמן ברשתות חברתיות

6. להקשיב לאחרים וגם לעצמי.

7. לקנות בגדים איכותיים ומדויקים ובמקביל לקנות פחות.

 

מאחלת לכולכם בהצלחה עם ההחלטות שלכם ובכלל שתהיה שנה מלאה ברגעי אושר, מזג אוויר מושלם, חוויות טובות ואנשים שאוהבים אתכם וכל זה כמובן עם בריאות נפלאה.

 

שנה טובה!

 

הדברים הטובים של היום

הדברים הטובים של היום הם:

1. אתמול שהיה יום קשה נגמר.

2. שיניתי קידומת במשקל

3. חזרתי ליהנות מקריאה

 

וחוץ מזה חזרתי לכתוב בבלוג הקריאה שלי.

 

והנן חזר לבית הספר ואתמול ארגנתי איתו את פינת הלימוד שלו. מרוצה מהתוצאה.

 

מה אני קוראת עכשיו

אני מתחילה להבין את היתרון בקריאת ספר לא סחיב. אני קוראת עכשיו את "החוחית" של דונה טארט והקריאה במיטה אמנם איטית אבל מאפשרת התחברות יותר עמוקה לספר.

אני קוראת במקביל את החוחית ואת "לילה אחד, מרקוביץ" ספרים שונים זה מזה בתכלית אבל שניהם מצליחים לספק לי חוויית קריאה אחרת. אני מתה על השפה של "לילה אחד, מרקוביץ" שהיא משלבת בין משלב ששייך לתקופת טרום קום המדינה לבין שפה עכשווית והיא עושה את זה בהמון חן. הדמויות בה כואבות מצחיקות ואפשר לחוש אותן . אז את מרקוביץ' אני קוראת באוטובוס ואת החוחית במיטה.וכמו כן החלטתי שהגיע הזמן להכיר לבן שלי את "משפחתי וחיות אחרות" של ג'רלד דארל ואני סקרנית לדעת אם יתחבר או שזה מוקדם. שפה שמצליחה להיות פיוטית ומצחיקה בו זמנית כמעט תמיד עושה לי את זה

זו בעיה כי במקביל לקריאה יש לי הרבה ספרים שאני לוטשת אליהם עיניים ואפילו מוכנה לקנות אותם ויש ספרים שמחכים לי בערימות. יש לי חשקים משתנים בתדירות מטורפת וגם חובות קריאה מקצועיות.

המסקנה שלי היא שאני לא קוראת מספיק..