ספרים

הקיר מאחורי ארון הספרים גידל פרחי עובש גדולים ורק כשהתחילו להציץ מאחוריו הבנו שאכלנו אותה.

הספרים לא הספיקו להיפגע וכך ערימות ערימות עברו דירה למשכנם הזמני בארון הבגדים. לכל ספר וספר היה סיפור, כל ספר וספר היה שייך לתקופה אחרת בחיים. נזכרתי בתקופת ההתלהבות שלי מהרוקי מורקמי.קניתי כל ספר וספר שלו  וגם קראתי אותם. אני גיליתי אותו עוד בספר "הפיל נעלם" שהיה מלא בסיפורים קצרים מוזרים בצורה חביבה. ואז "יער נורווגי" ו"דרומית לגבול ומערבית לשמש". ואז יום אחד, אולי אחרי "מרדף הכבשה" זה נגמר.

 

יש לי את כל הספרים בעברית של בננה יושימוטו וגם אחד באנגלית שאף פעם לא הגעתי אליו. היא נפלאה באמת. יש בכתיבה שלה אלגנטיות מהורהרת שמאד התאימה לי.מין בדידות קיומית כזו.

 

ויש עדו הרבה, יש המון צ'יק ליט כמו מריאן קיז שעד היום אני מוכנה לקרוא כל דבר שלה וקניתי הרבה. ויש את הספרים שקיבלתי מסבתי כשלמדתי תיאטרון. ספרים צהבהבים על המלט וגם ספר שירה של מרגרט אטווד. 

ויש גם ספרים ניצולי דילול ספריות. שמתי את ידי על קלריס ליספקטור הנהדרת שמצליחה לדייק ולכתוב עולמות במלים מועטות. הגעתי לגיל שאני מעריכה במיוחד דיוק.

 

אז זה היה די מענג להעביר את הספרים דירה, למרות הידיעה שסביר שלא ניפגש בקרוב. יותר מדי ספרים שיצאו לאחרונה ובא לי לקרוא אותם, פחות מדי זמן להתמסר לספר.כמה ספרען אהובים קיבלו מקום בשידת הטלוויזיה.

 

בקיץ  אחרי שנוודא שהמקום יבש נקנה כוננית ספרים חדשה. הכוננית ליוותה אותנו עוד מהתקופה שהיינו סטודנטים תפרניים ומשום מה הצליחה לשרוד את כל מה שכונניות הספרים של איקאה לא הצליחו. לנן יש ארון ספרים מפואר מזמן אחרי קריסת הבילי והבנתי שאני רוצה גם משהו רציני יותר.

 

אני ממשיכה לקנות ספרים. זה משהו די חולני בהתחשב במקצועי וביכולת שלי להגיע לרוב הספרים שאני רוצה. אבל יש משהו כל כך מענג בחנויות ספרים שאני לא מוכנה לוותר עליו. לפעמים אני מדללת או מעבירה הלאה אבל אני לא יכולה לוותר על קניית ספר שממש בא לי עליו, גם אם אקרא אותו פעם אחת בלבד.

 

 

 

החיים הקטנים שלי

היינו בספרד וביקרנו בסלמנקה באוניברסיטה מדהימה בסלמנקה שגרמה לי להתפעם מיכולת ההמצאה האנושית. בשנים האחרונות אני מוקסמת מיצירות אדריכליות. היכולת הזאת לבנות מאוסף עצום של פרטים יצירה שלמה ועל זמנית היא יכולת אלוהית.

 

ואני ממשיכה בחיים שלי, יש דברים שמסתדרים ממש יפה עכשיו. אני מרגישה תחושה משונה וזרה לי של שביעות רצון עצמית ואז קול קטן בי שואל את עצמי, היי, מתי זה קרה?

ויש לי חשק עצום להדריך שגורם לי לקבוע הדרכות ולעודד מרצים להזמין הדרכות למרות שאני לא מתוגמלת על כך בנפרד כי זה נותן לי המון תחושת כוח ויכולת.

 

אני גם מרוצה מאיך שאני נראית. הצלחתי לרדת חמישה קילו (ולהתקע שם) בזכות קבוצה בפייסבוק ואני מרגישה שזה נעשה בצורה מאוזנת ונכונה לי.

 

לאחרונה פגשתי באנשים מהעבר שלי. המקריות המשונה הזאת גרמה לכך שזה יקרה באותו יום. הבחורה שטיילה איתי בדרום אמריקה  ובחור שלמד איתי תואר ראשון ועכשיו הוא חוזר להשלים תעודת הוראה. שניהם פגשו אותי אז בנקודות של שינוי בחיים שלי. הטיול קרה קצת אחרי שהכרתי את טוליו ועם הבחור הייתה לי שיחת נפש בבית אבות כשהייתי באה לבקר את הסבתא רבה שלי שהייתה בנקודת סיום בחיים שלה ואני במקביל הייתי בתחושת תקיעות בחיים שלי.

 

נן הופך למתבגר צעיר. מזדהה מאד עם אבא שלו ואיתי כל הזמן נכנס לעימותים. בעיקר ענייני לימודים שנוגעים בנקודה כואבת מהעבר שלי. העובדה שהייתי תלמידה ממש גרועה. נן ממש לא כמוני אבל הקשיים שלנו דומים. חסרה לי הרכות שהייתה פעם בקשר שלנו. קשה לי לעשות את המעבר הזה לילד הזוויתי והווכחן. את גן הווכחנות יש לו משני הצדדים.

 

החלטתי כמה דברים קטנים לגבי עצמי:

לחזור להליכות

לשים ליפסטיק

להפסיק לשים על שיעורי הבית של נן כי זה מוריד לי שנים מהחיים.

לזכור כשאני שבוע לפני מחזור לצמצם מגע עם אנשים ככל האפשר.בריא לכולם.

 

חורף טוב ושלווה פנימית. הגיע הזמן לזה.