ארכיון חודשי: נובמבר 2012

כשהתותחים רועמים המוזות קוראות או כך הייתי רוצה להאמין

רגיל

אני בתקופה קצת חלשה מבחינת קריאה. זה לא שאני לא קוראת אבל אני לא מצליחה להילכד בספר כמו שהייתי רוצה. אני קוראת את "בזעיר אנפין" של ירמי פינקוס וזה ספר משעשע, קצת מזכיר לי את חנוך לוין ובכלל יש בו טיפוסים כאלה של פעם אבל אני לא נתפסת שם ואפילו לא טורחת לסמן את המקום שהפסקתי בסימניה. שאלתי גם את "על רקע רומנטי" של מרים קוץ הזכורה לי לטובה מהטורים ב7 ימים וגם לא הצלחתי להתחבר.

הראש שלי בכל מיני מקומות אחרים כנראה. העיסוק הבלתי פוסק במלחמה , הניתוח הקל שהבן שלי אמור לעבור השבוע, הצורך לתחזקאת החיים ולנרמל אותם כמה שרק אפשר אבל בשבילי חיים נורמליים הם חיים שגם קוראים בהם.

אולי זה הזמן לחזור לספרי הילדים. איתם באמת אפשר לברוח.

הגעתי לספר פחות מוכר של אסטריד לינדגרן נילס קרלסון צוציק . כולו סיפורים קצרים שמתארים ילדים במצב של בדידות שמוצאים להם חברים דמיוניים מסוגים שונים. חלק מהסיפורים היו מהנים מאד ומלאים בכושר המצאה (למרותה שכיום בלתי נתפס לחשוב על נורמות כמו ילד בן שש שנשאר לבדו בבית עד שהוריו יחזרו מהעבודה . אותו ילד גם מדליק בעצמו את האח (!!!)). חלק מהסיפורים היו מתקתקים מדי אפילו לטעמי (סיפורי פיות למינהם) אבל הרעיון המלכד בהם של הדמיון כסוג של מושיע מאד מצא חן בעיני.

הספר תורגם ע"י דניאל נחשול,שסיפורו מרתק כשלעצמו. מדובר באיש אשכולות שהיה ממיסדי קיבוץ מעגן מיכאל, פיזיקאי, מטאורולוג, בלשן  ומתרגם. את השפה השוודית למד בכוחות עצמו. הוא מת מוות טראגי בגיל 42 מעצם של דג שנתקעה בגרונו.עובדה זו גרמה לי לזעזוע כשחשבתי על כמה חיים עשירים ומלאים יכולים להקטע בכזאת בנאליות פתאומית.

גלשתי לכיוון קצת מורבידי.

ועכשיו שאלה: מהם ספרי הילדים האהובים עליכם או הזכורים ביותר? האם אתם יודעים להגיד למה אהבתם דווקא את הספרים האלה? אני בטוחה שתהיינה תשובות מעניינות ביותר.

שווה פוסט בפני עצמו