שוקלדת ברצינות לחזור לפרויקט 100 הימים מהסיבה הפשוטה שאני בתקופה עגומה. אולי זה הפער בין החופש של נן שנהנה בקייטנה וחוזר שזוף ומתוק ועם ריח בריכה לבין האי-חופש שלי שצריכה חלקום בבוקר וללכת לעבודה ולעבוד.ולחזור מאוחר ואז להמשיך לטפל בעניינים השוטפים. לא שאני עושה את זה, כן.
ואז אני קוראת את עדי וכמעט נופלת מהכיסא כי דברים כאלה הרי לא קורים לאנשים שאנחנו מכירים (הגם וירטואלית) ובנוסף גם שומעת על בוסית לשעבר שמתה בגלל גילוי מאוחר של סרטן השד ואני לא מדברת על נשים סביבי בעבודה שנמצאות בשלבי החלמה שונים.
ודווקא עכשיו אני נבדקת ומתחילה לנער את ההדחקה ומבינה שזו אחת מהחובות שלי לעצמי ולמשפחתי. להיבדק.
איפה היינו, ברצון להיות חיוביים יותר.
היה לנו מפגש במועדון הקוראות על "תוחלת החיים של אהבה" של ינץ לוי. ספר שעוסק בהתמודדות של משפחה עם אח חולה איידס ואב חולה אלצהיימר. ספר חכם באמת שמפליא לתאר דינמיקות משפחתיות ודפוסי התמודדות ובריחה שונים וגם שימוש בכתיבה כמרכיב תיעודי/תרפויטי.
היתי אחת מהמנחות של המפגש . לראשונה מאז החלטנו שכל פעם שתיים ינחו בהתנדבות. הלך לא רע כי זה היה ספר שהיה הרבה מה להגיד עליו וגם היינו 11 שזה אחלה מספר לעורר דיון מעניין.
אבל שוב המוות הזה…
יש משהו מערער ומפחיד בתקופה הזאת, יותר אגרסיות, יותר אסונות, יותר בשורות רעות.
אז יאללה נהיה חיובים
גיליתי להפתעתי שלנן יש עוד שבוע קייטנה. זה היה טוב כי אחרת היינו צריכים להתחיל לחשוב מה עושים השבוע.
מצליחה לעמוד בחלק מהמשימות שהנטורופתית נתנה לי. שותה קקאו אחה"צ בעבודה וזה עוזר.
היום נפל לי הארנק ולפני שהרגשתי מישהי יצרה איתי קשר בעזרת תושיה וכך חזרתי לקחת את הארנק.
קיבלתי מחמאות על הלבוש שלי.
עזרתי היום לכמה נשים שאני אוהבת.
הייתי במקום העבודה הקודם שלי . הייתה לי שם פגישה טובה עם מישהי שאני מתייעצת איתה לגבי פרויקט בעבודה הנוכחית שלי וכן פגישה עם מישהי שעבדתי איתה בעבר. זה היה בכלל כדי לשאול ספרים שטוליו היה צריך.
מתחילים להריח את סוף השבוע. עוד מעט.
אתמול עשיתי תבשיל נפלא מירקות, חומוס וטופו. שמחה שנשאר לי אוכל.
myreaderlife 