ארכיון חודשי: אוקטובר 2012

לקרוא או לכתוב זאת השאלה.

רגיל

יש תקופות כאלה בהן אני מוקפת כל כך בספרים משובחים שקשה לי לעזוב שאני מרגישה קושי אמיתי לכתוב. האצבעות שלי משתתקות כאילו החוכמה והשנינות והיכולת לשלוט במילים של כותבים אחרים באה על חשבון היכולות שלי.
ואני רוצה לכתוב על הספרים האלה, לנסות לפצח את סוד הקסם שלהם. מה גרם דווקא להם להתחבב עלי כל כך שאני רק מחכה לשעת כושר כדי להיפגש איתם שוב .
את הכלה היהודיה / הגר דורון לקחתי במקרה מעגלת הספרים בספרייה. מיהרתי מאד לקורס שאני לומדת בו שנמצא צמוד לספריה והספר הזה קרץ לי בכריכתו הצהובה. עכשיו אני קוראת אותו ומרגישה כמה הגר הים (HAYAM) הגיבורה שלו מקסימה אותי. מדובר באישה שחוקרת וכותבת וחיה בתוך המילים והשפה שלה היא מין קרקס נפלא ושילוב של סגנונות וציטוטים והיא משחקת בשפה בצורה כל כך נפלאה ואותנטית שמאז נבוקוב לא הוקסמתי ככה (ואותו לא קראתי בשפת המקור). איך היא עושה את זה?להגר יש: 1. סנדק . איש עסקים ובעבר חוקר באוניברסיטה שמנחה אותה בכתיבת הדוקטורט ומספק לה ספרים נדירים וחברה אינטלקטואלית וגם סוג של אהבה.2. בן זוג שחי איתה בדירה התל אביבית. בין הזוג הוא תקליטן וטיפוס שמאד טוב בלתת מרחב אישי כשצריך ותמיכה מורלית כשצריך. 3. ידיד טוב
לא סתם הגר מוקפת בגברים. יש לה קושי עם ניתוחים רגשיים (מה שלדעתה מאפיין חברה נשית, טוב שלא כתבה חפירות) והיא מעדיפה את המעשיות האינטלקטואלית של חברה גברית וגם סקס לא מזיק.

והספר הזה לא קיבל כמעט הדים ואפילו אני לא ממש שמעתי עליו ובמקריות משמחת הגעתי אליו.
היום ביליתי עם הגר בבית הקפה שמול הבית שלי. בדרך כלל אני לא מצליחה לקרוא ספר בבית קפה בגלל שיש לי יותר מדי הסחות דעת. היום הצלחתי יפה.

השני הוא העיניים הצהובות של התנינים/ קתרין פנקול. קניתי אותו במבצע שלא ייאמן ב"תמיר"- 30 ₪. (לאחרונה אני קונה ספרים וזה בזבוז איום מכיוון שאני ספרנית שיכולה להשיג כמעט כל ספר והמקום בבית הולך ומתמעט. אני מניחה שאפרד מחלק מהספרים בשלב זה או אחר. אם לספריה ואם סתם).
בספר הזה הכריכה משכה אותי. מדובר באיור פסיכדלי בסגנון קצת אפריקאי ומדובר בספר צרפתי. ספר נפלא. גם ז'וז'פין, הגיבורה שלו שבתה את לבי ביכולת שלה להיות מצד אחד אישה שחיה במילים (חוקרת המאה ה 12) שבחברה שלנו היא נחשבת לאאוטסיידרית באינטלקטואליות הלא מעשית שלה. בעלה המובטל וחלש האופי נזרק מהבית לאחר שגילתה שניהל רומן. איך היא תסדר? ובכן, היא מסתדרת. יש לה תמיכה מחברתה ואימא ואחות שלא מביישות ברשעותן ובתפיסתן החומרית את האחיות של סינדרלה והיא מוצאת את מקומה בעולם פלוס פלוס ואפילו משתמשת בידע העצום שלה על המאה ה 12 כדי לכתוב רומן מצליח בשביל אחותה החצופה שרוצה להיות קצת יותר מעניינת ואינטלקטואלית (אל דאגה, אחותה משלמת לה טוב),ואפילו מוצאת אהבה ועוד גבר שהוא גם איטלקי, גם חתיך וגם אינטלקטואל.
מדובר בטרילוגיה-הידד!
זה קטע, לקנא הן בסופרות והן בדמויות הספרותיות שלהן שהן נשים כותבות שמוצאות את מקומן בעולם.

מודעות פרסומת

האח הקטן של הבלוג

רגיל

אני מפורסמת בתור זו שיודעת לסבך לעצמה את החיים.יש לי עוד בלוג שהוא בלוג קריאה בוורדפרס.פתחתי בלוג כדי לקבל קהל אחר שאולי לא מגיע לפה ואולי לבנות לעצמי פרסונה אינטרנטית אחרת אבל בודד לי שם כי רובכם לא מכירים את הבלוג ואין סיבה שלא תכירו. בזמנו בחרתי בוורדפרס כדי לקבל איזו תחושה שאני בעניינים.  פלטפורמה שנותנת לי מצד אחד תחושה של אליטיסטיות מצד שני היא הרבה פחות נוחה. מעצבן שם להגיב ואני נוטה לשכוח את הסיסמה שלי. בגלל אותה שכחה וחוסר נוחות הבלוג עד לא מזמן היה רדום כמו וירוס ההרפס. קיים ועם קורי עכביש ועיצוב מינימלי 

 

ולפני זמן מה התחשק לי לחזור אליו ולכתוב עוד קצת ועוד קצת ופתאום אני יכולה לקרוא לו בלוג ולהזמין אליו חברים ותיקים ולנסות ליפות אותו קצת.

 

אני מרגישה צורך מיוחד בתגובות בבלוג ההוא . הוא ממוקד בנושא אחד בעיקר והוא חמוד אבל קצת מבולגן.

 

אני רוצה נושאי כתיבה שקשורים לקריאה. כמה שאני לא כותבת על הנושא אני מרגישה שאני צריכה את לגרות את שריר הכתיבה ואני רוצה להצמיח את הבלוג ההוא.

 

 

 

הרבה רצונות ובקשות…

 

 

סיכום סופשבוע

רגיל

דווקא בסוף שבוע עמוס שסיים שבוע עמוס הרגשתי את האוויר שחסר לי.

 

היה מפגש גיבוש שארגן הוועד שהיה ממש נחמד. לנן יש כיתה טובה ובסך הכול מצאתי לא מעט אימהות שהיה לי נחמד לדבר איתן והילדים שיחקו יפה והשתתפו יפה בהפעלות. אני חושבת שליד הילדים האחרים למדתי להעריך הרבה תכונות טובות בנן. יש שני בנים שם שהם ממש אגרסיביים וחוצפנים (מאחד ממש התחלתי להרגיש פחד) וממש שמחתי שנן גם בשיא התנהגות רעה לא מגיע לרמות כאלה.

חוץ מזה אמא אחת גילתה לי שיש במערכת הממוחשבת הכיתתית אפשרות לראות האם היו לילד אירועי משמעת. היא אמרה שלילד שלה היו כמה אבל מאז הוא השתפר וקיבל מילים טובות. הילד שלה הוא ילד נחמד ועדין כך שצפיתי שגם לנן יהיו פה ושם אירועי משמעת.

נכנסתי לאתר ולהפתעתי אני מגלה שבחודש שבו הם לומדים נן קיבל 7 מילים טובות ומחמאות על השתתפות פעילה ויפה בשיעורי מוסיקה ואמנות (הפתעה!) ואירוע המשמעת היחיד שלו היה ששכח להביא חוברת חשבון (גם אני קיבלתי פתק הערה, מסתבר שהפתקים נפוצים מאד)  רצתי להחמיא לנן והוא אמר לי שהוא לא מבין כי הוא לא ממש התנהג יפה. ואז הבנתי שהמדדים של נן לגבי מהי התנהגות לא יפה שונים מהמדדים של בית הספר. כנראה שאנחנו הורים מחמירים.

 

בקיצור, גאווה פולנית והקלה מסוימת.

 

אחר כך הגענו הביתה ובמקום לנוח לקחתי את נן לבריכה. שחינו המון והשחיה עשתה לשנינו ממש טוב. אחר כך גם קצת טיילנו בגינה של הבריכה וגילינו מלתחה שאף אחד לא משתמש בה. נן קרא לזה מלתחה סודית.

 

לפני מפגש הגיבוש הספקתי לסיים את "העיניים הצהובות של התנינים" מזמן לא נהניתי מספר כמו שנהניתי ממנו. כיף.

 

 

במילים אחרות, רווחה ודלק להתחיל שבוע חדש ושנת לימודים אקדמית חדשה.

 

תובנות לגבי עצמי

רגיל

לצאת להליכה זה הרבה יותר קשה מההליכה עצמה

 

אני חייבת לזכור שכשאני בדיכאון אני חייבת לעשות פעילות גופנית.היום עשיתי וזה שיפר לי מיידית את מצב הרוח. יותר מסרט טוב או ספר טוב ויותר משוקולדאו משופינג. מפתיע כמה דכדוך הוא עניין פיזי.

 

לאחרונה קיבלתי מחמאות שרזיתי בדקתי במשקל ואכן רזיתי קילו. זה כיף לרזות בלי שמרגישים או עוקבים.אולי תוצאה של ההתרוצצות המטורפת של הימים האחרונים כי פעילות גופנית מסודרת חזרתי לעשות רק היום.

 

היום VH1 בחדר הכושר זימנו לי שיר ישן של U2 ושוב הייתי מעריצה פותה שמדלגת בהנאה ושרה את המילים. ברצינות, היו לי חמישה פוסטרים שלהם, חברה לעט שגם הייתה מטורפת עליהם ובכלל היה לה טעם משובח במוסיקה והיא הייתה מכינה לי קלטות. אמנם קצת עצוב לגלות באיחור מה שבעלי לשעבר בונו הוא גמד אבל טוב מאוחר מאף פעם.

 

טוליו ואני הגענו למסקנה שאנחנו זקנים כי ערוצי הנוסטלגיה כבר שמים שירים משנות ה80 וה90 ושנינו לא הכי מתחברים למוסיקה עכשווית (חוץ מאדל שגם האחיין בן ה 4 שלי משוגע עליה ויודע את השירים שלה בעל פה).והשמחה שלי היום כששידרו רצף של שירים משנות ה 80 וה 90 רק הוכיחה את זה בגדול.

 

 

 


 

חדשות כיתה א'

 

נן הוא ילד מרושל במיוחד ממש כמוני מה שאומר שהוא הספיק לקרוע ספרים ולאבד ציוד ואני מרגישה כאילו הוא שם לי רגל במלחמתי הצודקת  בסדר. בסדר שלי כי כשחסר ציוד אני מקבלת פתק מהמורה שמבקש שנשלים את הציוד החסר כדי שהילד יוכל ללמוד. אני לווקחת את זה אישי.

 

לסדר עם נן את התיק.  משימה מורטת עצבים.

 

להפתעתי שיעורי הבית הפכו להיות מהנים עבורו והוא עומד בהם יפה והוא גם אוהב חשבון ואת זה הוא לא לקח ממני.

 

לנער את החול מהנעליים. כן, עוד שנה לסחוב את נפלאות ארגז החול.

 

נן כבר למד להגיד לרופא שלו שהוא אוהב את כיתה א' כי מעניין לו ויש להם הרבה דברים לעשות.

 

 

הבעיה היחידה שאין זמן לחברים וגם איןאחר הצהריים כי החוגים לא מסונכרנים הימים קצרים וגם השבוע קצר משום מה. הרושם שלי שאחרים נפגשים וזה מתסכל.

 

 

 

 

 

ארגז אורגני

רגיל

לראשונה הזמנתי ארגז ירקות במשלוח מהחקלאי. חיכיתי למשלוח בנשימה עצורה ובסביבות 9 וחצי בערב אני שומעת דפיקה קצרה ופותחת ומולי עומד ארגז ירקות מלא ניחוח אדמה. את השליח בקושי הספקתי לתפוס וסיכמנו שההתחשבנות תבוא אח"כ (הם לא עובדים עם כרטיסי אשראי אלא במערכת בנויה על אימון, אה והם יודעים איפה אני גרה)

 

הגעתי לארגז כמו ילדה שעומדת לפתוח מתנת יום הולדת כי הזמנתי ארגז מירקות העונה (כולל הירקות שאין סלט ישראלי שלם בלעדיהם) ומצאתי שםהמון תירס נפלא וגם הפתעות כמו חציל יפני (יצור סגול ורוד מוארך) וסלק שאני נמנמעת מאכילתו.

 

ואז חשבתי כמה יפה שיש פה ארגז שמאתגר את הבישולים שלי ומכריח אותי לנסות דברים חדשים.

 

אולי באמת הגיע הזמן לנסות דברים חדשים

 

וכדי להיות בטוחים שלחתי מייל לרעי החקלאי  מה עושים עם החציל ותוך  רבע שעה קיבלתי תשובה מפורטת (ומדובר בחקלאי עסוק בטירוף כי היום הוא יום משלוחים בשבוע חגים והוא העלה סבירות שהמשלוח יגיע אלי בשש בבוקר)

 

אז בתכנית הבישולים שלי:

סלט שורשים

אנטיפסטי

פשטידת מנגולד ובצל ירוק

ועוף ביין (לא קשור לארגז. סתם חשק)

 

עדכונים יבואו

 

וכל כך נהנית מתהליך סידור הירקות במקרר (טקס שלם שכולל הרבה נייר סופג) ותהליך חיפוש המתכונים. לשם שינוי אני מתאימה את עצמי לטבע ולא הטבע אלי.

 


ואחרי כל האורגניות החלקאית שמתלבשת על השלוכיות שלי בול אני חייבת להודות שכאשר שאלתי את עצמי אם אני עדיין רוצה את הבלייזר הכחול צי שהתלבטתי קשות לגביו לפני כמה פוסטים עניתי לעצמי שכן וקניתי אותו (להפתעתי המחיר ירד למרות שלא היה במבצע) ועכשיו נותר לי רק להתפלל לקצת יותר סתוויות חורפית.

השפה החדשה של בני

רגיל

אני מלווה את בני בצעדיו הראשונים בלימוד הקריאה.  זה מרתק לראות עד כמה האותיות והמילים שמלוות אותי כבר שנים יכולות להיות סימנים בלתי מובנים וקשים לפענוח. היום הבן שלי סיפר לי שהוא המציא עם חבר שפה ושאל אותי האם אני רוצה שהוא ילמד אותי. נעניתי בחיוב . הוא  צייר אותיות שהמציא ואמר לי באיזו אות מדובר ואני חיקיתי את מה שצייר. ואז עלתה בדעתי המחשבה שהוא נתן לי הזדמנות  לחוות משהו ממה שהוא חווה. זה לא קל בכלל לעמוד מול מערכת שלמה של אותיות וסימני ניקוד המוכרים לו באופן חלקי  ולו הם נראים שרירותיים ולנסות לפענח אותה. כמה כוח נפשי וסבלנות זה דורש וכמה התהליך ארוך.

אני חושבת גם על העולם הקסום שייפתח לפניו  והספרים שהוא יוכל לקרוא ללא התיווך שלנו כמה כוח טמון ביכולת לקרוא שלכולנו נראית מובנת מאלה.

קריאה חוזרת

רגיל

עכשיו אני בתקופה בה יש לי צורך לחזור לקרוא ספרים שכבר קראתי. אני רואה את זה כסוג של שחיתות לאור ערימת הספרים שלא קראתי או שנתקעתי באמצע קריאתם אבל זה מהנה מאד להיות מושחתת. אני קוראת עכשיו את "שנה הפכפכה " של מלאני גידאון. שמתארת אישה במעמד הביניים שרוצה להיות יותר מאושרת בחייה אבל מסתבכת ברצון הזה. .כמה מוכר. היא כל כך מצאה חן בעיני שממש הרגשתי כאילו פגשתי חברה חדשה מדליקה שכיף לדבר איתה.