ארכיון חודשי: אוקטובר 2012

לקרוא או לכתוב זאת השאלה.

רגיל

יש תקופות כאלה בהן אני מוקפת כל כך בספרים משובחים שקשה לי לעזוב שאני מרגישה קושי אמיתי לכתוב. האצבעות שלי משתתקות כאילו החוכמה והשנינות והיכולת לשלוט במילים של כותבים אחרים באה על חשבון היכולות שלי.
ואני רוצה לכתוב על הספרים האלה, לנסות לפצח את סוד הקסם שלהם. מה גרם דווקא להם להתחבב עלי כל כך שאני רק מחכה לשעת כושר כדי להיפגש איתם שוב .
את הכלה היהודיה / הגר דורון לקחתי במקרה מעגלת הספרים בספרייה. מיהרתי מאד לקורס שאני לומדת בו שנמצא צמוד לספריה והספר הזה קרץ לי בכריכתו הצהובה. עכשיו אני קוראת אותו ומרגישה כמה הגר הים (HAYAM) הגיבורה שלו מקסימה אותי. מדובר באישה שחוקרת וכותבת וחיה בתוך המילים והשפה שלה היא מין קרקס נפלא ושילוב של סגנונות וציטוטים והיא משחקת בשפה בצורה כל כך נפלאה ואותנטית שמאז נבוקוב לא הוקסמתי ככה (ואותו לא קראתי בשפת המקור). איך היא עושה את זה?להגר יש: 1. סנדק . איש עסקים ובעבר חוקר באוניברסיטה שמנחה אותה בכתיבת הדוקטורט ומספק לה ספרים נדירים וחברה אינטלקטואלית וגם סוג של אהבה.2. בן זוג שחי איתה בדירה התל אביבית. בין הזוג הוא תקליטן וטיפוס שמאד טוב בלתת מרחב אישי כשצריך ותמיכה מורלית כשצריך. 3. ידיד טוב
לא סתם הגר מוקפת בגברים. יש לה קושי עם ניתוחים רגשיים (מה שלדעתה מאפיין חברה נשית, טוב שלא כתבה חפירות) והיא מעדיפה את המעשיות האינטלקטואלית של חברה גברית וגם סקס לא מזיק.

והספר הזה לא קיבל כמעט הדים ואפילו אני לא ממש שמעתי עליו ובמקריות משמחת הגעתי אליו.
היום ביליתי עם הגר בבית הקפה שמול הבית שלי. בדרך כלל אני לא מצליחה לקרוא ספר בבית קפה בגלל שיש לי יותר מדי הסחות דעת. היום הצלחתי יפה.

השני הוא העיניים הצהובות של התנינים/ קתרין פנקול. קניתי אותו במבצע שלא ייאמן ב"תמיר"- 30 ₪. (לאחרונה אני קונה ספרים וזה בזבוז איום מכיוון שאני ספרנית שיכולה להשיג כמעט כל ספר והמקום בבית הולך ומתמעט. אני מניחה שאפרד מחלק מהספרים בשלב זה או אחר. אם לספריה ואם סתם).
בספר הזה הכריכה משכה אותי. מדובר באיור פסיכדלי בסגנון קצת אפריקאי ומדובר בספר צרפתי. ספר נפלא. גם ז'וז'פין, הגיבורה שלו שבתה את לבי ביכולת שלה להיות מצד אחד אישה שחיה במילים (חוקרת המאה ה 12) שבחברה שלנו היא נחשבת לאאוטסיידרית באינטלקטואליות הלא מעשית שלה. בעלה המובטל וחלש האופי נזרק מהבית לאחר שגילתה שניהל רומן. איך היא תסדר? ובכן, היא מסתדרת. יש לה תמיכה מחברתה ואימא ואחות שלא מביישות ברשעותן ובתפיסתן החומרית את האחיות של סינדרלה והיא מוצאת את מקומה בעולם פלוס פלוס ואפילו משתמשת בידע העצום שלה על המאה ה 12 כדי לכתוב רומן מצליח בשביל אחותה החצופה שרוצה להיות קצת יותר מעניינת ואינטלקטואלית (אל דאגה, אחותה משלמת לה טוב),ואפילו מוצאת אהבה ועוד גבר שהוא גם איטלקי, גם חתיך וגם אינטלקטואל.
מדובר בטרילוגיה-הידד!
זה קטע, לקנא הן בסופרות והן בדמויות הספרותיות שלהן שהן נשים כותבות שמוצאות את מקומן בעולם.

מודעות פרסומת

השפה החדשה של בני

רגיל

אני מלווה את בני בצעדיו הראשונים בלימוד הקריאה.  זה מרתק לראות עד כמה האותיות והמילים שמלוות אותי כבר שנים יכולות להיות סימנים בלתי מובנים וקשים לפענוח. היום הבן שלי סיפר לי שהוא המציא עם חבר שפה ושאל אותי האם אני רוצה שהוא ילמד אותי. נעניתי בחיוב . הוא  צייר אותיות שהמציא ואמר לי באיזו אות מדובר ואני חיקיתי את מה שצייר. ואז עלתה בדעתי המחשבה שהוא נתן לי הזדמנות  לחוות משהו ממה שהוא חווה. זה לא קל בכלל לעמוד מול מערכת שלמה של אותיות וסימני ניקוד המוכרים לו באופן חלקי  ולו הם נראים שרירותיים ולנסות לפענח אותה. כמה כוח נפשי וסבלנות זה דורש וכמה התהליך ארוך.

אני חושבת גם על העולם הקסום שייפתח לפניו  והספרים שהוא יוכל לקרוא ללא התיווך שלנו כמה כוח טמון ביכולת לקרוא שלכולנו נראית מובנת מאלה.

קריאה חוזרת

רגיל

עכשיו אני בתקופה בה יש לי צורך לחזור לקרוא ספרים שכבר קראתי. אני רואה את זה כסוג של שחיתות לאור ערימת הספרים שלא קראתי או שנתקעתי באמצע קריאתם אבל זה מהנה מאד להיות מושחתת. אני קוראת עכשיו את "שנה הפכפכה " של מלאני גידאון. שמתארת אישה במעמד הביניים שרוצה להיות יותר מאושרת בחייה אבל מסתבכת ברצון הזה. .כמה מוכר. היא כל כך מצאה חן בעיני שממש הרגשתי כאילו פגשתי חברה חדשה מדליקה שכיף לדבר איתה.

לשקוע בספר

רגיל

אני נהנית לראות אנשים קוראים מסביבי.  יש קסם אמיתי בשלווה הזאת של אדם שיושב בתוך מציאות שיכולה להיות רועשת ושקוע בבועה הקטנה שלו. מראה כזה תמיד משרה עלי שלווה מצד אחד וסקרנות בלתי נסבלת לדעת מה הוא קורא. אני פיתחתי מיומנות זיהוי ספרים ע"פ הכריכות שלהם. שלומי יוסף הוא שותף להנאה שלי והוא עשה מזה בלוג.

ובניו יורק  אורית בן חיים מצלמת קוראים ברכבת התחתית

אני אוהבת את היכולת המדהימה הזאת לשקוע בתוך ספר. אני מרגישה שככל שלספר יש יותר מתחרים אצלי על תשומת לבי מחשב, בעל, ילד, משימות, עיניים עייפות וטלוויזיה  היכולת הזאת הזאת מתרחקת ממני. הגעתי למצב שהקריאה הכי טובה שלי נעשית כשאני בשירותים.

אני קוראת את הרשומה ההיא שכתבתי על קריאת ספר בשבוע ומחייכת לעצמי חיוך קצת מריר . לא סיפור הצלחה גדול, לא הפרויקט ולא הבלוג  ובכל זאת אני מקווה שאצליח להחזיק בלוג שלם רק בנושא קריאה.

אולי כי יש לי בלוג אחר שעוסק בעניינים אחרים.

ואולי כי אני רוצה משהו שימקד אותי באהבה הגדולה שנזנחה.

 

 

 

עולם הפוך

רגיל

גם ספרנית יכולה להינזף ע"י ספרנית בספריה הציבורית כיוון שאיחרה מאד בהחזרת ספרים.

למעשה התחלתי להבין אנשים שמאחרים בהחזרה. בהתחלה את מאחרת קצת ואז את מרגישה שיש תחושה של חוסר נוחות בלהגיע לספריה ואז את מחכה עם זה עוד ועוד ואת רואה את הספריה מחלון הבית שלך מסתכלת בך במבט מאשים ואז את אומרת: לא עוד! הילד עוד מעט מתחיל לקרוא ואני רוצה שתהיה לו חוויית ספריה כמו לי.

ואז אנחנו מגיעים לספריה ואני מורידה ראש ומתנצלת והספרנית ממשיכה לנזוף . אני מכירה את הצורך הזה להרגיש שהקורא הסורר עדיין מכבד את הסמכות שלךושל הספריה ואז אני ממשיכה להתנצל כי אני גם יודעת שקוראים שלוקחים אחריות מתקבלים ביתר אהדה. והיא מזהירה שניזהר במיוחד עם ספר הילדים כי הוא חדש.*

ואנחנו מגיעים הביתה ומגלים בספר הילדים החדש שני דפים קצת קרועים.הם היו שם קודם. נשבעת!!!

פחד אלוהים!

*וכך באחת הפכנו לסוג של פרסונה נון גרטה בספריה. ייקחו המון ביקורים כדי לכפר על כך.


כמדיניות אני נותנת לבני   לבחור את ספריו ובמקביל אני בוחרת לו ספר שנראה לי טוב. את הדרעק אני מקריאה לו בספריה (דורה ודייגו) ואת הספרים האיכותיים אנחנו שואלים.

אני מקריאה לבני  את דורה כולל "לאן הולכים מכאן" ולפתע אני מגלה שיושב לצידנו עוד ילדון בן שלוש ומקשיב ברוב קשב. ואז כשאמא שלו קראה לו אז הוא עונה לה: "אבל אני רוצה לראות!"

לקח לי שניה להבין שהילד מתייחס להקראה שלי כצפיה בתכנית דורה.


המורה של בני הלומד בכיתה א' ממליצה תירגול בקריאה ואני פיתחתי הרגל לתת לו לקרוא את הכותרות של הספרים ומילים שבולטות בגודלן מהספר. לפעמים הוא מצליח יפה ולפעמים מתקשה (כשיש שם אותיות ניקוד שעוד לא למד).זה בכל זאת כיף לראות שהוא נהנה מהאתגר.