ארכיון חודשי: יוני 2007

הרהורים בעקבות מסע קניות בקניון

רגיל

קיבלתי בזכות סבתי המקסימה ובזכות זה שטוליו היה צריך להגיע מאוחר לעבודה יום כיף בקניון לגמרי לבדי. היה לי זמן להרהר לשרוץ בחנות ספרים, לקנות בשקט בגדים ובעיקר לקבל קצת אוויר לנשימה. נחמד, נכון?

חבל שאני לא בהיריון עכשיו כשהאופנה היא טוניקות. היה מתאים לי. במצבי הנוכחי אני נראית יותר מדי בהיריון עם טוניקה. בתוכנית כוכב נולד האחרונה ראיתי שטוניקה גורמת גם לשחיפיות כמו מרים ומיקה להיראות בהיריון אז קצת נרגעתי.


(בכל זאת קניתי טוניקה אחת בזיפ)

החלטתי כצעד בונה אמון עם עצמי לקנות מכנסיים קצת לוחצים ולא כאלה עם פטנט שכל כך התמכרתי אליהם מאז ההיריון. אני רואה בהם סוג של הבטחה לעצמי. בפעמים הבאות אותם מכנסיים יהיו יותר יפים עלי.

הגעתי למסקנה ששווה לקנות מעט אבל איכותי. עכשיו אני מבקרת יותר ויותר בחנויות מעצבים. בכל זאת אני מצליחה לרסן את עצמי ולקנות בגבולות הטעם הטוב. כולם הופתעו קניתי רק מכנסיים וטוניקה.

שעת השינה

רגיל

היום בבוקר הייתה לי שיחה טובה כזאת עם קולגה מהצוות. סיפרתי לה כמה קשה לי להשכיב את נולי לישון. הדינמיקה שלנו הולכת ככה:


אמבטיה. נולי ואני הולכים לחדר שלו. מתישבים על הספה . אני מספרת לו סיפור, שרה לו שיר, מיניקה אותו, מצחצחת איתו את החצי שן שיש לו ונותנת לו בקבוק מים. עד כאן הכול רגוע ואז אני אומרת לו שזמן לישון. מכסה אותו בנשיקות ומשכיבה אותו. נולי מחליט שמוקדם לו (השעה 8:15)  והוא מתחיל לשחק במיטה עד כאן זה לגיטימי אבל אז אני מחליטה לעזוב את החדר. זה מחזיק מעמד דקה כי נולי פורץ בצווחות עד שמישהו מאיתנו מגיע ואז הוא משחק איתנו משתולל ונהנה (ומראה שימני עייפות תוך כדי)

ואז אנחנו סחוטים ומתים לזמן שלנו ומתוסכלים כי נולי לא מאפשר לנו אותו.

הבכי שלו גורם לי להרגיש שאני אמא רעה. שאני נוקשה מדי ונתנת לו להרגיש בודד ומסכן במיטתו אבל אני לא מוכנה להרדים אותו מול הטלויזיה כמו שאחרים עושים ואני רוצה שיתרגל גם להיות קצת לבד.ושעה וחצי להרדים אותו זה מוגזם בעיני.

אז עם ההחלטה אני שלמה אבל בסוף כשאנחנו מתייאשים מלגשת אליו פעם אחרי פעם הוא נרדם תוך כדי בכי בתנוחת כריעה בלתי אפשרית.

איך זה אצלכם? מה אתם מרגישים בסיטואציות כאלה? האם למישהו יש פתרון קסמים?האם נולי יכול לישון במקומינו וכך לא נהיה כל כך עייפים?

ועכשיו לנושאים האחרים

רגיל

שריטות: נולי שורט אותי כמו חתלתול קטן. אני אוהבת להסתכל על השריטה שהוא עשה לי על היד ככה סתם באמצע יום עבןדה ולחייך. יש לי מזכרת קטנה ממנו.

דימוי גוף ודימוי בית:


אצלי יש הקבלה מסוימת בין התחושות שלי כלפי הגוף שלי שהן לא הכי חיוביות. אני מרגישה שהגוף שלי שונה וקצת קשה לי להתרגל אליו ולקבל אותו ומצד שני אני לא מספיק רוצה לשנות אותו . בבית אני מרגישה חוסר מוטיציה להשקיע בטיפוח שלו גם כי יש זחלן קטן שמגיע לכל חלקה טובה אבל הזחלן הוא תירוץ למשהו הרבה יותר עמוק. כשהבית מתוקתק מדי אני מרגישה הרבה פחות חופשיה להרגיש בו בבית. חוץ מזה אני לא רוצה לחיות בחרדות לגבי בלגן  כל פעם שטורנדו נולי נוגע בדברים ומזיז אותם. ברור לי שמה שהכי חשוב כרגע זה שהבית יהיה מותאם לנולי ושנולי יזחל ויהנה אבל לפעמים צובט לי קצת שאני לא מרגישה בטוחה לשים עציצים במרפסת ושלא בא לי לנקות חלונות וכו' וכו'…


למעשה גם הגוף שלי קצת מולאם ע"י נולי כל עוד אני מיניקה. אני אמנם יכולה לשמור על משקלי גם תוך כדי הנקה אבל אני אל מרגישה פנויה מחשבתית לזה.

אני מנסה קצת להשתחרר בקטנה מהלופ הזה. אני מנסה לטפח את עצמי בתחומים אחרים ועדיין אני זוממת להלאים לעצמי זמן שיהיה רק שלי.הבעיה היא כשמגיע הזמן "שלי" אני כל כך עייפה שאין לי כוח לזוז.

אני זקוקה לזמן לעשות הליכות. תיקון: אני משוועת לזמן לעשות הליכות.

דימוי גוף ומשתתפי כוכב נולד:

משמח אותי לגלות שחלק לא קטן מהמועמדים השנה  לא מצליח להדחס לשטנץ  הפלסטיקי כוכבני בזכות מימדי גוף חריגים. יש בחור ממש שמן, יש בחור עם מראה אנורקסי, יש בחורות מאד מאד גבוהות ויש בחורות עם מבנה גוף מלא. זה היופי בתכנית. שיווק החלום לאדם הפשוט זכות הכישרון שלו.

למה אני שמחה שנולי בן

רגיל

מאז שגיליתי שני פסים בבדיקת ההיריון הייתי משוכנעת שיש לי בת. רציתי בת ופינטזתי על בת. מרגע שגיליתי שנולי בן התחילו החרדות (ברית וצבא. כאילו לא עוברות 18 שנה בין האירועים) וגם בגלל שהמחשבה שצאצא שלי יהיה כל כך שונה ממני . אני חושבת שהרצון הזה ללדת שכפול שלך הוא רצון לא מודע שקיים אצל הרבה אנשים.

ואז חשבתי שיש משהו לא בריא אצלי ברצון הזה לחיות את חיי מחדש דרך הבת שלי כמו סוג של תיקון והבנתי שכנראה שיש משהו מאד נכון בזה שנולד לי בן. חשבתי גם על זה שדווקא לטוליו יהיה צאצא מאותו המין וזה יוכל ליצור קירבה יותר חזקה בינהם. חשבתי גם שמעניין יהיה לראות איך יתפתח ילד שלי אבל בן.

ובנולי הזה יש כל כך הרבה עדינות ומתיקות ויש בו גם פילפל. יש לו ידיים טובות וחוסר חשש לנסות דברים (היום עשו לו בדיקת דם לראשונה והוא לא הניד עפעף). הוא סקרן הוא חכם והוא כל כך הנולי שלי.

והוא לא היה ככה אם הוא היה בת. הוא היה מישהי אחרת.

אני שמחה שנולי נולד בעידן שלבנים יש לגיטימציה גם לעשות דברים "נשיים". להביע רגשות, לעסוק באסתטיקה ועוד ועוד. למעשה לדעתי עדיין לבנים יש יותר הזדמנויות ואפשרויות בחירה מלבנות. בנים גם פחות פגיעים מהרבה בחינות אחרות.

שיהיה ברור, אם נולי היתה בת הייתי מראה לה שגם לה יש עוצמה וכל האפשרויות בעולם להיות מה שהיא רוצה להיות.אבל אני מרגישה לשלבן זה הרבה יותר מובן מאליו בעולמינו שהוא יכול לבחור להיות מה שהוא רוצה.

יהיה מעניין לגדל גם בת אבל עוד לא….

תזכורת עצמית

רגיל

כמה עניינים על סדר היום (לכתיבה כשיהיה לי ראש)

שריטות של נולי


דימוי גוף והמראה של משתתפי כוכב נולד


אולי לענות על השאלון בנושא


למה אני שמחה שיש לי בן


דברים שכדאי שאעשה אבל אני לא עושה


דימוי גוף ודימוי בית

כמה קטנים של תחילת שבוע

רגיל

כרגיל לא נשארתי ערה לראות את הסוף של כוכב. אני בעד שמישהו ישיר את בלדה לאדון כמעט וגברת כבר (אני מהמרת שאם יהיה מישהו שישיר את זה זו תהיה אליסה).


איזה כיף שיש חובבת מתי כספי בתחרות.

ובועז מעודה הפתיע אותי לטובה. יש בו מתיקות חמימה ואמיתית והוא הצליח לצקת אירוניה חמודה ל"נשל הנחש".

השאר יהיה בטח בתגובות לתום ושין וקוקסטה ואילוק שעושים עבודה יותר טובה ויסודית בענייני כוכבים.





יום שישי היינו במסיבת יום הולדת של בת של חברה. נולי למעשה פגש כמעט לראשונה תינוקות בנות גילו. היה משעשע מאד לראות איך הם בוחנים אחד את השני כמו אובייקטים.


הייתה שם גם החברה ההיא שכתבתי עליה מזמן שדי ניתקתי איתה את הקשר בגלל משהו שהיא אמרה ובגלל דפוסים בעיתיים בקשר שלי איתה. האימהות עשתה לה טוב והיא הייתה פחות שיפוטית ובטוחה בצדקתה מתמיד.


בכלל ראיתי שהקשר שלי איתה בא עכשיו ממקום הרבה יותר שוויוני מבחינת ההרגשה הפנימית שלי. וזה היה נחמד להרגיש שאני לא באותו מקום חסר בטחון שהייתי בו.

מסתבר שגם נולי בסדר גמור ומעלה מבחינה התפתחותית. והוא נראה מקסים בחולצה הצהובה שלו.




טוב היה סופשבוע נחמד מאד. אתמול הצלחתי להוציא אותנו לטיול עם נולי. שכבנו על הדשא והיה מהנה.





לא קראתי כמעט בכלל אבל אני לא מוטרדת מזה. לפעמים צריך קצת לצאת מהשבלוליות.




הצלחתי לעשות לעצמי גבות ממש טוב. הייתי מופתעת לטובה מהתוצאה. לפעמים עדיף לעשות לבד בבית. אם כי לגבי צביעה החלטתי שאני יכולה לפרגן לעצמי מספרה. גיליתי גם מעצב שיער ממש חביב ליד העבודה. הוא עשה עבודה נהדרת במחיר ממוצע.

התפתחויות

רגיל

משפחת חפפני הזמינו מהנדס. ממש ברגע האחרון. נקווה שזה סימן טוב לבאות.

אין חדש בתחום האין לי מה ללבוש וזה אחרי שטוליו את נולי נגררו אחרי למספר חנויות. לפחות אכלנו גלידה. (מלון וקוקוס)

לנולי יש שתי שיניים ואתמול צחצחנו אותם לראשונה. הן קטנות ולבנות והולמות אותו מאד. חבל רק שהוא נשכן לא קטן כולל את הציצי. אאוץ'…

אתמול קראתי ספר שלם: "אני לומד גרמנית" של דניס לאשו. הספר מספר על בחור צרפתי ממוצא גרמני שהחליט ללמוד גרמנית ומגלה עניין בתרבות הגרמנית. ספר מעניין אם כי לא הרגשתי שהוא מחדש הרבה…