ארכיון חודשי: פברואר 2011

רגיל

שמעתי על הספר ממני והלאה של אורנה דונת שהוא מחקר שעשתה על קבוצה שבדרך כלל  כמעט ולא שומעים את קולה במרחב הציבורי: אנשים שבוחרים לא ללדת ילדים. מאד סיקרן אותי לקרוא עליהם כי מעניינים אותי אנשים שלא לקחו את מסלול החיים המוכר כמובן מאליו. ובחרו בחירה אחרת שהם על פי מה שנראה מאד שלמים איתה. אצל חלק גדול מהם לא נראה שהיה פחד מהצעד הזה אלא שרשרת של שיקולים וידיעה מאד ברורה איך הם רוצים את החיים שלהם. אני מעריכה מאד חיים מחוץ למיינסטרים גם אם מדובר בבחירות שונות מהבחירות שלי.

קראתי את הספר: הטיעונים לא היו זרים לי ובמידה מסוימת עלו בהם שאלות שלהורה עם ילדים לא תמיד נעים לשמוע. למשל הורים שזה מובן מאליו להם שהם יביאו ילדים  ואחר כך הם לא מפסיק לחפש להם מסגרות אלטרנטיביות כי אין להם זמן לגדל אותם במסלול שבחרו לעצמם.

 

אני תוהה אם קיימים הורים שעשו את הצעד והתחרטו על כך והם מעיזים להודות בזה. הייתה אם בספר בחודשים הראשונים אחרי ילדה שדיברה על הויתור העצמי העצום בהורות שהעלה אצלה שאלות רבות לגבי הבחירה שלה. אני מתארת לעצמי שהרבה מזה בא בעקבות הקושי הגדול של הורות טרייה. פעם לא דיברו עליו והיום מדברים.

 

זה קשה להתחרט כאשר מדובר בילד חי ועל פי רוב אהוב.

 

קראתי בשבעה ימים על הילד שנולד ללא יד והוריו תובעים את מערכת הבריאות על כך שלמרות שעשו בדיקות פרטיות ויקרות לא כגילו את המום. הולדה בעוולה קוראים לזה. מטרת התביעה שלהם היא לשפר לילד את איכות חייו עם המגבלה. הם מרגישים שנשללה מהם זכות הבחירה אם להמשיך את ההיריון או להפיל (אם כי הודו שהיו בוחרים בהפלה כדי לחסוך לילד את הסבל) , משהו בדיון הזה נשמע לי נוראי. אני חושבת שהידיעה של הילד שהוריו היו מוותרים עליו היא פצע ענקי.

 

אני מכירה על בשרי מקרה של אדם שלא היה בשל או מוכן להורות ובכל זאת הפך להורה, הורה גרוע מאד. אבי הביולוגי. הוא לא הצליח להיות הורה, הוא לא ידע מה זה אומר להיות הורה טוב, הוא לא היה מוכן רגשית לזה אף שברמה ההצהרתית הוא רצה ילד ושמח על ההיריון של אימי. הוא למעשה פשוט ידע משהו המסלול המצופה ממנו והלך בו על אף שההווה מראה שזה אל היה המסלול המתאים לו.

חוסר הבשלות הרגשית שלו בעצם הפך אותו לאב נוכח נפקד. במקרה שלהם אחרי הגירושים הוא לא היה נוכח אמיתי בחיי על אף שעד גיל 12  הוא ביקר אותי ואני באתי אליו לשבתות.

אני לא מאשימה אותו, הוא עשה את מה שהיה יכול במסגרת המוגבלות הרגשית שלו, אני שמחה שבאתי לעולם ואני בסך הכול קיבלתי מהחיים גם הרבה טוב אבל זה הפצע של חיי. אדם שבני לא יודע על קיומו כי לא מתקיים איתו קשר כבר שנים (בגלל חוסר רצון מצידי, כבוגרת הוא מאד היה שמח לקשר איתי אבל הוא גם עכשיו לא מבין שבקשר צריך להשקיע ועל קשר צריך להילחם). 

 

משמח אותי לדעת שיש אלטרנטיבות אחרות ושיש קולות אחרים במרחב הציבורי כדי שמי שלא היה אמור לבחור בהורות לא יבחר בה ובעיקר כדי שאנשים יכירו בכך שהורות זה אומר המון עבודה רגשית ופיזית, המון השקעה בלי ציפיה לתמורה והמון אהבה. ואז ישאלו את עצמם אם הם מוכנים לנתינה כזאת.

 

הייתי שמחה אם היו מכריחים כל הורה להשתלם בנושא וללמוד את העבודה, עוד בזמן ההיריון. הייתי שמחה אם הורים ותיקים היו חונכים הורים חדשים. הייתי שמחה אם לא היו מסתירים גם את הקשיים.

 

ואני שמחה על כך שהפכתי לאם בעידן האינטרנטי בו יש לי שותפות לקשיים ולדילמות, מומחים שיכולים לספק לי מידע שמתאים לי (מדהים כמה פעמים קיבלתי עצות טובות מאנשים שזרים לי לחלוטין), ובעיקר מקום שמאפשר ריבוי קולות ונותן לגיטימציה גם לרגשות שליליים סביב ההורות

 

 

מודעות פרסומת

לסגור את פברואר ברוח חיובית

רגיל

אחרי ההצהרה הקטנה-גדולה לא העזתי להתקרב לבלוג. אולי לא ידעתי מה לכתוב אחרי זה. אולי הרגשתי שיש בה מין ההתחייבות לא להיות מאושרת והרגשתי קצת מטופשת לכתוב שדברים השתפרו אצלי.

אני קוראת את פרויקט האושר /גרטשן רובין וזה ספר שעוד אכתוב עליו פוסט שלם. התיזמון שבו קראתי אותו היה מדהים כי זה ספר שנתן לי כיווני מחשבה חדשים על החיים וידיעה שיש אפשרויות להיות יותר מאושר.אפשרויות שכרוכות במעשים ובעבודה עצמית אבל פתאום יש כיוון שאפשר לשלב אותו בחיים הנוכחיים . לא מדובר פה במהפכים ובנסיעות.  

 

וחוץ מזה טוליו היום טס ללוקסמבורג ולשם שינוי הצלחתי לשנות את הגישה שלי, לנטרל את הפחדים שיש לי מכל נסיעה ואת האנטי הכללי ולהיות משוכנעת שאני אסתדר ושיש בזה מין הכיף, ההתאווררות הזוגית הזאת, הציפייה (זה מהנה לחכות למשהו טוב) כל הרוח החיובית סביב זה עזרה לי גם לשדר לנולי שהשינוי הזה בשגרה יהיה כיף!

 

עוד דבר נחמד סביב הנסיעה, במקרה אתמול החלטתי לבדוק באינטרנט רשת אופנה שנתקלתי בה בספרד  המתמחה במידות סבירות פלוס (טוב, גדולות). קוראים לה m&s אל תשאלו איזה בלגן זה לחפש אותם (למי שלא יודע S&M זה סאדו מזו כאן הכוונה היא למדיום וסמול, הם קצת הזיזו את המידות כדי שאישה במידה לארג' כמוני תקנה שמלה במידה סמול שתהיה טובה עליה) אבל מצאתי והסתכלתי על בגדים יפים כי קיוויתי שבספרד יצא לנו לעבור ליד אחת מחנויות הרשת. אחר כך גיליתי שיש לה סניפים בהולנד ואמרתי לטוליו: כמה חבל שלא שולחים אותך להולנד. ואז החלטתי לבדוק ומתברר שיש להם סניף בלוקסמבורג ממש ליד המלון של טוליו.בחרתי סריג מקסים (בהתייעצות עם חברה ששנים לא יצא לנו לדבר כי היא עכשיו בארה"ב אבל בדיוק היא יזמה צ'ט איתי. זו חברה שיש לה מבנה גוף וטעם דומה לשלי בבגדים והתגעגעתי אליה קשות)  וציידתי אותו בהוראות מדויקות.יהיה מגניב אם יתאפשר.קצת הימור אבל שווה.

 

גיליתי שההליכות משתלמות. לא ירדתי במשקל כי אני לאחרונה לא סותמת את הפה אבל גם לא עליתי. לפעמים שווה להישקל כדי לגלות שהמצב לא נוראי כמו שנראה בהתחלה.

 

(השבוע בלי רכב יהיו לי הרבה הזדמנויות ללכת)

 

רגיל

היום נתקענו בפקק אימים בדרך לעבודה. פקק שהציף המון לחצים וג'יפה רגשית.כל הקונפליקט בית עבודה וההתנהלות שלנו בו. הג'יפה הייתה אמורה לצאת איך שלא יהיה אבל זה קשה.במיוחד בתקופה האחרונה.

 

 

 

עכשיו כואב לי הראש, השרירים שלי תפוסים ואני יודעת שעשיתי נכון אבל בכל זאת אני מרגישה שקשה לי להתחיל יום עבודה ככה.

 

מנסה לא להיות מושפעת ולהרגיע את הוריד הפועם.

 

 

רגיל

יום שכזה בו החלטתי להיות קשובה  ונעימה לבריות . הייתי כזאת גם לכאלה שלא בדיוק באו לי טוב כי הם אף פעם לא באים לי טוב. איכשהו הם היו פחות מעצבנים היום. חוץ מזה הצלחתי לפרק מוקש נולי בבוקר. מוקש נולי זה אומר בעיקר סיטואציה אידיוטית בה נולי מטפס על עץ (מטפורי) ולא יודע איך לרדת ממנו. באתי לסיטואציה אחרי שטוליו היה כבר על הקצה ופשוט דיברתי עם נולי כאילו אני לא יודעת מה קרה קודם. בסופו של דבר זה איכשהו הסתדר בלי שהייתי צריכה להתעצבן.

 

כשלקחתי אותו מהגן היו לי כמה שמחות. ציור שהוא צייר שהיה כל כך יפה שכמעט לא האמנתי שהוא זה שצייר אותו אבל האמנתי. הייתי מופתעת לטובה מהיכולת שהוא הפגין בציור הזה, מהשימוש בצבעים המשמחים  ומהחן הרב. הייתי גאה בו מאד. והוא אמר לי בטון הבטוח שלו, זה מה שאני יכול לצייר.

 

חזרנו מהגן שניה אחרי המבול ואז נולי גילה את השלוליות.ביקשתי ממנו לא לקפוץ כי האו היה עם נעליים והוא ציפצף עלי אבל הוא כל כך נהנה לרקוד בשלוליות שפשוט נהניתי להסתכל עליו ולא כעסתי.נעליים ספוגות. מחר מגפיים מה שאומר שהוא יוכל לקפץ ברשות.

 

בבית קילחתי אותו מיד ובזמן שהתפנה לנו שיחקנו שלושה משחקי זיכרון ודומינו אחד. הוא קרע אותי במשחק הזיכרון. למדתי שהוא גם יודע להפסיד בכבוד ולפרגן על ההצלחות שלי. בדומינו שנינו הפסדנו.

 

 

אז מה היה היום:

 

יכולת הקשבה משופרת שלי, הנאה מהחוכמה והשנינות של הילד שלי, סובלנות כלפי טוליו בסיטואציה שבדרך כלל הייתה מסתכמת בפרצוף חמוץ (שעות נוספות בעבודה) ובאופן כללי אני מרוצה מעצמי.

 

עוזרת

רגיל

אני יכולה לסמן וי על עוד מכשול רגשי שלי עליו התגברתי: העסקתי עוזרת.  יש כמה משמעויות בשבילי לצעד זה:


הודאה בחולשה: אני מתקשה לנקות באופן מהיר ויעיל, אני פרפקציוניסטית וזה אומר שאף פעם אני לא אנקה מושלם כמו שאני מצפה מעצמי.


בקשת עזרה: כתוצאה מכך אני צריכה לבקש עזרה מאישה זרה (תמורת כסף)


שחרור וויתור על שליטה: היא לא תנקה כמו שאני רוצה, אולי היא לא תנקה מושלם אבל יותר טוב ממה שאני לא עושה ביומיום.


חוסר הנעימות הכרוך בזה: אני לא מרגישה טוב במקום של הבוסית, יש אלמנט של השפלה ולא יעזור כמה אהיה נחמדה ומתחשבת (אני שטפתי כלים והיא שתתה את הקפה שהכנתי לה), אישה מבוגרת ממני עובדת עבודה פיזית קשה.


מאבקי כוחות: כמה פעמים ראיתי אותה מזיזה רהיטים כבדים ו/או שידת איקאה שכמעט התפרקה לה בידיים ביקשתי ממה לא לעשות זאת והיא ענתה לי במילה אחת: אבק!


תקשורת: האישה יודעת אולי ארבע מילים בעברית, ובארבע מילים האלה היא הצליחה להגיד את האמת המעליבה משהו ("אף פעם לא מנקים פה?").


עוד קטע מביך, שכחתי את שמה. זה נורא לא לדעת את השם של זאת שמנקה בחדרייך האינטימיים ביותר. אני לא רוצה שהיא תהיה שקופה לי. (שאלתי את המעבידה שלה- מנהלת חברת הניקיון).


להגיד את המשפט: תגידי לי מה את צריכה ואני אעזור לך זה משפט מטופש להגיד לעוזרת. במיוחד כששתיכן לא מבינות בחלונות הזזה כלום. זה גרם לה לשאול אותי: "אין בעלי? , זו עבודה לבעלי"


אכן בעלי הרכיב אותם בסופו של דבר.


בכלל, לא נותנים לעוזרת לעשות דברים שהייתי יכולה לעשות בעצמך. עדיף לעשות אותם קודם (מצאתי אותה יושבת ומנקה את הספרים של נולי. ספר ספר. נכון שזו האסטרטגיה שלה לנוח קצת ולעבוד תוך כדי אבל עדיין זה גרם לעבודה להימרח עד יציאה מהאף.


 


ולמרות כל התלאות והאי נעימות של לשבת בבית כשמנקים סביבך, הבית שלנו נקי כמו שמעולם לא היה ואני מרגישה עליה תלולה באיכות החיים שלי. ובעיקר מוטיבציה לשמור על ההישג.


 


נתתי לבוסית שלה מחמאות רבות עליה. אני מתכוונת להמשיך להיות נחמדה ואסירת תודה ולשלם טבין ותקילין וזאת למרות שהיא קיטרה במשך שעות ויצאה עם פרצוף חמוץ מהבית שלי. כנראה שבית עם רמת תחזוקה עלובה כמו שלנו מבאס עוזרות ולא יעזור כמה בעלת הבית נחמדה.


 


אבל בדיוק בשביל זה אני מעסיקה עוזרת!


 


 

עשו לי את היום

רגיל

נולי בפיג'מה ניגש אל חדר העבודה/משחקים: "וואו אמא , איזה יופי, כמה מסודר ונעים פה. מי סידר (מבט ממזרי שמראה שברור לו מי סידרה פה). איזה כיף!"

 

אחר כך צעקות השמחה שלו כשראה שהוא יודע איפה כל מיני צעצועים אבודים.

 

 

בגן שמעתי מהגננת כמה נולי משתדל ומתאמץ להיות בסדר וכמה הביטחון העצמי שלו גבוה. כל פעם שאני שומעת את זה הלב שלי גואה. אוליכ י אחד החששות הגדולים שלי היה שלילד שלי יהיה ביטחון עצמי נמוך כמו שלי.

 

 

קניתי לו  צבעי עיפרון אורטופדיים ענקיים. הרגשתי שממש בא לי לפנק אותו ותוך כדי לקדם אותו. הם מדליקים ויש לי הרגשה שזה יעודד אותו קצת.

 

יום שיער טוב. אתמול סוף סוף צבעתי  לעצמי ואני ממש נהנית מהתוצאה. עצם הידיעה שאני סמפיקה לעשות את הדברים שרציתי משמחת אותי.

 

ומחר באה העוזרת. אני כבר מדמיינת את הבית הנקי והנעים שיהיה לי אחרי זה.