ארכיון חודשי: מאי 2007

קיטורים

רגיל

כותבת קיטור ומוחקת כי זה סתם קיטור לא מעניין ולא עסיסי. כותבת קיטור אחר ומוחקת שוב. מה קרה לי? גם לקטר אני לא יודעת?

מודעות פרסומת

מיניקה למרחקים ארוכים

רגיל

טוב, לא חשבתי שאזכה לתואר מיניקה למרחקים ארוכים אבל כשנולי בן 9 חודשים אני חושבת שהרווחתי את התואר.


החודש הראשון היה סיוט. ההנקה התישה אותי היה לי יובש בפיטמות וכל הנקה הכאיבה לי. לא היתה לי סבלנות ונולי ינק בלי הפסק.


כנראה שמשהו בי לא רצה לוותר על זה ובכל זאת המשכתי. לא רציתי יועצת הנקה ועל השאיבה ויתרתי מהר מאד. ופתאום זה הפך להיות פעולה טבעית ונוחה. יש משהו מפתה בזמינות הזאת וביכולת להרגיע את התינוק שלך בשניה שהוא דורש את זה.


אני מספרת את כל זה כי היום הגעתי לסיטואציה קצת הזויה. הינקתי באוטובוס.


אז זהו שזו הייתה נסיעה בין עירונית חריגה יחסית בסדר היום שלנו . נולי התחיל להיות עצבני ואני תפסתי מהר מקום מוצנע מאד והתחלתי להיניק. אף אחד לא שם לב… כשחשבתי על פוטנציאל הנזק הסביבתי של חשיפת שד  והמבוכה מול פוטנציאל הנזק הסביבתי של צווחות תינוק עצבני השיקול היה ברור וחד משמעי ביותר.

ובדיוק עכשיו קראתי על שיטות להנקה צנועה בציבור.

תרשמי או שתשכחי

רגיל

כל כך הרבה הזכירו לי לכתוב את חוכמותיו האחרונות של נולי אז הרגשתי שאני חייבת:

1. נולי גילה את מדף הספרים. ולידו הוא מתנהג כמו קורא שהיה לי פעם בספריה קודמת. מתלבט מוציא לכולם את הנשמה ודוחה המלצה אחרי המלצה ובסוף לוקח משהו. ובכן הבחירה הראשונה של נולי הייתה התנ"ך (ממורטט כדבעי). אכן בחירה נאה.


(הבחירה השניה הייתה סוציולוגיה ישראלית. בן של אבא שלו)

2. נולי גילה את נפלאות הדי וי די על נגזרותיו. הוא מאד נהנה לזחול. להגיע כמעט כמעט לשם ואז להלקח באכזריות ע"י אמו שמשננת לו לא ! והוא צוחק. הוא מחייך חיוך ממזרי ועושה את עצמו משחק בקוביה שלו ואז כשאני מסיטה לשניה את המבט. נכון מאד- הוא שם.

3. עוד הרפתקאות זחילה: קנינו לו חילזון מעודד זחילה (מה לעשות אין לנו חתול…) בהתחלה הוא היה בוכה ברגע שהיה שומע את המנגינה המעצבנת. עכשיו הוא זוחל אחריו כדי להגיע ולדפוק לו מכות.

4. נולי אוהב את בקבוקי  הפלסטיק שאנחנו שומרים למחזור. מבחינתינו זה הרע במיעוטו.

5. הוא כבר עומד במיטה שלו וחוגג בלילה. תמיד אני מוצאת אותו בתנוחה אחרת ממה ששמנו אותו.

6. הוא עקשן סקרן ובעל חוש טכני מפותח. הוא אוהב לבדוק ממה דברים מורכבים (וכבר שולח ידיים אל האבזם של הכיסא במכונית. לדעתי הוא בקרוב יכול לחגור את עצמו יותר מהר ממה שאני. זה משמח אותי מאד לראות שכנראה הוא לא ירש את הידיים השמאליות שלי.

7. יש לו שיער בצבע בלונד אדמדם יפהפה. אני מתפעלת מזה כל פעם מחדש.

8. הוא יודע מה הוא רוצה. כמתחשק לו לינוק הוא מביט אלי במבט ממזרי, זוחל לכיווני ומרים את החולצה באסרטיביות ראויה לציון. (זה כל כך מוזר להניק תינוק גדול.)

9. יש לו טעם מובחן:


אבוקדו עם בננה-לא בבית ספרינו ולא מעניין אותי אם ב"טעמים ראשונים ממליצים"


בננה עם תפוז-כשנחה עליו הרוח


גזר-מעדיף לרסס אותו על הוריו.


קישוא-שתי כפיות. תשכחו מזה.


גבינת עיזים-דווקא די חיבב. אולי בזכות המרקם.


מרק עוף עם בטטה גזר וקישוא-אוכל בגבולות הטעם הטוב (קוביה גדולה אחת (אנחנו מקפיאים לו בקוביות)


תפוח-כן

מפליא שהוא לא אכלן גדול ככל שזה נוגע למוצקים. אני משתדלת להתגבר על הדחף הפולני ולדחוף לו אבל לא תמיד זה ככה. הוא אמנם ירד מהאחוזון ה75 אבל זה הגיוני כי הוא מתנועע הרבה יותר.סבתא שלי לעומת זאת זה אופרה אחרת כי לא זורקים אוכל. אבל לפחות חצי שבוע אנחנו מרעיבים אותו כמו שצריך.

כוכב נולד

רגיל

האם רק לי נדמה שיש הרבה יותר בנות טובות מבנים טובים בכוכב נולד?

יש לי כבר שתי מועדפות: מרים הערביה וסיון גוריאלשוילי (אחות של)

האודישנים המופרכים התחילו להעיק עלי… יותר מדי פעמים שאלתי את עצמי מה זה צריך להיות.

האם רק לי נראה שהיו שם המון מקרים שמתאימים לחינוך המיוחד? מזל שהייתה שם מורה לחינוך מיוחד (ומקרה גבולי כשלעצמה).

איך אנשים לא קולטים שהטיעון: הכשלתם אותי כי אני מזרחי לא תקף כבר 20 שנה?

ועוד לא החלטתי עם מרינה המתמודדת האליטיסטית עם הקסילופון  מקסימה יותר או מעצבנת יותר. מין אמביוולנטיות  משונה .


(דומה קצת לוינונה ריידר)

ובפינת הנולי: צווח בדיוק כשהבחורה שרה "אחד מי יודע". כנראה בצדק. 




ומיד אחרי כוכב נולד "כישרון או כישלון" סליחה, לא היינו שם לפני רגע?


 מה???? ושוב-מה????!!!

רגיל

טוב, האתמול הזעפני התחלף ביום כזה קצת מעייף אבל בסדר כזה עם ההורים של טוליו ואחותו. לא כיף גדול מה גם שבגלל שהתחייבנו להם הפסדנו טיולון בירושלים עם חברים. אבל כל הקודם זוכה נכון גם במקרה זה.

לכל ההורים של היום וההורים לעתיד: נולי הוא תינוקפלא מקסים אהוב ומתוק אבל הוא לאחרונה מוציא אותי מדעתי. מוציא לי את הנשמה בכפית וגורם לי להתגעגע קצת לשקט, לזמן לעצמי ולהיעדר הדריכות הזאת שאני חשה כל פעם שהוא על הרצפה כי אני רואה בכל מפה משתלשלת איום פוטנציאלי.


חוץ מזה יש לו רצונות משלו: אמבטיה-רק כאשר הוא מפרכס כמו צלופח, שינה-בחלומות הלילה. הוא מעדיף לשחק אז מי אני שאגיד לו לישון. אוכל-יש דברים יותר מעניינים. אז מה אם בעוד חצי שעה הוא יסתער לי על הציצי כאחוז אמוק כי בא לו.

כן: זה אומר שהוא ילד חכם פעלתני מפותח ועצמאי כמו שרציתי שיהיה אבל זה ממש מכה להיות בצד של האימא….


.

אני בתקופה לא טובה

רגיל

אולי זה לא משקף את המציאות  להגדיר כל נאחס רגעי כתקופה אבל זה מה שהיד שלי כתבה.


מין תחושה של מועקה כללית כזאת ועצבנות וחוסר שביעות רצון עצמית.


כן, זה יוצא על כולם ובעיקר על היקרים לי ביותר.

כמה סימנים שהזמן לא עומר מלכת

רגיל

1. כשאת יודעת שאת לא יכולה לבנות על זה שנולי ישאר במקום בו השארת אותו פעם אחרונה.

2. כשאת כל הדברים בבית (ואת סורגי המיטה) צריך להגביה.

3. כשפתאום את מגלה שלקחת את נולי על הידיים זה כמו לסחוב ג'מוס קטן.

4. כשאת רואה תינוק אחר והוא נראה לך פתאום כל כך קטן ליד הג'מוס שלך (שאת עדיין קוראת לו אפרוח)

5. והתינוק האחר הקטן כבר אוכל גרבר, מה שאומר שהוא עבר את גיל 6 חודשים…(כנראה)

6. כשאת שמה לב שהילד שלך מפעיל עליך מניפולציות של מתיקות תינוקית לתועלתו האישית (שקוף שקוף אבל עובד)

7  כשאת מגלה שאת מכירה יותר ויותר אנשים שהם ילידי שנות ה80…. (מי שנולד בשנות ה70 הוא זקן)

8.  כשנולי עומד במיטה שלו והצל שלו נראה כמו שחזור של מאחורי הסורגים….

9.  כשאת מנסה לעשות לנולי תסרוקת בשיער שלו והוא מתפרע לכל הכיוונים (מי אמר נולי קרח)…