ארכיון חודשי: יולי 2007

על חברים הורות והקרבה

רגיל

החלטתי לתחום את הכתיבה שלי בנושא מסויים כי הרגשתי שאחרת אני כותבת סתם.

אני חושבת שמאז היות הנולי התחום שסובל הכי הרבה מהזנחה הוא תחום החברות. יש בי צד שרוצה מאד להמשיך לתחזק חברויות וגם להתחבר עם חברים אחרים אבל מעבר לקשרים וירטואליים בבלוג מאד קשה לי לעשות את זה.

אני מרגישה מאד מתוסכלת מהמרחק הפיסי בין חברותי לביני ויש בי צד שמרגיש שזו כמעט בגידה בהן ליזום חברויות חדשות. חוץ מזה מי אמר שאימהות לילדים בגיל של נולי מתאימות לחברות איתי? אני חושבת שזה חלק מהתת מודע  המרדני הזה שמדבר לפעמים ואומר: מי אמר שהחיים חייבים להשתנות רק כי יש לי תינוק. ? טוב, עכשיו מדובר בצד מודע.

אז אני מודה שיש בזה משהו מאד אגואיסטי ברצון הזה לדאוג קודם כל לעצמי .

אני חייבת לציין שיש משהו במודל הזה שעבר אלי מאמא שלי. אמא שלי לא הייתה כמו האימהות שמקריבות הכול בשביל הילדים. היא שמרה מאד על המקום שלה, התחביבים שלה והזמן שלה. אני לא אומרת את זה בנימה בכיינית ולא כביקורת אלא כעובדה. זה מה שאני מכירה. מצד שני אני חייבת לציין שהיא נתנה לי המון ביכולת שלה להבין ולנהל תקשורת פתוחה ובחוסר היומרה שלה להיות מושלמת. אני לא חושבת שכל אמא הייתה מוכנה לשבת בבוקר עם הבת שלה בבית קפה ולנהל איתה שיחות נפש ארוכות.ואני חושבת שלא כל בת הייתה נותנת לאמא שלה לקרוא לה בבלוג. 

אולי יש בזה משהו מאד נכון. המודל הזה של האמא שמקריבה הכול בשביל ילדיה הוא מודל מאד בעייתי בעיני ופשוט ממש לא מתאים לי.

אני חושבת שחלק גדול מהחשש שלי להיות אמא נבע מהידיעה שבכל זאת מדובר בשינוי גדול בהרגלים ובאורח החיים שלי. זה מצחיק אבל ממש פחדתי מהשינוי הזה.

מה השורה התחתונה? כנראה שאני אצטרך לעשות שינויים ולנסות לחיות קצת אחרת אבל יש דברים שאני לא מוכנה לותר עליהם ובינהם המקום שלי והבלוג שלי.

מודעות פרסומת

על כמיהות ותסכולים

רגיל

אני כל כך מבינה עכשיו את מה שוירג'יניה וולף כתבה על הצורך של אשה בחדר משלה. אני מרגישה שיש לי צורך במקום כזה שהוא רק שלי. אני לא מדברת רק על מקום פיסי אם כי זה עוזר. אפילו פרק זמן קטן כזה ליד המחשב בו אוכל לכתוב פוסטים שאינם כל כך יום יומיים כמו החמים שלי באים לקפה. כן זה מה שהתכוונתי לכתוב ואני נהיית חולה מעצמי ומהשעמום והיעדר שאר הרוח שמשתקפים בפוסטים האלה.


אז המקום שלי יכול להיות זמן שהוא רק שלי בלי צורך לדאוג לתינוק. הוא יכול להיות עיסוק שהוא רק שלי והוא יכול להיות המון דברים.


כל הצדדים היצירתיים שאני יודעת שהם קיימים בי קמלים מחוסר שימוש.

מתי החיים שלי הפכו לכאלה?

ולמה כשחייתי אחרת תמיד רציתי את מה שכיום יש לי?

ולא חשבתי שאני אכתוב את זה או ארגיש את זה אבל אני רוצה קצת בדידות.

(לא בטוחה אם אני תמיד רוצה את מה שהכי טוב בשבילי באותו רגע. אני מרגישה שאני מצריכה לפתח את כושר הרצון שלי ולדעת מה אני רוצה ומה טוב לי)






לפחות המלצה יש לי. הגעתי לאחרונה לצלמת בשם Lissa Hatcher ולאתר שלה. ממליצה בחום לבקר.

רגיל

חייבת להגיד את זה אבל כשראיתי אתמול בחדשות את עופר עייני לא יכולתי שלא להעריך אותו. הוא היה ענייני אסטריבי, הציג עובדות ונתונים ובעיקר לא נראה כאילו הוא הולך לעשות רווח פוליטי אישי מהשביתה.


אותי הוא שכנע.

(מדהים כמה הוא שונה מעמיר פרץ. מקווה שהאמרה מים שקטים חודרים עמוק נכונה לגביו)





אתמול הייתי ביפו וגם היום אני אהיה ביפו.נסענו לת"א להוציא דרכון צ'יליאני לטוליו ורציתי להראות לנולי את הים.


נולי לא התלהב אבל התבונן בים בנימוס. ואני התלהבתי בהתלהבות של ילדה קטנה.

המשפחה שלי משוגעים על ים ותמיד גרו בערי חוף ולכן די מפתיע אותי שבסוף התמקמו בירושלים. אבל כילדה אני זוכרת שהיינו נוסעים הרבה לים. זה החזיר אותי קצת לתקופה הזאת. רק שהיום היינו נטולי בגד ים ורק טיילנו בטיילת. זה היה משמח בכל זאת.

(אמרתי לטוליו כמה אני מקנאה בכאלה שגרים בעיר עם ים ויכולים להגיד. אני בא לים את באה לים… ולעשות הליכות לחוף הים. …)

תמונת היום:





התמונה של אפרת גולדברג מהאתר הזה.

המלצת היום: קפקא על החוף. לי צודקת. וזה ספר מופלא. וככה על הדרך אני מקשרת גם לבלוג הנהדר החדש שלה.

תמונת היום

רגיל


התמונה נלקחה מהבלוג של אדם שוב בקפה דה מרקר.

אוי כמה בא לי כוס קפה כזאת.

לשם שינוי המלצת היום קשורה לאותו קפה:

למצוא פינה שקטה ונעימה בעבודה לשתות בה את הקפה הראשון של הבוקר. זה משפיע על כל היום אחר כך.



 

כמה דברים טובים

רגיל

החלטת היום: לא להתעצבן ממה שאין לי שליטה עליו….

המלצת היום: מאפיה ליד שוק מחנה יהודה בשם "הברירה הטבעית. עוגיות ממש טעימות ובריאות. (ומקבלים לטעום ממש הרבה עד שאתה שבע. וכבונוס טיפוסים מוזרים שטוענים שהקבלה היא תרופה לחלאות שבשלטון.)

האם אני עומדת בהחלטות שלי

רגיל

קפה מאפין וקופסאת ירקות זה בריא?


טוב, אולי קצת….


חצי סנדוויץ' סלמון ב"ארומה" במקום סנדוויץ' שלם…


(צעדים בוני אמון עם התחת שלי…)





גאה לספר שהחמים שלנו רוצים שוב לבוא אלינו אבל לא בטוח. אמרתי לטוליו שנארח אותם בשמחה לקפה ועוגה כי אין לי כוח לכל הזיגזגים האלה של כן יבואו לא יבואו…

אני בדרך הנכונה….



החלטתי להגמל ממכנסי ההיריון ההו כה נוחים. היום לבשתי את המכנסיים החדשים שקניתי והם אפילו מספיק נוחים לי . (אבל לבשתי אותם עם חולצת היריון כי הם הולכים טוב עם טוניקות. נראיתי קצת דבה אבל לא נורא)




עוד תמונה (דווקא כשאני לא מחפשת אני מוצאת)



האמנית היא Lissa Hatcher

השורד הקטן

רגיל

היה לנו סופ"ש עמוס בפעילויות. ביום שישי היינו במסיבה שערכו חברים שלנו שנוסעים לארה"ב לשנה ולהם ילד בן שנתיים.

כהרגלי הייתי סקרנית לראות איך יהיה החיבור בינו לבין נולי. ובכן היה חיבור. נולי הציפלון (יחסית) משך לו בחולצה ובדק אותו מכל הזויות ואחר כך תקע לו אצבע בפה. הילדון השני בתגובה נשך אותו. נולי בתגובה דחף אותו (אחרי שבכה את מנת הבכי הנדרשת).


(הילדון הרגיש קודם קצת מאוים מנולי אז הוא הסתובב עם כרית והנחית אותה כל פעם על ראש של מישהו אחר כולל נולי)

כולם החמיאו לי כמה נולי הוא ילד עם אינסטינקטים בריאים של השרדות. אני הייתי קצת המומה מכל העניין כי זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בסיטואציה כזאת. גם אני וגם חברתי החלטנו לא לעשות מזה עניין גדול. נולי אחרי שניחמתי אותו על הנשיכה חזר לשחק ובאופן כללי ראיתי שהמדיניות לא להתערב ולהטיף הייתה נכונה.

נולי היה קצת ביש גדא כל הסופשבוע. אחר כך הוא נפל פעם על הפנים וכל הזמן קיבל מכות יבשות מהדלת שהוא שיחק איתה. אבל לשבחו ייאמר שהוא ממש לא עושה עניין מסתם מכות אלא קם וממשיך הלאה. מצד שני לפעמים הוא חסר פחד בצורה מלחיצה. לאחרונה הוא מצא תחביב חדש: לעשות סנפלינג על הכורסאות. 




 עכשיו שמעתי שהעיפו את מרים טוקאן. די מעצבן אותי כי היא באמת הייתה בין הטובים וממש ראיתי אותה בגמר. יש כמה שיותר דחוף לי לראות בחוץ.




המלצת היום: מאפינס ג'ינג'ר ולימון של גברת עם סלים. (שהשתמשה במתכון של רוני ונציה) ממש ממש שווה. (אני הייתי מוסיפה יותר ג'ינג'ר מסוכר)

תמונת היום:


כי אני כל כך אוהבת דובדבנים….