ארכיון חודשי: אפריל 2007

חור

רגיל

היום ביקרתי אצל הרופא שיניים שלי לבדיקה תקופתית.


חייבת לציין שאני ממש מחבבת אותו גם אחרי שלושה טיפולי שורש והוא האדם שהצליח לגרום לי להתמיד ולעבוד עם חוט דנטלי. (התוצאות: שלוש שנים בלי צורך בסתימה וסה"כ פעם אחת אצל שיננית)

אז היום באתי אליו מראש בגישה של: אני הפציינטית הנבחרת בלי חורים בשיניים.

אבל היה לי חור קטן וחצוף.

ומה המילה הראשונה שאמרתי לו: מה עשיתי לא בסדר? (פולניה)


ומה הוא ענה לי: תשמעי, את מהבודדים שתוך שלוש שנים לא היה להם אף חור. לא נורא, קורה. השיניים שלך במצב נפלא.

מה יצא לנו מזה: סתימה ללא הרדמה כי החור היה כל כך קטן שלא היה כדאי להרדים את המקום. (באמת לא היה נורא) וחור בכיס (טוב, כי הוא רופא פרטי.)

תחקרתי אותו לגבי נולי סרבן הצמחת השיניים והוא אמר לי שעד גיל שנה זה בסדר.

מודעות פרסומת

רגיל

כמה טוב לחיות בלי רשימת משימות. גיליתי שזו הדרך הכי טובה לצאת ממצב של בטלה ובהיה ולהגיע למצב של עשיה.


אתמול ניגשתי למדף הספרים שלי ומצאתי שם ספר שפעם קניתי לסבים שלי (כמה קל לשמח אותם במתנה. זה תמיד ספר)


ואחר כך שאלתי מהם: תעלומת הקבר המכושף /אדוארדו מנדוסה . והתחלתי לקרוא ככה כדי להעביר את הזמן שבין התרדמה הסופית לערות.


ולא הצלחתי לעזוב אותו. קראתי וגיחכתי וצחקתי בשקט כדי לא להעיר את טוליו והמשכתי ואז גיליתי שכבר 11 בלילה והעפעפיים של מאיימים לקרוס ורק אז הפסקתי.העונג העונג…..

והיום אני חושבת כמה נחמד יהיה לחזור הביתה, לסיים את מטלות היום החביבות יותר ופחות ולחזור לספר.





עוד אושרים קטנים: להסתכל על נולי וטוליו משחקים על המזרן של נולי. לשמוע את נולי מצחקק. לראות אותו זוחל במרץ לאחור (לא ידעתי שהוא כבר מסוגל לזה) ולהשכיב אותו לישון כשהוא מחייך אלי חיוך חולמני ומתוק.


כן, הייתי אומרת שהוא סלסילה של אושרים, הילד הזה.






משהו סוטה: קראתי בעיתון שביפן עשו תחרות של תינוקות לבדוק מי התינוק שצורח הכי חזק. (האימה!!!!)






חצי הכוס הריקה: מי שהייתה החברה הכי טובה שלי בתיכון וכיום היא חלק מחבורת חברות היומולדת (אני ועוד שלוש חברות) שנפגשת בכל יום הולדת לא התקשרה אלי לאחל לי יום הולדת שמח. נכון שיש לה חיים עמוסים וקשים אבל זה בכל זאת מרגיז. מה גם שבגללה הן לא יכולות להתארח אצלי ליום הולדתי כמו שרציתי כי היא תמיד מגיעה עם שובל של ילדים לחגיגות יום ההולדת. ואיכשהו תמיד צריך להתחשב באילוצים שלה.

כל שאר החברות זכרו וזו הכוס המלאה.

(כמו שהבנתם אני קצת כועסת עליה. זה לא הכי רציונלי כי יש לה בהחלט נסיבות מקילות אבל טלפון אחד היא יכלה לעשות. נו, לפעמים יוצאת פולניה קטנה ממני. במיוחד שכל שנה אני מחליטה לא לכעוס על מי ששכח ולשמוח על מי שזכר שזה לא מעט בכלל)

הצלחות

רגיל

עדכונים בהמשך להחלטות


ביום הראשון של השבוע שהחלטתי שהוא טוב הצלחתי:

1. להתנתק מהמחשב ולתת תשומת לב ראויה לאהוביי.

2 התאפרתי לעבודה. זה עשה לי הרגשה טובה. ואפילו שמתי עגילים וקצת התבשמתי.

3. קניתי קצת דברים משמינים בקטנה אבל החבאתי אותם מטוליו ולכן אכלתי מהם באופן מרוסן כך שמצפוני נקי.

4. האם זה שסיימתי את "אבדות" יום קודם זה אומר שעמדתי בהחלטה לקרוא? אני חושבת שלא אבל עכשיו אני בשלב של לבחור לי ספר חדש.

5. עשיתי שוק וקניתי פילפלי שושקה צהובים (פילפלים מוארכים ומתוקים מאד. עד כה הכרתי רק את הגירסה האדומה) . הם טעימים בטירוף.

שימשיך ככה.


כאלה פילפלים אבל בצהוב

ספר טוב

רגיל

אתמול הצלחתי להבלע בספר "אבדות"  של מיכאל שיינפלד שעמד על השידה ליד המיטה וחיכה לי עד בוש.

פעם הייתי נוסעת המון באוטובוסים. נסיעה באוטובוס רצופה רגעים מתים ולעתים כדי להעביר יפה את הזמן הייתי בונה סיפורי חיים לנוסעים ומדמיינת אותם בתור ילדים, תינוקות, זקנים. הייתי מדביקה להם שמות לפעמים.


בספר אבדות יש שכלול של בניית סיפורי החיים של אנשים שחיים לכאורה חיים סטנדרטיים אבל גם בחיים כאלה יש אובדן.


הספר בנוי סביב מטפורה מוצלחת של אובדן (כשם הספר). יש בכתיבה משהו פיוטי אבל יחד עם זאת פשוט במובן החיובי של המילה. סיפורי החיים סביב החפצים האבודים. כל חפץ קשור ברבדים שונים לאבדה המופשטת של האדם (לדוגמא שחקן שבגלל מקצועו מאבד את הזמן שהיה לו עם משפחתו ובפועל מאבד שעון ). הדמויות בספר מעוררות אמפתיה רבה (במיוחד, איך לא הגיבור) וניכר במיכאל שיינפלד שהוא אוהב את גיבוריו.


הסופר משתמש בשפה עשירה ועם זאת לא מעיקה או כבדה.

אמנם לי יש קושי להכנס לספר שיש בו ריבוי קולות אבל כשנכנסתי אליו לא יכולתי לעזוב אותו. המאמץ הקל בהחלט משתלם.

כיף להתחיל ככה שבוע.

הרגלי קריאה

רגיל

לאחרונה אני מרגישה שקשה  לי מאד להבלע בספר. איכותי ככל שהיה. וכך אני מוצאת את עצמי מתחילה עם ספר אחד, נוטשת אותו להמון זמן ואז מתחילה אותו מהתחלה כי מרגיש לי לא לעניין לקרוא אותו מהמקום שהפסקתי. (לפעמים בגלל טריגר חיצוני של צורך להחזיר לספריה ).

הרשימות בבלוג שלי עושות לי סדר במוח לגבי מה קראתי ומה אני בתהליך קריאה.




גיליתי שנורא קשה לי לקנות לעצמי ספרים. אולי בגלל שכמעט כל ספר שבא לי אני יכולה בקלות יחסית להשיג ואולי מפני שספר שאני קונה עלול  לשכב ברשימת המתנה ולא להקרא בכלל או לחילופין להבלע ולהשכח מהר מאד על המדף.

[באתי ממשפחה שזה הספורט הלאומי שלה. לקנות ספרים שבא לך ומקסימום להתקע איתם]

עכשיו אני לוקחת נורא כבד את הקטע של לקנות. ספר צריך להיות סופר איכותי ומזמין קריאות חוזרות (יובלות לא קראתי ספר בקריאה חוזרת)

סבתי שאלה אותי איזו מתנה אני רוצה ליום ההולדת. בגלל היותה ביבליופילית ברור לי שאבקש ממנה ספר. מצד שני אין ספר על הכוונת כרגע . אני שוקלת לקנות את איילת ולדמן אבל הוא עוסק במוות של תינוקת וכנראה שזה לא רעיון טוב  לבקש ו/או לקרוא.

לפני שנתיים ביקשתי ממנה את מילון אבן שושן המרוכז וזו אכן מתנה שווה ושימושית.

אולי עכשיו אני בשלב בו אני רוצה קצת פחות בעלות על דברים.

החלטות לשבוע הקרוב

רגיל

מתחשק לי להרגיש יותר טוב ואני רוצה לבחון השבוע עד כמה הרגשה טובה תלויה בי אז:

1. להתאפר לעבודה. מזמן לא עשיתי את זה ונראה לי שיהיה לי נחמד לראות את עצמי פחות מוזנחת.

(אם לא אספיק בבית, אפשר במקום)

2. לארגן את הזמן שלי יותר טוב: מה שאומר להקצות יחידות זמן קבועות לכל דבר כולל לזמן עם עצמי זמן לטוליו וזמן לנולי . כך שפחות ארגיש שהזמן נוזל לי מהאצבעות.

3. להשתדל לא להכניס דברים משמינים או לא בריאים הביתה. טוליו ואני זללנים לא קטנים וטוליו זולל ואחר כך מקטר לי שלא עצרתי אותו. בסופשבוע הזה די הצלחנו בזה.

4. פחות טלויזיה יותר ספרים.

5. להתקשר לחברות שמזמן לא דיברתי איתן.

6. לתכנן תפריטים לסופשבוע ולקנות המון ירקות בשוק כך שאוכל לבשל ולנסות. מתכוני ירקות יתקבלו בברכה.

סתם לדעת

רגיל

טוב, במסגרת חגיגות היומולדת (היום זה תאריך עברי -מועד ב') הלכנו לאכול במסעדה חמודה בכפר רות העונה לשם המוזר באנאפה. (BONOFE).


נחמד לגלות שיש מסעדות טובות באיזור. היא גם כשרה למתעניינים…


היה נחמד לשבת שם עם טוליו ונולי לארוחת צהרים רגועה ונעימה. מה גם שגילינו שם עוד חנויות שוות כולל חנות בשם "מעגל אישה" עם בגדים נהדרים לנשים בהיריון וגם לאחרי לידה. החלטתי שאני קונה שם בגדים אבל אבוא לשם בפעם אחרת כדי לקנות בנחת.

(וקנינו שם מפת שולחן)





זה פוסט שמכיל הרבה  את המילה קנינו. קנינו לנולי חילזון רוטט שאמור לעודד זחילה תוך ניגון השיר המאוס (ABCׁ)


נולי ממש אבל ממש שונא אותו. כל פעם ששמנו לו את החילזון הוא בכה.

(פעם ראשונה שהוא מגיב בכזה תיעוב לצעצוע. אולי הוא קלט שהצעצוע הזה אמור לעודד אותו להתאמץ.)