סופי שבוע זה דבר מעייף במיוחד כשהולכים למשפחה של טוליו אחרי שלילה קודם נולון בקושי ישן וכשנולון לא ישן אף אחד לא ישן.
תכננתי לשלוח את נולון לגן היום כדי להרוויח יום חופש לסידורים פחות מעצבנים שאין לי זמן אחר בשבילם. ואתמול כשחזרנו אני מחבקת את נולון ומגלה שמאד כיף לי לחבק אותו ולא רק מהסיבות המובנות אלא כי הוא חמים כמו רדיאטור. מודדת לו חום ומגלה שיש לו חום.
כל התוכניות ירדו להן באסלה…
העיקר שיהיה בריא המתוקי שלי.
נולי מגדל קוצים בתחת וזה מוזר כי טוליו ואני דווקא טיפוסים כבדים יותר. היום נולי עשה לי שיעור התעמלות בגינה הציבורית. אם יש משהו שמודיעין מצטיינת בו זה גינות ציבוריות. תחשבו על מרחבים של דשא ירוק, מתקנים חדישים. תוסיפו לזה מזג אוויר נעים ותקבלו יום מושלם ליציאה.
נולי החליט כבר בבוקר שהוא רוצה לצאת. הוא ממש נדבק לדלת הכניסה כמו כלבלב שרוצה שיוציאו אותו.
לפני כמה ימים החלכתי לשירותים וכשיצאתי משם ראיתי דלת פתוחה ונולון אין. למזלי הבנתי מהר מאד מה קרה ומצאתי אותו כבר בחצי הדרך של המדרגות. הלב שלי כמו שאתם מתארים לעצמכם דפק והיום אני מקפידה לנעול את הדלת.
חזרה להיום. נולי רץ והריץ אותי במרחבי הדשא. אני שמחתי לקצת התעמלות וחוץ מזה הייתה לי תשובה לאחת המטפלות ששאלה אותי מה עם אח קטן לנולי: "את רואה אותי בהיריון רצה ככה?"
שמחתי שהיה לו כיף ושמחתי שהוא עוסק בפעילות בריאה בלי שיהיה צורך לדרבן אותו ושאגב כך גם אני זזה קצת.
הסטריאוטיפים על ההבדלים בין המינים מכונים. הבנות משחקות בשלווה בחול ומדברות בינהן. והבנים (נולי, לצורך העניין) רצים ומשתוללים.
כשרציתי ללכת נולי התנגד בתוקף ושום דבר לא שיחד אותו עד שהוא ראה זוג אופניים.
אני גם היא
כשהבלוג שלי נולד אז הייתי כמו אמא משקיענית שנולד לה ילד ראשון. טיפחתי וסידרתי והוספתי תמונות וקישורים ובחרתי בקפידה צבעים ורקעים.
ועכשיו מה, אני כמו האמהות שכשנופל לילד מוצץ הן מנגבות אותו במכנסיים ומגישות לו (לנולי אין מוצץ אז לא תפסתם אותי, הא !)
נותנת לרשימות להשאר כמו שהיו. חלק מהבלוגרים כבר פרשו לעולם שכולו, ובכן חיים אמיתיים. חלק מהבלוגרים עברו דירה וחזרו ועברו. ואני כותבת בבלוג פוסטים אבל הרשימות.יוק…
אני לא מדברת על לתת קטגוריות לפוסטים. זה היה אמור להיות הדבר הראשון שהייתי צריכה לעשות. אחרי הכול אני גם מידענית ואמורה להבין עד כמה זה חיוני.
אבל לא. אני מידענית ועצלנית באותה מידה אבל יותר עצלנית.
ונוספו למעגל הקריאה שלי המון בלוגים שווים מכל הסוגים והמינים. אני מנויה אליהם וכך זוכרת לקרוא בהם אבל הם עוד לא ברשימה. לא מגיע להםשאתעלם ככה , אני יודעת.
מה לעשות שאני מעדיפה לקרוא בלוגים בזמני הפנוי או לכתוב במקום לעסוק בעבודות תחזוקה שוטפות.
אבל כאן מגיע הפוסט הזה עם תזכורת עצמית. לעשות את זה ודחוף.
נולוני המתוק לומד מילים במהירות מדהימה. עכשיו הוא כבר אומר כף ואגה (רגל). הוא גם למד לרקוד ריקודי סטפס עליזים כשחיתול לגופו לפני המקלחת.
מה שנהדר הוא לראות כמה הוא קולט מהר מילים מהדיבור שלנו וחוזר עליהן. המילה האהובה עליו כרגע היא טוב.
ילד חיובי…
לנו אמנם אין כלב ולא היה אבל אמאל'ה בקשה כל כך יפה אז אני מפיצה את הסקר שלה בנושא הכלב והתינוק החדש. הסקר הוא לצרכי מחקר ורלוונטי בחלקו גם למי שאינם מחזיקים כלב.
אז תענו, זה לוקח ממש מעט זמן.
6 מילים אמרתם?
עוד לא מצאתי את עצמי.מחפשת…
נחמד הקטע הזה של הבלוגים. את יכולה תמיד לבחור להיות מישהי אחרת. או לתת למישהי אחרת כינוי אחר ופתאום הופ., תפסת לך מקום אחר במרחב הוירטואלי. אולי גם פונים אליך אנשים אחרים…
כן, אני גם במקום אחר.אבל אני לא מגלה. אולי פעם….
ראיתי אצל זה אצל לי ואצל שירה חורש והתחשק לי גם
לא אוהבת שאומרים לי:
באמת צריך ללמוד בשביל להיות ספרנית?
את לא מתאמצת מספיק
אני לא הייתי עושה את זה ככה
כשמציעים לי פתרונות ואני רוצה אוזן קשבת
כשאומרים לי :את בטוחה שאת עושה את זה נכון?
כמתייחסים להרגלי האכילה הקלוקלים שלי ("את אוהבת מתוק, נכון?)
כשאומרים לי איזו עבודה מבאסת יש לך אני בחיים לא הייתי שורדת את זה או אני לא מבינה למה זה כל כך חשוב אבל את הספרנית אז שיהיה…
כשאני מספרת על כישלון ואומרים לי "אני דווקא הצלחתי".
דברים שאני דווקא כן מאד אוהבת שאומרים לי:
גוליגוליגולי א-מה טוב (נולי, מי עוד)
את יפה
אני שמח שהעלית את זה
את כותבת נפלא
את כשרונית
את תגיעי רחוק
ידעתי שאת האדם הנכון לפנות אליו
כמה נעים לי לדבר איתך
כמה טוב להיות איתך
יש לי הפתעה בשבילך
זה היום שלך
את אשה נפלאה
אוהבים אותך
יש לך ילד נפלא
בואי נצא לאנשהוא
מצחיק אבל אני מגלה שהרשימה של הכן גדולה יותר. זה הפתיע אותי כי הייתי בטוחה שזה יהיה הפוך.
כנראה שיותר אומרים לי דברים שאני אוהבת. יופי.
אני חושבת שזה יהיה עוד אחד מהפוסטים האלה בהם אני לא יודעת מה אני בכלל רוצה לכתוב אבל נורא בא לי לכתוב אז אני מוותרת לעצמי על תכנון פוסט.
אני מרגישה שהרבה מהפוסטים שלי הופכים לעוד פוסט. ככה גם נראים החיים שלי פחות או יותר. המון רגעים קטנים של שמחה, עצב עייפות ויאוש ולפעמים אופוריה קטנה ומשמחת.
הבוקר נולי נצמד אלי. זאת לא הייתה אפיזודה כזאת שגורמת לי להרגיש כמו האמא הכי איומה בתבל (בריטני ספירס, מאחורייך) אבל בהחלט לקחתי איתי לעבודה את המבט של נולי כשהבין שאני הולכת ואת היבבות הקטנות שלו.
אני לא האמא היחידה שעוברת את זה ואני יודעת מהגננת שהוא נרגע אחרי דקה (התקשרתי לגן חמש דקות אחרי) ואני יודעת שלילדים יש זיכרון של דג זהב שמוחק את כל הטראומות הקטנות שהם עוברים אחרי דקה אבל מה עם הזכרון שלנו, הגדולים?
היינו באיקאה. הכוונה המקורית הייתה לקנות כיסא ושולחן. בסוף יצאנו עם כיסא ומגבת אמבטיה ומין עגלת צעצוע לנולי (שיום אחרי השכיל למצוא לה שימושים שונים לגמרי מאשר במקור. בינהם שימושים מטרידים משהו) ודובון צעצוע קטן וזול שמשמש בעיקר כנוסע בעגלה. (המילה החביבה על נולי ע-ג-לה).
בקיצור עוד כסף הצטרף לים ההוצאות שמציף אותנו לאחרונה. אלון גל כבר בדרך.
לנולי המסכן היה קשה ובסוף היום סחבתי אותו בעצמי כי הוא בכה בכי תמרורים מעייפות ולא נרגע בשום דרך אחרת. כן. הבנתי כרב שאנחנו קצת הורים רעים לפעמים.
נולי החכם כבר יודע שכשאני שואלת אותו מי זה נולי הוא מצביע על עצמו ואומר אנה.
ובכלל הוא יודע להתחנף אלי ולהתמרח עלי (ואגב כך גם לקנח עלי את האף. מה שגורם לי לשמוח שאני לבושה כמו סמרטוטרית כי גם ככה הכול מתמלא בנזלת)ואני פשוט מתה על זה ומתה עליו.
היום גיליתי שאני נטולת מזומנים. מה שאומר ויתור על כוס הקפה הכה חיונית להשרדותי. כאן באה השורדת שבי והצליחה לגייס 10 שקלים משקלקלים ואגורות שהסתובבו אצלי בארנק. ריכזתי אותם בשקית קטנה וככה באתי לרוכן הקפה. שיקי, בל נכחיש.
ארנק קל ומקרר ריק יש בהם משהו משמח. אולי כי הם נותנים תחושה שאת משתמשת במה שיש לך.
אם יש משהו שאני שונאת לעשות במטבח זה טיגונים. מסיבה זו אני רואה את עצמי כגרועה במיוחד בהכנת קציצות. הגעתי לאחרונה לבלוג האוכל מעולה של ניקי ושם היה מתכון לקציצות בשר אפויות עם בטטה ובצל מטוגן. מעולם לא יצאו לי קציצות כל כך טעימות בדי מעט מאמץ יחסית.
אז כמובן שאני ממליצה בחום על הקציצות ועל הבלוג.
myreaderlife 