בבלוג הצרכני שלי כתבתי על מקומות ידידותיים לאימהות.

אשמח לקבל עוד מידע על מקומות כאלה ולעדכן שם.

עד 10 פריטים

10 דברים נחמדים בחיים שלי

1. יש לי בית

2. יש לי משפחה אוהבת

3. יש לי נולי

4. יש לי בריאות

5. יש לי עבודה

6. יש לי גישה חופשית להמון חומרי קריאה (מה שאני עושה עם זה זה סיפור אחר)

7. יש לי ידע בחיפוש מידע ויש לי גישה לידע ולמידע.

8. יש לי מודעות עצמית

9. יש לי הומור עצמי

10. יש לי בלוג

10 דברים לא נחמדים בחיי

1. אני שמנה

2. אני עייפה כל הזמן ונטולת אנרגיות

3. אני לא אוהבת את איך שאני נראית

4. אני לא מוצאת זמן להשקיע בעצמי

5.לא בטוחה כמה אני אוהבת את העבודה שלי (בא בתקופות)

6.  אני במשבר יצירתי

7. לא תמיד יש לי סבלנות לילד שלי ולדעתי אני לא משקיעה בו מספיק.

8. אני חוששת נורא מהעתיד של נולי ודואגת כבר עכשיו לבעיות שאולי לא תהיינה.

9.  אני מרגישה בודדה לא מעט ולא ברור לי למה.

10 תמיד אני מדוכדכת בתקופת פורים ולא ברור לי למה.

תסכולים

האמת היא שאני נמצאת בתקופה די מתסכלת בחיי המקצועיים ובראיה שלי את עצמי ובכלל גם בבלוג לא כתבתי יותר מדי מהעדר זמן ומוטיבציה כתיבתית . בכלל אני מרגישה שהעבודה שלי לא מוערכת מספיק. שאנשים לא מבינים את המורכבות שלה ולא למה לוקח לי כל כך הרבה זמן וכמובן לא את החשיבות שלה. אני למעשה משרתת כמה גורמים שמתחלקים בחצי משרה הזעומה שלי ואני לא מספיקה כלום אצל אף גורם.

ומה שיפה זה שכל הזמן מוצאים עוד משימות שאני היחידה שיכולה למלא ועוד פרויקטים שראוי לעשות.

ואני צריכה ללכת בין הטיפות, לתת לכל גורם את ההרגשה שאני עושה את המקסימום בשבילו ועוד לענות גם על צרכים של המקום שעבדתי בו קודם שמצפה שהרמת קיטלוג של המקום שאני עובדת בו כיום תשתפר בזכות היותי העובדת המקצועית.

נקודה נוספת היא שנותנים לי משימות שגם אחרים יכולים לבצע ואז אני לא מתפנה למשימות שרק אני יכולה לבצע. ואני אחת שלא עושה בעיות ואומרת דברים כמו : "את זה אני לא עושה".

התוצאה: כולם מתוסכלים כי לא רואים את השינוי המצופה מכך ששידרגו את המערכת לאחר שלקחו אותי כאשת מקצוע שתטפל בעניין.

ואני לא מרוצה מעצמי כי אני רוצה להספיק ולתת את המקסימום בלי להתפשר על איכות העבודה..

מה שעוד מרגיז שאף אחד לא בודק אותי, אין לי כמעט עם מי להתייעץ לגבי הצרכים של המקום ואני תמיד זוכה לתשובה: את אשת המקצוע אז תעשי מה שאת רוצה. ואז הרבה פעמים יש לי פיספוסים שאני רואה רק בדיעבד.

ומה שעוד יותר מרגיז שלא באמת מבינים את החשיבות של התפקיד שלי ולפעמים התחושה היא שבעצם מצפים ממני לחפף ואת זה אני לא רוצה כי זה ממש עלבון למקצוע שלי.

ועוד נקודה היא שאני אמורה לתווך בין גורמים שונים עם רצונות הפוכים או בין גורמים שלא מתקשרים בינהם וקשה עד בלתי אפשרי לכנס אותם יחד לדון על הציפיות שלהם גם ממני והצרכים האמיתיים של המקום כפי שאני רואה אותו כאשת מקצוע.

ומתסכל גם שעבודתי החשובה היא גם עבודה שמורכבת מהמון פריטים קטנים. לפעמים היא קטנונית גם בעיני ובעיקר היא מייגעת וקשה לי להסביר לאנשים למה הפרט השולי בעיניהם בקיטלוג הוא רלוונטי וחשוב וכדאי שיקבלו הדרכה מקצועית לגבי איך לקטלג.

---

הפלוסים של עבודתי הם:

1. שעות גמישות מאד. מי עוד יכול לעבוד חצי משרה על פני שלושה ימים משבע בבוקר עד שתיים בצהריים.

2. סה"כ האנשים שאני עובדת איתם הם אנשים נחמדים נעימים ויצירתיים.

3. לפעמים העבודה מחוץ לבית מהווה בשבילי אוויר לנשימה. לא יכולה לתפקד כאמא במשרה מלאה וטוב לי קצת חופש מההורות.

4. גישה לספרים נהדרים ואפשרות לשאול ספרים לי ולנולי.

5. יש יתרון בעבודה שאתה אדון לעצמך מהרבה בחינות .

אז המלצות כגון: למה שלא תחפשי עבודה אחרת לא תתקבלנה אצלי טוב. אין לי כוח לחפש עבודה אחרת. אין לי מוטיבציה חזקה מספיק לעבוד משרה מלאה ומאד נוח לי בעבודה גמישה.

---

אז מה בכל זאת….

לעשות את מה שאני יכולה. לוודא שאני מקדישה את המקסימום שאני רוצה להציג. להדגיש חזור והדגש בפני הגורמים את החשיבות שלי במערכת וללמוד גם להתפשר בנקודות מסויימות כדי שהעסק יזוז.

(אה, ולהגיד לכל גורם שזקוק לי לבקש שעות נוספות בשבילי כדי שפרויקטים מסוימים יהיו ברי ביצוע)

חדשות מאגף הנולים

מדהים כמה הילדון שלנו מספיק בסופשבוע אחד :

נולקה שלנו התישב כמעט לבד. הוא לא החזיק מעמד יותר מדי זמן אבל הוא היה יותר יציב. הקסם היה בהבעת הניצחון שהייתה על פניו.

הוא גם חזר להתהפך לרווחתינו.

והיום הוא קצת זחל ברוורס. לא ראיתי אותו בפעולה אבל ראיתי שהוא לא היה במקום שמיקמתי אותו. אז או שאיזו פיה קטנה דחפה אותו או שהוא בחליט שיותר מעניין לו במקום אחר.

ואנחנו עדיין מחכים לשיניים קטנות. כל הסימנים מראים שזה בדרך  (מרייר המון ואוהב לנשוך כל דבר שנקרה בדרכו)

ולפני שבוע הוא התחיל לאכול גזר. עדיין כמויות מזעריות אבל אוכל (והראיה לכך נמצאת בחיתול שלו ).

זמן 2

בעקבות הפוסט שכתבתי על איך שהזמן בורח לי מהאצבעות נזכרתי בפוסט מרתק שכתבה כרמל על הנושא.

עיקר התוכן היה שזמן הוא בעצם דבר שאתה מייצר לעצמך ואם אתה פועל בתחושה שיש לך זמן ואתה מרגיש  עשיר בזמן אתה מוצא בסוף זמן להכול. אני לא בטוחה שאני מדייקת בזה אבל אני יכולה להגיד מנסיוני האישי שהרבה פעמים מצאתי זמן לדברים שלא חשבתי שיהיה לי זמן.

דוגמא: בתקופת ההיריון: עבדתי בשני מקומות עבודה, למדתי נהיגה בין שתי העבודות , קראתי המון ספרים, הלכתי לבדיקות ולקורס הכנה ללידה ועוד כל מיני דברים ששכחתי.

היום אני עובדת בחצי משרה ויש לי תינוק שזה עבודה בפני עצמה אבל אני פחות מרגישה משופעת בזמן.

ומסתבר שגם לייבניץ מתייחס לזמן כאל דבר סובייקטיבי.

טוב, כנראה שאני צריכה באמת להתחיל לחשוב על דברים נוספים שאני רוצה לעשות ואולי גם צריכה לעשות. דווקא בימים החופשיים שלי שפע הזמן שעומד לרשותי מדכא אותי כי זה גורם לי להרגיש שאני לא מנצלת את שפע הזמן מספיק לפעילות שיכולה להיטיב איתי, עם משפחתי וכמובן עם נולי.

אני פועלת יותר טוב דווקא כשאני יודעת שאני צריכה לנצל כל דקה פנויה.

---

באיקאה ראיתי ילדון בעגלה מחזיק צעצוע של חולדה ומוצץ את זנבה.

למה עושים כאלה צעצועים מגעילים לילדים.

מקרה משעשע נוסף היה בחדר ההנקה. נכנסתי והייתה שם אישה. שאלתי אם זה בסדר והיא אמרה: כמובן, אני וזכרת אותך מהפעם שעברה. מצחיק, איך זוכרים נשים אחרות מפגישה אקראית בחדר הנקה. כנראה ניהלנו שיחה על שיניים.

(כמו שטוליו אומר: את אמרת: הילד שלי כבר מתהפך והיא אמרה: הילד שלי כבר מוציא שורש ריבועי.)

אז זהו שאני מחשיבה יום וחצי ללא כתיבה בבלוג כיובש יצירתי.

אז מה היה לנו:

ביקור ראשון מוצלח מאדשל הורי בדירה החדשה. בסוף הצלחתי להרים בשעה וחצי ארוחה חביבה וגם להביא את הבית למצב סביר.

יום חופשי קצת מדוכדך אבל הוא השתפר שיפור ניכר בזכות הסלון שהגיע וקניית וילון לסלון שממש אבל ממש שידרג אותו. מרגיש בית (אה כן ויציאה קטנה עם טוליו ונולי לקנות וילון ולשתות קפה. הדברים הקטנים שמשפרים את מצב הרוח).

יום שישי החלטנו ספונטנית לנסוע לאיקאה. כן כן…. מסקנות סופיות: הכריות שם לא מתאימות לנו לסלון ולכן ויתרנו. שידת המגירות  שרצינו הייתה וזכיתי לנעלי בית חדשות במקום הקרועות.

עייפה אך מרוצה….

זמן

שעה וחצי זה נראה פתאום המון זמן לארגן את הבית לבוא ההורים שלי.

(אני לא באמת חושבת ככה….)

אבל פירגנתי לנולי ולי טיולון לסופר ועברנו ליד הגבעה שעכשיו מלאה בכלניות ורקפות. (ממש ליד הבית).

לא מתחרטת על מריחת הזמן….

---

כשאני מורחת את הזמן שלי אז מרגיש פתאום כאילו יש לי שפע של זמן ואז ממש כשאני מדגדגת את הדדליין אני נותנת גז.

אז העבודה נעשית. לא בצורה מושלמת אבל נעשית….

אנרגיות

יש שמש ויש אורחים ויש נולי במצב רוח טוב.

ויש אמא שלו שעייפה מאד מאד….

סיפורי לילה טוב לנולי

החזרתי את המסורת האפקטיבית של סיפורי לילה טוב לנולי. אז אמנם התשתית לא אידאלית (עדיין אין מקום לשבת ליד המיטה בחדרו אז השעת סיפור מתקיימת בסלון) אבל זה מהנה. נולי מנסה למעוך את הספר באצבעותיו הקטנות (ואם אפשר אז גם להשחיז עליו את חניכיו הקטנות) ואמא של נולי מנסה להציל את הספר כי בכל זאת מדובר בספר ספרייה שעוד אנשים יצטרכו לקרוא.

אתמול הקראתי לו את הספר "לילה בלי ירח" של שירה גפן ואתגר קרת עם איורים מדהימים של דויד פולונסקי. הספר הזה מדגים בדיוק עד כמה איור של ספר משמעותי בספר ילדים. האיורים בספר זה הם אומנות צרופה ואחרי שהשכבתי את נולי לישון עלעלתי שוב באיורים וגיליתי כל פעם פרטים חדשים שלא שמתי לב אליהם קודם וקריצות קטנות כאלה (כמו שודד שגונב מתחת לאפו של השוטר שעסוק בניירת). הקווים של האיור עגולים וירחיים כאלה ואתה מרגיש את הירח הנעלם הרבה לפני שהוא מופיע בסיפור.

וזוהר גיבורת הסיפור היתה כל כך ילדית ואמיתית במיוחד בפיג'מה המתוקה שלה.פשוט קסם.

וגם גילי כתבה ביקורת על הספר. ובעצבם בעקבות הביקורת הזאת שאלתי את הספר בספרייה.

---

אני שייכת לדור הילדים שגדלו על סדרת נפתלי של אלונה פרנקל. יש בה חן רב והמון הבנה וכבוד לילד והיא לא שוכחת את ההומור. אז היום אני תמיד בוחרת מהמדף של ספריה ספרון קטן ומרופט עמוס בנייר דבק. הפעם בחרתי ב"ספר הלילה טוב". הספר מתאר בחן רב את הסיטואציה הפשוטה של אמו של נפתלי המספרת איך היא משכיבה אותו לישון. מה שמצא חן בעיני בשיר הוא השיר שהיא שרה לו בסוף. ראיתי שאני יכולה לחבר לו מנגינה שהמצאתי במקום. אפילו לאימא זייפנית כמוני זה היה כיף. ונולי נרדם אז המטרה הושגה.

(זה גם נוח מאד להחזיק ספר קטן . אותו נולי צורר הספרים הקטן לא מצליח להרוס . חוץ מזה הוא עבר דורות של ידיים קטנות ע"פ מצבו.)

וזה מאד חינני בעיני שלילדון קטן ומתולתל קוראים נפתלי.

---

קצרים טיפשיים

נולי אכל גזר.

לנולי שלום

לגזר- לא

מוצקים שולתתטים.

(קקי מסריח)

אמא של נולי

שרה לנולי שיר ערש

בסולם שהמציאה בעצמה.

נולי מעדיף להירדם.

אמא שלו עוד יותר.