החלטתי להנציח את סופי השבוע שלנו. אני מרגישה שהכול עובר כל כך מהר.ולפעמים אני מרגישה תחושה מוטעית שלא עשיתי כלום .

 

קריאה

בסופ"ש הזה קראתי את גן נעמי של ישי שריד ומאד נהניתי ממנו ומרוח ההומניסטית שעולה ממנו.הצלחתי לקרוא אותו ביום שישי אחה"צ ומכיוון שממש נתפסתי לספר הזה קראתי אותו בהתלהבות וסיימתי אותו בבוקר. אני אוהבת את הקטע שאין צורך לקום מוקדם מדי.

 

הבאתי לנן מהספרייה את צ'יטי צ'יטי בנד בנג. תרגום מחודש ואיורים אטרקטיביים ועדיין נהניתי מהספר יותר מנן. אני נוטה להקריא לו את הפרק הראשון בספר חדש כדי להלהיב אותו להמשיך ובמקרה הזה התיאורים היו ארכניים מדי.

 

מרפסת

שתלנו בעציצים את פקעות הנרקיסים שקנינו בשבוע שעבר וגם אפונה ריחנית. בכלל זה זמן התחדשות לעציצים שלנו וממש כיף לראות את המטפס שלנו מנהל חיים עצמאיים ובכן מטפס על מחיצת הקש.

 

העשרה

חוץ מזה ראיתי סרטון טבע קצר  ומרהיב על ציפור גן העדן. מומלץ בחום ושני פרקים של "הבורר" . הסדרה מצחיקה אותי בטירוף. ואני נהנית לזהות ציטוטים קולנועיים שמובאים עם טוויסט.

 

טיול

טיילתי עם טוליו ונן בנחל ענבה שזה שביל טיול שמסתעף מפארק ענבה. נן רכב על אופניו (ללא גלגלי העזר) ועמד בזה בכבוד. ראש  עירנו שם שם פסלי דינוזאורים והיה עצוב ומכעיס לראות כמה הם הושחתו. לא היינו הרבה זמן בפארק ענבה וראינו שנוספו מקומות ישיבה והצללות והדשא צמח. מוזר שאנחנו לא מבקרים שם יותר. זו אופציה מאד זמינה.

 

אכלנו גלידה.

 

בישול

בישלתי עוף בלימון ופתיתים שחוסלו מהר. הכנתי גם סלט גדול.

 

בישלתי תפוחי אדמה עם ארטישוק ירושלמי כדי שתהיה לי תוספת לקחת לעבודה כי הפתיתים חוסלו. במקרה זה זו וריאציה על מנה שסבתי נוהגת לבשל שנקראת תפוחי אדמה חומים. בצל מטוגן עד להזהבה+תפוחי אדמה+מים. +מלח פלפל . אצלי זה היה אותו הדבר רק עם ארטישוק ירושלמי בנוסף לתפוח האדמה.

 

זה התחיל להיות ממש סיפור הקטע הזה של לקחת אוכל לעבודה ומצד שני אם אני לא לוקחת אז מתבזבז המון זמן על הקפטריה שלעתים רחוקות האוכל בה מספק או שאני לא מספיקה ומתה מרעב.

בכל מקרה אני מקבלת השראה מהבלוג הזה ובפרט מהפוסט שעוסק בארוחות צהריים בעבודה.

 

טיפוח

הספקתי ללכת לקוסמטיקאית שלי לסדר גבות. זו תגלית משמחת לדעת שהיא עובדת בימי שישי כי הייתי מיואשת מחוסר הזמן שאני יכולה להקדיש לטיפוח. זה מציק במיוחד כי אני עובדת עם קהל וגם אעשה הדרכות( הדרכה ראשונה בשבוע הבא).

 

 

 

תולדות השיער של ג'וליאנה לדורותיו

התחשק לי לכתוב על ענייני השיער שלי באח הקטן והחורג של הבלוג . אני מודה שזה נשמע מעניין כמו סיבים תזונתיים אבל ממש נהניתי לכתוב אותו.

בחירות

אני כל הזמן מקבלת ממשה ליאון וניר ברקת טלפונים וסמסים למרות שאני כבר לא ירושלמית 7 שנים טובות. לפחות שם הבחירות מעניינות. אצלנו בעבודה כל הזמן דחקו בנו ללכת להצביע אמרתי להם שאני מודיעינית, תעזבו אותי באמאשלכם.

היום הלכתי להצביע עם נן והחבר שלו. יותר מתוך תחושת חובה אזרחית כי הבחירות במודיעין די משעממות ואת כל המועמדים כבר יצא לי לראות מסתובבים במרכזים המסחריים ובקניון וגם ממש ליד הקלפי.אחד מהם אף אמר לי: אני רואה שנתנו לך את הדף שלנו. אמרתי לו שהחבר'ה שלו עובדים קשה ואספתי מכולם את הדפים בהפגנתיות כדי שירגישו טוב. יש משהו חמוד בתמימות הזאת של הנערים המתלהבים שמחלקים פליירים.

נן וחברו מאד השתוקקו לדעת למה הצבעתי . בסופו של דבר גיליתי להם (במרחק בטוח מהקלפי) . הם פגשו את המורה לחינוך סביבתי שלהם ולהפתעתם גילו שהיא מתמודדת באחת הרשימות. צירוף מקרים, זו הרשימה שהצבעתי לה.

בכל מקרה הקלפי נמצאת 5 דקות מהבית  אבל כל העסק לקח חצי שעה כי כל מטר פגשנו חברים שלהם שבאו להצביע עם הוריהם.הייתה אווירה מאד עולצת.

יש משהו כיפי בלגור בעיר קטנה.

---

חוץ מזה רציתי לשאול אתכם מה דעתכם על הבלוג הצרכני שלי. האם הייתי צריכה לפתוח בלוג נפרד שמוקדש רק לנושא אחד? בכל מקרה כתבתי בו 3 פוסטים נחמדים  והייתי שמחה לקצת נוכחות. אתם לא באמת חייבים אבל מכיוון שמדובר בבלוג צעיר וחדש הייתי שמחה כי אני מרגישה שמתגלגלים שם גלגלי קוצים מרוב שממה. בעתיד אני אוסיף קישור בכל פעם שאכתוב שם פוסט.

ביקור במסעדת סיציליאנו -פוסט צרכנות

אני גרה בעיר קטנה בה כל מקום חדש שנפתח הוא אירוע משמח בעיקר כי כמה אפשר לחזור על אותם בתי קפה ומסעדות. בצירוף מקרים ממוזל קיבלתי הזמנה לאירוע בלוגרים למסעדה שהיא ממש מרחק הליכה מביתי ואפילו השעה התאימה ללוח הזמנים שלי.

 

הוזמנו למסעדת סיציליאנו  שהיא חלק מרשת מסעדות סיציליאנית שמתמחה בפסטות פוקצ'ות ופיצות . ההזמנה כללה את בני משפחתי האחרים טוליו ונן.גם נן אוהב פיצה ופסטה. נן הוא ילד ולכן אפשר להיות די מופתע לו היה מדובר בילד ששונא פיצה ופסטה. בגלל הוריו שמנסים לשמור על משקל הגיוני  אין הרבה פיצה ופסטה בבית שלנו. מקסימום פיצה על פיתה ועם כל הכבוד זה לא הדבר האמיתי.

 

ההתלהבות מההזמנה גברה כשכמה ימים לפני האירוע ישבנו אצל הספר השכונתי וראינו את אחד הלקוחות טורף פיצה מגרה למראה מלאת ירקות וענקית. מכיוון שזו הפיצרייה היחידה באותו מרכז עשינו את הקישור ובקושי התאפקתי מלרוץ לפיצרייה ולהזמין לעצמי אחת כזאת.

הגענו עם מצלמות ותחושה מסוימת של חגיגיות: יציאה משפחתית למסעדה בסתם יום של חול .

ישבנו בחוץ בלב המרכז המסחרי השוקק ששקק במיוחד כיוון שבדיוק היום החליט ראש העיר המכהן וחברי המועצה לעשות מסע יחצנות לפני הבחירות.

 

 

 

סיציליאנו היא רשת מסעדות שמתמחה באוכל סיציליאני (בעליה המקוריים הוא סיציליאני וממשיכיו שומרים על רוח המטבח). אוכל סיציליאני שכולל בעיקר פסטה מסוגים שונים, פיצות, פוקאצ'ות, וסלטים תוך שימוש בחומרים טריים

אור, השף של המקום סיפר לנו על איכות החומרים (רובם מיובאים מאיטליה)  והופצצנו באוכל: מעבר לפיצות ולסלטים שהוגשו לשולחן (התאהבתי במיוחד בסלט  קפרזה שכלל בצל סגול קלוי שהיה נפלא.סלטים מיוחדים ומוצפים ברוטב מה שקצת הפריע לשומרות הדיאטה בינינו שרצו למתן את השימוש ברוטב. ).

 

 

 

הפיצות עצמן היו מבצק דקיק עם מוצרלה ורוטב עגבניות וכן פיצה עם רוטב שמנת ובטטה שהייתה מעולה

 

 

 

קיבלנו גם מקלות פרמזן שהיו בסדר אם כי פחות מלהיבים. הזמנו 2 רביולים. אחד שכלל שמן זית ובזיליקום ורוטב פומדורו והשני  היה רביולי פטריות  עם  רוטב פסטו. אהבתי מאד את רוטב הפסטו אם כי הוא היה מוצף בשמן זית. בכל מקרה הוא היה טעים ובמרקם טחון גס ונפלתי על גרגר פלפל שחור שנתן לי תחושת חריפות נעימה בפה. הרביולי של נן היה קלאסי וטעים.

 

 

יש לציין שהמנות שכללו טונה היו מלוחות מדי. הוסבר לנו שזה בגלל זיתי הקלמטה והטונה שהם בעלי אופי מלוח. מומלץ לבקש מראש למתן את המליחות.

 

הקינוחים היו טעימים עוגות קטנות מבצק פיצה ששימש כמעין קרפ עם מילוי ממרח פררו רושה(האגוזים הקטנים מורגשים) ובננה או חלבה או מרשמלו. טוליו חטף כוויה מהבננה הרותחת . בעיקר אהבנו את החלבה שהייתה פחות מורגשת ותרמה למרקם. גם המרשמלו היה טעים. מילוי הבננה היה טעים קר אבל הבצק היה טעים חם.

ובכל זאת הייתי אומרת שהקינוחים היו מתוקים מדי ומאד בטעם של ילדים. זה לא אומר שלא זללתי מהם אבל הייתי מוסיפה לתפריט גם קינוחים פחות מתוקים  (טירמיסו? טראפלס?)

 

 

 

 

אהבתי מאד את הכלים: קערות שעשויות מחומר ממוחזר מתכלה שלהן מכסה כך שהמנה (הנדיבה, יש לומר) מוכנה לטייק אווי.

 

 

 

 למעשה במצבה הנוכחי המסעדה מתאימה  יותר להזמנת מנות וטייק אוויי כיוון שמקומות הישיבה  בפנים מועטים. הזכיין הבטיח לנו שהמסעדה מתוכננת להתרחב במתכונת החורף ושזה מותנה באישורי העיריה.

 

 

ממה שהבנתי המקום צפוי לשנות דברים בתפריט ולהוסיף מנות עונתיות. הבנתי שבראש השנה הייתה פוקצ'ת תפוח בדבש וזה נשמע לי טעים ומיוחד.

 

יש פלייסמטים לצביעה לילדים וזה חביב מאד שכן מדובר במסעדה בעלת אופי משפחתי ובפרט במודיעין מרבית הלקוחות הן משפחות שכוללות ילדים קטנים. גם חלק מילדי האורחים צבעו בהנאה רבה

 

נהנינו לראות שהמקום שקק חיים גם בלי האירוע שלנו. כל הזמן זרמו הזמנות וגם ישבו הרבה אנשים.

 

מסקירת התפריט נראה גם שהמחירים סבירים (מנות הפסטה נדיבות) . מנת פסטה עולה בין 30-35 ש"ח ויש 12 רטבים לבחירה.

 

המקום כשר

 

לסיכום:

חסרו לי: 1. מקומות ישיבה. המקום מתאים יותר לטייק אוויי ורוב מקומות הישיבה הם בחוץ. הבנתי שזה משהו תלוי אישורים ואני מקווה שהמצב ישתנה כי טוב שיש מסעדה שאפשר לשבת בה בנינוחות גם בעונות גשומות. 2. רוב המנות לא מתאימות לשומרי משקל מבחינת כמויות השמן. 3. ממה שראיתי אין אפשרות להזמין קפה. לדעתי זה היה משדרג את המקום.

 אהבתי: 1. גישה ירוקה 2. תפריט משתנה בהתאם לעונות השנה ומאפשר משחקים ושינויים (התאמה בין פסטה לרוטב) 3. חומרי גלם איכותיים,4.  ידידותי למשפחות,5. מחירים הגיוניים 6. שירותיות (גם לנוכחים שלא היו חלק מהאירוע). 7. עיצוב נחמד.

 

סיכוי טוב שנחזור אליה עוד הרבה.

 

הודעה מנהלתית: הגעתי למסקנה שפוסטים בנושאי צרכנות צריכים בלוג משלהם. פתחתי בלוג חדש שעוסק רק בנושאי צרכנות.כבר כתבתי שני פוסטים וגם קישרתי לפוסט זה. אתם מוזמנים לבקר.  

---

לשמור על קשר

אני עכשיו בשלבי כתיבה של פוסט צרכנות. מדי פעם יוצא לי לקבל הצעות והפעם ההצעה שקיבלתי מצאה חן בעיני אז קיבלתי אותה  בשמחה למען האמת ועכשיו אני משלמת את חובי. צודק לגמרי אף הוגן . בסה"כ יצא לי פוסט טוב וגם הגון.

הבעיה היא תחושת האשמה הקלה שמלווה אותי בגלל שאני מרגישה שאני לא מספיק מתמסרת לבלוג ואם כבר אני מתמסרת אז לכתוב פוסט צרכנות? זה השילוב הזה של החובות הרבים שיש לי לחיים עצמם. כל החובות אגב הם בחירה אמיתית ומודעת שלי שמשרתת אצלי רצונות שונים. הרצון להתפתח מקצועית, הרצון לקרוא חומרים שאני אוהבת, הרצון להיפגש עם חברות, לעשות פעילות גופנית, להתפנק במסעדה . הכול רצונות שלי אבל לכל רצון יש גם מחיר מסוים.

ואני עייפה ואתמול כמעט הורדתי לעצמי אצבע עם כוס שנשברה לי בידיים. הכוס הכי אהובה עלי. ואתמול גם לקחתי את נן לגבעת התיתורה. זו פעם ראשונה שאנחנו מטיילים בה בסתיו. כל התמונות משם הן מעונת החורף והאביב. היה לנו כיף ואיבדתי את נרתיק המצלמה.זה לא היה נורא כל כך לו לא היו בנרתיק גם כרטיס המצלמה והמתאם.

הכנתי עוף בחלב קוקוס. יצא טעים. נן שנא. אוף. יספיק אולי ליומיים לקחת לעבודה.

ואני כל כך מנסה כל כך רוצה שבשעות הערב עוד יישאר בי כוח לעשות משהו משמעותי אבל אני קורסת לתוך עצמי .

ואת טוליו אני רואה משהו כמו דקה ביום לפני שכל אחד מאיתנו נפנה למשימות החיים שלו. אוף זה מתסכל. הוא אפילו ראה פרק מהסדרה שאנחנו אוהבים לבד כי הוא ידע שאם יחכה לי זה יקרה בעוד שנה.

הוא צודק הבוגד!

התחילו עם מבחני הסינון לבדיקת מחוננות ונן כבר הכריז שהוא לא רוצה.הצלחתי לשכנע אותו שיתן הזדמנות והרגעתי אותו שבכל מקרה נחליט אח"כ אם לעשות עם זה משהו. למען האמת אני סקרנית לדעת אם הוא מחונן.משתדלת להשקיט את הקול ההישגי שבי שרוצה שכך יהיה כדי להרגיע אותו. הוא מתחיל להרגיש את הלחץ הנלווה למבדקים (בביה"ס שלו לא מגדירים את זה עדיין כמבחנים אלא כמשימות סיכום אבל על הילדים הם לא מצליחים לעבוד)ואני מנסה להגיד לו שהמבחנים סה"כ בודקים מה הוא יודע ולא מעידים בשום דבר על מה שהוא.

וכשיש לי זמן אז אני כותבת את כל זה. מזל שיש לי פוסט ויש לי אוזניים קשובות או עיניים קשובות שמוכנות להכיל אפילו פוסטים כאלה שמנסים פשוט לשמור על קשר.

אתכם, עם עצמי…

כל היום אני מוקפת באנשים ובמילים. היום היה לי יום עמוס ועסוק והרגשתי בו את החיוניות של המצב הזה בו כולם צריכים אותך מצד אחד וגם את העייפות הרבה מצד שני.

 

 

בכל זאת מנסה לבקר פה לפני שהבלוג יעלה אבק או טחב או כל דבר אחר.

 

קניתי נעליים. שני זוגות. ליד הבית. המון דברים קורים ליד הבית.

 

סליחה, פוסט קצת סתמי.

מחירים

אני כבר מתחילה להרגיש את תג המחיר שהעבודה גובה ממני. זה היה צפוי הידיעה הזאת שלא יהיה לי זמן לכלום ושגם סוף השבוע יהיה מירוץ להספיק את כל מה שאני לא מספיקה במהלך השבוע ובעיקר להיות הרבה עם נן.

 

לילדים יש קצב אחר. ילדים הם המושג ההפוך ליעילות. אפשר להתעצבן מזה שנן בדרכו לעשות משהו מתפזר על פני כיוונים מפוזרים ומפזר את נוכחותו בכל הבית וזו תנועה הפוכה לתנועה שאבא שלו ואני רוצים לעשות שהיא ליצור קצת סדר וניקיון בבלגן.

 

אחד הדברים שאני מנסה להזכיר לעצמי זה לעצור מדי פעם ופשוט להיות איתו.

 

ביום חמישי שזה היום הארוך שלי עשיתי לי שני מנהגים קטנים לפתוח בהם את סוף השבוע. אחד הוא לרדת בכניסה למודיעין וללכת ברגל. ההליכה ליד הגבעה מעוררת אותי ומשמחת אותי ובעיקר עוזרת לי לעשות את המעבר הזה בין עבודה לבית. המנהג השני הוא לעשות לנן אמבטיית קצף ולשבת לידו. לפעמים אני גם טובלת את הרגליים שלי באמבטיה שלו. יש משהו מרגיע בחוויית הביחד הזאת ובעיקר מסר לנן: אני ממשיכה להיות איתך.

 

אני מנסה למצוא את בועות הזמן הקטנות האלה בזמן שלנו ביחד. לפעמים אני חוזרת הביתה ו"חוטפת" אותו לספרייה, לפעמים אני מקריאה לו סיפור. הוא אוהב את זה למרות שהוא יודע ואוהב לקרוא. וכשאני מכינה לו את ארוחת עשר אני לפעמים מגניבה לו פתק קטן של תשומת לב.

 

אני לא יכולה להגיד שנן לא מרגיש את השינוי ושלא קשה לו לפעמים עם חוסר הזמינות שלי אבל גם הוא צריך להסתגל.

 

ועכשיו אני מנסה למצוא את בועת הזמן הקטנה הזאת גם לכתיבה. הכתיבה נורא חסרה לי

המקום הבטוח

מוזר לי להיות במקום הבטוח בעצמו, החזק. טוב לי שם ומצד שני אני מרגישה שאני לא יודעת עדיין איך לבטא אותו בכתיבה. זה גילוי של צד חדש בי ואני מנסה לגשש ולהכיר אותו לאט לאט.

אתמול הייתה לי חוויה מתסכלת מבחינה מקצועית. עשיתי פעולה שנראתה לי על פניו פשוטה ושם נכנסתי לפלונטר לא נגמר. כל הזמן ניסיתי למצוא את הפתרון והרגשתי פתאום מכה קטנה לביטחון המקצועי שלי ובסוף הבנתי שאני לא הייתי היחידה שהתמודדה עם האתגר. כנראה שזה חלק מהחוויות שחווים תוך כדי עבודה וזו חוויה ששווה להקשיב לה.

 

אני מגלה דברים חדשים:

 

6 בבוקר בחוץ. הכול לח וקריר ורק מתעמלים ועובדים משכימי קום נמצאים ברחוב. מונית השירות שקטה ללא שיחות טלפון כי מוקדם  ויש משהו ממכר בשלוות בוקר הזאת. מה שמוזר זה שאני מצליחה לקום בחמש וחצי ולא להרגיש שאני מתמוטטת.

 

אני לפעמים שוכחת לאכול ואז פתאום מרגישה רעב חד כזה בבטן וזה כל כך מוזר. פעם לא הייתי מחכה לתחושת הרעב. הייתי אוכלת לא מעט בגלל השעמום.

 

אני מביאה ארוחה חמה מהבית ומחממת במיקרו הקולקטיבי פעם הייתי מתקיימת על כריכים ועכשיו אני מרגישה רווחה גדולה לאכול ארוחה חמה בצהריים.

 

כל כך משמח אותי שיש לי סיסמה אישית במחשב. זה נותן לי תחושה של קביעות ושל שייכות. מוזר כמה דבר קטן כזה יכול להשפיע על ההרגשה.

 

אני מרגישה לפעמים כמו אצן שמגיע לקו הסיום באחד המקצים כשאני מחתימה את שעון הנוכחות או כשאני עולה על המונית שירות או כשאני בצהרון. הגעתי בזמן וזה לא מובן מאליו.

 

וכשמגיע סוף השבוע אני מרגישה שהרווחתי אותו ביושר

העבודה החדשה שלי

התחלתי לעבוד בעבודה חדשה ואני מרגישה נפלא בעיקר כי מעניין לי, השעות עפות, אני מוקפת בנשים נהדרות ובתחושה שיש לי רשת תמיכה אדירה לכל שאלה או תהייה. אני כל הזמן פוגשת אנשים, אני מפעילה הרבה את הראש ומתאגרת את עצמי ומה שמוזר זה שאני שוכחת את הצרכים הגופניים שלי (לזכור לשתות ולהתארגן על ארוחת צהריים נורמלית דחוף) אבל זה כי אני באמת כל כך מרותקת לפעולות שלי. אני מאתגרת את יכולות חלוקת הקשב שלי למחוזות חדשים. אני לומדת לדחות דברים ולתעדף אותם (מילה של קואצ'רים) ואני מרגישה גם כל כך חיונית ומוערכת.

 

ברור לי שרק התחלתי וברור לי שגם אתקל בהיבטים פחות נחמדים בעבודה הזאת אבל אני כל כך משוכנעת שעשיתי את הבחירה הנכונה במעבר למשרה תובענית יותר ובמשרה מלאה אבל כל כך מעניינת וכל כך מכסה את התחומים שאני חזקה בהם.

 

וזה עד כדי כך טוב שאני הרבה יותר שמחה גם בבית.

 

וגם את העבודה הקודמת סיימתי בטוב ובאהבה גדולה והדדית