עברתי דירה

מוזר לי להיפרד אבל קשה לי לראות את המקום שלי בו גדלתי 9 שנים הופך לאבק סייבר. אז אני אהיה שם. בואו איתי.

עצוב היה לי לשמוע שישראבלוג כנראה ייסגר ביוני/יולי. בזמנו גיביתי חלק מהבלוג . 9 שנים מתועדות מחיי.

עכשיו לא מתחשק לי לעשות את זה. אני מרגישה צורך להתחיל מחדש במקום אחר כרגע מנסה למצוא זמן כדי לחשוב על אכסניה חדשה שיהיה לי נעים לעבוד איתה . כנראה שצריך לעשות את זה מהר כדי לעדכן את שלושת קוראיי 🙂

 

לא מגבה. אולי זה כמו שריפה שמכריחה להתחיל מחדש ומפנה מקום לדברים חדשים.

 

 

בכל זאת מרגישה חרא.

דברים שנותנים לי תקווה בעולם הזה

מורות שרואות את הילד קורא מתחת לשולחן בזמן השיעור ונותנות לו לגמור את הספר כי "לא מפסיקים ילד קורא, המשימה תחכה".

 

(אמיתי לגמרי, אגב המורה היא מורה למדעים ובית הספר הוא ממלכתי סטנדרטי )

 

 

 

קסם ברחוב

היו לי סידורים במרכז ירושלים. אני לא מסתובבת שם יותר מדי מאז שהייתי תלמידת תיכון שמבריזה מהשיעור האחרון אבל הפעם יצא. 

במדרחוב ישב זמר רחוב בעל מראה חרדי ששר את  stairways to heaven-  היה לו קול מדהים  ואי אפשר היה שלא לעצור ולהקשיב לו. בן הצופים היה ילד נכה קשה שהתעקש לגשת עד אליו במאמץ רב ולשים לו כסף.

 

(חיטוט ברשת הוביל אותי לסרטונים שלו עם כנרית, הסרטונים פחות משקפים את היכולת הקולית שלו ).

 

אחר כך ראיתי חבורה של אנשים בתלבושת צבעונית מכף רגל ועד ראש. הרגשתי כאילו ירושלים ארגנה מופע מיוחד בשבילי. 

 

כל אלה דברים שעדיין אין במודיעין ודווקא בעיר עצבנית ואוצרת אלימות כמו ירושלים יש גם את כל הפלאות הקטנות האלה.  שגורמות לאנשים לחייך , להאט ופשוט ליהנות. 

 

זה מוזר שמקום שפעם היה הבית שלי גרם לי להרגיש תיירת.