חוזרים מחופשה

חזרנו מטיול משפחתי בספרד (לשם שינוי!) בפעם נסענו שלושתינו -שני הורים וילד. 

היה ברור לנו שזה לא יהיה פשוט אבל עשינו הכנה מנטלית שכללה בעיקר שינון של המנטרה: גישה חיובית. באנו כדי ליהנות וכל אחד מאיתנו יעשה את המקסימום כדי ליהנות.

לרוב זה עבד. זה אומר שגם במצבים מזמני קיטור כמו ביקור במנזר עם מדריך שעשה הדרכה ארוכה מאד שריתקה את טוליו אבל לי היה קשה להבין כי אוצר המילים שלי בספרדית לא הספיק ונן בכלל אבל באנו בגישה חיובית ונן כמעט לא התלונן. ניסיתי קצת להסתובב איתו מחוץ לקבוצה אבל מסתבר שהיה אסור.

בכל זאת חוויה מלמדת ולקחנו את זה למקום שפה אנחנו מפרגנים לטוליו משהו שהוא אוהב.

 

היינו במוזיאון האבולוציה בבורגוס שהוקם בעקבות כך שמצאו שריד משמעותי של האירופאי הראשון. הוא היה מוזיאון מגניב שהדגים את עבודת הארכיאולוגיה והראה עצמות של בעלי חיים וגולגלות וגם מוח וציורי מערות. פה שלושתינו נהנינו בעיקר כי היה בנוי בצורה מותאמת לילדים והיה מעניין.

 

בהמשך קצת השתבשו לנו התכניות כי נן הרגיש רע מהנסיעה ובסוף נסענו לעיר קרובה בשם לוגרוניו ושם בעיקר אכלנו וקנינו. 

 

ואז סן סבסטיאן-דונוסטיה וזו עיר עם חוף יפהפה ועמוס  בצורה מטורפת . עלינו להר בקרונוע ושם היה פארק שעשועים עתיק עם מתקנים מאד  פשוטים אבל נן חגג על הטרמפולינה וגם לנו היה נחמד והנוף היה מדהים.

רק טבלנו את הרגליים בים וזה קצת ביאס אותי אבל היינו קרובים מדי לזמן הטיסה. קיבלנו גם ימים של גל חום מה שאומר אקלים ישראלי עם המון לחות.

 

 

בדרך למלון שלא היה בעיר מצאנו את עצמינו עומדים בפקק ענק שכלל ברובו מכוניות צרפתיות בדרך למעבר הגבול. בהתחלה חששתי שהיה פיגוע (כנראה הישראליות  טבועה בי) ואז טוליו צחק כי נזכר שהיה באסטריקס בספרד קטע שמתאר את הפקק מספרד לצרפת בסוף אוגוסט. 

 

 

 

היה כיף להיות יחד בעיקר כי מראש היינו מוכנים לפשרות ולאינטנסיביות שבלהיות כל הזמן יחד. אבל גיליתי מחדש ילד בוגר שמבין עניין ומצליח גם לבלוע תסכולים כשצריך. גם אני השתפרתי בעניין. 

 

 

 

באופן מוזר אחת החוויות שנחרטו בי הייתה המעבר בשדה התעופה אטא טורק באיסטנבול. כל מטר רואים אנשים שמדברים בשפה שונה עם תלבושות מיוחדות . בטיסה הלוך ניסיתי לצלם בצורה דיסקרטית אבל יצא ממש גרוע ואח"כ חשבתי שאני לא יכולה לראות בני אדם כממצאים אקזוטיים ולאסוף אותם אליי.השדה היה מלא ברמה כזאת שהיה קשה מאד למצוא מקום ישיבה כלשהו.

 

היו שם הרבה נשים מכוסות לגמרי כשרק העיניים מציצות. ראיתי אחת קונה גלידה ואוכלת אותה מתחת לרעלה. חשבתי איך לבוש כזה מוחק כל סממן זהות אישית או גיל. ומה שמעניין היה שגם הילדות היו לבושות רגיל ורק האימהות מכוסות ככה. מניחה שזה פחות אישיו כשאת חיה בחברה בה כל הנשים מתלבשות ככה ובכל זאת נשים כאלה קונות בדיוטי פרי ומסתובבות עם הילדים ומתנהלות כמו כל אישה אחרת שהסתובבה שם רק מכוסה. מעניין מה קורה להן מתחת לכל זה.

 

 

להתראות בקרוב.

סוף סוף החופשה הגיעה.

עדכונים יבואו 

 

29

מגלה "אני חדש"בתקופה האחרונה.

רגועה.

זה כל כך מוזר לחשוב שלפני זמן לא רב המצב היה כל כך שונה ורק כמה מחטים ותוספי מזון שינו את ההרגשה שלי בצורה כל כך דרמטית.

 

מצאתי אישה מקסימה דרך הפייסבוק שמתנדבת ואוספת תרומות. העברתי לה הרבה מספרי הילדות שנן בחר לתרום והיא שמחה מאד. כיף לדעת שיש כתובת לתרומות.

 

 

 

28

הצלחתי לשמור על נינוחות כל המסיבה ואני חושבת שסוף סוף הצלחתי ליהנות בעצמי ועדיין לארח יפה. אולי זה היה כי הקלתי על עצמי מאד מבחינת התפריט.

 

היה לי בונדינג נהדר עם האחיינית הקטנה שלי. כמעט לא הייתה לנו אינטראקציה עד עכשיו והפעם הפרחנו בועות במרפסת ונתתי לה לשחק בצעצועים ישנים של נן והיא חגגה.

 

יש לי שני אחיינים עם כישרון ציור מפעים. הם מציירים המון בכל רגע נתון. הקטן כבר עשה קומיקס והוא מסיים כיתה ב'.

 

היה כיף עם האחים שלי ועם הסבים משני הצדדים. כולם יצאו מרוצים וגם חתן השמחה נהנה מכל החגיגה. הם שיחקו יחד בלגו ולא יכולתי שלא לחשוב על יום ההולדת הראשון שלו כשהיה בן שנה. כאילו אתמול.

 

טעם של עוד.

 

זה היה הברקה לבקש מהשכנים בהשאלה כסאות. הם השאילו בשמחה כסאות וגם כריות ישיבה.

 

עייפה אך מרוצה. היום ישנתי המון.

27

ילדוש בן 10! 
פתחנו את הבוקר עם צלחת ממתקים ושירה. אחר כך החבר שלו התקשר והצטרף ספונטנית לחגיגות. שיחקנו באולינג וגיליתי שאני אלופה בזה. אחר כך הם ראו סרט ואנחנו הרצנו את כל הסידורים שהיינו צריכים וגם אכלנו ארוחת צהריים זוגית.

חזרנו, אכלו פיצה והמשיכו לשחק בטלפון החדש של נן.הפעם קנינו לו טלפון טיפש עם מקשים והוא גילה את הסנייק. מבחינתו זה היה רטרו מטורף אז הוא לא התאכזב שאין לו טלפון חכם.

אחר כך הלך לחבר כך שתכנית ארוחת הערב החגיגית במסעדה עומדת בסימן שאלה.

 

החבר שלו חמוד וכיף לראות אותם שמחים יחד.

 

חוץ מזה ישנתי שנ"ץ ותליתי את דגלוני יום ההולדת שכבר שיווו מראה חגיגי לסלון.

 

מחר מסיבה.

 

חוץ מזה היה שרשור מאד משמח של בנות מועדון הקריאה. כולן מאד אוהבות את המועדון ולהיפגש. אתמול כשנסענו יחד הצעתי ללכת לסרט וזה התקבל בתרועות (אפילו שמחו ללכת לסרט לא אליטיסטי במיוחד). כל כך אוהבת את המועדון ואת הבנות.

 

 

 

26

היום השארתי שולחן ריק ויצאתי לחופשה.איזה כיף היה להגיד את צמד המילים חופשה נעימה. מוזר לי שעכשיו לא אהיה כל כך הרבה זמן. מוזר לעבור למצב חופשה ויחד עם זאת להשקיע אנרגיות בתחומים אחרים

 

 

היום באו הדודות שלי לסבים וגם נן היה ונראה שהיה מאד נחמד. שתי הדודות שלי קנו מתנות יום הולדת לנן וזה יפה ולא מובן מאליו.

ו

לפני עשר שנים הייתי מחוברת למוניטור עם צירים. ומחר חוגגים לצ'פצ'ול החלפת קידומת.מי שרוצה תיאור על חווית הלידה שלי (רמז, לא היו בה דולפינים) מוזמן לדפדף ל2006. כבר עשר שני אני פה. מטורף!

 

ויש לי גם מפגש מועדון קוראות ואילתרתי אדממה ומלון לפגישה. קליל ונעים.מחכה לי שם פבלובה! ממממ…

 

הייתה לי שיחת טלפון טובה ומרגיעה עם חברה שממש התגעגעתי אליה וגם צ'ט חביב עם חברה אחרת שחוגגת יום הולדת. וחברה שלישית התקשרה סתם כי התגעגעה. 

 

מוזר רצף האינטראקציות החברתיות שהיה לי היום. 

 

אבל אחלה יום.

25

היום ממש הצלחתי להתקדם בעבודה בפרויקט. מתחילה להבין שזה קרוב לסיום וזה ממש מקל עלי.

 

עדיין יש לא מעט לעשות אבל לפחות אני כבר מבינה את הכיוונים.

 

חוץ מזה מנסה לנווט את העומס למקומות טובים. להסביר לעצמי שהעומס הוא פועל יוצא של דברים שאני אוהבת לעשות ושיהיה בסוף אחלה ושאני מצליחה לדאוג להמון דברים ואיזה אלופה אני.

 

גם העצב והדאגה שם. כל מיני סיבות. הבנה שיש הרבה מה לעשות בהמון תחומים אבל ידיעה שיש מה לעשות כדי להקל ולעזור וידיעה שנעשה את זה.

 

נן חזר מהסבים שלי מחויך ועם כובע מקסיקני ענק שסבתי קנתה בשנות ה 60 בגרנד קניון בארה"ב. זה שעשע אותי לראות אותו עומד ומחכה לנו חבוש בכובע עם הסבים שלי. אוהבת לראות אותו אהוב ושמח.

 

 

הקריאה שלי והקריאה של הבן שלי

הקריאה הפכה להיות משהו קשה עבורי, אולי כי חלק ממנה היא "עבודה". לאחרונה נאלצתי לעבוד על ספר שעומד לצאת לאור  שעשה לי רע בעיקר כי הסופרת ממש שנאה את הדמויות שלה. העבודה עליו הייתה מדכדכת והוא היה מעצבן בכל כך הרבה רמות שפשוט לא קראתי.

ואז לאט לאט חזרתי לקריאה כמו מחלימה ממחלה קשה. קראתי את גרגואר דלקור. "הדברים שאני רואה". ספר די מדכא וסתמי. לא אהבה ממבט ראשון וגם לא ממבט שלישי. הקודם שלו "הדברים שאני רוצה" היה טוב בהרבה.

חוץ מ(כמעט) היעדר הקריאה הספרים שוב בארגזים. סאגת הקיר נמשכת והארונות ריקים מספרים. היש דבר מדכא מזה?

בתוך השממה הגעתי לספר נוער "אלקטרז נגד ספרני הרשע". נראה לי שברור למה בחרתי את הספר לבן שלי. הוא מתאר עולם דיסטופי בו הספרנים שולטים על המידע ומסלפים אותו. הרעיון הוא שהמציאות שונה לגמרי ממה שאנחנו חווים כמציאות, הדינוזאורים לא נכחדו, הם קטנים בהרבה ומדברים אנגלית בריטית. ספר  כיפי, מצחיק, מרושע ומאד כיף להקריא אותו לבן שלי ולצחוק יחד.

כשהבן שלי היה קטן חלק מטקס השינה כלל הקראת ספרים. הממוצע היה חמישה ספרי ילדים באורכים שונים. ואז כשהגיע לגיל של קריאה עצמאית הייתי מדי פעם מקריאה לו פרק שניים בספר בעיקר כדי ללכוד אותו. ובכן, הפעם באמת קיוויתי שנסיים את "אלקטרז" יחד אבל צאצא של ספרנית(רשע) לא באמת יכול לחכות. הוא שבר לעצמו את הכלל של "קוראים רק לפני השינה" וחיסל את הספר.

חוץ מזה עשינו את מה שקוראים בשפה המקצועית דילול. מסתבר שהרבה ספרי פעוטות מסתתרים להם שם בשכבה האחורית. לשמחתי זה נעשה מיוזמתו. פעולה הגיונית בהתחשב בפיצוץ האוכלוסין על המדפים שלו. הוא גם ידע מאילו ספרים אני לא רוצה להיפרד וחס על רגשותי. עדיין יצאה ערימה יפה.

אסוציאטיבית אני מגיעה לקולגה אהובה שלי שאחראית על האוסף של ספרי הילדים בספרייה. זה אוסף משובח שמשלב בין ישן לחדש והספרנית האמונה עליו מכירה היטב את האוסף. וכך היא מצילה אותי מעצמי כשאני בוחרת לו ספרים ממש לא מתאימים לגילו (סקס סמים ורוקנרול לילד בן עשר…). אני בעד לנסות עליו ספרים ולראות איך הוא מגיב להם אבל גם לנסיינות יש גבול וכמו שהיא אומרת: עדיף שימצה את הספרים לגילו שאחר כך לא יגיע אליהם, מאשר שיקרא ספר שממש לא מתאים לו רגשית.

22-24

הטיפול עובד חד משמעית ואני מאושרת שאני כבר מרגישה את זה.

 

כמה ימים לא פשוטים, מסתבר שעניין החור בקיר לא יתוקן עד מסיבת יום ההולדת של  נן.  זה היה מאכזב אבל יש לנו אינסטלטור שמח תמיד ומצחיק ואיכשהו באינטראקציות איתו אני לא מתעצבנת והוא הצליח להרגיע אותי.

 

עם החור בקיר ניקינו את הבית . דחינו מאד את הניקוי בגלל הסיפור וזה עשה לכולנו רע. הניקוי היה קשה ונן נפצע במהלכו ונלקח ע"י טוליו לטרמ. נפל עליו שולחן הודי ולמזלינו זה הסתכם במכה יבשה אבל כאב לו מאד, למסכן ועכשיו הוא מדדה על רגל אחת.

 

אבל ניקינו וזה לא שבר ומחר אני נשארת בבית עם נן כי אצלינו לא עובדים בתשעה באב.

 

אתמול נפגשנו עם אחי. הלכנו לפאב בהרכב מלא והיה ממש מגניב לשבת עם הילד שלנו בפאב ולאכול המבורגרים ממש טעימים. ישבנו בחוץ בגלל המוסיקה המאד רועשת אבל השירות היה ממש נחמד.וגם מזמן לא ראינו את אחי. אני גם מאד אוהבת לראות את החיבור בינו לבין נן. באמת משהו מיוחד.

 

חוגגים לנן יום הולדת משפחתי. זה יסתכם בעשרים איש בבית עם חור. חלקם ילדים ממש קטנים ומשום מה אני פחות לחוצה בהשוואה לשנים קודמות. פלאפל ופיצה ואני אכין כמה סלטים ואמא שלי תכין עוגה ובזה זה יסתכם. בטח אח"כ אני אוסיף עוד כמה דברים לתכנית המקורית. ובועות סבון לפיצקים .

 

נן החליט מיוזמתו להיפרד מחלק מהספרים שלו. יש לו ספרים מגיל שנתיים שבאמת הפכו להיות פחות רלוונטיים בגיל עשר. פעם חשבתי שאשמור אבל עכשיו אני חושבת שלכל דור יש את הספרים שלו ואם באמת נשתוקק לספר מסוים תהיה דרך להשיג אותו. בין הספרים יש גם את הספרים שלי מגיל 8-10 ועליהם לא ויתרתי.

את הספרים שהוא באמת אהב הוא שמר וגם ספרים שידע שאני אתקשה לוותר עליהם.הוא גם גילה מחדש ספרים.

 

לאחרונה הוא דווקא לא קורא הרבה. אבל יש ספר שאני מקריאה לו לפני השינה: אלקטרז נגד ספרני הרשע. ברור לכם למה אני בחרתי בספר. הוא ספר מגניב שמתאר עולם בו הספרנים  שולטים על המידע וממדרים את כלל הציבור ואלקטרז שיש לו כישרון מיוחד לשבור דברים אמור להילחם בהם. 

 

צילמתי את הספרים ואני מעבירה חלק לאחותי, חלק לחברה וחלק אולי בקבוצת מסירה או תרומה לגן ילדים. נחמד לדעת שעוד ילדים ייהנו מהספרים.

 

 החופש שלי מתקרב בצעדי ענק וגם יום ההולדת של נן. בתאריך עצמו נחגוג שלושתינו וגם נתכונן למסיבה ביום שלמחרת. אנחנו מאד אתגריים.

 

 

 

 

21

אחרי בדיקה עם תוצאה חיובית (כלומר שהכול בסדר) אני שמחה שאני בריאה. הרי היה יכול להיות אחרת. 

 

חגיגת שיטוטים במקום האהוב עלי בירושלים: "עמק רפאים". פעם גרתי בסביבה וזה מקום עם ערך נוסטלגי למרות שהמון דברים השתנו.

 

מצאתי חנות מקסימה שמוכרת מוצרי קוסמטיקה שעושה מפעל שנוסד במיוחד כדי להעסיק אוטיסטים. הם עובדים בחווה בין כרם ויוצרים מצמחים כל מיני מוצרים וגם ריבות ותבלינים. היה כיף להשתהות שם, להריח, לנסות, לטעום ובסוף גם לקנות בושם בריח מלפפון שהוא מעולה. כבר התזתי  עלי ממנו.

 

הלכתי לספר החביב עלי. לא קבעתי כי לא רציתי להיות מסונדלת. הספר לא היה אבל היה עובד שלו שעשה לי אחלה תספורת וגם סידר לי את השיער חזרה לג'ינג'י בהיר. הוא גם היה מאד נחמד.

 

מצאתי בית קפה חמוד ואכלתי שם ברוסקטה מעולה .

 

מצאתי חנות נעליים מגניבה אבל הן היו יקרות מדי אז ויתרתי בצער.

 

ואפילו מצאתי בשוק אננס ב20 שקל. אננס ממש יפה. איזה כיף!

 

 

---

 

טוליו שבר לי בטעות את הבקבוקון עם תמצית פרחי באך אבל הייתי מספיק רגועה כדי לא להתעצבן על זה.

 

ברצינות, חושבת שהצירוף של כל הדברים שאני עושה עובד כי אני ממש רגועה וכמעט נמרצת. החופש בטח לא הזיק.

 

גיליתי את חדוות הצילום ואני באינסטגרם. shuliana75

 

שימשיך ככה