ארכיון חודשי: אוגוסט 2016

הקריאה שלי והקריאה של הבן שלי

רגיל

הקריאה הפכה להיות משהו קשה עבורי, אולי כי חלק ממנה היא "עבודה". לאחרונה נאלצתי לעבוד על ספר שעומד לצאת לאור  שעשה לי רע בעיקר כי הסופרת ממש שנאה את הדמויות שלה. העבודה עליו הייתה מדכדכת והוא היה מעצבן בכל כך הרבה רמות שפשוט לא קראתי.

ואז לאט לאט חזרתי לקריאה כמו מחלימה ממחלה קשה. קראתי את גרגואר דלקור. "הדברים שאני רואה". ספר די מדכא וסתמי. לא אהבה ממבט ראשון וגם לא ממבט שלישי. הקודם שלו "הדברים שאני רוצה" היה טוב בהרבה.

חוץ מ(כמעט) היעדר הקריאה הספרים שוב בארגזים. סאגת הקיר נמשכת והארונות ריקים מספרים. היש דבר מדכא מזה?

בתוך השממה הגעתי לספר נוער "אלקטרז נגד ספרני הרשע". נראה לי שברור למה בחרתי את הספר לבן שלי. הוא מתאר עולם דיסטופי בו הספרנים שולטים על המידע ומסלפים אותו. הרעיון הוא שהמציאות שונה לגמרי ממה שאנחנו חווים כמציאות, הדינוזאורים לא נכחדו, הם קטנים בהרבה ומדברים אנגלית בריטית. ספר  כיפי, מצחיק, מרושע ומאד כיף להקריא אותו לבן שלי ולצחוק יחד.

כשהבן שלי היה קטן חלק מטקס השינה כלל הקראת ספרים. הממוצע היה חמישה ספרי ילדים באורכים שונים. ואז כשהגיע לגיל של קריאה עצמאית הייתי מדי פעם מקריאה לו פרק שניים בספר בעיקר כדי ללכוד אותו. ובכן, הפעם באמת קיוויתי שנסיים את "אלקטרז" יחד אבל צאצא של ספרנית(רשע) לא באמת יכול לחכות. הוא שבר לעצמו את הכלל של "קוראים רק לפני השינה" וחיסל את הספר.

חוץ מזה עשינו את מה שקוראים בשפה המקצועית דילול. מסתבר שהרבה ספרי פעוטות מסתתרים להם שם בשכבה האחורית. לשמחתי זה נעשה מיוזמתו. פעולה הגיונית בהתחשב בפיצוץ האוכלוסין על המדפים שלו. הוא גם ידע מאילו ספרים אני לא רוצה להיפרד וחס על רגשותי. עדיין יצאה ערימה יפה.

אסוציאטיבית אני מגיעה לקולגה אהובה שלי שאחראית על האוסף של ספרי הילדים בספרייה. זה אוסף משובח שמשלב בין ישן לחדש והספרנית האמונה עליו מכירה היטב את האוסף. וכך היא מצילה אותי מעצמי כשאני בוחרת לו ספרים ממש לא מתאימים לגילו (סקס סמים ורוקנרול לילד בן עשר…). אני בעד לנסות עליו ספרים ולראות איך הוא מגיב להם אבל גם לנסיינות יש גבול וכמו שהיא אומרת: עדיף שימצה את הספרים לגילו שאחר כך לא יגיע אליהם, מאשר שיקרא ספר שממש לא מתאים לו רגשית.

מודעות פרסומת