אחת מהטעויות הכי גדולות שהורה שמגלה שיש לילד שלו בעיה, קטנה או גדולה, היא להתמקד בבעיות ולהפסיק לראות את הילד. מאז שהתחלנו את כל הטיפולים לינאי מצאתי את עצמי כל הזמן חושבת רק על הלחץ סביב זה. טחנתי על זה בראש לכל מי שרצה לשמוע וגם למי שלא. וראיתי שאני שוקעת וראיתי שאני לא רואה עד כמה הילד שלי נהדר על מגרעותיו. ואז באחת משיחות הקיטורים חברתי אמרה לי דבר מאד חכם: הוא ילד נהדר וכל הקשיים שלו זה חלק ממה שהוא, אבל זה לא כל מה שהוא. עם כל מה שכולם אומרים לך את מכירה את הילד שלך הכי טוב ואת יודעת מה הוא צריך ובעיקר הוא צריך אהבה.
השיחה הזאת איפסה אותי לגמרי. וכשבאתי אחרי יום עבודה ארוך במיוחד רק רציתי לחבק את הילד שלי. דיברתי איתו והסברתי לו כמה הוא חכם וכמה אני סומכת עליו וכמה הוא נהדר.
וקיבלתי כל כך הרבה. אפילו משימות יומיומיות שבדרך כלל הן קשות עברו בקלות כי הוא שיתף פעולה והדגשתי בפניו כמה נעים לי כשהוא משתף פעולה בצחצוח השיניים וכמה השיניים שלו תהיינה בריאות וחזקות בגלל שהוא מקפיד על צחצוח.
הוא הגיע לנקודת עייפות מסוימת ביום ואני כבר יודעת שכשהוא מגיע לנקודה הזאת הוא מתחיל להתחצף. אמרתי לו שכשהוא מדבר לא יפה אני לא שומעת אותו. ואז הוא אמר לי: "אמא, אני אוהב אותך".
הבוקר בניגוד לבקרים רבים התעוררתי עם חיוך ענקי על השפתיים.ואני מרגישה שגם פה אני על הסוס. מדהים כמה שינויים אפשר לעשות רק בכמה ימים. גם עניין האוכל עובד די בסדר עם מקום לשיפור. אני מקפידה לרשום מה אני אוכלת, אני מקפידה לוותר על מעלית ואני שותה המון. ההליכה בסוף נפלה כי היה מאוחר מדי וכי פצעי השפשוף ברגל מההליכה הקודמת עוד לא החלימו. מקווה שהיום.
לבשתי היום ג'ינסים חדשים מספרד.הפנים שלי נראו רזים יותר. אין לי מושג אם ירדתי אבל אני מרגישה קלה יותר.
משמח לא להיות בצד המחליט אלא בצד המבצע לשם שינוי