ההחלטה לכתוב כל יום לא בדיוק עובדת אבל יש ימים כאלה שלכאורה לא קורה בהם משהו מיוחד אבל יש בהם את הקסם שלהם שהוא כמו רשימת קניות כזאת.
אני אוהבת את הקונסטלציה החדשה של לשתות את הקפה הראשון בבית יחד. באורח פלא דברים נראים יותר שמחים ופחות מלחיצים כשיש לנו את העשר דקות האלה. נולי אוכל קורנפלקס ואנחנו שותים קפה.
בעבודה התחלתי נוהג חדש לעשות הפסקות מהמחשב ותחתן לעבוד בעבודות פיזיות כמו גירוד הצבע מכלים ישנים או שטיפת מכחולים או מיון גרוטאות (גם את זה יש שם). יש משהו מרענן בעבודה בלי מחשבה. הבאתי גויאבה שסבתי הביאה לי אתמול כי היא שכחה שאמרתי לה שאני אוהבת רק את הריח ואני החלטתי לנסות. אחת מהעבודה נחרדת מהריח והשנייה נהנית. אני מכבדת אותה בגויאבה שלי כי לה המשפחה לא מרשה להכניס הביתה. היא מאד משביעה הגויאבה.
וחוץ מזה מרענן בכלל ללכת לעבודה ולנשום אוויר ירושלמי שהוא משהו אחר מהאוויר המודיעיני. ולחזור ולפגוש את טוליו שהגיע היום מוקדם מהעבודה וללכת יחד לאסוף את נולי שהוא מצידו מלא סיפורים מהגן על אינטריגות חברתיות עם הילדים האחרים ומעמדו של כל ילד משתנה בשניות. ברוך הבא לעולם האמיתי ילד אבל התווית של ילד עם קושי חברתי משתחררת.הוא מוצלח ממני זה ברור אנחנו מקבלים טלפון של אמא שבתה מאד רוצה שנולי יבוא אליה.הוא בכלל מבוקש ע"י הבנות כולל הקטנה הזאת שבאה אלינו פעמיים בשבוע וקצת מרגישה בעלות מסוימת על נולי.
חוזרים ובאמתחתנו המון ציורים של נולי כולל אחד בו הוא הדביק את המדבקות על השם שלו ממש יפה וישר וכל התקדמות כזאת מעודדת אותי להמשיך את הטיפול ההוא למרות שהוא מתיש ותקוע לי בזמן לא הכי טוב.
קונים בסופר ומצליחים למנוע מנולי להשתולל בהבטחה שהוא יקבל מאבא מתנה אחת מקוריאה בסוף היום רק אם הוא יתנהג יפה. בכל זאת הוא לא עומד בפיתוי וגונב את הנשיקה של הלחם ממכונת הפריסה בסופר. הוא תמיד עושה את זה. דחף כמו אכילת הסבון.
מגיעים הביתה ואוכלים ארוחת ערב שטוליו מכין (את האורז עם הגזר הכנתי מזמן אבל הוא עדיין טעים ונשאר לטוליו להכין חביתה עם נקניקיות. זבל תעשייתי אבל טעים. מותר לפעמים לשחרר). נולי מספר שהוא שיחק עם עפרי בבובות ואני משכנעת את אבא שלו שזה נורמלי שבן משחק בבובות. הרי גם הוא שותף מלא בטיפול בנולי וזה חיברות. נולי לעומת זאת חושבת שבנות לא צריכות לשחק כדורגל ואני מתכוונת להושיב את השוביניסט הקטן מול כדורגל נשים ביוטיוב.
ואחר כך עדיין תחת ההשפעה המגנטית של ההבטחה נולי משתף פעולה בצחצוח השיניים ולא מנסה ללעוס את המברשת כדי למצוץ עוד קצת מהמשחה. אני הולכת לרגע לשים מכונה וטוליו מפתיע ומקלח את נולי וזה משמח לדעת שנשאר לי היום לספר סיפור (שני במספר) ואז אנחנו מקבלים את החופש שלנו.
סיפור . כספיון. אני מחייכת לנוכח הקרעים שעל הספר שמזכירים לנו כמה זמן יש לנו אותו. נולי מתחיל לשאול שאלות ואני מספרת לו שבני אדם יכולים לצלול מתחת למים רק עם ציוד מיוחד שמזרים להם אוויר. את נולי מעסיקה השאלה למה ההורים של הלוויתן השאירו אותו אצל כספיון ואני מסבירה לו שהם לא השאירו אותו אלא שהוא הלך לאיבוד ומזכירה לו את הפעם שהוא הלך לאיבוד והגננת שלו מצאה אותו.
נולי נשאר לשחק במיטה עם צי המכוניות שלו והנמר החדש שקיבל מאבא שלו. הוא משחק באמבולנסים שמובילים חולים. מאיפה באים לו הרעיונות האלה.
זה היה היום שלי, הפוסט נכתב בראש אחרי שאכלתי שלוש עוגיות אורז קטנות שטוליו הביא מקוריאה שיש לאחת מהן טעם לוואי מענג של ג'ינג'ר. ואחרי שתליתי כביסה באוויר הפתוח וצפיתי בהנאה בשכנים עורמים עלי שלכת על מרבד הדשא המלאכותי שלהם (המרפסת שלנו מעליהם כך שאני יכולה להיות מציצנית ברישיון) התאורה עושה לערימות העלים מראה מסתורי ויפה.
הצלחתי לעמוד ביעדי הניקיון המציאותיים שלי שכוללים כביסה אחת וכיור נקי.
ופתאום יש זמן ואני רואה את אהרוני צורב סלמון בטלוויזיה על מחבת מוזרה וענקית (מתגנבת מחשבה לראש איפה מאחסנים כלי כזה). הסלמון יפהפה עם עלי המרווה הדבוקים אליו והרוטב הצהוב. אני לא מכינה דגים כי טוליו ממש מפחד להיחנק מהעצמות הקטנות שלהם. אני מעבירה ערוץ ואז שגב משה צורב אף הוא דג אבל על עלי ורדים. נשמע רומנטי אבל לא טעים למרות שאם שף עושה את זה זה בטח גם טעים.
myreaderlife 