87

קצת יותר חיובית מאתמול אבל כמה דברים קשים לי בימים האחרונים.

1. לנן יש עומס בלימודים. מבחנים גדולים להתכונן אליהם ובלעדינו הוא שנטי בנטי. אני המדרבנת וטוליו המוציא לפועל ולשנינו זה מוסיף עצבים. לא מסוגלים לשחרר.

2. כמעט אין לי זמן עם נן. הוא פחות זקוק לזמן איתי אבל כשאנחנו יחד אנחנו כל הזמן רבים בעיקר בגלל סעיף 1.לא רוצה שזה יהיה ככה. מתנחמת בזה שמתחילים להריח את החופש הגדול.

 

התחלתי להקפיד שוב על הברזל וויטמין D וזה קצת משפר את רמת האנרגיה שלי. 

 

עדיין באטרף למתוק וזו בעיה.

 

לפחות בתוך כל המשימות והחובות יש כמה דברים נחמדים לצפות להם. קבעתי עם חברה לסרט שמאד רציתי לראות.

הצלחתי לטפל בכמה משימות מעצבנות בלי לדחות אותן בניגוד להרגלי. ט

וליו יביא מתכון של עוגת דובדבנים מקולגה שלו שהביאה להם לעבודה וממש בא לי לעשות אותה

היום גיליתי שנחמד לי לפעמים לסדר ספרים בעבודה . הפעילות הפיזית עשתה לי טוב והרגשתי שהמחשבה שלי יותר צלולה. היום זזתי הרבה ושתיתי הרבה.

 

נו, לא רע.

אה, וקיבלתי פתק מהדואר על חבילה ועוד מכתב שחיכיתי לו.

86

לא יום ממש גרוע אבל יום שקשה לי להיות בו חיובית. היו לי כמה שעות מייגעות ולחוצות בעבודה עם אנשים מעצבנים. אני כל היום זוללת ומסתובבת עם חשק למתוק ואני עייפה בטירוף.וגם שמעתי על מאבק גירושים לא סימפתטי של אדם שאני מאד מעריכה שיצא לתקשורת והוא לא יצא  כל כך טוב מהסיפור. מאבקי גירושים תמיד מדכדכים אותי ואני תמיד חושבת על הכאב העצום שנלווה לזה ואסירת תודה על כך שהבחירה הזוגית שלי הייתה טובה לי. טפו חמסה שום בצל. זה כל כך לא מובן מאליו. ואני הכרתי את הזוג. הייתי שכנה שלהם וראיתי זוגיות אוהבת ושמחה של תחילת הדרך והוא אדם מקסים. כבר ראיתי יותר מדי זוגות שזה התקלקל אצלם ורק הזוג יודע מה באמת קורה שם. ותמיד בסוף מי שאוכל את החרא זה הילדים.

 

אני תמיד אומרת לנן שגם ימים פחות טובים נגמרים וגם ימים ממש גרועים והיום זה לא יום גרוע אבל זה יום עגמומי. 

 

1. נאמרו דברים ממש טובים על טוליו שלי. לא מפרטת יותר מזה אבל זה עשה אותי גאה ושמחה שרואים את מה שאני רואה.

2. נן לא קיבל הערת משמעת. כנראה שהוא משתדל.לפני יומיים קיבל גם מילה טובה.

3. מצפה לכמה דברים משמחים בדואר. ספר הצביעה של אליפלט ו"את לא נולדת אשה". אוהבת לצפות.

4. הבית מצליח להשאר במצב סביר.

5. עשיתי לי זר ממש יפה היום בעבודה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

84

היום לבשתי את חולצת החתולים החדשה שלי וקיבלתי עליה הרבה מחמאות. זה היה לוק שונה. קצת רשמי ומחויט יותר מהרגיל אבל עם טוויסט מרענן. מרוצה ממה שיצא.

 

הייתה לי הדרכה מוצלחת. הפעם המרצה ידעה מה לבקש ממני ויכולתי להתכונן אליה יותר טוב ולתת מענה מושלם. חוץ מזה הכרתי את רוב הכיתה והתקשורת הייתה טובה. אני כל כך נהנית מזה כשזה מצליח. בשנה שעברה הייתה הדרכה פחות מוצלחת כי למרצה היו ציפיות שונות והפעם הרגשתי שיכולתי להעביר לה את היכולות האמיתיות שלי.

 

נן אצל חברים בקבוצת הלימוד. אני בבית עם טוליו. כל אחד בענייניו אבל נחמד להרגע קצת מהיום יחד. עברתי למדי ב'(אחת משמלות הבית הקלילות שלי) ואני שמחה שהספקתי לעבור בסופר אחרי העבודה. 

 

עכשיו אני סוף סוף מרוצה מהתספורת שלי.

 

אני מרגישה שטירוף הקניות של הזמן האחרון נרגע ועכשיו פחות מרגישה צורך. הרגשתי שכבר הגזמתי וזה טוב גם לעצור להתרווח וליהנות ממה שכבר קניתי. 

 

 

 

 

82-83

ניקינו את הבית. אחרי שנים של קושי עם עניין תחזוקת הבית הגענו למודל של ניקיון יסודי משותף פעם בשלושה שבועות ולא משנה מה.כל פעם זן מלחמה ביצר לדחות את הניקיון אבל כשכבר עושים אותו מרגישים אח"כ נפלא. הניקיון ואכלוס כוננית הספרים עשו לי הרגשה נפלאה בסופו של דבר.

 

היום נלך להורים של טוליו לחגוג יום הולדת לטוליו ולגיסתי. 

 

הכנתי קרטיבים ממיץ תפוזים ופסיפלורה.

 

מזג אוויר נפלא.

 

הסתכלנו בתמונות מטיולים משפחתיים והיה מגניב לראות את כל השינוים.

 

 

יום 81

ארון הספרים הגיע וסוף סוף אני רואה אילו ספרים יש לי. מה שיפה זה שיש מקום לעוד ספרים.

מפגש נחמד בשוק עם קשישה שביקשה ממני רעיונות מה להגיש לקינוח לנכדתה שמגיעה מחו"ל. בסוף הצעתי לה להכין טראפלס משוקולד מריר וחלב קוקוס כי הוא לא אמור להיות חלבי. היא בתמורה נתנה לי מתכון למג'דרה וחיבקה אותי.

 

קודם מוכר התבלינים התחיל שיחה איתי. הוא היה סקרן במה אני עוסקת. הניחוש שלו היה פסיכולוגית, עובדת סוציאלית או בתחום החינוך. לא לגמרי טעה. כנראה שהצד הטיפולי בי חזק.

 

הכי מטורף, הגעתי ליומן מהתקופה בה הכרתי את טוליו. לא עמדתי בפיתוי וקראתי בו. חתיכת ארכיאולוגיה נפשית. גיליתי גם תמונות מההתחלה ותמונות מהטיול לדרום אמריקה ותמונות גם מתקופות אחרות בחיי וגם המון רצועות פילמים. תמונות בהן הייתי רזה והיה לי צבע שיער מקסים ומשקפיים מזעזעים ותמונות בהן נראיתי כמו גור לווייתנים והתלבשתי נורא ואני לא מדברת על השיער.ואחר כך תקופות בהן הייתי יפה ולא ידעתי להתלבש ואז הייתי יפה והשתפרתי בלבוש (או שזה לא היה משנה) והייתי פתאום מודעת לזה שאני מושכת אחרי שחשבתי שאף אחד לא ירצה אותי. משעשע ומטריד בו זמנית .ואז מצאתי התמונות של נן בן שנה מחובק ואהוב  עם הסבים שלי שטיפלו בו. ונן בן 3 וזה היה מוזר כי הרגשתי כאילו זה קרה בעידן פרהיסטורי. ותמונות מטיול בלונדון עם אמא שלי בגיל 17. אמא שלי הייתה קרובה לגילי כיום באותו טיול.

 

מוזר מה היה חשוב לי פעם ומוזר לראות איך ראיתי פעם את החיים וכמה רציתי להתבגר ופחדתי מזה בו זמנית. זו הייתה תקופה מלאה חברים ובו זמנית בודדה נורא. איזו הקלה לדבר על כל זה בזמן עבר.

 

ומסתבר ששמרתי המון מזכרות מהטיול לדרום אמריקה. הכי בולטים כרטיסי הטלפון והגלויות. 

 

והכי מוזר זה שכל מה שהיה צריך לקרות פשוט קרה.

 

 

יום 80

כנס בתל אביב שכולל מפגש עם חברות. את חלקן אני פוגשת רק בכנסים וזה תמיד כיף חוץ מזה זה סוג של חיים שכאלה כי אני פוגשת כל מיני בוסיות לשעבר וזה נחמד (אם כי מביך כשאת האמצע הביס ואת תמיד באמצע הביס).

 

המון אוכל, הרבה יותר מדי אוכל, כל הפסקה היא עם אוכל אחר ואני מוצאת את עצמי טועמת מפה ומשם ותוך כדי מדברת. פיצול קשב.

ההרצאות היו מעניינות והועלו שם נקודות שהיו רלוונטיות במידת מה לעיסוק שלי וחלק מהמקרים זה גם מספק חומר למחשבה ורעיונות, בקיצור הכנס עשה את העבודה.

ואת הים רואים מהחלונות הענקיים של המלון וגם את הבריכה ואת התיירים האפויים. קצת מעורר קנאה לראות אנשים בחופש.אבל הים והבריזה הנפלאה עשו את שלהם.

 

חברה שלא פגשתי מזמן פתחה בשאלה : מה כיף לכן בחיים? שתינו התלהבנו מההסתכלות החיובית שלה (אם כי עם כל החיוביות תמיד בא לי להגניב בדלת האחורית קיטור. בעיני זה סוג של תבלין מאזן כדי שלא יהיה מתוק מדי).

 

גם יצאתי חסרת טאקט כששאלתי מישהי עם היא אשתו של מישהו והיא ענתה בשלילה ושניה אח"כ הוסיפה שהיא גרושתו. למדתי עם הגרוש שלה שהיה טיפוס משונה ויצא לי אופסי קטן.אני קצת מפגרת לפעמים.

 

ואחרי הכנס החלק החביב עלי שיטוט בת"א. שיטוט מבחינתי זה ללכת לאיבוד. יש לי הרגשה שאני מכירה את ת"א הכי טוב דרך הרגליים . זה הרגל מילדות שגורם לי להרגיש בבית בת"א גם כשאני לא סגורה על המיקום שלי. איכשהו האינטואיציה תמיד מובילה אותי למקומות שאני רוצה. הפעם זה היה דיזנגוף. הייתי צריכה לתקן שרשרת מדהימה (יש לי מזל נאחס עם שרשראות) וגם קניתי עגילים. גיליתי בוטיק  יפהפה ויצאתי משם עם חולצה. כמעט קניתי גם את השמלה שמדדתי אבל כיוון שבניתי על ביקור בעוד חנות ריסנתי את עצמי. בסוף החנות השניה הייתה מקסימה. מוכרות מגניבות שמציעות רעיונות ונותנות השראה אבל שום פריט לא מצא חן בעיני עד התאהבות מוחלטת ויצאתי בידיים ריקות.

 

(צריכה להרגיע עם הקניות. לאחרונה זה נהיה מוגזם).

 

מצאתי כפכפים יפהפיים בצהוב אבל שוב לא היה במידה שלי. די שמחתי שלא כי יש גבול.

 

חוץ מזה הגעתי במקרה תוך כדי שיטוט לרחוב עם צאלון מדהים עם פריחה אדומה בוערת, עברתי ליד גינה פרטית עם מיצג שלם שהיה עשוי מבובות שמתגלשות על ענף (קצת קריפי ולא העזתי לצלם כי זה היה שטח פרטי) וגם שני בנינים שהיו מכוסים במטפסים. אני כל כך אוהבת את הרחובות הצדדים האלה שאיכשהו תמיד מובילים לרחוב גדול שבסוף מוביל לרכבת.

 

ואיכשהו בהפתעה הגעתי לירקון ושם אכלתי קפקייק שקניתי בבוטיק חמוד שעברתי לידו. וראיתי אשה מטיילת 7 כלבים.

 

כל כך נהנית לראות את החיים סביבי. מרגישה כמו תיירת שטועמת חיים של אחרים. 

 

חווית ת"א מעולה שהסתיימה ברכבת קומתיים. הצטערתי שנן לא היה איתי כי הוא מתלהב מזה.

 

אה וקניתי לנן את "יומנו של חנון " יצא אחד חדש וטוליו קיבל את תיק הכנס וכך כולם מאושרים ולי יש חולצה לבנה עם חתולים.

 

תמיד אני נשארת עם טעם של עוד מת"א. ותמיד יש לי חשק לקחת את הזמן. ריבוי הספסלים והשדרות והים והרחובות המעניינים וציורי הקיר וחנויות הראווה והבוטיקים והמסעדות והמוזיאונים והגלריות והגינות והרצון שלי לבלוע הכול בבת אחת ומצד שני להשתהות על הרגע.

 

אני מרגישה שיש משהו מאד אינטימי שלי עם עצמי והשוטטות הזאת היא כמעט תרפויטית בשבילי ולא היה לה אותו צבע לו הייתה נעשית עם עוד אדם.

 

יום 79

היום התחיל באנרגיות נמוכות וגוף כואב אחרי שחתמתי אתמול את היום בהליכה של שעה עם חברה. לא נורא, היה כיף. 

היו גם כמה דברים שהשתבשו כמו שרשרת חדשה שקניתי שנקרעה כמעט בלי להרגיש. כתבתי בפייסבוק לבעלת הדוכן והיא להפתעתי ישר אמרה שתשלח לי שרשרת חדשה. שירות מקסים וזה היה ממש משמח.

 

2. שכחנו להכין לנן את הצלחת לארוחת הצהריים אז הוא אכל קורנפלקס ובערב הכנתי לו קציצות טונה שהוא אוהב. זה היה אלתור מטורף כי כמעט לא היה לנו אוכל בבית אבל יצא טעים.

 

3. היום עשיתי הפסקה בצל עץ התות בגינה של העבודה שלי. ראיתי שכל התותים נאכלו אבל נשאר תות אחד קטן לבד.כמו מזכרת לכך שהיו שם פעם תותים.

 

4. היו לי כמה רעיונות טובים בעבודה עם אנשים וזה תמיד משמח אותי להרגיש על הסוס.

 

5. מתאווררת מחר בכנס בת"א. איזה כיף! מה שעוד יותר כיף זה שאני אפסיד את המדורה של הכיתה של נן.וגם אפגוש שם חברה.

 

6. שמחה כשנן עדיין שמח כשאני מביאה לו ספרים מהספרייה. לא מובן מאליו.

 

7. היה גשם ממש חביב ואנ י אוהבת את האוויר אחרי הגשם.

 

8. התספורת הסתדרה לי לא רע היום. חששתי קצת אבל הופתעתי לטובה. אתמול השיער שלי נראה כמו פטרוזיליה.

 

מרגישה שהפרויקט והמחויבות שומרים אותי כותבת. מחפשת כבר רעיונות לפרויקט הבא.

 

 

 

יום 78

היה יום מעולה. נתחיל מזה שהייתי בחופש בגלל האבחון של נן אבל היה לי אוקיאנוס זמן פנוי בבוקר אז היה הספק פנומנלי.

הספקתי לסדר גבות אצל הקוסמטיקאית וללכת לרופא בגלל הדלקת המציקה שמתפתחת לי בעין ואחר כך הלכתי עם נן לספרייה וניסינו את המסעדה האיטלקית ליד. היה שירות נחמד. נן נהנה כל כך מהספר שלקח שהוא קרא ממנו גם במסעדה. אחר כך נסענו לאבחון במכבים ואני ניצלתי את הזמן ללכת לירקן השווה שם, הספקתי גם קפה ותספורת אצל מי שהיה הספר שלי ומאז שעבר לשם לא יוצא לי להסתפר אצלו. אחר כך קנינו ארטיקים מפירות טבעיים והלכנו ברגל דרך שדה בצלים ענק. נן ואני מצאנו שזה מאד שקט ומרגיע ונהנינו להיות יחד. אחר כך נחנו בגינה ציבורית כלומר אני נחתי על הדשא ונן התאמן על המתח שהיה שם.

 

הסוד של היום הזה היה השפע. שפע של זמן שפע של הזדמנויות להיות יחד ולעשות משהו שאוהבים. מזג אוויר נפלא שתרם את שלו וידיעה שמה שצריך לטפל בו מטופל ויטופל.

 

 

 

 

יום 77

היום מישהי בעבודה אמרה לי: "איזה כיף לראות אותך מחייכת". ואני חייכתי כי היה לי יום ממש נחמד. אמא שלי באה לכנס ואכלנו יחד צהריים במקום המעולה שאני כל כך אוהבת. אכלתי סלט חצילים ומש מעולה והיה כל כך כיף  לדבר ולקחת הפסקת צהריים נינוחה. חתמתי בשעון הנוכחות כדי לא להרגיש את הלחץ לחזור.

אח"כ אמא שלי חזרה לכנס ובאה לבקר אותי והספקנו לשתות יחד תה לפני שהלכנו.מזמן לא היה לי זמן שיחה נינוח וכיפי עם אמא שלי.

 

אחותי שלחה לי הודעה חמודה. אני מקווה שנצליח לקבוע מפגש אחים והורים ליום ההולדת המשותף שלנו. התאריכים של כולנו קרובים.אוהבת מפגשי יום הולדת משותפים.

 

נן אצל חבר וטוליו ואני הספקנו לעבור בסופר וקניתי שם גלידה שאני אוהבת. 

 

ואפרופו גלידה חזרתי להכין ארטיקים מפירות מרוסקים וזה יוצא אליפות. חיסלנו את הנגלה הקודמת והבאה תהיה תפוז פסיפלורה.רק פירות מרוסקים במתקן ארטיקים. פשוט ומעולה.

 

חגגתי יום הולדת לחברה לעבודה. שמחה שהספקתי לקנות לה מתנה קטנה. היא חברה נהדרת ואני מאד נהנית לעבוד איתה.

 

היום חנכתי את השמלה שקניתי אתמול וזכיתי לתגובות טובות עליה. גיליתי שבאופן מוזר היא קצת גדולה עלי. עובדה שלא שמתי לב אליה בזמן הקניה אבל היא כיפית מאד. אולי בגלל זה.

 

ובעקבות הפוסט הסופר חשוב של מירית קבעתי תור לרופא עור.לאחרונה אני  מפתחת מודעות לנושא בדיקות תקופתיות ואני משתדלת לעשות את זה.

 

 

 

 

יום 76

יש לי שריטה. אני הכי אוהבת לקנות לבד. נוכחות של אדם אחר, חברה  או גרוע מזה בן זוג או ילד גורמת לי לאבד את הריכוז ולהחליט החלטות לא נכונות. אחרי שקראתי את סוד הקסם היפני התחברתי לפילוסופיה שלה שדורשת דיוק ואני שואפת לדייק בקניות שלי.

 

את קרן שביט אני מכירה מהבלוג המיוחד שלה. היא הפכה בשנים האחרונות לסוג של גורו לייף סטייל. היא מעצבת בעיקר גלביות ומארגנת כל מיני ירידים מיוחדים. תמיד עקבתי אחרי פועלה ברשת  ומתפעלת מהיכולת שלה לחדש לשפר ולדייק. בזמנו קניתי גלביה שלה ברשת אבל לא הצלחתי לגייס אומץ להסתובב איתה ברחוב אבל היא בגד הבית המועדף עלי ומי אמר שבבית לא מתלבשים יפה. היא אגב בין הבגדים הבודדים שננראים טוב גם אם לא לבשתי מתחת חזיה.

 

והפעם מאד התאים לי ללכת ליריד ולבד וכאן נכנסו כמה בעיות למשוואה: 1. מקום לא כל כך נגיש לתחבורה ציבורית  ואני לא נוהגת. 2. מה עושים עם בן הזוג והילד. אמנם היה מתחם הפעלות לילדים אבל הילד שלי כבר פחות בר הפעלה. הניחוש שלי היה נכון ורוב הילדים היו צעירים בהרבה. ידעתי שהם גם יהרגו אצלי את חדוות הקניה ואת החשק למדוד למשש, להתפעל ולהחמיא למוכרות על התספורות והבגדים .

 

כאן נדרשה יצירתיות וצירוף מקרים מהמם: לבן זוג הייתה עבודה שמאד התאים לו לעשות אותה מבית קפה, לילד היה חבר שהציע לו ללכת לסרט וכך מצאתי את עצמי חובקת תיק  קטן ביריד לבד.

 

ועכשיו פירוט השלל: היה דוכן מהמם של תכשיטים ותיקים מגאנה. אני מתה על בדים אפריקאים וגם התכשיטים היו מבד. מדדתי וניסיתי לא מעט ובסוף קניתי שרשרת צבעונית אבל עדינה יחסית. התיקים היו בעייתיים בכמה היבטים: גדולים מדי, קטנים מדי וחוץ מזה אני לא מתחברת לקונספט של תיק קלאץ'.

 

שמעתי כבר הרבה על סנדלי saltwater   פיתחתי אובססיה ל זוג סנדלים צהוב   אבל כאן  הייתה בעיה אחת כי מידת הנעלים שלי זהה לזו של האחיות החורגות של סינדרלה (41) וכך נאלצתי לותר על החלום. אחר כך ביקרתי בעוד דוכן נעליים וחמדתי כפכפים מהממים בצהוב אבל הפתעה. גם שם נגמרה המידה. מדדתי נעלים צהובות מחוררות שהיו מדליקות אבל עלו הון קטן ולא הייתי סגורה על עצמי שיהיה לי אומץ לנעול אותם  בקיצור לא נועד לקרות הפעם אבל היה יפה לנסות. לא מוותרת על החלום הצהוב.

 

דוכן הסבונים ואני היה סיפור אהבה. הייתה שם גם מוכרת עם תספורת ג'ינג'ית מהממת וכך יצאתי עם שקית עם סבון תה ירוק שלא יכולתי להפסיק להסניף. עשיתי למוכרת את היום כי היה לי סכום מדויק. 

 

דוכן של מוצרי נייר מהממים – פנקס עם איור עלים. תמיד יימצא שימוש לפנקס. מאד שלי גרוסי במהות שלו אבל זול יחסית.

 

ואז הגעתי למקדש של הכוהנת הגדולה -מתחם הגלביות של קרן שביט. וגיליתי לשמחתי שזה ממש לא מסתכם בגלביות. קניתי שמלת חולצה יפהפייה ומדויקת מבחינת העיצוב שלה וגם סבון עם ריח שקרן רקחה בעצמה. כבונוס ראיתי את קרן בלייב ולא הצלחתי להסתיר את ההתלהבות שלי 

 

קינחתי בקרטיב תפוח מלון ויצאתי מרוצה ושמחה ובתחושה שהפעם הצלחתי ליהנות מכל רגע.

 

נכון שהיה צפוף, היו הרבה ילדים ולא דיברתי על התור לארטיקים והמגוון הדל של אפשרויות האכילה במקום אבל היה כיף לראות הרבה שפות עיצוביות וסגנוניות במקום אחד.

 

אז נכון שמדובר בסגנון חיים קצת יקר עבור רמת החיים הרגילה שלי אבל נחמד לטעום ממנו וללקט ממנו דברים קטנים ומשמחים. זה גם משמח למדוד סגנון חיים שונה, שמלות קצת משוגעות , מסרק עם פרחי נייר, כובעים ועוד. וזה כיף לראות את הפנטזיות העיצוביות גם מחוץ לפייסבוק. 

 

במילים אחרות כיף להתפעל מיופי.