ארכיון חודשי: ינואר 2008

איקאה בגאולה?

רגיל

אנחנו עוברים כל יום כמעט בשכונת גאולה כדי לאסוף את נולי מהסבים שלי שגרים שם בסביבה. כשטוליו מנסה לא לדרוס אנשים נשים וטף שמחליטים ללכת על הכביש אני קוראת פשקווילים. מה רבה הייתה הפתעתי לגלות בין הפשקווילים ומודעות האבל צבעים מוכרים של כחול צהוב.


כן יש איקאה סייל אז גם החרדים צריכים לדעת מזה.




לכל מי שמתגעגע לשופטת איימי, מקסין והדודן קייל (שמופיע גם ב"עקרות בית נואשות" כשכן ההומו החדש) הם חוזרים בשבתות ב 14:30. כמובן שאף אחד לא טורח להודיע על כך בפרומואים אבל עליתי על זה במקרה. הא !

מודעות פרסומת

פסק זמן

רגיל

מוזר אבל השלג הצפוי בירושלים שפעם היה כל כך משמח אותי מוביל אותי למחשבות של אי שקט.


שונאת שמשתבשות לי התוכניות. שונאת שמשתבשת לי העבודה. והמחשבה על להיות סגורה יומיים בבית לא כל כך נעימה לי.


אני זקוקה לשינוי גישה רציני כי כנראה שזה מה שילך להיות. סופשבוע ארוך(מאד) כזה. בבית.

תוכניות לבילוי תתקבלנה בברכה.

דירה

רגיל

אני לא בטוחה שהכוונה הייתה להפוך את זה לפרויקט אבל לי החזירה אותי לתקופה מסוימת בחיי וגם קיטי.


 תקופת השותפים.


עד גיל 24 חייתי עם ההורים למעט שנה במעונות באוניברסיטת בר אילן. בשנה הזאת שהייתה בעצם ההתנסות הראשונה שלי במגורים מחוץ לבית חייתי עם שותפה ששונה באופיה ממני ב180 מעלות. היא הייתה מתעוררת מוקדם והולכת לישון מוקדם ואני הייתי חיית לילה. הייתי רגילה לחלוק חדר עם אחותי שגם כן שונה ממני ב180 מעלות כך שזה לא היה הלם מוחלט אבל היו חיכוכים. היא הייתה מכסה את תמונות ואן גוך שתליתי במגבות שלה וזה היה מוציא אותי מדעתי.


נחזור לדירה: קדמו למעבר לגור עם שותפים טיול של ארבעה חודשים לדרום אמריקה והתחלה של זוגיות עם טוליו. כל אלה אמרו לי שהגיע הזמן לצאת מהבית.


שיתפתי את טוליו (המנוסה ממני, שכן כבר גר עם שלושה שותפים) בחיפוש. הגעתי לדירה מבהיקה מניקיון בקרבת האוניברסיטה והיה ברור לי שהשותפה שלי תהיה "נאצית כיור" ולכן לא לקחתי את הדירה (טוליו התפעל מהדירה קשות, שכן הוא היה ה"נאצי כיור" של השותפים שלו).


(נאצי כיור=שותף שרודה בשותפיו אם הם משאירים כפית בכיור המוצחצח להפליא. וששומרים בדיקנות על תורנות הניקיון..במקרה של טוליו אגב הנאציות כיור התפוגגה כשהוא עבר לגור איתי)


הדירה בה בחרתי הייתה ההיפך הגמור: דירה בבית ערבי עם חלוקה משונה של חדרים, רצפה מצויירת. בחדרי הענק הקירות היו בצבע צהוב קורנפלקס שמח. השכונה הייתה בקעה בקרבת עמק רפאים השוקק. השותפים התחלפו שם כמו רכבת (מאוחר יותר הבנתי למה)החשמל היה חשוף, והשותפים הסמויים היו רבים (השותפה שלי הייתה משאירה את המפתח בתיבת הדואר כדי שכל דכפין יוכל לבוא ולהתארח).השכנים היו ג'קי לוי ושכן זקן ופסיכופת שעיקם לנו פעם את הדלת עם לום לצהלת השכונה.


הגרעין הקשה של אותה דירה הייתה השותפה שלצורך הבלוג נכנה אותה מאדאם בטרפליי.או בקיצור מם….


מם דנן הייתה בחורה שביום שלישי החליטה להיות זמרת אופרה, ביום רביעי החליטה להיות אמנית מיצג וביום חמישי החליטה להיות סוג של בטלנית שחיה על חשבון הוריה ושותפיה…הבחורה אהבה לעשות תרגילי פיתוח קול בשתיים בלילה כי זה מוסיף לאווירה הטובה של הדירה (ממילא רק ג'וליאנה ישנה כי היא עובדת מחר וזה לא כל כך משנה…) היא אהבה להכין לעצמה תה משלשל (כי היה שם גם סוג של בולימיה/אנורקסיה) בספלים הפנוים (לא אלה שהעלו עובש בכיור). היא העדיפה להוציא את הכסף שאביה ייעד לשכר דירה על זוג מגפיים שקישטו את הסלון….

נו, מה לא ברור בדינמיקה הזאת: כך הפכתי ל"נאצית כיור" אבל לא מוצלחת במיוחד וכן לספקית נייר הטואלט בבית ולבייביסיטר (אביה היה מדבר איתי ומבקש שאשמור על בתו…) . היו אגב עוד שני שותפים. די מוצלחים אבל לא ממש אכפת להם ששכר הדירה לא משולם, שלא כולם חולקים בתשלום החשבונות. ושג'וליאנה היחידה שעוסקת לילות כימים בכל הזוטות האלה….

הישועה באה ממקור לא צפוי: טוליו הסתכסך עם שותפיו ולי נמאס להפוך לאמא טרם זמני וכך עברנו לגור יחד…

משפטי המפתח:

"מה עושים, מישהו הקיא במרפסת?"


"איך יש פה ריח של שתינה של חתול, אף אחד לא ירצה לגור כאן (כשחיפשו לי מחליפה, מם החליטה להביא חתול מצורע ולשכן אותו בחדר שיועד לשותף החסר… שותפים פוטנציאלים לא התלהבו מהרעיון לגור בג'יפה…)

נכון שכיום אני מתחלחלת רק מהמחשבה על לגור עם שותפים אבל לפעמים יש משהו בי שמתגעגע לתקופה הזאת, למחשבה על כך שאני  חיה בדירה אומנותית עם אמנים(השניה הייתה מציירת) , שיחות לילה הזויות, סינמטק ובעיקר תדמית קולית של סטודנטית בוהמיינית לתיאטרון.


מעניין כמה מהדימוי הזה באמת היה אני.

אני חושב שהייתי מסתדר נפלא בתור עקרת בית

רגיל

אם לא הייתי צריך לפרנס…


  ככה אמר לי טוליו אתמול.אחרי ששיבחתי אותו על כך שחזרתי לבית מסודר שהיה רחוק שנות אור מהמצב בו עזבתי אותו והמקרר הריק התמלא בתבשיל הודי של תפוחי אדמה וכרובית ובעוף עם פלפלים (הודי גם הוא)

החלוקה המגדרית בעניין מטלות הבית  היא די שונה מהרבה בתים שאנחנו מכירים. אמנם אני אוהבת לבשל אבל טוליו עושה את זה יסודי יותר ומקפיד שדברים יתנהלו ממש כפי שכתוב במתכון. כביסה אני עושה טוב יותר אבל בניקיון טוליו לוקח.

יש שני מקומות שבהם אני הכי הרבה מרגישה חגים

רגיל

בשוק ובגן ילדים.

היום הצלחתי לגנוב עשרים דקות בשוק. מעבר לעובדה שמחירי הירקות קפצו (מה שמוביל אדם עירוני ולא אכפתי כמוני לקונן על הקרה) הצלחתי לצאת עם תותים במחיר סביר (ממש לא כמו בסופר), עגבניות שרי במחיר שחיתות ועוגיות מעניינות במילוי ריבת חלב (טוליו זיהה אותם כעוגיות ילדותו והיה מופתע מאד שהבאתי לו אותן). כל המוכרים איחלו לכולם חג שמח והייתה אחת שחטפה שטיפה כי שכחה שהיום טו בשבט.

הפירות היבשים הולכים ונעשים מגוונים משנה לשנה. היום יש כבר אפרסמון מיובש חביב מאד וגם פומלה מסוכרת שהייתה מעניינת.

(הפעם קניתי תמרים לחים)

מסתבר שאפשר גם להשלים במסנג'ר. מסתבר גם שעדיף לריב במסנג'ר מאשר פנים מול פנים. בכל זאת אתה קצת חושב על מה שאתה כותב וגם לא רואים את הקצף שיוצא לך מהפה.

אני עדיין אמורה לשתוק אבל היי אני לא מסוגלת אז כל העולם ואשתו נהנו מקולי החורקני. מחר רופאת אף אוזן גרון תבדוק את התוצאות של ההשתוללות הקולית שלי.

סופשבוע שכזה

רגיל

נולי במיטתו עושה קולות חמודים של לפני שנ"צ. טוליו על המחשב השני ואני כותבת פה.

אני עדיין בלי קול. התחלתי להשתמש יותר בפתקים אחרי שהבנתי שככל שאדבר יותר ההחלמה שלי תידחה.

הרבה מטענים עלו אצלי אחרי שאיבדתי את הקול. התחושה הזאת שהקול שלך נעלם היא מתסכלת. אני מרגישה סוג של בושה כל פעם שאני מנסה לתקשר עם גורם שהוא לא המשפחה והגורם לא מבין אותי. ואז אני מתאמצת להוציא שרידי קול והתוצאה זוועתית למדי.

נראה לי שגם תינוקות מרגישים את התסכול הזה לפעמים כשלא מבינים מה הם רוצים..