אוויר

אני לא אוהבת לקחת איתי מטריות. אני לא אוהבת את הסרבול שהחורף כופה עלי המסורבלת מטבעי.

והיום גיליתי כמה נעים ללכת בגשם ללא מטריה בראש זקוף.

כן, נרטבתי אבל הרגשתי את הגשם. הרגשתי שהחציצה ביני לבין הגשם מיותרת.

 

 

שיעורי הקפוארה של נן הם הזמן הזוגי של ושל טוליו

אנחנו לא תמיד מנצלים את הזמן הזוגי לזוגיות

אבל אנחנו יחד. גם כשאין צורך שנהיה שנינו.

 

אתמול קנינו שקית חטיפים במרכז המסחרי

והתישבנו על ספסל בגן המשחקים

והסתכלנו על הדשא והעצים הפורחים

ופשוט דיברנו.

 

האוויר נמצא במקומות הלא צפויים

ולפעמים אני לא מוצאת אותו

או שאני לא מחפשת אותו במקומות הנכונים.

 

לפעמים אני מוצאת אותו כשאני יורדת ממונית השירות.

והולכת ברגל לביה"ס ליד הגבעה המוריקה

עכשיו יש בה כלניות ורקפות.

לפעמים הולכת עם מוסיקה.

 

ובימים יפים במיוחד

אני מציעה לנן לחזור הביתה דרך הגבעה.

וזה תמיד אושר.

הוא לועס את גבעולי השומר.

מנערים את החול מהנעליים.

לפעמים מדברים לפעמים שותקים יחד.

אוויר.

 

 

בית חם, מה זה חם, רותח.

היה היו פעם אימהות משקיעניות מדי שהחליטו להגדיל ראש ולהנהיג פעילויות חברתיות מחוץ לשעות בית הספר. בעיני הן משולות לאלה ששואלים שאלות קיטבג או לאלה שקוראים את חומר הרשות בסילבוס של הקורס במילים אחרות קוראים לזה הצטיינות. ואני כידוע אבירת הבינוניות שמעדיפה לעשות את המינימום ההכרחי. יש גם דבר כזה אימהות חפיפניקיות.

אבל אותן אימהות משקיעניות הכניסו למערכת החינוך מושג שלא היה בזמני: בית חם/בית מארח. ועכשיו זה חובה כתובה וממוסדת שפעם בשנה הורה (בואו לא נתיפייף-אמא) מארח קבוצה של ילדים שאינם בהכרח החברים של הילד שלו לפעילות אכילה יצירה וחדווה.

טוב, מה עושים באותו בית חם זה עניין של כל הורה מארח (אמא מארחת!) אבל מבלי משים נקבעו סטנדרטים שאסור לחרוג מהם:

בית חם חייב לכלול: 1. ממתקים והרבה מאד. 2. פעילות יצירה (פאק!) 3. פעילות בישול(פאק בריבוע).4. משחקי חברה. 5. ארוחת ערב.

נן היה כבר בכמה בתים חמים וחזר עם : א. המון ממתקים ב. כתמים לא יורדים מהבגדים ג. מטריה מקושטת ד. עציץ מקושט ה. חנוכיה מקושטת (עוד אחת!) ו. סופגניה מקושטת מעשה ידיו בהמון ממתקים. ז. דוח מפורט מה יש לכל ילד בבית (יש ילדים עם גינה וטרמפולינה ויש ילדים עם כלב)

וזה הזמן לווידוי קטן:

ילדים בני שש מפחידים אותי כשהם באים בקבוצה של יותר משני ילדים.

שילוב של פחד קהל, נחמדות יתר והבנה שילד יכול להיות מלאך ויכול להיות מפלצת קטנה.

ונגזר עלי כמו על כל הורה לשמש כבית חם לחבורה של חמישה כאלה. כמו זה שאני מגדלת.אלה שאוהבים לשחק בכדור בבית במקומות הכי לא מתאימים.

יהיו גם בנות. בנות נוטות לביצ'יות ולתשומת לב לפרטים.

תכונה שאינה רצויה במצב הבית שלנו.

עכשיו אני בשלב החרדות וההתעוררות בלילה בזעה קרה ובמקביל אני בשלב הסוואת החרדות כי זה בשביל נן ונן צריך ליהנות מזה.

צריך גם לשתף אותו בהכנות.

צריך גם להכין את הבית לקלוט את החבורה.

וצריך להיות נחמדה. תמיד. גם כשבא לך להעיף לילד כאפה. תתאפקי.

אבל יש כבר תכנית (זה יקרה עוד שבועיים)

הכנת מקלות שוקולד

הכנת אוזני המן כי פורים

רעשנים שעשויים מצלחות נייר מחוברות בדבק חם עם חצץ בפנים. כי חייבים יצירה.

משחק חברה (חבילה עוברת)

ארוחת ערב (פיצה וירקות, מסתמן)

לתת לילדים את כל הכבודה. רצוי להכין שקיות מראש עם שמות.

וכל זה לגמרי לבד כי הטוליו בחו"ל מטעם העבודה. אולי עדיף שלא יהיה נוכח כדי שלא יחטוף שבץ מכל הבלגן שהולך להיות.

שתבינו אני בונה את התכנית הארורה לבית החם הארור כבר לפני חודש. כן, חודש כי מופרעת קשב לא מאובחנת שכמותי חייבת לחשוב מראש על כל התרחישים והפרטים. כולל אילו חומרי יצירה לשאול מהעבודה. המון פרטים. המון!

בלי לשים לב אני עוד עלולה ליהנות מזה.

יום בחירות

במערכת הבחירות הראשונה בחיי נן הוא היה בטן, בשניה הוא היה ילד בן שנתיים ובמערכת בחירות זו הוא בן שש וחצי ומודע מאד לסביבתו.

הלכנו מוקדם בבוקר לקלפי להצביע. טוליו עבד בתור מזכיר קלפי ואני תכננתי לנן יום כיף משולב כמובן באירוע ההצבעה (שלא תועד צילומית כי אני פארשית). גם הזיכרון הראשון שלי מהבחירות נע סביב גיל שש.

נן נכנס איתי מאחורי הפרגוד וכילד קורא הוא קרא לעצמו בקול רם את הפתק ששמתי מה שקצת פגם בחשאיות הבחירות אבל היה מאד משעשע. אחר כך הוא שילשל את המעטפה לקול מחיאות הכפיים של אנשי הקלפי.הסברתי לו שאין דרך אחת טובה ושכל אחד בוחר להצביע למפלגה שהולכתבדרך שהוא מאמין שהיא הכי טובה ושלרוב הפוליטקאים יש כוונה טובה גם אם אנחנו לא מסכימים עם הדרך שלהם.

 

אחר כך החלטתי החלטה "מקורית" לנסוע לתל אביב ליום כיף עם נן. ביקרנו במוזיאון ארץ ישראל בעיקר כדי לראות את הסרט על אסטרונאוטים בפלנטריום. מסתבר שזו הייתה חוויה חושית חזקה מדי לנן והוא די סבל מהסרט. הוא היה בטווח הגילים הנכון אבל עדיין מהצעירים. אח"כ החלטנו לנסוע לנמל ת"א ושם היה זוועה. המון אנשים ודוחק ונן היה עייף. אכלנו פיצה וגלידה באייסברג וחזרנו ברכבת עמוסה בני נוער וצוטטנו לשיחה של שלוש חברות מהתיכון שהחזירה אותי לתקופה בה אני הייתי חלק מחבורה צוהלת ורועשת כזאת. היה נחמד לגלות שגם בגיל הזה יש תבוניות. מה שמצחיק היה שגם נן גילה עניין בשיחה והקשיב בדריכות. אח"כ נן אמר לי שהוא פחד מהאיש שישב לידו כי הוא חשד בו שהוא הולך לגנוב לו את הסוכריה על מקל שהייתה לנו בתיק ולכן היה דרוך אבל גם הקשיב לשיחה כי היא הייתה מעניינת. אני תוהה מה הוא הבין מהשיחה.

 

 

היה מתיש מאד כל הנסיעות וההמולה סביבנו כך ששמחנו לחזור הביתה ומצד שני אני יודעת שאם לא הייתי מתכננת לו יום כיף הייתי מרגישה סוג של החמצה.

אבל תל אביב הייתה קצת יותר מדי בשבילנו. אני חושבת שיום כיף אמיתי הוא כזה בו כולם בעבודה ורק אנחנו מבלים אבל זה לא הכי מסתדר עם המציאות.

 

ובעניין הבחירות אני אוהבת את תחושת התקווה המעורבת ביאוש שיש אחרי הבחירות. יש דברים שלא משתנים אבל יש גם דברים שכן ותחושת השינוי או התקווה לשינוי זו התחלה של משהו.

קסם של יום

עברתי יום שכולו מתיקות עם נן. אפשר לומר שגיליתי צדדים מקסימים בו ואני מאוהבת בילד שלי כמו שמזמן לא הרגשתי. אני הרגשתי שהסוד היה שמראש הייתי מוכנה להקדיש את תשומת הלב שלי לו בכל פעם שיבקש. הקראתי לו ספרים ושמענו מוסיקה ברזילאית ושטפנו יחד כלים. הכנתי לנו ארוחת בוקר מפנקת של חביתות וגבינה ועגבניות והוא כל כך נהנה מזה שרצה עוד חביתה. להפתעתו לא כעסתי שהוא שבר ביצה אלא שיבחתי אותו על עצמאותו. וככל שאפשרתי לו יותר עצמאות הוא היה יותר מתמסר, מבין וכיפי.

לא מיהרנו לשום מקום, לא היינו לחוצים, הקדשנו זמן לכל דבר ביחד ולחוד (צבעתי היום את השיער).

זה היה יום פשוט בלי אטרקציות מחוץ לבית ובכל זאת איזה קסם של יום.

והפוסט של אמא מקצועית  הזכיר לי את הרצון שלי ליצור אצלו זכרונות ואני חושבת על כל הזכרונות הקטנים שלי מהילדות וכמה דווקא הדברים הפשוטים שבשגרה הם שזוכרים והנה אולי הוא יזכור משהו מהיום הזה. את טעם הקציצות שאפשרתי לו לטעום לפני שטבלו ברוטב, את סלט הבננות והתותים שחתכנו יחד, את הסיפורים שהקראתי לו במיטה  הזוגית שלנו כחלק מפינוק הבוקר ואולי את הביצה הראשונה ששבר בעצמו שגרמה לו להרגיש כל כך שמח ובטוח ביכולותיו.

 

התחושה שלי הייתה כאילו מיתר האימהות שלי היה מכוון במדויק היום.

 

קיצ'ימומים הסיפור האמיתי

אספר לכם סיפור על מפעל צעצועים  גדול שנשארו לו עודפי פלסטיק מפס היצור. חשבו וחשבו מה לעשות  ואז אחד העובדים העלה רעיון: היום הכול עובד ע"פ מיתוג. בואו נקרא לעודפי היצור האלה קיצ'ימומים ונמכור אותם כצעצועים.

הרעיון התקבל בחשדנות: לא יכול להיות שאנשים יקנו את זה. הרי אלה סתם חתיכות פלסטיק ישנות. מה אפשר לעשות איתם? ואז עובדת חכמה אחרת נזכרה שבתה הקטנה אוהבת לשחק בפקקי בקבוקים שגם הם, כמה מפתיע חתיכות פלסטיק ישנות.

 ואז החליטו כולם: ננסה, אין מה להפסיד. וכך גייסו עובד שיעמוד בשער בית הספר ויחלק לילדים חתיכות קטנות של קיצ'ימומים.

 

הילדים התלהבו ושיחקו בקיצימומים. אחר כך הם התחילו לחלק בחנויות קיצ'ימומים במהדורה מוגבלת שחוסלו מיד והילדים התחילו לפתח סחר בקיצ'ימומים והורים קנו לילדיהם קיצ'ימומים אחרי שלא עמדו בלחץ והטיעון שאלה חתיכות פלסטיק ישנות לא החזיק מים כי ילד שלא היו לו קיצ'ימומים הפך ללוזר. וכולם סיפרו על השמועה שיש ילד שיש לו קיצ'ימום זהב שאבא שלו הביא מחו"ל ואז ילד אחר סיפר שהוא שמע שעומד לצאת לשוק משחק המחשב של קיצ'ימומים ואלבומי הקיצ'ימומים עמדו להם בסופרים קרועים מעטיפתם כי ילדים פילחו אותם והיה גם הסרט והיו הכובעים ולכל קיצמ'ימום היה סט של אביזרים ובית ומכונית וביטוח משלים בקופת חולים.  במילים אחרות: הצלחה גדולה!

 

ובמפעל הצעצועים התחילו לחפש שאריות פלסטיק כי הם לא עמדו בקצב הייצור ואז העלה עובד אחר רעיון מבריק. היום אנשים ממחזרים אז בואו ניקח משחק ישן שכבר לא משחקים בו (כולם הסתכלו לכיוון פס היצור השומם של הבקוגנים) נקרא לו בשם חדש פרוסטיקים, נשנה לו קצת את העיצוב ונמכור אותו. וכך היה. הקיצ'ימומים מתו יחי הפרוסטיקים.

 

 

 

 

החלום הגדול של נן

החלום הגדול של נן הוא לראות שלג. אתרע מזלו ומגיל חצי שנה הוא מודיעיני מה שאומר שהוא לא ראה ולו פתית שלג.

היום מרוב חשש מהתקעות בשלג טוליו ואני ויתרנו על יום עבודה ונהנינו לנו מקניות רגועות לסופ"ש וארוחת בוקר מפנקת. ואחה"צ פתאום עלה במוחי המטורף רעיון: נוסעים לירושלים.

לרקחנו את נן מבית הספר והוא התרגש מאד ושמח למרות שניסינו להוריד את רמת הציפיות שלו כי היינו כבר מורגלים ב"שלגי אכזב"  . בהתחלה תכננו להגיע עד גבעת זאב אבל לאכזבתנו גילינו שיש ברד וקור אימים אבל שלג אין. המשכנו עד שכונת רמות ושם החלטנו לשבת בבית קפה על שתיה חמה ולחכות לשלג. כשנן פשט את המעיל גילינו למרבה האימה שרק גופיה לגופו. את השכבה השניה הוא שכח בצהרון (כשאספתי אותו הוא כבר היה לבוש במעיל) אז גם קנינו לו סווטשירט פליז מחמם  ואז התחיל השלג. נן התרוצץ בשלג כאחוז אמוק בפה פתוח כי למעשה חלומו הגדול היה לאכול שלג. הוא היה מאושר וטוליו היה מבועת מפוטנציאל ההתקררות הגבוה וההתקעות ואני עמדתי בשלג מאושרת כילדה.

בסופו של דבר השלג פסק והחלטנו לנסוע בחזרה למודיעין.הנסיעה הייתה סבירה. נן שר כל הדרך  "אני ראיתי שלג" והיה מאושר.

 

אני הרגשתי שזה היה מעט שלג ולא העביר את החוויה האמיתית של השלג שמשנה את כל הסביבה . משלחמת שלג וכו'. נן לעומת זאת היה מסופק מאד והרגיש שחלומו התגשם.

 

ולגבי החלום שלו לאכול שלג, טוליו שאל מאיפה הרעיון המזעזע הזה (הוא חשב על פוטנציאל ההתקררות הגבוה)ונן אמר שהוא זוכר שסיפרתי לו שאני הייתי אוכלת שלג. מסתבר שהזיכרון שלי הפך לחלק גדול מהחלום שלו ואני אפילו לא זכרתי שסיפרתי לו את זה.

 

[מסתבר שגם בגיל 37 אני אוהבת לעמוד בשלג, לאכול חמציצים ולעשות דברים בלתי הגיוניים אחרים]

 

דברים שעושים ביום סופה

1. מסתכלים בחלון. יש כל כך הרבה יופי בעולם שמשנה צורה ובטיפות שנתלות על החלון וגם בידיעה שאני בפנים והחורף בחוץ

2.יוצאים החוצה עם מגפיים מצויידים בילד ובמטריה ואם אפשר אז גם במצלמה, ואם אפשר אז חסינת מים. קופצים בשלוליות וחוזרים הביתה כדי להחליף לגרביים יבשים.

3. מורידים את כל העציצים מהמעקה, בהנחה שרוצים שישארו עציצים בסוף התהליך.

4. ממלאים מכונת כביסה (עושים את זה בכל יום גם כך) ותולים אותה בבית. המרכך מפיץ ריחות נהדרים.

5. מוותרים על מטריות. זה הופך את ההליכה בחוץ למאבק איתנים ברוח. כובע צמר בדרך כלל מספיק וגם כך מגיעים רטובים הביתה.

6. מרק. לאחרונה גיליתי כמה זה טעים להוסיף ארטישוק ירושלמי וכרישה למרק. למעשה זה ממש קל.

7. שוקו משוקולד מריר משובח וחלב מחומם ומוקצף וקינמון מעל. אגב אני לא מכירה מישהו ששותה שוקו מתחת לפוך. אגדה אורבנית.

8. מוסיקה טובה

9. משחק קופסא

10. מקלחת חמה רותחת . תענוג אמיתי. הגוף אחר כך אוגר את החום ואז נעים יותר לצאת לקור שבחוץ.

11. לצייר על האדים בחלון.

12. ליהנות מהירוק של אחרי הגשם.

13. להסתכל בתחזית השבועית וליהנות מהמחשבה שעוד כמה ימים השמש תצא. יום שמשי אחרי הגשם זה תענוג.

 14מרתון קריאה עם הילד או לבד.

 

 

---

דברים שאני עושה ביום סופה,

מתרוצצת מהעבודה לבית הספר לחוג לסידורים וחזרה הביתה. נינוח.

שינוי

אני הולכת לצאת מהמקום הנוח שלי ולעשות מעשה שקשה לי מאד.

אני כותבת את זה בחגיגיות כאן בבלוג כי אני כל כך מפחדת שאשתפן

אבל כשמגיעים למסקנה שיש הרבה מה להרוויח אם אעשה את אותו מעשה

ויש הרבה מה להפסיד אם לא אעשה

המסקנה הופכת לברורה.

אני הולכת להוציא רשיון נהיגה.

וכאן בבלוג אני מתחייבת

שבינואר 2014 אני אנהג במכונית.

עשיתי הרבה שינויים לאחרונה בעיצוב הבלוג.אולי ברוח השינוי. למעשה אני בשאיפה לשנות את הרשימות בבלוג.

בחרתי בחלון היפהפה של מאטיס שמזכיר לי את היופי הרב שקיים בעולם ואת האוויר הצלול של הים. אני זקוקה לתזכורת הזאת.

1.1.13

אוהבת התחלות חדשות ומלאות תקווה וכוונות טובות. אוהבת את התפיסה הזאת של השדרוג, אוהבת את הידיעה שאפשר לשנות את מה שבאמת רוצים לשנות (אני לא בטוחה שזה נכון לכל דבר ואני לא בטוחה לגבי הנכונות לשלם את המחיר שהשינוי גובה)

אבל יש שינויים קטנים שבכל זאת הייתי רוצה לעשות והם אותם שינויים שכתבתי בדצמבר של שנה שעברה:

1. הקשבה לאהובים שלי. כשאני במצב רגוע או מודע אני מקשיבה, עדיין מפשלת לעתים ועדיין יש מה לשפר

2.עניין הכתיבה לא כל כך קיבל ביטוי אבל זה שאני מתמידה לכתוב בבלוג זה כבר סוג של הישג בתקווה להגיע למקומות אחרים.

3.ניהול זמן. יש הרבה מה לשפר. משתדלת לא לדחות וזה כבר הרבה.

4. משקיעה בתחום המקצועי. לומדת כמה וכמה קורסים, מרעננת את הידע שלי.

5. חברות-יש מה לשפר אבל משתדלת. תחום קצת מוזנח ועייף לצערי הרב.

6.השקעה בגוף. אותו הדבר. אוכלת גם בריא וגם לא בריא וממעטת בפעילות גופנית.אחד השינויים שהכי קשה לי לעשות

7. קריאה. קוראת המון .המיקוד בקריאה משתנה מתקופה לתקופה.

8.כסף. די בזבזנית לצערי.

 

מה למדנו מכל זה?

1. טוב שנשאר רווח בין הרצוי למצוי. אותו רווח נותן תחושה של תנועה וצמיחה ושאיפה למשהו אחר.

2. יעדים ספציפיים ושינויים קטנים יש יותר סיכוי לעמוד בהם. אולי זה מחייב שינוי בהגדרת הרצונות וההחלטות שלי.

3. צריך לשים לב להצלחות קטנות.

 

הדברים הקטנים שהייתי רוצה לשנות השנה:

 

1. להשקיע בהופעה חיצונית מחשבה. להתאפר כל בוקר (עושה את זה כמה ימים). לנסות להגיע להזדמנויות להפעלת הגוף. הליכה ממקום למקום וכו'.

2. לשמוע הרבה מוסיקה. מוסיקה יכולה לשמח ולהעשיר ברמות שלא תאמנה.

3. להקדיש זמן קבוע לכתיבה.

4. לעבוד עם שיטת העגבניה לניהול זמן

5. למצוא הזדמנויות להיפגש עם חברות ו/או לשוחח איתן.

6.להיות עם נן הרבה בשעות הערות שלו. אפילו אם זה אומר להסתכל על אלבום הסופר גול יחד איתו.

7. לא להתעצבן על נן בגלל הרגליו המעצבנים. גם לי היו ויש הרגלים מעצבנים ולא זכור לי שהתעצבנות עזרה במשהו.

8. לעבוד על תחושות המסוגלות והערך העצמי שלי. לזכור הצלחות.

9. לעשות עם טוליו דברים נחמדים כזוג ולתת לו את התחושה שאני שם בשבילו ושהזוגיות שלנו חשובה לי.

 

 תוספת: ההחלטות לשנה החדשה של צליל מכוון. דומות קצת לשלי אבל הרבה יותר יפות.