ארכיון חודשי: מרץ 2015

איך יודעים שבא אביב

רגיל

 

הנשים במוניות השירות מנהלות שיחות בלתי נגמרות בהן הן מחלקות משימות ומנהלות את הפקת הסדר. זו תקופה שבה אני מרגישה ממש מחוץ לעניינים כי הסדר שלנו זעיר ממש במונחים משפחתיים. אנחנו החמים והגיסה וזהו. זה גם מקל על האטרף הזה של הארגון והמתנות אבל זה גם קצת עצוב שלא לומר מרגיש חסר טעם. ומצד שני אני ממש לא מתחברת לסדרים גדולים ועמוסים בתוכן. 

העניין הזה של פולקלור משפחתי לא כל כך עובד אצלינו.

 

מחוץ לעניינים של נקיון אביב בעיקר כי אין לי זמן פנוי או ראש להשקיע בזה את האנרגיות והמשאבים והטירוף. 

 

כן אוהבת את הפריחה הצהובה של האביב, המון חרדלים שחלקם מוצאים את עצמם בצנצנת על שולחן העבודה שלי. אוהבת את החמימות הכמעט מפתיעה ואת שעות האור הארוכות וגם סנדלים, איזה כיף זה סנדלים.

 

ויהיה לי יום הולדת. כל פוסט אני חופרת על יום ההולדת ואני מתייחסת לזה כאל נקודת ציון כדי לשנות דברים בחיי אבל מאד קשה לי לשנות. כתבתי פוסט בפייסבוק על הרצון שלי לקום בחמש בבוקר כל יום ולצאת להליכה אבל זה שינוי שאני מפחדת ממנו. אני כל כך עייפה כשאני קמה מוקדם וקשה לי לוותר על שעות השלווה בערב ללא מחויבות. 

 

 

 

מודעות פרסומת

האישה שבתוכי

רגיל

מסתתרת
בי אישה אחרת

 

כזו
שקמה בחמש בבוקר כל יום וצועדת לה בטבע וחוזרת הביתה סמוקת לחיים ומלאת אנרגיות.
והיא לא שונאת את החיים אחר כך מרוב עייפות (אולי היא ישנה שנ"ץ?)

 

כזו
שלא מרגישה צורך לקטר על החיים כי הם ממש נפלאים כמו שהם.

 

כזו
שאין בה את התלות באחרים כדי להיות מאושרת.

 

כזו
שיש לה מקום פנוי במחשבות שלה לרעיונות יצירתיים והיא גם מממשת אותם.

 

כזו
שהבית שלה מסודר ונקי  כל הזמן כי היא
מסוגלת לאפשר לאנשים אחרים לעשות דברים במקומה בלי להרגיש חרדה מזה.

 

כזו
שבאמת מצליחה להקשיב לאנשים שהיא אוהבת ולהיות שם בשבילם.

 

כזו  שאין לה חללים בנשמה.

 

כזו
שמבשלת נהדר וגם עושה את זה בכיף.

 

כזו
שקוראת המון וכותבת המון ושומרת על קשר נהדר עם חברים. נפגשת מדברת ומקשיבה.

 

כזו
שיש לה מקום פנוי וזמן לדברים החשובים באמת.

 

כזו
שאת כל מה שהיא עושה היא עושה בכיף.

 

והיא
גם לבושה נהדר ומרוויחה המון כסף.

 

לא
אכפת לה בכלל מה חושבים עליה.

 

הלב
שלה פתוח.

 

 

אני
חושבת שהיא מתחבאת ממש טוב בתוכי.

רגיל

שוב הכתיבה נתקעה לי וגם השמחה והרצון להיות שמחה שהפך לסוג של כורח. הימים האחרונים היו ממש בסדר. עמוסים נורא ולא עבדו כמו שתכננתי אבל יצא שפגשתי ועזרתי לכמה אנשים והייתה לי אינטראקציה חיובית ומעשירה איתם וגם עשיתי הדרכה שהייתה ממש טובה בעיקר כי הייתה תקשורת טובה עם הקבוצה והם התעסקו בנושאים שמעניינים אותי אז הצלחנו לצלוח את השעה ולעשות משהו ממש טוב. 

 

וזהו, מאצילה סמכויות ומנסה לבקש דברים ולא להתמרמר כשזה אל קורה כמו שתכננתי או כשלא מנחשים את הצרכים שלי כי המרמור יכול להרוס כל חלקה טובה. וחמי עבר את הניתוח בהצלחה והוא נמצא במצב נהדר של המון מוטיבציה להחלים וגישה בריאה ולא ממורמרת לחיים שראויה בהתחלט לציון ולדוגמא בשבילי.

 

הייתי רוצה לקרוא יותר ולכתוב יותר וללכת יותר ובכלל שיהיה לי זמן לדברים שאני אוהבת אבל אני מזכירה לעצמי שגם יגיע זמנם של הדברים האלה.

 

והייתי רוצה להיות טובה לאנשים שאני אוהבת ולתת להם לפרוח ולתת להם אוויר וזה לפעמים אתגר כשזה בא על חשבוני או כשאני מרגישה שזה בא על חשבוני למרות שזה לא באמת בא. מנסה לתרגל נדיבות אמיתית.

 

הייתה לי גם שיחה עם אשה ממקסיקו במונית שירות שהייתה אישה שמחה והזכירה לי את התקופה שהייתי במקסיקו (חודש זה תקופה?) וכמה אהבתי את המקום.

 

אה, וקיבלתי חבילה מהגמד שלי. השתתפתי במשחק האינרנטי של הענק והגמד (אפילו האישה מהדואר כבר מכירה את המשחק)

תרגיל מעולה בסבלנות כי אני ישר קיבלתי ושלחתי אבל היו גמדים שלא קיבלו את השמות והיה עיכוב רציני ואני נעתי בין אופטימיות למירמור אבל קיבלתי גמד ממש שווה בסוף שהשקיע הרבה מחשבה בחבילה וגם שימח מאד את נן בממתקים (לא היו רק ממתקים) וזה היה כיף הידיעה הזאת שאדם זר מנסה לנחש את אהבותי ומשקיע בחבילה בשבילי. 

 

ולא היה תור בדואר שזה גם סוג של נס.

 

יש מתיקות בחיים ואני רוצה לשים  אליה לב .

 

 

 

שמח2

רגיל

היום ישבה ברכבת מולי אם אתיופית עם פעוטה בת שלוש. הפעוטה פטפטה והאמא חייכה אליה ודיברה אליה בקול רך. אני רוצה את זה עם הלא פעוט בכלל שלי. האם זה מתאפשר עם ילד שמצמיח קוצים של גיל 9?אנחנו כל הזמן רבים בזמן האחרון.

 

היום אתגרתי את יכולות האירוח שלי ואירחתי את המשפחה על שולחן ארוך מאד ואת הכול ארגנתי בכמה שעות. אירוח מלחיץ אותי אבל מצד שני יש בו משהו מתגמל. הישיבה ביחד והיכולת להקשיב ולקבל אהבה וגם לתת אהבה וזה ביום רגיל.

 

אני רוצה שוברי שגרה משמחים. חשבתי על כמה אני רוצה לצפות בסרטים של מבוגרים וללכת להצגות של מבוגרים ולחזור לעשות ספורט ויש עוד כמה סביבי שרוצות אז אולי אצליח להרים משהו? בינתיים שוברי השגרה שסביבי לא כל כך משמחים.חמי בשיקום אחרי הניתוח ולפחות הוא לוקח את זה בקלות ושמח בדברים הקטנים כמו באלפחורס ששלחתי לו וביכולת שלו לדבר הרבה יותר מבדרך כלל כשהוא ליד חמותי. אוליז ה סוג של גילוי עצמי מחודש?

 

אולי מחר אצליח לעשות תקן בעבודה.

 

 

שלושה החמיאו לי על השיער הג'ינג'י שעשיתי לפני חודש. ככה זה כשעובדים עם קהל שלא רואה אותך בשוטף.

 

איך מרזים בלי לאבד את שמחת החיים? זו שאלה שאני רוצה לבחון. קשה לי עם דיאטות ואני לא מאמינה בהן באמת.מצד שני אני רוצה לרזות. 

 

 

 

 

דקה לארבעיםואני

רגיל

אני  רוצה להיות חיובית.

 

להרגיש באמת ששינוי הוא דבר שמאפשר. לפעמים בצעדי ענק ולפעמים בצעדים קטנים. 

 

אני רוצה להאמין  שגם בכנסת הנוכחית יש אנשים טובים שבאמת חשוב להם לשפר דברים ולשנות ושבאמת אכפת להם מבני אדם.

 

הבחירות תפסו אותי בתקופה לא קלה עם עצמי. קשה לי להודות בזה אבל יש בי ילדה קטנה ומפונקת שאין לה סבלנות לתהליכים ואין לה סבלנות לצרכים של אחרים. ומה קורה כשאותה ילדה קטנה ומפונקת מגלה שהמציאות לא סופרת אותה ושיש כל מיני דברים שקודמים לה בסדר העדיפויות ושהיא צריכה לשים את הצרכים המחורבנים שלה בצד ולחשוב על אחרים.

 

ואותה ילדה קטנה ומפונקת לא תמיד מצליחה לעשות את זה למרות שבשכל היא מבינה את המצב ומבינה מה היא אמורה לעשות.

 

זה מאד קשה לקבל את הילדה הקטנה והמפונקת כשאת בת דקה לארבעים (כל פוסט אזכיר את זה )  וזה קשה להתמודד עם המרמורים הקטנים והגדולים ועם הרי הגעש הרגשיים האלה שיוצאים במקומות הלא נכונים ועל האנשים הלא נכונים.

 

ואז הבחירות ודווקא שם הייתי אופטימית ושמחה לרענון ולשינוי רק כדי לגלות שזה לא יקרה עכשיו, לא כמו שרציתי אבל אולי הגיע הזמן להתרגל לזה שדברים לא נעשים בדרך שלי.

 

אולי זה מה שזה אומר להיות בת דקה לארבעים.

 

ועכשיו אני אעשה לילדה המפונקת דווקא ואציף את הבלוג שלי בפוסטים חיוביים בצורה שיכולה להיות מבחילה במתקתקות התלושה שלה  אבל גם מרוממת נפש. 

 

וזה יהיה הפוסט הראשון בסדרה.

 

עכשיו טוב

רגיל

זהו, טוליו חזר מצ'ילה שמח וטוב לב אחרי עשרה ימים.ואני אחרי כמה ימי הסתגלות עברתי תקופה בה הרשיתי לעצמי המון מהכול, קניתי מה שרציתי ואכלנו בחוץ והייתי הרבה יותר ליברלית עם נן לגבי דברקים שבדרך כלל אני יותר נוקשה איתו . תקופה תחומה של שבירת שגרה.תקופה מורכבת ולא תמיד קלה  ובסוף זה עשה לנו טוב. הגעגוע, המנוחה המסוימת מלחצי החיים שאצלי התבטאה בהורדת הילוך משמעותית בעבודה ואצל טוליו בהחלפת סביבה והיכרות עם צד מאד משמעותי במשפחה המורחבת שלו.

 

 

ואני כותבת את זה כדי להזכיר לעצמי את הכלל הזה, כשאת נדיבה עם בן הזוג שלך הוא נדיב איתך, והמרחק עם כל הקושי עושה טוב לקשר. 

 

ומחר חוזרים לשגרה ואני מזכירה לעצמי לקחת את זה בקלות.

 

החלום שלי הוא להפוך לאישה שלוקחת את החיים בקלות.

 

לפחות עכשיו אני בדרך הנכונה לשם.