גרגוילים- סקירת ספר

גרגוילים 1 – הנוסע בזמן /ד. פ פיליפי וג. אטיין

 

הוצאת בלום קומיקס

 

ישראל לא נחשבת למעצמת קומיקס אבל בכל זאת אני רואה בה מגמה הולכת וגדלה של הוצאת ספרי קומיקס  (גם למבוגרים) וזה משמח אותי מאד. אני שואפת למצב דומה לזה של ספרד בו יש מחלקה שלמה של קומיקס בחנות הספרים

כאחת שקוראת הרבה אני מרגישה לפעמים צורך מסוים בקריאה מהירה וזורמת שמלווה בתנועה של איורים. משהו במיעוט הטקסט וביכולת  להביע באמצעות הבעות פנים, קומפוזיציה של תמונה, זוויות ועוד  את הערך המוסף שבדרך כלל המוח שלנו צריך לדמיין. שימח אותי לגלות שיש הוצאה שמתמחה בספרי קומיקס לילדים

 

אני פחות גדלתי על קומיקס בגיל צעיר. אמנם היו טורי הקומיקס בעיתוני הנוער. טוליו, לעומתי שגדל על תרבות ספרדית היה אוסף את ספרי אסטריקס (שגם תורגמו לעברית אבל אל הצליחו להעביר את הבדיחות בגלל השפה המאד שונה).

 

וכך כשהוצא לי לסקירה הספר גרגוילים שהוא הראשון בסדרת ספרים העוסקת בילד שנוסע בזמן בחברת יצורים פלאיים מאובנים כגרגוילים שקמים לתחיה שמחתי. הספר מיועד לגילאי 6-12 והחלטתי שנן ואני נקרא אותו במקביל.

 

"גרגוילים 1 – הנוסע בזמן", מספר על ילד בשם גרגור, שחלם לצאת להרפתקאות נפלאות אבל לא דמיין שהחלום יהפוך למציאות. בעקבות מדליון מסתורי שגילה, גרגור מוצא את עצמו משוגר היישר לשיאה של המאה ה-17, מדבר יוונית שוטפת וחי בחברתם של יצורים מופלאים וקסומים. כאשר הוא מגיע לשם מתברר לגרגור כי המטרה שלשמה הוא הגיע היא להציל עולם הנסתר מעיניהם של בני האנוש.

 

גרגור מתמודד במקביל עם העולם המופלא בו דברים שונים ודומים לעולם שבו הוא חי בהווה כולל הדודה המעצבנת  שלמעשה בעולם המקביל אחראית על כוחות האופל.

 

נן כקורא מתחיל שמח לקבל לקריאה ספר קומיקס. שעל פניו נראה שהוא תובע ממנו פחות מאמץ אבל הוא הלך לאיבוד בקריאה. היו שם הרבה דברים תלויי תרבות שלדעתי הוא לא ממש הבין. יכול להיות שבכל זאת הוא לא בגיל המתאים. הספר מאד צרפתי ויש שם הרבה אזכורים תרבותיים . אני נהניתי יותר מהספר ובין היתר מהאסתטיקה שלו ומההומור והמעבר בין העולמות המקבילים. הספר נגמר ללא סגירה מוחלטת וזה היה קצת מרגיז כי גם מספר שהוא חלק מסדרה של שבעה ספרים הייתי מצפה לסגירות מסוימת ולחוסר תלות בין הספרים.

בסופו של דבר מדובר בספר נחמד שכנראה מתאים לגילאים יותר מתקדמים.

 

ולמי שלא יודע זו דוגמא לגרגויל:

 

 

זוגיות

זכינו לשבת של הפסקה מההורות. נן מתארח אצל הוריי האמיצים יחד עם בני דודיו . בפעמים קודמות היינו נתקפים חרדה מהמחשבה על כך שחייבים לנצל את היום הזה בו אנחנו שנינו לבד ובסוף דווקא החרדה שיתקה אותנו ולא עשינו כלום. הפעם לא תכננו כלום. שתינו קפה על המרפסת ואז החלטנו שהחולכים לסרט ולקנות לטוליו נעליים. הלכנו ל"לצוד פילים" והתפנקנו בארוחת נודלס ב'ג'יראף" . הרגשתי כאילו אנחנו חוגגים יום הולדת או יום נישואים. היה כיף להתלבש יפה ולהתאפר כולל שפתון, דבר שאני שמה לעתים נדירות.

 כמה זמן עבר מאז שראיתי סרט למבוגרים בקולנוע וכמה משחרר לצאת לבילוי בלי לחשוב על התאמתו לילד.

כמאמר הקלישאה: אם אחרים עושים את זה אז כנראה שזה טוב וצריך לעשות את זה יותר!

 

 

אם יש משהו שהייתי רוצה להיפטר ממנו זה האשמה שאני מרגישה כלפי מי שחי את משימות החיים בצורה יותר חזקה ממני.

סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת

לא בתוך תבנית: סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת /נעמה שחר

 

אני מרגישה שאנחנו חיים בעידן טיפולי. המודעות לשונות הגדולה בין בני אדם וההכרה בצורך בטיפול עקב שונות בדיבור/קשיים בהחזקת העיפרון/הרגלים מסוימים אצל הילד נוכחת כבר מגיל צעיר מאד. קראתי את הספר כאחת שכבר עברה עם הבן שלה אבחונים וטיפול בריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה ומדובר בילד בן 7 וקרוב לוודאי שגם אבחון הפרעת קשב אורב לנו  מעבר לפינה. המודעות הזאת נפלאה בעיני ואני מרגישה שהילד שלי במקום טוב בהרבה ממה שאני הייתי כשהייתי בגילו מבחינת חייזרית ופוטנציאל לא ממומש בגלל חוסר הנגישות לידע.

 

ומצד שני הידע הזה יכול להיות גם מלכודת, הילד יכול להיות מתויג סביב הקושי וקשה גם לאזן בין קבלת הילד על קשיו לבין הצורך לתקן אותו. הידע הזה יכול להיות גם שוחק ומתיש להורה שבא עם מלוא הכוונות הטובות והשאיפות ולא תמיד יודע מתי לעצור.

 

עם המורכבות הזאת שאני מכירה אצלי ואצל אימהות רבות אחרות ויעידו על כך התורים המתארכים לכל תחום התפתחות הילד קיבלתי לסקירה ספר זה שנכתב ע"י ד"ר נעמה שחר, קלינאית תקשורת ומומחית בתחום התפתחות הילד.  הספר מתאר סיפורי טיפול שונים. בשונה מספרים אחרים הסיפורים מופיעים פה כקולאז'- בפרק אחד יש כמה סיפורים שעוסקים בהתמודדויות שונות אך הדינמיקה הטיפולית דומה. קראתי אותו מתוך סקרנות ורצון להכיר את הצד השני והכה מוערך של המטפלת  והרגשתי שלמדתי ממנו המון.

 

נעמה שחר נוקטת בגישה טיפולית מערכתית שרואה לא רק את הבעיה שהיא אמורה לתקן אלא הרבה מעבר לזה. את ההורים, כולל העייפות שלהם וההתנגדויות הסמויות שלהם ותהליך הקבלה של הילד הלא מושלם שלהם וההבנה והרצון לעזור לו. כל אלה הם תהליך בפני עצמו. והיא מתארת את התהליך המורכב הזה בעין לא שופטת.

גישה זו רואה את הילד כשותף מלא לתהליך הטיפול. כבר מגילאים צעירים מאד היא משתפת אותם במה שהיא רואה  ובונה איתם (ועם ההורים) את תכנית הטיפול , היא קודם כל מקשיבה ולומדת את הילד גם כאשר הוא אינו משתף פעולה. והיא גם נותנת להורים משימות הקשבה שגורמות להם להבין יותר טוב את הילד , את היכולות שלו ואת קשיי ההתנהלות שלו. וכך גם נמצאים פתרונות יצירתיים ושילוב התרגול הנדרש בפעולות יומיומיות.

 

למדתי גם שקלינאות תקשורת היא הרבה מעבר לעיסוק בדיבור. יש לקשיי דיבור הרבה צדדים נלווים שקשורים לתנועתיות, לאכילה, להתנהלות בסביבה. במילים אחרות עולם ומלואו. חלק ממטופליה טופלו גם אצל מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים ולעתים היו גם במסגרות חינוך מיוחדות. נעמה שחר משלבת בטיפול הרבה  את נושא התנועה והיא גם מתייחסת לצורך שמטפל אחד מבין המטפלים יהיה זה שיקשר ביניהם ויעודד בניה משותפת של תכנית טיפול בשילוב עם בני המשפחה וכמובן הילד.

 

הספר מלמד הרבה על תהליך הטיפול וגם נותן כלים להורים ולאנשי חינוך בזיהוי בעיות ומנסה לענות על השאלה איפה להתחיל כאשר מזהים קושי. ופה הוא יכול להוות כלי חשוב להורים. עם זאת לא מדובר במדריך אלא בתיאור מהותו של טיפול. כל זאת בשפה קולחת ונגישה לקורא שאינו מצוי בתחום.

 

 

דיווח חופש

היום קניתי לנן חוברת עבודה לחופש בלי יותר מדי תקוות אבל החלטתי להציב לו רף של דף ביום. רציתי שנקבע זמן קבוע לעבודה בחוברת וסיכמנו שאחרי ארוחת הצהריים. להפתעתי הרבה נן התיישב והחליט שהוא לא עוצר בדף אחד אלא ממשיך. עכשיו הוא כבר בדף השישי ועוד היד נטויה. כנראה שהחוברת ענתה לו על איזה צורך .

ובכלל אני מוצאת את עצמי מתארגנת יותר בקלות דווקא בתוך סד הזמן ששמתי את עצמי בו כדי להגיע ב13   לאסוף את נן מהקייטנה. אולי כי באמת שרשרת המשימות הביתיות ברורה לי יותר (למדתי לארגן ארוחת צהריים בכלום זמן-זה היה הדבר ממנו הכי פחדתי) ואולי כי באמת יש לי יותר זמן. אפשרתי לעצמי להתנסות לתקופה קצרה של חודש בחיים קצת אחרים בהם המשפחה עומדת במקום יותר גבוה מהעבודה. אני עושה את זה בזכות הגמישות שהעבודה מאפשרת לי בתקופה זו ואני מודעת לזה שגמישות זו די נדירה בשוק העבודה.

ואני מוצאת את עצמי כמעט נהנית לצאת בשעות שפעם נראו לי הזויות. שעה עם קידומת 6! אני לא מאמינה על עצמי.

במילים אחרות, מרוצה מהחופש הגדול שבחרנו. חופש לא תזזיתי מדי ולא מלא בהמון פעילויות (אוגוסט יהיה קצת שונה, אני מניחה) אבל מאפשר שגרה מסוימת ונוחה יחסית.בה אני מגלה מעיין בלתי נדלה של יצירתיות אצל נן שבזמן השנה לא יכולתי לשים לב אליו בגלל שהיינו כל הזמן בריצות ממקום למקום.

ובשבת היינו בים. ים די סוער אבל נן ואני משוגעי גלים אז אמנם היה מתיש להשאיר אותו כל הזמן יחסית קרוב לחוף ובמתחם בו יש מציל אבל היה בכל זאת מהנה מאד.טוליו היה אחראי פעילויות חוף (מטקות). היינו עם זוג חברים מה שאפשר קומבינציות חברתיות שונות. נן ובנם העסיקו את עצמם נפלא. אולי נפלא מדי כי להפתעתינו שניהם התגלו כעצמאיים עד כדי כך שהם נעלמו לנו לרגע בשביל לחפש צדפים וזה היה מלחיץ מאד.האבידות נמצאו תוך שניות . הם לא הבינו על מה המהומה. מבחינתם החוף כולו הוא ביתם.

ולחשוב שאותו נן פעם  פחד פחד מוות מהים כשהיה במצב הרבה יותר רגוע וסירב להיכנס. היום הוא בקצה השני בסקאלת הפחד.

מפגש עם ינץ לוי

נן ואני (ושתי הסבתות שלו)חזרנו ממפגש נמהנה ביותר עם ינץ לוי הסופר שכתב את סדרת "דוד אריה" הנפלאה. יש לי היכרות "פייסבוקית" עם ינץ כך שידעתי כבר שנפגוש אדם מאד נעים ואוהב אדם (ומה הסיכויים שהאדם  שכתב דמות אנושית ומשמחת כמו דוד אריה יהיה שונה) אבל להנאה כזאת לא ציפיתי. אדם שהוא שחקן באישיותו. מלא חיים, מאד מכוון לילדים בלי להתיילד, מצחיק מאד, יצירתי מאד. ומאד נגיש ולא מתנשא. מבוגר שלא שכח את הילד שבו. וכל זה בעברית נהדרת ובלי לשכוח להסביר לילדים מילים קשות ובצורה זורמת שלא פוגעת בסיפור.

 

נן צפה בו בעיניים מבריקות. קצת התרגש. צחק ונהנה וגם אנחנו רעמנו מצחוק.

 

וכשחזרנו נן פרס את כל ספרי דוד אריה על המיטה(כולל זה עם החתימה!) והתחיל לקרוא בהם . מדלג מספר אחד למשנהו במין תאווה של נרקומן ספרים. אין עם מי לדבר. הילד כבר לא יישן הלילה.

 

דרך נהדרת לפתוח את החופש.

 

 

*ממליצה לכל הספרניות שמארגנות אירועי תרבות להזמין אותו. הוא נפלא!

 

** חשוב לציין שהמפגש אורגן ע"י הספריה הלאומית כצ'ופר לילדי ונכדי העובדים. בנוסף הם השקיעו בשולחנות יצירה מגניבים ובארוחת ערב קלה וכל זה בפאטיו של הספריה. היה תענוג ומגיע להם שאפו גדול על המחשבה והארגון.

יולי או איך הפסקתי לפחד מהחופש הגדול

כשאני תולשת מהצמחים שלי פרחים שהתייבשו אני מפנה מקום לפרחים חדשים. זה כל כך נכון להמון תחומים בחיים.

 

עכשיו אנחנו מפנים את שנת הלימודים שעברה.

 

ואני מגלה את נן דרך הציורים שלו שבהדרגה הופכים לקומיקס והאותיות שלו שהופכות להיות בטוחות יותר וברורות יותר והוא מגלה אמצעי ביטוי חדש ומרגש.

 

 

 

היום הוא אמר לי שלמרות שהוא אוהב לשחק כדורגל הוא אוהב לפעמים למצוא לעצמו פינה של זמן איכות עם עצמו.  במילים אלה ממש!

 

 

 

יולי אוגוסט נראים לי כמעט קסומים. הכול משתנה. העבודה עוברת להילוך איטי יותר ומתקצרת. יותר ימי חופש יותר זמן עם הילד שלי. ואני יודעת שאני לא אצטרך תמיד להיות במקם שדואג לתעסוקה כי הילד שלי יודע כל כך טוב להעסיק את עצמו. הוא יקרא ויספר לעצמו סיפורים חדשים וישחק בצעצועים שכל השנה לא ימצא זמן לשחק ויזמין חברים וילך לחברים וגם ניסע למקומות ונעשה דברים שאנחנו לא מספיקים בימים רגילים.