ארכיון חודשי: אפריל 2012

עבודה ערבית ומולייר

רגיל

בימי כסטודנטית לתולדות התיאטרון למדתי בקורס על הקומדיה של מולייר שהדמות המרכזית במחזות שלו היא דמות אובססיבית והאובססיה שלה יוצרת את המצבים הקומיים.

אבל יש רגע אחד במחזה בו הדמות הופכת להיות מודעת לעצמה וזה רגע טרגי.

 

ועכשיו בעבודה ערבית , סדרה שגיבורה אמג'ד מנסה בכל הכוח להיות יהודי ישראלי ומאמציו תמיד קומיים היה רגע כזה, בו אמג'ד אומר שהיה רוצה להיוולד במדינה אחרת כדי להשתייך. מאמצי ההשתייכות הקומיים שלו הופכים לטרגיים.

 

פרק שנוגע ומשאיר גוש ענקי בגרון ותחושת ייאוש מייסרת.

 

 

גאון של אמא

רגיל

היום יצאנו לגבעת התיתורה לטיול של כמעט קיץ עם חברים.

 

 

הגבעה הירוקה הפכה לצהובה ומלאה  קוצים וחרקים . נן והבן של החברים היו מרותקים ונן הפך למדריך הטיולים של החבר. מסתבר שהילד לומד המון מהטיולים שלנו והחינוך הסביבתי בבית הספר.

נן מולל צמח ואמר, זה זעתר, לא..זו מרווה , לזעתר אין ריח כזה. נן צדק.

 

(חיוך ענק ומרוצה שלי)

 

חוץ מזה הזיכרון שלו מדהים אותי. לא מזמן שמענו שיר של אדל והוא זכר שלפני חודש שמענו את השיר הזה ב"סבון של פעם". הייתי בשוק.

 

נן  הראה לחברים שלנו את הבנינים שרואים מהגבעה והוא טרח להגיד "הנה הסופר היקר, ובסופר יש קורנפלקס מצד ימין וליד זה שירותים…". אחר כך הוא דפק נאום שלם על הסופר ועל סוגי מעדני החלב שיש שם. עולם של פלאות.

 

כמה כיף לילדים שדברים שלנו נראים טריוויאלים נראים להם כל כך מרגשים.

 

הימים שאחרי החגיגות

רגיל

בימים האחרונים הייתה לי נפילת אנרגיה משונה. את יום העצמאות לא חגגנו ממש. רק צפינו בזיקוקים מהבית ולמחרת גם כן לא יצאנו מהבית.

תחושה קלה של אשמה, דווקא ביום כל כך חשוב ומיוחד לא לעשות כלום?

טוב, זה לא מדויק להגיד שלא עשיתי כלום. עשיתי עוגת גבינה עם תותים ואנטיפסטי ועוף בלימון.

יום העצמאות זה יום מסובך כי צריך להתארגן הרבה זמן מראש ולתפוס פרטנרים לחגוג איתם ולעבוד על תכנית מסודרת ולא עשינו את זה.

לעומת זאת בגן של נן חגיגות על גבי חגיגות. נדמה שכל ילדי הגן חוגגים ימי הולדת בימים אלה ומכיוון שנהוג להזמין את כל ילדי הגן ההזמנות נערמות.

ביוני נחגוג גם אנחנו לנן. לא בתאריך אבל עם כל הכיתה.

ושנת הלימודים נגמרת


התמונה של היום היא של Paul Signac

שמחות יום הולדת

רגיל

יש לי חברה שגרה במושב בעמק הירדן.


אנחנו מאד אוהבות אחת את השנייה אבל לצערנו מתראות בתדירות נמוכה בגלל המרחק


והפעם חגגנו קרוב אליה כדי שנוכל להתראות. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את ילדיה והתאהבתי בהם ממבט ראשון. ילדים קלילים ועצמאיים מאד. לשמחתי גם נן  התחבר אליהם בקלות והם התרוצצו יחפים בחצר.


זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה כאימא , קלילה וכיפית ונסחפת למשחק איתם ולא עושה עניין גם כשהם עושים דברים מעצבנים.


ואני רוצה ללמוד את זה ממנה.


 


חברתי הכינה לי שולחן יומולדת בחצר הבית שלה. ישבנו ואכלנו עוגה ופיתות עם סלט חצילים נהדר שבעלה הכין ותותי עץ ארוכים וענקיים. היו גם הוריה וחמה והילדים שאכלו מטריות שוקולד.


הבאתי להם מתקני בועות סבון והם הפריחו בועות. נן הראה לכולם תרגילי קפואירה ובתה הראתה תרגילי קרב מגע והקטנצ'יק שלה ניסה לחקות אותם. אחר כך הצטרף עוד בן של חברים שלהם. ילד גבוה וחסון (גבוה בראש וחצי מנן וצעיר ממנו) והן שיחקו נהדר.


 


אחר כך טיילנו ברגל לירדן (מרחק חמש דקות מהבית שלה) ורק לראות את הילדים רצים חופשי בשדות ונהנים בעולם שלהם . זה אחד מהמראות החביבים עלי.


 


ראיתי הרבה יופי בסוף השבוע הזה והרגשתי שצברתי הרבה שעות אושר שיישארו איתי לאורך השנה. ואני מאחלת לעצמי לחגוג את החיים גם בשגרה. להיות תמיד מוקפת אהבה ושמחה ולזכור לראות את היופי הרב שיש לעולם להציע.


 


*****


גם התמונה הזאת בראש הבלוג היא של Nello Lovine בחרתי בה כי היא מתארת את שמחת הטבע והכפריות.

הרהורי יום השואה

רגיל

כל שנה מגיעים הסיפורים האלה מהשואה,

האנשים שחייהם נקטען בגילאים בלתי נתפסים

כל גיל הוא בלתי נתפס.

כל שנה מגיעים סיפורי ההשרדות הבאמת מדהימים

ותעצומות הנפש והטוב שבא שלוב ברוע.

ואני חושבת על הדברים במונחי חיים שאני מכירה מחיי

ואני חושבת על הילדים שלא הייתה להם ילדות

על הנוער שלא היו להם נעורים

ודווקא על האובדנים הקטנים אני חושבת,

קטנים יחסית,

על ילד שלא יכול ללכת לגן ולבית הספר,

על הצטופפות בלתי נסבלת של אנשים חסרי בית,

ועל כל כך הרבה אנשים שנשארו

לבד

 

ואני מרגישה כמה החיים שבריריים וכמה אנחנו מוקפים בטוב וכמה צריך לזכור את אלה שנמצאים במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

 

ויסלבה שימבורסקה כתבה על המקריות המטורפת הזאת את "כל מקרה". אני מביאה פה את שני פלג שהלחינה את השיר.השיר הזה עושה לי צמרמורת.

 

 

 

רגיל

הציור של היום הוא של צייר איטלקי פחות מוכר בשם Nello Lovine

 

קוראת את "מסע תענוגות אמיתי בארץ הקודש" של עידית שכטר פייל.  המחברת החליטה לעשות מסע תענוגות בישראל בהשראת מרק טווין אלא שאותו מסע תענוגות כולל את כל הפינוקים שיש לישראל להציע.

 

העורך המטורף שלה אישר לה חשבון הוצאות בלתי מוגבל והאומללה הזאת מדלגת עם חברתה ובת דודתה בין צימרים לווטסו לטיול אופניים ופדיקור דגים.ותוך כדי היא בוחנת את משמעות העונג.

 

וזה כל כך כיף לקרוא אותה.היא כותבת בצורה מלאת חיים כך שהרגשתי חלק מהחוויה.

 

 

אתמול בערב אחרי שכולם ישנו השתרעתי על השפה וקראתי את הספר בהנאה רבה. אני אוהבת הדוניזם וכשהוא כתוב טוב אני מרגישה את ההרפייה המושלמת שהמוח שלי צריך.

 

נן קיבל מאמי ספר מקסים שכתבה וציירה בפה נטע גנור. מדובר בבחורה סופר מוכשרת ומשותקת מהצוואר ומטה  שכתבה ספר ילדים מהנה ואינטליגנטי עם איורים יפהפיים.

 

שם הספר הוא מי זה צמר? והוא מספר על חיה חדשה  שעומדת להגיע לחוות החיות. כל החיות מתחרות ביניהן ומדברות כל אחת על יכולותיה ויתרונותיה ובסוף צמר מתגלה ככלבלב חביב שישמח לבלות עם כל החיות ולאהוב את הייחודיות בכל אחת מהן.

 

אני כל כך אוהבת לספר לנן סיפורים.

 

היום קניתי תיק צבעוני ויפהפה עם ציפורים וכיסים . התיק כל כך שימח אותי שהחלטתי שהוא תיק הימים החופשיים שלי.