ארכיון חודשי: מרץ 2018

מותו של אהרון אלקלעי /עידית אלנתן

רגיל

מותו של אהרון אלקלעי/עידית אלנתן

בעייתי להתחיל סקירה של ספר בהמלצה על הספר הקודם של אותה סופרת  אבל זה הספר שגרם לי לרוץ לקנות את הספר הזה. את "בניגוד להוראות היצרן" קראתי ונהניתי מכל רגע. השילוב של הרבה הומור וקלילות עם נושאים חברתיים  הוא שילוב שקונה אותי. ולשמחתי הרבה מצאתי אותו גם בספר הזה. כן, ספר שיש מוות בכותרת שלו ובכל זאת הוא עושה את העבודה כספר מהנה וקליל.

אהרון אלקלעי, להלן המנוח הוא גבר בולגרי קשוח שנשוי לאישה שהתרגלה לשיגעונות שלו ומחזיק משפחה יפואית לתפארת, או שלא. הוא מאוכזב מבתו דניאלה, אישה שבעדינות אפשר להגיד עליה שהיא אישה עם נוכחות. אישה יצרית צעקנית ומעשנת שבנוסף לכל התחתנה עם גבר ערבי שהיא שולטת בו ביד רמה למורת רוחה של משפחתו המוסלמית והשמרנית ובעיקר בנם עומרי שבוחר ללמוד באוניברסיטה ברמאללה ומחובר יותר לזהותו הפלסטינית. המשפחה של עבד, בעלה של דניאלה דווקא מנסה לקבל ת האיחוד אך אהרון לא חוסך מהם הערות עוקצניות וגזעניות.

עופר, בנם נמצא בחיפוש עצמי ובשלב זה מתחיל לחזור בתשובה. בעברו הוא חי בזוגיות עם של אישה מבוגרת ממנו בהרבה שגם פרנסה אותם. לאחר שזו מתה הוא חוזר לבית הוריו עם אוסף הקומקומים שהשאירה לו אשתו המנוחה.

סנהדרין הבת הצעירה היא תקוות המשפחה. היא זו שדומה ביותר לצד הבולגרי במשפחה ובעיקר לסנדרה אמו שעל שמה היא קרויה. לאחר שסיימה את לימודיה היא בחיפוש עצמי אך הקסם האישי שלה מוביל אותה לעבודה בעיתון נחשב ככותבת טור טיולים. אהרון מנסה לגונן עליה ולנווט את חייה.

הספר מתחיל במוות אך עיקר הסיפור הוא הדרך בה המוות משחרר את משפחתו שנשארה אחריו ואת מרקם היחסים המורכב ביניהם. הספר עוסק במשפחה שלמעשה מורכבת מפרטים עם רצונות שונים שמסרבים להיענות לתכתיבים שמנסה לכפות עליהם ראש המשפחה. האחיות והאח שונים מאד זה מזה ונראה שרב הנפרד על המשותף.

הקסם של הספר טמון ביכולת הנהדרת של עידית אלנתן לכתוב גיבורים שיכולים להצחיק, להרגיז ולעורר אמפתיה  וזאת בתוך תיאור אמין מאד של יפו (שמככבת גם בספר הקודם) על שלל דמויותיה, הוותיקים עם החדשים. יש בכתיבה שלה משהו מאד חברתי והיא יודעת לזהות את המקומות המגוחכים  והמתיימרים באישיות שלהם אבל בכל זאת ניכרת חיבה אמיתית לגיבורים. מחכה לספר הבא שלה.

מודעות פרסומת

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק/גייל פארנט

רגיל

גילוי נאות: את הספר הזה קניתי במחיר מלא כי לא יכולתי להתאפק ושבוע אחרי זה ראיתי שהיה במבצע.

אני מתחילה לחשוב שיש תקופות בהן בעיקר קוראים ויש תקופות בהן בעיקר כותבים. לאחרונה מצאתי את עצמי קונה ספרים שפשוט היה ברור לי שאני לא אוכל לשאת את ההמתנה אליהם עד שיגיעו לספריה (ספריות) והקלות הבלתי נסבלת של רכישה דיגיטלית פלוס הידיעה שלא אצטרך להתמודד עם בעיית המקום.

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק הוא ספר שאיכשהו התגלגל לידי כשהייתי נערה בת 17. אלוהים יודע מאיפה וכבר אז הזדהיתי עמוקות עם הגיבורה שסובלת מרווקות ממארת (בשלב הייאוש היא בת 30 אבל מירמורי הרווקות התחילו הרבה קודם, בכל זאת נכתב בשנות השבעים). הוא הצחיק אותי כי  הוא העביר בצורה נפלאה את התחושה הזאת שכולם סביבך מצליחים וחוגגים ורק את לא. גיבורה לוזרית שמנסה ומתאמצת אבל לא נעדרת אירוניה עצמית.

הספר היה מעולה כבר אז ואפילו שרד את המעברים לדירת הרווקות שלי  ולדירה שחלקתי עם בו זוגי וגם לדירה הנוכחית.  מעניין איך ספר מרופט עם תרגום באמת מיושן (ומוצלח) של שנות ה 70 של נורית יהודאי   שעוסק ברווקות מצליח להיות ספר הנחמה האולטימטיבי  לאישה נשואה ולא ניו יורקית.

כמובן שכששמעתי שזה יוצא בתרגום חדש ומוער של שלי גרוס (הידד!)  היה ברור לי שאני קונה אותו  כי כל מה ששלי גרוס נוגעת בו  אהוב עלי. וכי שילה או שיילה בתרגום הקודם היא חברתי הספרותית הטובה.

אז קראתי ונהניתי לפגוש חברים ותיקים בלבוש עדכני יותר . קצת כמו מפגש מחזור אבל עם חברות שממש חיבבת. לינדה השותפה הבררנית שעוברת מהפך אופנתי ונראית יותר מדי טוב, ג'ושוע בלי שם משפחה, הטפיל רב הקסם והגיי, ברניס אימה של שילה והאם טיפוס של אימהות יהודיות באשר הן , וכמובן שילה המצחיקה שנדפקת כל פעם מחדש מרוב מאמצים להצליח בחיים ולהתחתן טוב (או פחות טוב).

עומד במבחן הזמן בגדול ותוספת כיפית למדף וגם עטיפה נהדרת במילים אחרות ממתק.

האירוניה היא שאחריו קראתי את "והכלה סגרה את הדלת" של רונית מטלון בשתחילת הספר הכלה מצהירה : "לא מתחתנת, לא מתחתנת , לא מתחתנת". איפה שילה כשצריכים אותה.