ארכיון חודשי: מרץ 2014

ישראבלוג בסכנת סגירה

רגיל

אחרי שהרמתי כוסית מטפורית לשמונה שנים פה בישראבלוג אני קוראת אצל עדה שהמקום בסכנת סגירה. אני  מבוהלת מעצם הרעיון שמקום שליווה אותי תקופה רצינית בחיים כבר לא יהיה.

אני מרגישה שקיבלתי המון מהמקום שהיה פעם רק חלל קטן בשבילי במרחב הציבורי, נייר לבן לשפוך בתוכו חלקים ממני. הכרתי לא מעט אנשים שם באותו חלל שחלקם הפכו למשמעותיים מאד בשבילי ומבהיל אותי לחשוב שהמקום הספציפי הזה לא יהיה . ברור לי שיהיו אפשרויות אחרות ומקומות אחרים. בעבר ניסיתי לכתוב במקומות אחרים אבל זה לא היה זה. משהו  בסביבה של ישראבלוג גרם לי לשמור אמונים לפלטפורמה הספציפית הזאת. זה קצת דומה לדירה שגרים בה ומתחילים להכיר את הסביבה, השכנים, המכולת ואז המחשבה לעבור דירה ולא להכיר אף אחד ולאט לאט לרופף קשרים עם אנשים שהיו פעם חלק כל כך מהותי וחזק מהחיים שלי בגלל שזה דרכו של עולם. כשאת לא מתראה עם אנשים בתדירות גבוהה הקשר לאט לאט מאבד מעוצמתו.

אז זו תחושה פסיכולוגית קשה בעיקר כשזה נכפה עליך בשל הנסיבות ולא מבחירה.

 

גם המחשבה על הטקסטים הרבים שעד כה לא גיביתי אבל הייתה אצלי ידיעה כוזבת שהם תמיד יישארו.מפחידה אותי המחשבה שהם יאבדו.

 

ואני מקווה שיימצא פתרון שישאיר אותנו כאן.

 

מריאט היקרה והמופלאה אני איתך. את עשית ועושה עבודה נהדרת פה ואת נמנית עם הכותבים  והמוכשרים והנפלאים שכותבים את נשמתם פה כבר שנים והיכרותי איתך היא זכיה אמיתית בשבילי. אני שולחת לך הרבה אהבה וכוח ומקווה שאולי משהו במצב העגום הזה ישתנה.

 

 

מודעות פרסומת

רגיל

הבלוג שלי בן 8. 8 שנים (!!!) כשהתחלתי נן היה בבטן ואני הייתי בתקופת התבגרות רצינית. כשאני חושבת על זה עשיתי דרך וגם כתבתי אותה וזה לא מעט. אני זוכרת שחששתי קצת לכתוב וחששתי לחשוף ובשלב מסוים לא חששתי כי הכתיבה שלי פה היא הצדדים בחיים שלי שאני שמחה שרואים.  החיים שלי מאד השתנו מאז ודווקא בשנה האחרונה אני מרגישה שהמושכות בידיים שלי ואיתן כובד האחריות אבל אני כבר לא מבוהלת מזה . אני מרגישה מופתעת מעצם זה שהצלחתי לכתוב ברצף ולא להחסיר ולו חודש אחד גם כשהכתיבה הלכה ממש בקושי. ועכשיו הכתיבה שלי מקבלת כל מיני כיוונים והופכת לחוויה מעניינת ומעיקה בו זמנית מעיקה בעיקר כי אני לא מצליחה להתמסר כמו שהייתי רוצה אבל הכול הרי עניין של סדר עדיפויות והחיים הם מירוץ ואני במירוץ להיות יותר טובה בהמון דברים.למשל באימהות. וזה קשה כי האימהות היא גם אחריות והיא גם לעשות את הדברים הנכונים גם אם הם מכבידים ומעיקים. ואני לא טובה בלקחת את הדברים בקלות. אני למדתי לא להתמוטט מזה אבל להגיד שאני לוקחת את החיים בקלות זה עוד לא.

 

שלא תטעו,החיים שלי ממש ממש בסדר והם נראים כמו שאני רוצה שהם ייראו (להפתעתי) ולאחרונה כל מיני דברים מתחדשים, קשרים עם חברים, קריאה, כתיבה וגם היכולת שלי להקשיב משתפרת מאד. אני גם נהנית ממה שאני רוצה ונהנית להיות משמעותית ולפעמים כשיש חופש אני קצת נדהמת וקצת לא יודעת מה לעשות איתו כי התרגלתי לעומס ופתאום לשבת ולראות שעות טלויזיה לא עושה לי את זה כמו פעם. השעות שלי משתנות, בערב אני עייפה והשכם בבוקר רעננה וקצת מוקסמת מהבוקר.

 

ומאד צריכים אותי ואני רציתי את זה וטוב לי להיות שם.

 

והבלוג שלי הפך להיות המקום שאני מבקרת בו מדי פעם ככה, להגיד שלום. יש לי מה להגיד ואין לי זמן להגיד את זה.

 

רק רציתי להגיד שאני פה ולהריםם כוסית לעוד 8 שנים טובות של כתיבה מכל מיני סוגים שלפעמים תהיה מעניינת ולפעמים תהיה משחקית ולפעמים תהיה סוג של תרגיל.

 

אוהבת הבלוג ורוצה להמשיך איתו. אוהבת אתכם שמגיבים לי ומעודדים ולפעמים מעוררים דיון ובכל מקרה עצם זה שהכתיבה שלי גורמת למישהו להתייחס אליה זה משהו נפלא מבחינתי.

רשימות

רגיל

יש משהו יפה בלעשות רשימות חסרות
תכלית, תיאוריות, אם תרצו. משהו בסגנון ספר הכרית של סיי שונגון שמחבר כמו ציור
עדין את הדברים שעושים לנו משהו. מניעים רגש, מזכירים, מפעילים חושים שונים. 
יש כל כך הרבה דרכים להגיד דברים, לקשר בין חומרי חיים שונים ובעיקר להתבונן דרך
פסיפס של מילים.

 

מרית בן ישראל כתבה:

 

"רשימות זה לא רגשני. זה
פורמליסטי, תיעודי, קונספטואלי. (הקדימה את זמנה, כבר אמרתי?). שגעון
הרשימות של סיי שונגון הוא מעין פריוויו, זרע מהעתיד. זה מה שהקסים את פיטר
גרינאווי, אני בטוחה: המתח בין היובש לפיוט. הניגודים כמו תמיד, יותר קרובים זה
לזה מכל מה שבאמצע."

 

 מרית בן ישראל על סיי שונגון 

 

 

ואני חושבת על הרשימה שלי:

 

דברים קלילים:

 

כר דשא רחב וריק

נעילת סנדלים בתחילת הקיץ

פריחת הדרים

ישיבה על ספסל מתחת לעץ

ריקוד קפואירה

שיר שעושה חשק לקפץ

ליטוף שיער קצוץ

נשיקה ספונטנית מילד

הרגע הזה בו נשארים לבד אחרי מסיבה
מוצלחת שהתכוננת לקראתה.

סלט קצוץ דק דק עם נענע

חולצה מבד קרפ שקוף

ריח של ים

צחוק מפתיע

המראה בטיסה

ילדים לא שלי שאני מחבבת למרות שאני
לא חייבת.

קציפת תות

שמלות

ציפיה לאירוע נחמד שצפוי להתרחש.

פרחים בשיער

חמניות

אנשים מסקרנים

כתיבה זורמת

ליטוף קל, נוגע לא נוגע

לשמוע את אהובי שר במקלחת

 


מעתיקה את שמות הרשימות של סיי שונגון
שמרית בן ישראל תרגמה כי יש לי הרגשה שאכתוב עוד הרבה רשימות כאלה.

 

והרי כמה כותרות של רשימות ששורבטו
תוך כדי קריאה: דברים מדכדכים, דברים מתועבים, דברים שמאיצים את
הלמות הלב
, דברים שמעוררים זכרונות טובים, דברים לא יאים, נושאים
פיוטיים
, דברים שאינם ניתנים להשוואה, דברים נהדרים, דברים
מעצבנים
, דברים מביכים (למשל: "הורים שבטוחים שילדם המכוער הוא
מקסים, מלטפים אותו וחוזרים על מה שאמר כשהם מחקים את קולו"), דברים
מפתיעים ומטרידים
(למשל: "מרכבה הפוכה. נדמה לך שחפץ כל כך יציב וגמלוני
יעמוד תמיד על אופניו, וזה כמו בחלום – מתמיה וחסר פשר.") דברים שמפסידים
כשמציירים אותם
, דברים שמרוויחים כשמציירים אותם, דברים שנותנים
תחושה חמה
, דברים יומרניים (למשל: "שיעול"), דברים שאיבדו
מכוחם
, דברים נפלאים בצורה יוצאת דופן, דברים מקסימים (למשל:
"ילד ששערו נגזז בתספורת של נזירה [עד הכתפיים] מתבונן במשהו. שערו נופל על
עיניו ובמקום להסיט אותו באצבעותיו הוא מטה את ראשו.") דברים שגורמים
לתחושת ניקיון
, דברים שגורמים לתחושת לכלוך, דברים מסואבים (למשל
– "צִדהּ
האחורי של ריקמה
, פנים אוזן של חתול, חושך במקום שהוא לא בהכרח
נקי, על פי התחושה.") דברים רחוקים אף שהם קרובים, דברים קרובים אף
שהם רחוקים
, דברים שצריכים להיות רחבים, דברים שצריכים להיות קצרים,
דברים שנופלים מהשמיים, אנשים שכנראה סובלים, אנשים שנראים
מרוצים מעצמם
,


 

רוצה לבחון כיווני כתיבה קצת שונים ודווקא עכשיו חוזרת לי ההנאה
מכתיבה שהמחויבות לכתוב האפילה עליה לאחרונה. דווקא הקטע של הרשימות נשמע לי טוב
כי הוא מצומצם וקל להתחייב אליו אבל הוא יכול להוביל אותי למקומות מעניינים.

המיילדת

רגיל

היא שומעת שוב את הדפיקה המהוססת ובו בזמן החלטית והיא יודעת שאת הלילה הזה היא לא תבלה בביתה. בפתח ביתה עומד ילד מתולתל כבן שמונה עם מבט חד משמעי ובקשה:אמא ביקשה שתבואי מהר. והיא באה. היא לוקחת את התיק המונח דרך קבע ליד הכניסה לבית ובו כל הציוד הרפואי שאספה במשך שנים והיא רצה אחרי הילד. היא שומעת את הצרצרים ונזכרת שארוחת הערב שהכינה נשארה כמעט בשלמותה על השולחן. לא נורא, לילי כבר מתורגלת במבים כאלה. היא תאכל ותשאיר צלחת אחת לאביה שיבוא כרגיל הרבה יותר מדי מאוחר ואולי גם תכין סיפור משכנע על היעדרותה. מה הייתה עושה בלי לילי שלה שתמיד נמצאת בכוננות, ממש כמוה.

היא התקשתה להאמין שהוא אסר עליה לעבוד, להביא חיים לעולם. תמיד היה מושפע מהדיבורים על האישה המלומדת הזאת שבטח מנצלת את דרישות המקצוע שלה כדי לנאוף או לעסוק בכישוף או השד יודע מה אבל טוב לא יצא מזה. גם אביו אמר לו בפסקנות השמורה לאדם בעל מעמד .

 

 

פוסט חיובי בכוח או היתרונות של להיות עמוסה כמו פרדת משא

רגיל

1. כשעסוקים כל הזמן אין זמן לדאוג.

2. כשעסוקים כל הזמן פחות מתעסקים עם סרטים מיותרים בראש כמו הבית חם שצפוי לי . מנסיון העבר אני מחכה לזה כמו לעקירת שן אבל היי, יש לי רק שלושה ימים לחכות לזה ולא חודש. היה רע לתפארת אם כי מוצלח, תלוי את מי שואלים.

3. כשעסוקים אז יש תירוץ טוב לצעוק תעזבו אותי באמא'שלכם. זה משחרר.

4. כשעסוקים זה תירוץ טוב להתחמק מלהתנדב לוועד בית. הבעיה היא שכולם עסוקים.

5. כשעסוקים אז זה תירוץ לאכול בחוץ יותר.

6. כשעסוקים זה לגיטימי לדחוף לילד מלפפון לא חתוך לקופסת האוכל.

7. כשעסוקים זה כיף לגלות שצלחת שבוע מטורף מבחינת כמות האירועים שלו.

8. כשעסוקים אני מעריכה פי כמה את זה שלמרות הטירוף אני עושה דברים שאני אוהבת, גם אם לא כמו שהייתי רוצה.


ויש לי המון כובעי נזיר ואפונה ריחנית כמו שרציתי.


טוב, החלטתי להיות חיובית, למרות היותי נוחה כמו אריה שהפריעו לו לישון צהריים.


אני כותבת, אני לא כותבת מספיק ולא כותבת כמו שהייתי רוצה אבל החלטתי לכתוב בבלוג גם פוסטים של כתיבה יצירתית שלא נוגעת לחיים שלי שהם בינוניים וסבירים אבל שלי.

מה דעתכם?

אני בסדנת כתיבה ושם אני מתענה בגלל שהכתיבה הפכה מהנאה למטלה אבל בשביל שיצא משהו מכתיבה צריך, ובכן, לכתוב, לפנות זמן לכתיבה, לפנות תשומת לב לכתיבה, לא להיות עייפה, להתעלם קצת מהחובות והניג'וסים שהחיים מזמנים לך. ואני לא כל כך מצליחה בזה וזה מתסכל אותי עד דמעות בעיקר כי אני מוקפת בכותבים מוכשרים ברמות על שגם חייהם עמוסים ותובעניים והם כותבים ומחוללים פלאים בכתיבה שלהם ואני במקום אחר במסע הכתיבה שלי. בואו נגיד שאני קרובה לקו ההתחלה והם באמצע פלוס.

אני יודעת, השוואה זה דבר גרוע .

 

אבל הבטחתי לעצמי להיאבק על זה ולא להפסיק לנסות וזה אומר גם לכתוב כתיבה יצירתית בבלוג וגם אולי לשתף אתכם קצת בתהליך שאני עוברת.

אני זקוקה לבלוג ולכם.

 

אז יאללה, להיות חיובית ולכתוב.