ארכיון חודשי: יוני 2014

מאה ימים של אושר ימים 4-5

רגיל

יום #4

 

התגעגעתי לנסיעות הבוקר המופלאות והמהירות. הצלחתי להתעורר ואפילו די שמחתי לקום בגלל שהיה לי לילה קשה-היה חם.

אכלתי עם נן גלידה בגלידריה השכונתית. פירות יער לו, דבש קרנץ' לי.

מחר גומרים עם כיתה ב' כלומר עם משימות כיתה ב' ושרידי הספרים של נן ילכו לפח המיחזור.אבל זה מחר.

 

 

יום 5#

יום מטורף באמת מלא בהתרוצצויות אבל שמחתי לגלות שאין לי חור בשן ושהרופא מצא פתרון לכאב. על הדרך עשיתי V על ביקורת.גם חשבון הבנק שלי שמח.

 

וליד הרופא ראיתי את קפה שרגא שפעם היה ממש קרוב לדירת השותפים שגרתי בה בבקעה. כמובן עצרתי לקפה וקניתי כריך טייק אווי. הבעלים של המקום הפנה מישהי שרצתה קפה עם כשרות למהדרין לבית קפה אחר ומאד מצאה חן בעיני הגישה המפרגנת שלו. גם הקפה והכריך היו מעולים.

 

נחמד היה לעקוף את הפקקים גם בהלוך וגם בחזור.

 

 

היום ראיתי את נן בקפוארה. מזמן לא הייתה לי הזדמנות לצפות על האימון והיה כיף לראות כמה הוא מתקדם. בכלל קפוארה זה ספורט יפהפה ואני מאד נהנית לצפות בו.

 

היום ועד הכיתה ארגן פיקניק ערב . הילדים שיחקו המון כדורגל וזה הקל עלי מאד לראות עד כמה הוא נהנה עם החברים. באירועים כאלה מגלים מידע חשוב ונרקמים דילים וסיכומים וגם הפעם גיליתי שעוד אחת עוברת לצהרון השני. שמעתי ממנה קצת פרטים על מנהלת הצהרון.

 

נן הביא תעודה משעממת למופת. מעריכה את זה גם ובעיקר כי אני מכירה את הקשיים שלו בלימודים. המורה כתבה לו הרבה מילים יפות על ההתקדמות שלו וכמובן היינו מאד גאים בו.

 

הרופאה המתוקה שלי לבלוטת התריס חזרה מחופשת לידה וכרגיל היא נחמדה ומסבירה וגם מאד יסודית. מרגישה מאד מטופלת כשאני אצלה.אז מה אם כל העסק לקח שעתיים. שעה המתנה ושעה ישיבה. מעריכה אנשים יסודיים.

 

מתחילה לחשוב על פרויקט חדש: ירידה במשקל אבל המטרה שלי היא לעשות אתל זה בלי הקטע של שנאה עצמית ובלי להרגיש בעונש. אני אצטרך לחשוב על תחליפים לאכילה רגשית ועל ויתור מסוים על התאווה למתוק האינסופית. זה קשה ומצד שני אני מרגישה שאני בנקודה שזה מאד נכון לי.

אולי ההתחלה היא ההצהרה פה.

 

יום טוב, סוחט וטוב.

 

* תוספת מאוחרת. לא יכולה לקרוא לזה יום טוב לאור החדשות העצובות בלי להיחשד בחוסר רגישות תהומי.כואב.

 

 

 

מודעות פרסומת

עוגת יום הולדת פצצות

רגיל

עוגת יום הולדת מבוססת על זו של רחלי עם שינוים קלים




המצרכים:
1 כוס שמן
1 כוס סוכר (השתמשתי בדמררה)
4 ביצים
1 כוס שוקולית
1 גביע שמנת חמוצה


מיץ מתפוז אחד
1 כוס קמח תופח (אם אין אז רגיל עם כפית אבקת אפיה)


לציפוי השוקולד:
חבילת שמנת מתוקה
32%
120 גרם שוקולד מריר, שבור לקוביות (לחובבי מתוק משלבים שוקולד מריר וחלב, אצלי חלק מהשוקולד היה
מריר תפוז)
אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של
170 מעלות, ומשמנים תבנית מרובעת בינונית או עגולה קוטר 24או 26.
טורפים בקערה את
השמן, הסוכר, הביצים, השוקולית מיץ התפוזים  והשמנת החמוצה.
מוסיפים קמח ואבקת
אפייה, וטורפים רק עד לקבלת תערובת אחידה.
יוצקים לתבנית
ואופים כ45 דקות עד שהעוגה קפיצית למגע וגפרור שננעץ בה יוצא עם מעט פירורים לחים.
בינתיים מכינים את
הציפוי – מחממים את השמנת המתוקה בסיר עד לסף רתיחה. מורידים מהאש, מוסיפים את
קוביות השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס והתערובת אחידה. מחוררים את העוגה במזלג ושופכים עליה את
הציפוי.


יותר טעים אחרי לילה במקרר.


 


גיוונים:


אפשר לעשות את העוגה לא חלבית. במקום שמנת משתמשים בקרם קוקוס  (אותו תהליך) ומוותרים על השמנת החמוצה בתערובת
לטובת חצי כוס רסק תפוחים או מיץ מתפוז נוסף או חלב אורז ושקדים.


אפשר לעשות את העוגה קולעת יותר לטעם של מבוגרים עם הוספת ליקר
קואנטרו (3 כפות) ולהחליף חלק מהשוקולית בקקאו.


אפשר להוסיף קליפת תפוז מגוררת או קליפת לימון מלימון אחד (שילוב נפלא עם שוקולד)

עדכוני פרויקט המאה- 3 ימים ראשונים

רגיל

 

יום #1

 

 

ארוחת ערב משפחתית שכוללת את ההורים שלי, סבתי וגם אחי הצטרף לקפה.(בד"כ זה אמא שלי וסבתא שלי וזה גם כן נפלא)

 

קיבלתי כמה מחמאות על העבודה שלי

 

במרפסת עם ספר  קליל וקיצי

 

עוגת יום הולדת שיצאה פצצות  כדברי נן ואפילו נשאר קצת כדי שאיווכח בכך בעצמי

יום #2

השיער שלי עומד ממש יפה

השן הפסיקה לכאוב 

אני לא עיפה

יום חמישי היום

סוף השבוע מתקרב בצעדי ענק

אין לי משימות מיוחדות לסוף השבוע (נכון לעכשיו)

עוד חודש אהיה בספרד

היום היו מעט פקקים בדרך לעבודה

הקפה של הבוקר היה טעים

יום#3

נן כתב לי "אני אוהב אותך אמא, מצורף צדף" שימח אותי מאד.הוא צירף צדף למכתב.

נן עשה לי משחק"מחפשים את המטמון"

יש לי תור לרופא השיניים בשבוע הבא -תחושה שהעסק מטופל וזה טוב כי השן חזרה לכאוב.

מפגש פרידה חמוד מהמחנכת של נן.שעה אחת, דיקלום שיר מצגת ועוגת שוקולד וכמובן תודות ומתנות. מרגש.

במצגת המורה של נן הצליחה לתפוס אותו חמוד ועם חיוך טבעי. נדיר.העניין של החיוך, אני מתכוונת.

היום התקינו את הסוכך במרפסת מה שיהפוך אותה להרבה יותר שמישה וכיפית.

הצלחתי סוף סוף לקחת את נן לספר.עשה לו תספורת חמודה ושם לו ג'ל אז הוא נראה כמו כדורגלן,מינוס קעקועים.

כנראה שמצאנו צהרון  שיתאים לנן לשנה הבאה. יש לו שם גם חבר שאני מאד מחבבת את אמא שלו.

הצלחתי לשנו"צ

נן אמר שברור שהוא רוצה להמשיך בקפואירה. זה שימח אותי כי הוא מעולה בזה וקודם הוא דווקא רצה לעזוב. עכשיו הוא טוען שדווקא כיף לו.

 

 

 

 

קריאה

רגיל

החלטתי לכתוב את 100 הימים  הטובים לעצמי ופעם בשבעה ימים לכתוב על הפרויקט פה.

 

אני חוגגת את שבוע הספר ומוצאת את עצמי מחסלת את שני הספרים שקניתי בסוף (ותכננתי לשמור לטיסה אבל בהתקף בולימיה קריאתית חיסלתי אותם) "טווס בחדר המדרגות" של גלית דיסטל אטבריאן התחיל ממש טוב והצחיק אותי אבל ככל שהתקדמתי בספר הוא הפך לאפל יותר ואפילו מכאיב ממש. הוא ספר טוב, אני לא אומרת שלא אבל אם חשבתי לקחת אותו לטיסה או לשכב בטן גב מול הבריכה איתו אז כדאי לשקול את זה מחדש.

 

והשני הוא "ללכת בדרכך" של ג'ו ג'ו מויס. הוא עוסק בנושא מאד טעון אבל בסגנון קליל. יש משהו בכתיבה שלה שמזכיר את ג'ודי פיקו אבל ממש נהניתי ממנו והסוף היה עצוב ואופטימי בעת ובעונה אחת. אם הייתי צריכה לכתוב את הנושא של הספר אז הוא היה איך קשר בין שני אנשים יכול לשנות אותם וממש לא בכיוון הצפוי.

 

בא לי עוד ספרים ומצד שני אני מרגישה התפוצצות אוכלוסין קלה ומשהו קצת חסר תוחלת בלקנות ספר שסביר שלא אקרא שוב. מין הנאה רגעית. מצד שני אני מעבירה ומפזרת ספרים הרבה יותר מבעבר כי פחות חשוב לי שהם יחזרו אלי.

 

מישהו יודע איפה קונים "אקס ליבריס" ? אני מתה שיהיו לי במיוחד עכשיו במועדון הקריאה כשאני מפזרת ספרים וגם כאלה שארצה שיחזרו אלי.

 

 אני קונה בעיקר ספרים קלילים כי אני מרגישה יותר צורך בספרים כאלה וזאת למרות שאני בד"כ לא חוזרת על קריאתם. יש לי כמה סופרות מועדפות עלי שכותבות קליל אבל לא קליל שגורם לי להרגיש אשמה על בזבוז הזמן הגדול (מישהו אמר  סדרת גוונים של אפור? הפסקתי בראשון).

 

והמלכות הגדולות של ההתאהבות בספר  ממבט ראשון  הן בעיני:

מלאני גידאון

מריאן קיז

ג'ניפר ויינר

ג'וג'ו מויס (המלכה החדשה)

 

כשאני רואה שיוצא ספר של אחת מהן ברור לי שאני קונה אותו.שום דחיית סיפוקים וציפיה לספר שיגיע לספריה לא יעזרו פה.

 

העניין עם ספרים הוא שיש ספרים שדורשים יותר סבלנות וקשב ולוקח זמן עד שהם מגיעים לשלב בו הספר לא יורד לך מהיד ואת מחכה לערב כדי להמשיך לקרוא.הספרים שלהן הם כאלה שגורמים לך בשניה הראשונה להתאהב.

 

לאחרונה גיליתי מחדש את המרפסת. יש לי שם שקט, בשעות אחה"צ המאוחרות עדיין יש אור אבל יש אוויר מעולה, יש עציצים פורחים ויש שני כסאות כדי שלים את הרגליים. זמן איכות והתנתקות מהעומס היומי. אני מרגישה בבית את האנרגיות של המונדיאל. לפעמים גם צופה ולפעמים פורשת הצידה וקוראת כמו שמזמן לא קראתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רגיל

הפרויקט הזה שרץ עכשיו בפייסבוק: 100 ימים של אושר גורם לי לרוץ להשתתף בו כי אני מרגישה שהאושר שלי לא מספיק זוכה להכרה מצדי. אני יותר מדי מוטרדת ועסוקה במה טעון שיפור ולמי אין חיים טעוני שיפור. ואז פתאום מגיע פרויקט 100 ימים או מספר אחר שנראה טוב וגורם לי לחשוב , או, אולי אני רוצה להיות יותר מאושרת או להכיר יותר את הנקודות שבהן אני מרגישה פשוט טוב. תמיד יש כל כך הרבה דברים שמעיבים על הנקודות האלה.

 

מתחילה היום:

 

חלמתי על במיה .

 

היום לקחתי חופש מהעבודה

 

בדיקה רפואית עם תוצאות טובות , כלומר המצב יציב (ענייני בלוטת התריס. כבר שנים, לא ביג דיל וממשיך לא להיות ביג דיל)

 

היום היה כל כך מהנה לקחת את נן לבית הספר. הייתה לנו שיחה על גלגולי נשמות.

 

היום הרוקחת אמרה שאני הלקוחה הכי נחמדה שלהם כי אני תמיד מחייכת (אני תמיד מחייכת?)

 

קניתי מתנות סופשנה למורה ולצהרונית. בסוף הצלחתי לשחרר ולקנות כרטיסי שי במקום לשבור את הראש על כמה המתנה צריכה להיות מיוחדת. אני תמיד מסתבכת בזה כי זו בעיה לקנות מתנה לאדם שלא באמת מכירים. כרטיסי שי זה אחלה.

 

יש לנו קטע עם הצהרון. היא מאד נחמדה והתקשורת שלי איתה 

מה אני עושה בימים אלה

רגיל

צופה בכדורגל וגם כותבת על זה.

 

עובדת המון כמו ששמתם לב אבל משהו מהמתח ירד.

 

מתלבטת אם לקנות גלביה. בעד: גזרה מאד מחמיאה. נגד: תוהה אם אני מספיק אמיצה ללכת עם זה לעבודה.

 

נפגשת ספונטנית עם חברה ביום שישי. מאושרת מזה שהיא הוציאה אותי מהבית.

 

כותבת לפחות פעם בשבוע בקבוצת הכתיבה שלי.

 

נמצאת המון בכביש. הפקקים הולכים ומחמירים ואני מנסה לקרוא ולהאזין למוסיקה אז אבל אם יוצא לי שלבת בסוף אני בעיקר מנסה לשרוד את הדרך.

 

מרסקת את הסלולרי כדי לקבל בירושה את זה של טוליו. וזה הרינגטון החדש שלי עושה חשק לא לענות.

 

עונת מסיבות יום ההולדת. לשלוח ילד לשעתיים ולקבל אותו דביק ומרוח בעוגה וזיעה.

 

מחפשת לשווא את הכדור האמיתי של המונדיאל כי נן רצה לקנות אותו בדמי הכיס שלו רק כדי לגלות שאזל. בכי בכי של אכזבה ובסוף מתפשרים על כדורגל של מקדונלדס קצת פחות אמיתי.

 

רכישות שבוע הספר שלי: 

 

טווס בחדר המדרגות/גלית דיסטל אטבריאן

 

ללכת בדרכך/ ג'וג'ו מויס

 

בשניהם זה מקרה של רכישת ספר כי אהבתי את הקודם מאד.

 

נן זכה לשני ספרי בדיחות של שלמה אבס (זה הקטע שלו עכשיו) וכן דוד אריה באוקיאנוס הטיבטי של ינץ לוי שהוא כרגיל נפלא.

 

שמחה 🙂

 

עבודה

רגיל

אני נמצאת עכשיו בתקופת שיא בעבודה שלי כי עוד מעט מסתיימים הלימודים ומתחילות הבחינהות.

אני פוגשת סטודנטים במצבי צבירה שונים שנעים מעייפוטת גדולה עד מתח מובלע ונחשו מי מקבלת את כל האנרגיות המעיקות האלה לפרצוף?

כן, גם אני.

לזכותם של הסטודנטים ייאמר שאף אחד לא קילל אותי או תקף אותי או התנהג אלי בצורה דוחה במיוחד (לא מובן מאליו לעובדים עם קהל) ועדיין אני מוצאת את עצמי מגיעה הביתה עם אפס סבלנות, ובכן להכול.

 

להלן הגבולות שלי

 

1. אני לא מתכוונת לכתוב לאף אחד עבודה סמינריונית גם לא בעד מיליונים ולא שמישהו יציע. ובטח שלא בחינם כמו שכמה מכם סוברים בטעות.אני את העינוי שלי עברתי.

2. אם עשינו חיפוש של שעתיים (טרו סטורי) בכל מאגרי המידע האפשריים  ולא מצאנו חומר בעברית זה אומר שאין חומר בעברית שעונה בדיוק לדבר הערטילאי שאת מחפשת ולא יעזור לך לקפוץ על ספרנית אחרת ולנסות להתחיל הכול מחדש ואז לחזור אלי. לא יקרה, אין. תתמודדי.יש גם חומרים באנגלית.

3. ובכלל לא תמצאו שום מאמר שעונה בדיוק מוחלט על הנושא שלכם. הנושא שלכם הוא שלכם ואתם צריכים להרכיב אותו ולשלב בו נושאים אחרים.

4. מרצים יקרים: לשלוח את הסטודנטים שלכם  אלי עם רשימת קריאת חובה בקורס שכוללת פריטים שלא דאגתם שיהיו בספריה או עם רשימה של פריטים מלאה בטעויות זה בזבוז זמנם היקר של הסטונדטים וזמני היקר.

5. אם אתם רואים שאני מגיעה עם התיק ועוד לא הדלקתי את המחשב ועדיין אתם מצפים שאטפל בכם מיד זה אומר שאתם רואים אותי כלא יותר מפונקציה לשרת אתכם ואת זה אני לוקחת אישית. שיהיה לכם בהצלחה איתי.

6. אם אתם רואים שאני יושבת עם מישהו אז זה לא אומר שאתם יכולים להתישב צמוד אליו או צמוד אלי ולחשוב שאשרת אתכם בזה הרגע. אני לא חושבת שבמוסדות אחרים מאפשרים כזה דבר . חכו לתורכם או שתתכבדו לנסות לבד. 

7. גם ספרניות מחזיקות בשלפוחית שתן שמתמלאת לפעמים ודורשת קימה.

8. גם ספרניות רעבות.

9. גם ספרנ יות נוהמות

10. בסוף יגיע אוגוסט ואני אתגעגע אליכם.

 

 

באהבה,

ספרנית זועפת  טיפוסית