ארכיון חודשי: אפריל 2018

בתוך הבטן של הדג /טלי כהן צדק

רגיל

בתוך הבטן של הדג/טלי כהן צדק

עם כל הספרים שאני מוקפת בהם אני מוצאת זמן לקפוץ לספרייה השכונתית. וקיבלתי מספרנית שאני מעריכה מאד את דעתה המלצה חמה על הספר, מהמוצדקות בהמלצות. גם התזמון היה מושלם. הספר עוסק במשפחה שמתכנסת לליל הסדר.

תמר, ילדה עם רגישות רבה וחמלה לסביבתה גדלה במושב עם אם מעורערת בנפשה (גבולית) והצרכים שלה נבלעים בצרכי המשפחה, אחיה הגדולים ואחותה הקטנה.

שבוע לפני הסדר תמר נשלחת לסביה הדתיים בירושלים לעזור להם בהכנות לפסח וגם לבלות איתם זמן איכות. הקשר של תמר עם הסבים שלה הוא קשר מיוחד. היא עוזרת לסב בחנות הארנקים כולל מכירה מרגשת לנשותיו של שיח' עשיר וגם הולכת עם סבתה לקנות בגדים לחג. מצטרף אליהן עידו בן דודה. לתמר יש דוד עם שיתוק מוחין שסביה מטפלים בו במסירות בבית ולא מסתירים אותו מהחברה. גם הקשר של תמר איתו הוא קשר טבעי וחם עם הבנה של מגבלותיו.

המורכבות המשפחתית נחשפת בהדרגה, הסבים דתיים, יש להם בת מתנחלת (אמו של עדו) שמרגישה מסוכסכת ומקופחת מבין האחים ושמשפחתה סובלת מקשיים כלכליים, בן רופא יוצא בשאלה עם זוגיות מורכבת. לסדר מצטרפת גם אחותה של הסבתא, אשה מטופחת מאד שיש לה דבר רע להגיד על כל אחד.

אמנם הספר מרובה קולות שנותנים תמונה יותר שלמה על האירועים אך נראה שתמר נמצאת במרכזם היא הילדה הרגישה לצרכים של כולם ומקבלת כל אדם כמו שהוא. היא כאילו לקוחה מ"הדרמה של הילד המחונן". ואת כל זה היא עושה בהרבה חן וחמלה.

דרמות משפחתיות זה תמיד מעניין ומהדהד משפחות אחרות. במקרה שלי מאד התחברתי לקשר עם הסבים שדומה לקשר שלי  עם הסבים שלי (בורכתי!). גם המשפחה שלנו מורכבת מדתיים וחילונים וע"פ רוב מצליחים לכבד אחד את השני ולקבל את השונות. אבל בכל משפחה יש את הפגיעים יותר שלא מוצאים את מקומם.

טלי כהן צדק כתבה ספר ביכורים מרשים ביותר ברגישות שלו ובניואנסים הקטנים. הוא מצליח להצחיק ולהכאיב ולהציג את המהות של משפחה מסוימת שקיימת במשפחות רבות.  מחכה לספר הבא שלה.

מודעות פרסומת

האם אנחנו עושות את זה לעצמינו?

רגיל

כמה קשה זה כבר יכול להיות? /אליסון פירסון

ספר המשך ל"אין לי מושג איך היא עושה את זה".

כשקראתי את "אין לי מושג" הייתי כמה שנים לפני הפאזה הזאת של הקונפליקט בין עבודה למשפחה. זה ספר שהקריאה בו נעשית כמעט בלי נשימה  וכיום במובנים מסוימים אני מוצאת את עצמי בו הגם שהחיים שלי הרבה פחות תובעניים ולחוצים מאלה של קיית רדי הגיבורה.

ובכן, קיית (שבגב הספר היא קייט)   מגיעה לגיל חמישים במצב שונה. לאחר שבחרה לשים את הקריירה על אש קטנה כלומר לעבוד קצת מהבית ולשים את המשפחה במקום ראשון היא מגלה שהלחץ בחיים שלה לא נגמר. בין בית מתפורר, חמות סנילית, אם שמתחילה לאבד את עצמאותה, שני ילדים מתבגרים עם שיקול דעת מפוקפק ובעל שמתמכר למנעמי המיינדפולנס לאחר שפוטר מעבודתו ומשאיר לה את הפרנסה בנוסף לדברים האחרים. וגם המצב ההורמונלי הוא לא להיט.

ועכשיו קיית צריכה לעבוד ומגלה מהר מאד שהעולם לא מחכה לאישה בת דקה לחמישים ושלמעשה כדי להתקבל לתפקיד זוטר בקרן אותה היא ניהלה לפני כך וכך שנים היא צריכה לשקר לגבי גילה ובתמורה לקבל בוס שחצן ולא מקצועי וחבורה של שוביניסטים שיסתלבטו עליה.

קראתי את הספר הזה גם כן בנשימה אחת ובאימה גוברת כי כזכור אני רק קצת יותר צעירה מקיית וכל הטוב הזה צפוי גם לי במידה כזו או אחרת.

זה לא ספר אסקפיסטי. הוא יותר מרגיז ממצחיק אבל הוא משמיע קול אמיתי שקובל על חוסר הצדק של החברה כלפי נשים. חוסר צדק שלא מתחיל כשהן בנות חמישים.ואת ניצניו אפשר לראות כבר על בנות חמש עשרה. ועדיין מעורר מחשבה אם כי לא מספק מספיק אלטרנטיבות הולמות לחיים שקיית ורבות אחרות מנהלות.יש בו גם תובנות מעוררות מחשבה לגבי החינוך וההשוואה לחינוך שקיבלנו מהדורות הקודמים. יש בו גם התייחסות  לתפיסות הרווחות היום לגבי הורות שהן (הפתעה) לא הוגנות כלפי ההורים.

אמנם דברים מסתדרים לא רע בסופו של דבר (תסכימו איתי שהתייחסות כללית לסוף אינה בגדר ספוילר)

רציתי לקנות את הספר ולשמחתי קיבלתי אותו במתנה מההוצאה לפני שהספקתי. חוויית הקריאה היא קצת כמו שיחה ארוכה עם חברה שנמצאת בשלב דומה בחיים. יש הקלה מסוימת בידיעה שגם החיים של אחרים לא מדהימים ושהחיים שלך לא בהכרח הכי גרועים ושיש פער עצום בין האופן שבו החיים שלך כפי שאת חווה אותם לאופן בו אחרים רואים אותם. לא תובנה חדשה אבל מנחמת משהו.