ארכיון חודשי: אפריל 2016

יום 55

רגיל

*היה יום 54 אבל משום מה ישרא לא נותן לי להגיע לטיוטות.

יום אחרון לחופשה .בהתחלה חיפשנו בנרות פעילות שתתאים לנן, שאני לא אסבול בה ושטוליו יוכל לעבוד בבית קפה סמוך. בסוף הגיעה המציאות. החבר של נן ביקש לישון אצלינו. שני הבנדיטים נשארו ערים עד 1:30 בלילה (נן טוען שיותר). הם השתוללו ושיחקו בחדר ואני הייתי על המחשב בסלון. למחרת חבר אחר של נן הציע לו להצטרף אליו לספארי ואנחנו זרמנו.


 


במקביל אנחנו הזמנו כרטיסים לפסטיבל הצילום בנמל יפו. בסוף חברה הצטרפה אלי וטוליו מצא מקום לעבוד וכך הגענו למצב נדיר ביקום בו כל אחד עושה בדיוק את מה שהוא רוצה. 


 


מאד נהניתי בתערוכת הצילום. אני אוהבת בעיקר צילומי אנשים שמספרים על קשר בין אנשים, בין אנשים למקום, לפעמים דווקא הפשטות והאגביות אומרים המון. שמחתי שיכולתי להתבונן בצילומים בתשומת לב. 


 


יפו היא בעצמה מקום עם כל מיני מראות מעניינים, כנסייה ארמנית שצצה משום מקום, גרפיטי ייחודי, מרפסות מעניינות  ומגוון אנשים. נהניתי אפילו להסתכל על הבגדים של האנשים וראיתי אישה עם שמלה מקסיקנית מדהימה. היו שם נגני רחוב עם כל מיני כלי נגינה משונים.היה כיף לשוטט.


 


 


שתינו קפה על המזח, סתם ישבנו על המדרגות וראינו דייג דורך על לימון כדי לנקות את הריח של הדגים מרגליו היחפות.


 


 


אחר כך אכלנו  במסעדה. לשם שינוי לא הזמנו בשר ואכלנו רק את הסלטים הקטנים . חלקם היו מאד מיוחדים בתיבול שלהם ובשילובי הטעמים וגם זו דרך לספר סיפור.


 


שמתי לב שהפעם צילמתי רק תמונה אחת, ציפור עומדת על מזח, הייתה גם להקת סנוניות והייתה גלריה עם ציורים מגניבים ואיכשהו היה כיף להסתכל בלי הפילטר, בלי הדחיפות הזאת של לתעד  פשוט להסתובב. טיילנו בטיילת יפו והים כמובן היה משמח כתמיד ותרם לתחושת החופש. היה טוב לחתום את החופש ככה.


 


והיום אני מקשרת לפוסט יפה במיוחד בבלוג צילום  של דורית שרפשטיין שעוסק בחצרות אחוריות.

שת

נן הוזמן לחבר של חבר לחגוג מימונה. צלחת מופלטות עשתה את דרכה אלינו הביתה.המופלטות הראשונות בחיי.מתפעלת מהכנסת האורחים היפה. *

מודעות פרסומת

יום 53

רגיל

1. נן סיים את כל מטלות החופש . אני שמחה שהפעם התכוננו מראש והכנו לו רשימה על הלוח המחיק וכך הוא היה יכול לעבוד בהדרגה על המשימות. חוץ מזה אחת המורות בבית הספר שלו שלחה להם הודעה שהם אמורים לראות ציון על אחת המטלות ומי שלא ראה זה בגלל שלא הגיש. עזרתי לנן לנסח הודעה מנומסת למורה והיא גילתה שטעתה ותיקנה. שמחתי שהצלחנו למנוע תחושת תסכול ומרירות. ושטיפלנו בנושא בצורה עניינית.

2. אתמול הייתי בדואר ולמרות שחיכיתי המון זמן העברתי בכיף את ההמתנה עם עיתון. כמובן שזה בגלל שלא הזמנתי מראש תור בדואר.היה לי נחמד להיות קצת לבד. זו האמת.

3. אחי הזמין אותנו לארוחה אצלו בבית. הוא עשה תבשיל קדירה מהמם ואני תרמתי את חלקי לארוחה עם סלט פירות שווה ומגוון. כיף לעשות ארוחות עם אחי, בפרט אחרי שעבר את קורס הבישול. ראינו תמונות מכל מיני טיולים שעשה והיה ממש כיף.

4. טוליו שטף את המרפסת וממש כיף לשבת שם. 

5. אני בנקודה שהחזרה לשגרה נראית סוג של נחשקת. אני בטח אשנה את דעתי אבל נחמד לסכם חופשה ולראות אותה כמשהו שעשה לי טוב. 

 

יום 52

רגיל

1. הצלחתי לצאת להליכה עם חברה והיה לנו ממש כיף. בהליכה מצאנו עץ תות עם פירות עליו וקטפנו לנו קצת. מתה על תותי עץ.


2. היינו ב"גיק פיקניק" בירושלים. קבענו עם חברים שהם מאחרים כרוניים. פעם הייתי מתעצבנת מזה והפעם חנינו והלכנו לנו לשתות קפה בכיף. בסוף אנחנו היינו נינוחים והם היו עצבניים בהתחלה אבל עבר להם. מה שכן הם הביאו אוכל ממש טעים ואפילו באו מצוידים בבגדים חמים. אני המלצתי להם לעשות את זה ובסוף אנחנו שכחנו  והם היו נדיבים והשאילו לנו את הבגדים שלהם לחלק מהזמן. הרגשנו קצת אשמים  וגם הלכנו בסוף מוקדם יותר כי לא יכולנו לסבול את הקור. הגיק פיקניק היה מאד מלהיב לילדים. אותי עניינו דברים מסוימים אבל לא יכולתי להתמקד בהם כי היו המון אטרקציות וחיכינו המון בתור אבל מראש באתי בידיעה שזה מכוון ילדים אז זרמנו ובסוף הם נהנו . נן וטוליו התחילו לעשות יחד קפואירה על הדשא כדי להתחמם. היו כמה אטרקציות מגניבות וכמה אכזבות אבל להפתעתי הרבה פעם אחת אחרי שעמדו חצי שעה בתור לא הסכימו להכניס אותנו כי בדיוק היינו אלה שמעבר לקיבולת. אני כעסתי על כך שלא אמרו לנו כשחיכינו בתור ובסופו של דבר האסרטיביות השתלמה והוכנסנו.


חוויה מסחרית, עמוסה מאד וכניסה די יקרה אבל היו שם רעיונות נחמדים , נן היה מרותק לסרט שעסק בפיתוחים שונים מתחום האסטרונאוטיקה. משחקי המחשב גם היו מגניבים והמדפסות תלת ממד. היה גם כיף להיפגש עם החברים.


3. מצאנו את הכוח לוותר על התכנית למחר לנסוע ל"גן גורו" כי זה היה פשוט יותר מדי. הסכמנו שיום להרגע בבית זה ממש בסדר.


4. התחלתי את "הר האושר" של אמיר גוטפרוינד וזה בינתיים מהנה וחכם. עצוב שזה הספר האחרון שלו.


5.יכולה כבר לסכם את החופש כחופש מהמוצלחים. נהניתי מרוב הדברים שעשינו, הרגשתי איזון בין המנוחה לטיולים ואהבתי את זמן היחד שהיה לנו.


6. סיימנו בסושי ובמרק תירס ב"ג'פניקה" המרק היה מעולה ועזר לי להפשיר. מתי אלמד להביא ג'קט לירושלים?


 


הפעם בלי שיר…

יום 51

רגיל

 

1. היום נפגשנו עם חברים שלנו והלכנו לתערוכת "דאלי" בנמל ת"א. נן והבן של החברים נהנו מאד מההתעסקות עם המדריך הקולי אבל עושה רושם שמשהו בכל זאת נכנס. דאלי היה הצייר האהוב עלי בנערותי אבל כיום יש כל כך הרבה חיקויים של הסגנון שלו שבמקרים מסוים הוא הפך לסוג של מוסיקת מעליות. שבמקור הייתה שיר יפה. ועדיין היו שם כמה יצירות מאד יפות. אהבתי את סדרת התמונות שעשה שצייר ע"פ אליס בארץ הפלאות והייתה גם תמונה משגעת שלו עם אשתו . בלט שם ניצוץ האהבה והטירוף בעיניים של שניהם. היו לו גם הרבה משפטים משעשעים כמו זה שאומר שהטלוויזיה לא מסוגלת להציג את מה שאפשר לראות בעצימת עיניים.  או שהבעיה עם אנשים היא שהם לא דומים לציור שלהם.

 

אחד ממארגני התערוכה קלט שלנן יש כובע של צ'ילה והתחיל לדבר איתנו בספרדית. הסברנו לו מי הצ'יליאני במשפחה.

 

2. אחר כך נן וחברו נהנו להירטב מהגלים בנמל. לי זחלה דבורה למשקפי השמש אבל לא עקצה אותי.

 

3. מזג האוויר היה נסבל בבוקר ונן ואני הצלחנו להגיע לרכבת  שכמעט פספסנו. בקיצור היה לנו הרבה מזל.

 

4. היה כיף שנן והחבר שיחקו יפה. אבא של הילד הוא זה שהכיר ביני לבין טוליו עוד בזמן האוניברסיטה וזה לא מובן מאליו שהם מסתדרים יפה. כשהיו יותר קטנים היו רבים לא מעט.

 

5. נן ואני עצרנו ב"ארומה" ועשו לי אייס קפוצ'ינו מושלם. לא בכל הסניפים יודעים שאפשר לעשות אייס עם קרח  גרוס גם לקפה לא מתוק ואכן הבחור שהזמנתי אצלו לא ידע אבל עכשיו הוא יודע והם שיחקו אותה.

 

6. ברכבת ראינו צעיר וצעירה רבים בשפת הסימנים. זה היה מטורף לראות כמה רגש אפשר להביע בהבעות פנים ותנועות ידיים בלבד. זה נראה גמו ריב שאם היה מתרחש בין אנשים שומעים הוא היה מסתיים בהתערבות. דרמה אילמת. ניסיתי לא להסתכל אבל זה היה קשה.

 

 

והפעם הגעתי לשיר של ויואן אדן משוררת ישראלית-אמריקאית שכותבת באנגלית. הגעתי לשיר דרך אתר ספרותי עשיר ומרתק של המשורר והמתרגם סלמאן מצאלחה. ההתחייבות שלקחתי על עצמי לסיים כל פוסט בשיר מובילה אותי למקומות מרתקים.

 

 

ויויאן אדן || אביב: מצרים בטלוויזיה


אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת מִצְרַיִם בַּטֵֶּלֵֶוִיזְיָה

מֶרְחַק מְדִינָה אַחַת מִכָּאן.

מִחוּץ לַמָּסָךְ, בִּרְחוֹבוֹת צְדָדִיִים

מֵעֵבֶר לְחַלּוֹנוֹת מוּגָפִים וּדְלָתוֹת

אֲנָשִׁים רַבִּים מְחַכִּים.


הַטֵֶּלֵֶוִיזְיָה מַצִּיגָה אֱמֶת וְשֶׁקֶר.
רוֹאִים בַּתְּמוּנוֹת שֶׁצֻּלְּמוּ מִגָּבוֹהַ:
קָדְקֳדֵי הָאֲנָשִׁים נִרְאִים זֵהִים
כְּמוֹ עֲדָשִׁים לְמִיּוּן עַל גַּבֵּי צַלָּחוֹת.
הֵיכָן בַּעֲלִי, אָבִי, בְּנִי?
נָשִׂים וּנְעָרוֹת מְחַכּוֹת.

אָמִינָה פּוֹתַחַת אֶת סֵפֶר הַמָּתֵמָטִיקָה, אֲבָל חוֹלֶמֶת.
הִיא תִּכְתֹּב רוֹמָן עַל הַיָּמִים הָאֵלֶּה.
יִהְיֶה בּוֹ אִישׁ חֲדָשׁוֹת גָּבוֹהַּ, בְּלוֹנְדִּינִי,
בְּרִיטִי, צָרְפָתִי אוּלַי דֶּנִי.
הַגִּבּוֹרָה, אָמִינָה, תַּצִּיל אוֹתוֹ.
הִיא כַּמּוּבָן תִּהְיֶה לְאִשְׁתּוֹ.
נְעָרוֹת צְעִירוֹת חוֹלְמוֹת וּמְחַכּוֹת.

עַלִי בֵּן חָמֵשׁ. אָבִיו אוֹמֵר: לֹא,
אַתָּה לֹא יָכֹל לָבוֹא אִתִּי לַכִּכָּר.
עַלִי מְעַקֵּם אֶת הָאַף: אֲבָל אֲנִי גָּדוֹל. אֲנִי אֶקַּח מַקֵּל.
אַבָּא מִתְעַקֵּשׁ: יְלָדִים גְּדוֹלִים נִשְׁאָרִים בַּבַּיִת.
אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל אִמְּךָ וַאֲחוֹתְךָ.
עַלִי חוֹשֵׁב: כְּשֶׁאֶהְיֶה בֵּן שֵׁשׁ
גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַהְפֵּכוֹת.
יְלָדִים גְּדוֹלִים שׂוֹנְאִים לְחַכּוֹת.

בַּמִּטְבָּח בּוּשְׁרָה מְכִינָה אֶת הַתֵּה.
בֵּן – מִי הוּא? –
מְטַפֵּס עַל טַנְק וּמְחַיֵּךְ בְּתוֹדָה
לְאָחִיו שֶׁל מִישֶׁהוּ,
הַחַיָּל שֶׁנָּתַן לוֹ יָד.
מִי פָּקַד?
אֵיפֹה עָמַד?
אֲנָשִׁים זוֹרְמִים בְּמוֹרָד הָרְחוֹבוֹת.
אֲנַחְנוּ עוֹד צוֹפִים וּמְחַכִּים.

*
מאנגלית: לאור שטרנברג

 

הגענו לחצי הדרך יום 50!

רגיל

סיכום ביניים. לא חשבתי שיהיה קשה למצוא דברים משמחים כל יום אבל היו ימים שמצאתי שמדגדג לי לקטר על  דברים שמעצבנים אותי וברגע האחרון אני מושכת את עצמי בכוח לכיוון החיובי.

זה אולי מוזר להתחיל פרויקט כזה שכל כך הולך לכיוון של ספרי עזרה עצמית אמריקאיים דביקים כאלה אבל הפרויקט הזה בא לי בזמן בו הכתיבה שלי הייתה מיובשת לגמרי, והבלוג היה מוזנח יחסית ואני מרגישה שהפרויקט הזה מוביל אותי לכיוונים טובים. היכולת להודות ולשמוח על כל מיני פרטים קטנים בחיי ולהעצים אותם במקום את השלילי . ועצם הליקוט של עוד פרט קטן וחיובי והמחשבה שהנה אוכל לכתוב עליו ובמקביל איסוף השירים . כל זה דירבן אותי לכיוון פעיל יותר בכתיבה בבלוג וכן, גם שימח אותי. 

אם הפכתי לאדם חיובי יותר בחיי הרגילים, לא יודעת. הלגיטימציה של כתיבה חיובית כבר עושה לי טוב. 

כיף שאתם פה וכיף לקבל את התגובות וגם לדעת שמדי פעם נתתי קצת השראה , ככה בקטנה. זה הרבה. 

 

ועכשיו היום החמישי:

1. תכננו ללכת לקנות ארון ספרים ולצערינו היה סגור אבל הלכנו במקום למשתלה והוספתי צהוב לעציצים וגם החלפתי כמה צמחים קמלים. עבדתי כמעט שעה במרפסת בשמש והעיסוק באדמה ובשתילה היה מהנה וגם מתיש. העשייה קצת חסרה לי בימים אלה אז היה משמח לעבור למצב עשייה.

2. נן הצליח למרות האקסבוקס לגמור את הספר ואנגרי של תמר ורטה זהבי והוא מאד אהב. הוא מספר את סיפורה של ואנגרי מטאי, פעילה פוליטית סביבתית מקניה ודמות לא מוכרת. יש סדרה של ספרים על גיבורים מתקני עולם שכתובה נהדר ומצליחה לרתק וגם להעביר  ערכים חשובים ואני ממש שמחה שנן נהנה לקרוא אותם הכי כיף שאני אוכל לספר על זה לתמר המחברת באופן אישי כי אנחנו עובדות יחד והיא אשה מדליקה ברמות.

3. נן החליט להמשיך בקפואירה. הוא יהיה בקבוצת הבוגרים ואני חושבת שזה יעשה לו טוב. 

4. בסוף שינינו תכניות ומחר נלך לתערוכת דאלי ולא ל"גן גורו". כיף שיש לנו חברים שמראש הציעו לנו כמה תכניות לפסח כך שהחג לא מתמסמס. מחר ניסע ברכבת נן ואני וניתן לטוליו לעבוד. אני שמחה שאני מצליחה לאפשר לו את זה בלי להרגיש קדושה מעונה.

5. סוף סוף מרוצה מצבע השיער שלי.

6. שוב ישנתי שנת צהריים. זה מוזר כל אוקיאנוס הזמן הזה ואני יודעת שעוד אתגעגע אליו.

7. נהנית להיות עם טוליו ונן הרבה זמן. עצם הנוכחות שלהם עושה לי טוב.

8. עשיתי את המקלחת הקרה הראשונה לעונה ושכחתי כמה זה טוב.

 

ולמרות סעיף 7. אגי משעול.

 

 

שיבה

שוּם מְאָהֵב לא יִתְחָרֶה

בַּנּוּגוּת הַמְּתוּקָה שֶל יֵצֶר הַבְּדִידוּת שֶלִי

כְּשֶאֲנִי שָבָה אֵלַי

סוֹף סוֹף מִן הַמַּסָּע –

מְדַדָּה קְצָת וַחֲבוּלָה

עִם זאת חֲמוּלָה וּמֻכֶּרֶת

 

וְנֶאֱסֶפֶת אֶל זְרוֹעוֹתַי

הַלַּיְלָה

וּמְגִיפָה.

 

מתוך הספר "ביקור בית" הוצאת הקיבוץ המאוחד 2009

והיום ביקורת על רומן רומנטי. קבלו

רגיל

חיים מושלמים /דניאל סטיל

כשמגיעים לספר בדרך כלל יש מערכת ציפיות מוקדמת שקשורה לז'אנר של הספר ולסופרת, דניאל סטיל
היא מקרה שמשקף היטב את מערכת הציפיות המוקדמת הזאת. דניאל סטיל משויכת אצלי לגיל
16, נהניתי לקרוא אותה. לא זוכרת כלום ממה שקראתי . אולי אפשר להקביל את חווית
הקריאה לאכילת פיצה. כי גם פחמימות הן סוג של נחמה. ולהפתעתי הרבה קיבלתי כחברה במועדון הספר הסגול ספר חדש של דניאל סטיל ועכשיו אני אמורה לשפוט אותו בעיניים של קוראת מנוסה, בשלה ומקצועית.

 

גיבורת הספר היא בלייז, עיתונאית מצליחה בת 47 (אבל נראית הרבה פחות, כך מציינת דניאל סטיל בהתנצלות שוב ושוב). היא חיה במחלקת העסקים מטיסה לטיסה ויש לה סוד, בת עיוורת בת 19 שחיה בפנימייה מיוחדת. הבת שמחה בחייה הקטנים עם המלווה הצמודה שלה
שעושה בשבילה הכול, בלייז מבקרת אותה מדי פעם והכול טוב. ואז המציאות משתנה.
המלווה הצמודה שלה מתה במפתיע  (שימו לב, מתה! לא מצאה עבודה חדשה, לא התחתנה. מתה!) וזה גורם לבלגן בביה"ס שנאלץ
להיסגר  ונאלצת לחיות עם אמה שרגילה לחיות לבד. אוקיי, אז יש קונפליקט אבל הוא לא ממש בא לידי ביטוי בחייהן המשותפים. מה
שכן, הבת מקבלת מלווה חדש. בחור חתיך מושלם, צעיר, בשלן (שמתמחה בבישולים דיאטתיים כי הבת סוכרתית) ועם רעיונות מהפכניים להקנות לבת עצמאות. בהתחלה בלייז לא סובלת
אותו ואז קורה מה שקורה ברומנים רומנטיים בלי ספוילרים…

אז איך הייתה הפיצה? בואו נגיד שאם הייתי טסה לא הייתי מתנגדת לספר כזה שיעביר לי בכיף שעתיים שלוש. מבחינה ספרותית הדמויות היו שטוחות, נטולות הומור לחלוטין ושמרניות להחריד. הרגשתי שלמרות הרצון של הסופרת ללכת עם רוח הזמן ולערער על השמרנות  ולהגיד שאשה בת 47 יכולה בכיף לבנות לה קריירה ולהתאהב בגבר צעיר ממנה בהרבה וגם להיות אימא מעולה בלי להקריב אבל בפועל אין עומק אמתי בקשר בין האם לבת. הכול על פני השטח וברור שהאימהות הוקרבה על מזבח הקריירה. הסופרת לא שופטת את הדמות אבל למעשה כן שופטת אותה בכך שהיא בונה מערכת כל כך מהותית בצורה שטחית. להזכיר שיש להן זמן איכות יחד לא מספיק.

אולי זה לא הוגן לצפות מפיצה להיות סעודת גורמה אבל אני חייבת לציין שגם בתחום הג'אנק פוד יש ספרים יותר מהנים. אני אוהבת את מריאן קיז שמצליחה להכניס הרבה הומור לדמויות שלה, מצרך שהיה חסר פה.

בכל מקרה אני מודה למועדון הספר הסגול של הוצאת כינרת על הספר. גם להיות ביקורתית כלפי ספר זה סוג של הנאה
וכאמור לפעמים נחמד לתת למוח להרפות ופשוט לקרוא ואחר כך להתקטנן בכיף.
 

יום 49

רגיל

1. היום נסענו לרחובות בגלל אילוץ מסוים ובזכות זה ביקרנו בגן המדע במכון ויצמן. זו פעם ראשונה בשבילי והמקום ממש חביב. נראה לי שגם נן נהנה וטוליו השלים פערי עבודה. מקום חמוד וכמות נסבלת של אנשים. בכלל הקמפוס  של מכון ויצמן מאד מצא חן בעיני.

2. היום ניסינו מסעדה ששמעתי עליה בשם עץ התות. בחצר המסעדה יש עץ תות גדול והיה ממש נחמד לשבת בצלו. מקום נחמד ואוכל סבבה.כולל לחמניית פסח טעימה.

3. גיליתי שמול המסעדה יש סניף של כותון. אני ממש מחבבת את קולקציית הקיץ שלהם וכך יצאתי עם שתי שמלות בגזרה שאני אוהבת וגם שרשרת כמתנת יום הולדת. כיף.

4. שוקולד מריר עם חתיכות קליפת ליים בפנים. מטורף וטעים. הדיאטה קצת בהשהייה בשבוע זה.

 

my favorite things