ארכיון חודשי: מאי 2006

נחמד שדברים מסתדרים-פוסט עקרת הבית

רגיל

מסתבר, שכשאני מתכננת דברים הם יוצאים ממש לטובה.


בבוקר החופשי שלי הספקתי:


סידור גבות אצל הקוסמטיקאית


קניות בסופר


קניות בשוק


מנוחה בבית עם "המלה האחרונה"


ארגון סנדוויץ נאה לעבודה

וחוץ מזה ביטלו את רוע הגזירה, מחר יום חופשי. אני מרגישה כמו אסיר שקיבל חנינה !





יש משהו מאד נחמד בחג השבועות. אני תמיד מקשרת  את החג עם רעננות והתחלה של קיץ (פחחח… התחלה לפי החמסינים האלה זה כבר שיא הקיץ) ואני זוכרת את ערבי הלימוד שהייתי הולכת אליהם. האתגר הזה של להשאר כל הלילה כדי ללמוד. זה משהו שאני כבר לא עושה (ולא מסוגלת לעשות) אבל נחמד להזכר.

מודעות פרסומת

חדשות גריגורים

רגיל

אתמול בלילה גריגורים החליט שמספיק ישנתי על הבטן ושלח לי בעיטות מכאיבות שגרמו לי להתהפך. זה לא ייאמן איך בין יום אני מרגישה שעברתי מאשה בהריון סטנדרטי ללוייתן בינוני. הגב התחתון כואב לי ואני מרגישה כבדה מאי פעם.

אתמול התחלתי לחפוף את המחליפה שלי (יש מקומות שמזיזים עניינים יותר מהר). היא עושה רושם בסדר. הבעיה היחידההיא שזה מזכיר לי כמה משעממת העבודה שלי בעצם וכמה מעצבן זה ללמד אנשים את היבודה המשעממת שלי.

אתמול התחלתי להבין מה זה אומר התקף קינון. התחלתי לסדר את הבית, לשאוב אבק ואף חיסלתי את ערמת הכלים בכיור. בקרוב אתלבש על הסדינים בארון (פעולה שהייתי צריכה לעשות לפני חודשים).

חדר התינוק קצת טורד את מנוחתי… יותר נכון העדרו.ומה שלחיץ אותי זה סיורי החנויות שחמותי עושה כבר זמן מה, מסתבר.


אבל היה לה רעיון טוב לקנות חלק מהריהוט משומש. אני בעד. הרי התינוק לא ירגיש עשוק עם מיטה משומשת, ובעתיד יהיו הוצאות חיוניות יותר.


אני שוקלת לפנות לגמ"ח עריסות . הרי ממילא נעבור עוד מעט דירה (מקוווה שעוד מעט).

הבעל גילה מידע על הדירה שנדלקנו עליה (והייתה קצת יקרה). יש בבניין שכן מוזר עם תספורת מוהיקן מעל גיל 30, ששמעו  יצא למרחוק. אמרתי לו שמה שמטריד אותי זה שמוהיקן זה כל כך פאסה.

אפרופו שכנים מוזרים, לפני כשנה שמענו דפיקות ורעשים מעצבנים באמצע הלילה ובשלב מסויים דופקת לנו בדלת המשטרה: מסתבר ששכנים הזמינו אותם כי חשבו שאנחנו מרעישים. אחר כך עלה השכן כמה פעמים ולא האמין לנו שאנחנו עסוקים בלנסות לישון (הוא חשב שאנחנו מחביאים את כלי העבודה).


הסוף היה שהבעל ירד והאזין לכל הדלתות בבניין  עד שאיתר את מקור הרעש. הפעם זה היה בשעה נורמלית, השכן עלה כהרגלו אלינו ואז נשמעו הדפיקות. הבעל לקח אותו ביד אל מקור הרעש. וכך נפטרנו מהשכן החשדן אם כי הרועש חזר לסורו.

מאז כל פעם ששומעים רעש אני אומרת לבעל שצריך להכין כיבוד כי עוד מעט באים אורחים.

אבל חוץ מהתקרית הזאת ב6 השנים שלנו בדירה לא היו בעיות מיוחדות.

מתכונים-המשך

רגיל

בהמשך לשאיפותי הקולינריות התבשיל הראשון שאני מתכננת לסופ"ש הוא תפוחי אדמה עם תרד של הנסיכה הרוסיה.


ולקינוח עוגת גבינה פירמידה (מתכון בקרוב).


אני צריכה לחשוב על מנות עיקריות ואנחנו נטולי תנור.


טוב, נראה כבר….





תוכנית נוספת: לסדר את ארון הסדינים ההפוך שלנו (קיבלנו המון סדינים לחתונה).

מדהים כמה החיים שלי נשמעים משעממים לפעמים כשאני מקלידה אותם.

העבודה היא חיינו

רגיל

לאחרונה עם המזל שלי בשני מקומות העבודה קרו שתי תקריות מעצבנות בקטנה. כלומר, לא כאלה ששווה לצעוק עליהם או לפוצץ עניינים אבל כאלה מטרידות שמכרסמות אותך מבפנים. 


המצב שלי בשני המקומות רחוק מלהיות אידאלי מבחינת מעמד. כלומר, רוצים אותי ומרוצים ממני סה"כ אבל כאשר מדובר על תנאים נורמליים אז פשוט אין.


חוץ מזה באחד מהמקומות אני ירוקה מבחינת המעמד שלי ומעצבן כאשר קורה משהו שמזכיר לי את זה (למרות שזה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל כי בדרך כלל לא מתייחסים אלי כאל הירוקה, זה יצויין לטובתם).


אז כשזה קורה בבת אחת בשני המקומות ותוסיפו לזה שינה לא טובה ואת החום בחוץ מצב הרוח שלי די מעונן. הפרצוף שלי על סף בכי ומה שהכי גרוע שאני רואה את זה כסוג של התבכיינות ולא כזעם קדוש כזה ששווה להוציא אותו.


בקיצור מתסכל.

החלטתי שאני מגבילה את הזמן שאני נותנת למקום העבודה אחרי חופשת הלידה לשפר את המעמד שלי וכל הזמן אני בודקת עוד אופציות.

יש לי חברה שעבדה במקום מסויים בתפקיד שע"פ הגדרת המעמד הוא זוטר ביותר אבל ע"פ התפקיד היא ניהלה את המקום. הבוס שלה היה מתקשר אליה ללימודים כדי לשאול אותה מה לעשות והיא השקיעה את הנשמה שלה במקום. הבוס יצא לפנסיה והיא הייתה כמובן המועמדת הטבעית, ובכן-לא. היא נחשבת לעובדת חברת כוח אדם ולכן אין לה זכות לגשת למכרז. בפועל היא המשיכה לקרוע את עצמה (וממשיכה) ולנהל את המקום והם חיפשו מישהו אחר שיכול לענות למכרז. באה מישהי ואחרי זמן קצר התפטרה. הם ממשיכים לחפש והיא נשארת בשביל הסיכוי הקלוש שבכל זאת היא תגיע לתפקיד.היא עובדת בעוד מקום וגם שם מפילים עליה תחומים שהיא אפילו לא קיבלה הכשרה מקצועית עליהם והיא לומדת אותם על חשבון זמנה הפרטי. הבוסית שלה שם ממש מתעמרת בה (היא נחשבת אישיות פסיכופטית) חברה שלי מתכוונת לעזוב את המקום ההוא ועל השני היא עדיין בונה.היא אפילו לא יכולה לקחת חופשות בשום מקום. ממש עבדות.


 אני מפחדת שגם אני אהיה ככה (אם כי היחס שאני מקבלת הוא טוב בהרבה) כי אני מבינה את הקושי הרב לעזוב מקום גם עם ממש רע לך בו.


במקרה שלי מדובר רק בתנאים שהם בהתאמה, בינוניים ולא משהו. ודווקא את העבודה עם התנאים הבינוניים אני מתכוונת לעזוב כי אני לא רואה את עצמי שם בעוד 10 שנים באותו מקום בדיוק ובשני יש סיכוי. השאלה היא עד כמה לבנות על אותו סיכוי.

טוב, יש לי לפחות שנה לחשוב על הכול ברצינות. מזל שיש פיצי בבטן שדוחף אותי לעשות דברים ולשנות דברים בחיי. בזכותו אני לומדת נהיגה, ובזכותו אנחנו כנראה נקנה דירה (ובזכות ירושה).

מתכונים

רגיל

נכנסתי למצב רוח בישולי ולכן אם הכל יהיה בסדר אפרסם את התפריט שלי לחג. נחמד שיש סיבות למסיבות ונחמד יהיה להכיר מחדש את המטבח המזוהם והמטונף שלנו.


(אני מדמיינת את חמותי רואה אותו(

משהו שמח ומשהו עצוב

רגיל

אצל לי יש משחק כתיבה חדש ומהנה ביותר. שווה לקפוץ.

ה כתבה פוסט עצוב מאד על חברתה שנאלצה ללדת לידה מוקדמת. אני לא יכולה אפילו לדמיין כמה זה נורא. זה גורם לי לחוש בת מזל על הריון תקין (טפו טפו טפו מלחמיים מלחמיים).

חשוב מאד

רגיל

קיבלתי באימייל עצומה לשרת החנוך בבקשה לשמירה על זכויות עובדי הקבלן במערכת החינוך. הנושא נראה לי רלוונטי מתמיד, כן התופעה של עובדי קבלן  בלי זכויות מגיעה להרבה מקומות היום ואני ממש נגד עבדות.

אז בבקשה לחתום….