דירות, מונדיאל ועייפות

יום שישי הזה התעלה על עצמו מבחינת תובענותו. ראינו חמש דירות עם ארבעה מתווכים כולל האח של זאב נחמה (ממש דומה לו, מצד שני גם זאב נחמה נראה כמו מתווך). היה חם בטירוף עד כדי כך שאפילו בעל הדירה שהתחיל לסגת אחי שסגרנו בע"פ הציע לי מים.

מסקנותינו מסיור זה:

ראינו דירה מקסימה, מושלמת חוץ מזה שהבניין בלי מעלית והמחיר שלה מחייב אותנו לקחת משכנתא (אחרי שחשבנו להוציא פחות ולהסתפק בהלוואות רגילות).

ראינו דירת שלושה וחצי חדרים שהייתה באה בחשבון אילו החצי לא היה ממ"ד בלי חלונות.

בעל הדירה שסגרנו איתו בע"פ ונסוג מהתנאים של העיסקה כנראה בעמדת משא ומתן נחותה ביחס אלינו ויש סיכוי טוב שנסגור איתו. יש בדירה אמנם הרבה מגרעות שלא שמנו מספיק לב אליהם בביקור הראשון אבל העיסקה עדיין משתלמת מהרבה בחינות ( אפילו אם קצת נעלה במחיר).

בקיצור יצאנו חכמים יותר.

התחלנו לראות מונדיאל. חיסלנו שקית גרעינים שחורים שיושבת לי כיציקה בבטן ונרדמנו באמצע המשחק (גם הבעל) ואחר כך התעוררתי לצחצח שיניים ולעשות חוט דנטלי מול הבלוג. הנני כאן.מי ניצח? אני בעד ארגנטינה אבל באלאק חתיך.

(טוב, הגרמנים דפקו את הארחנטינאים, כנראה שארגנטינה בוכה אחרי הכול (סתם שמעתי את יורם ארבל….)

ראיתם כוכב נולד אתמול? ממש היה לי עצוב על עמיר חדד שנכנס ללחץ על הבמה. בהתחלה חשבתי שהוא חמוד אחר כך חשבתי שהוא מתחנחן מדי ודי רציתי שיעוף ואז ממש ריחמתי עליו.

ומאיה רוטמן שולתתטט !

נקודות חושך

כנראה שאני פסולת חיתון…

---

זו רק אני או שלהתקשר בשביל שאלה פשוטה לבנק ולהגיע למוקד הטלפוני ושם לשמוע מענה קולי שמתנצל על ההמתנה ואז להגיע למוקדנית שתעביר אותך למקום לא נכון ואז שוב "סליחה על ההמתנה" ואז להגיע למקום הנכון אבל אף אחד לא יודע לתת לך תשובה  נורמלית ואז זו שכולה לתת תשובה נורמלית כבר לא נמצאת והיא תחזור אליך מחר, ואז לא חוזרת וכל העניין מהתחלה במשך שלושה ימים …. זה שירות גרוע ?! וזה כשיש לך כסף.

אני עדיין רועדת מעצבים ואת השיחה הרביעית שעשיתי (כל שיחה 45 דקות) עשיתי לפני שעתיים.

אייקון מתפוצץ מזעם.

---

ואני עייפה וזו בעבודה שתמיד לוקחת חופש שוב לוקחת חופש ואני אפילו לא מרגישה נוח עם המחשבה לקחת חופש שלא לדבר על הבזבוז הגדול בלקחת חופש עכשיו ומצד שני מה אעשה עם החופש? אני לא מצליחה לציין מספיק דברים שממש מתחשק לי לעשות שמצריכים לקיחת חופש כי אז הייתי לוקחת חופש.

---

והשבועות הצפויים לי כפי שמסתמן הולכים רק להיות גרועים יותר מהשבוע הזה שכם הוא לא משהו.

---

וביום שישי אנו צפויים להפגש עם בעל הדירה שחשבנו שאנחנו הולכים לקנות ממנו את הדירה וסגרנו בע"פ איתו על דברים שפתאום לא מקובלים עליו אבל בהחלט מותר לו לסגת. כבר מזמן לא היה לי יום שישי חופשי ונורמלי.

---

אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

* עדכוני השעה: כנראה שהכי טוב ללכת לבנק. הלכתי לבנק, דיברתי עם המנהלת שהייתה חביבה מאד ויצאתי עם תשובה קונקרטית.

* כנראה שכשישנים טוב הכול נראה יותר טוב.

* ולווט היא דבורית שרגל. המחשבה הראשונה שלי הייתה איך לא חשבתי על זה? זה כל כך הגיוני פתאום.

עוד נקודת אור במצב מחורבן

הצלחתי להיות קצת פוליאנה היום.

המחשבים בעבודתי עובדים על שיטה מטומטמת של אי הגנה של אנטי וירוס ובמקום זה מופעלת שם תוכנה שמאפשרת בכל בעיה לאפס את המחשב למצב ההתחלתי שבו קיבלת אותו. כלומר, פירמוט לעניים מאד.

התוצאה: פרויקטים שבחוסר מחשבה לא גיבית הולכים קיבינימט. צורב אין כך שצריך לשמור את הפרויקטים על כונן D ונחשו מי לא עשתה זאת.הגדרות האאוטלוק הולכות קיבינימט ובקיצור ארררר…

בעיה נוספת: האיפוס הנ"ל הוא פתרון קסם שמציעים לך מהתמיכה לכל בעיה מטופשת.

אז מהן נקודות האור אתם שואלים? יכולת לארגן מחדש את כל המסמכים החדשים בתיקיות מסודרות. הבלגאן ההיסטרי של קודם נמחק אז מתחילים מחדש ומארגנים גם את האאוטלוק בסדר מופתי.

יש בזה משהו תרפויטי. אני מרגישה עכשיו כאילו עשיתי לי סדר בראש.

* נראה מה יקרה כשאצא לחופשת לידה, אה נזכרתי: לא בעיה שלי יותר ! *

לרדת בגדול

אתמול ראיתי באיחור מה שני פרקים של סידרת הריאליטי שבה שתי קבוצות מתחרות על ירידה במשקל, ועומדות בפני פיתוים אכזריים בצורה קיצונית שההפקה מעמידה בפניהם כמו לעשות קינוחים ולמכור אותם או לעמוד בפני בופה עשיר בבית המלון.

זה החזיר אותי לתקופה שהייתי ב"שומרי משקל". היו לי שני גילגולים שם ובשניהם לא הגעתי למשקל הכבוד, אם כי הייתי קרובה לשם. משקל הכבוד הוא משקל היעד שאליו אני אמורה להגיע ויותר מזה-להשאר שם.

המסקנות שלי מהסדרה ומהחוויה האישית שלי היא שאנשים יודעים טוב מאד בדרך כלל מה הם אמורים לאכול כדי להיות רזים וממה להמנע אבל יש גורם רגשי מתערב וכאשר הוא גובר על מידת המוטיבציה לרזות ישנה נקודת שבירה. מין מאבק בסיסי בין הרגש לשכל. התחרות בינהם בהחלט היוותה תמריץ (וכמובן מצלמות הטלויזיה) אבל מצד שני דווקא בזמן התחרות היה להם צורך חזק בנחמה. באוכל יש משהו מאד מחבק ומנחם.

בזמן ההריון אני נאחזת יפה באימרה שבהריון לא עושים דיאטה, ולמזלי לא עליתי יותר מדי. עם זאת, אני בטוחה שאחרי ההריון אני אצטרך לחזור למסגרת אכילה יותר נוקשה כדי להיות במשקל סביר ולא בעודף משקל שמסכן אותי מבחינה בריאותית. אני מקווה שאהיה חזקה מדי מבחינה רגשית כדי לעמוד בזה ולאכול נכון. הבעיה היא שאני אצטרך להתמודד עם המון לחצים של מעבר דירה והורות חדשה ועדיין קשה לי לדמיין את עצמי בתוך זה.

אז בזמן ההריון אני די מתנחמת באוכל ומרשה לעצמי הרבה יותר מאשר בזמנים רגילים (כמובן כל עוד המשקל שלי סביר ביחס לגיל ההריון).

ו"שומרי משקל" הייתה מסגרת נהדרת בשבילי כי פגשתי שם את האנשים הנכונים שהיה נעים לי לחוות איתם את חוויית הירידה במשקל ואת התהליך.

מעניין אותי אם אצליח להגיע ליעד בכוחות עצמי (בגלל חסרון כיס בעיקר).בנוסף, הלכתי בשני הגלגולים לשומרי משקל עם אמא שלי והיה לנו נהדר לחוות את החוויה יחד.

5 דברים טובים

החלטתי לאמץ את שיטתה של  שלומית ולחפש חמישה דברים טובים . במיוחד אחרי שסיפור רכישת הדירה מוציא אותי מדעתי. אני לא מתכוונת לפרט כי המטרה היא לשפר את מצב הרוח ולא להיפך.

1. חולדי החולדה כנראה מצאה בית אחר בשדות הציד הנצחיים (או שלא). יש שקט תעשייתי. אין גוויה ואני מסוגלת להתקלח בלי חרדות וגם לישון.

2. הצלחתי להתעורר ממש מוקדם וגם לא להיות עייפה.

3. רציתי לכתוב כמה קללות למוכר  של הדירה שלנו שהרוויח אותן ביושר גמור אבל אני לא סימה ועקנין ומי יודע. העניינים לא סגורים עד שלא יהיו סגורים. המוכר לזמלו דיבר עם האישלי ולא עם אשתו העצבנית.

4. שתיתי אתמול שניים וחצי ליטר מים. אני גאה בעצמי על כך.

5. עד יום שישי יש לנו חופש מענייני הדירה.

6. אני יודעת מי זה קלינמן וכמוהו אני לא יודעת לספור.

                                              

ארבעה דברים

על ארבעה דברים העולם עומד?

לי מנתה אותי ברשימת הקורבנות שיענו על הסקר. אפשר לא?  אז גם אני משתתפת בפרויקט של קלינמן (מי זה קלינמן?) *

 ארבעה דברים שאינכם יודעים עלי: זה קשה. עוד יש משהו שלא יודעים עליי?

1.  בגיל 8 הייתי מעורבת בתאונת דרכים ומאז יש לי רגל ימנית קצרה יותר.

2.  בגיל 14 עשיתי קרחת. היה מכוער אבל הייתי מאד גאה בעצמי.

 3.  קראתי את הספר השלם של החטא ועונשו ואני מאד גאה בעצמי שלא התפתיתי לתקציר (לא היה קל)

 4.  עד גיל 5 גרתי עם אמא שלי אצל הסבים שלי.

ארבעה מקצועות בהם עסקתי בחיי: 1

1.  פקידת קבלה במוזיאון (קופאית)

2.  מתקצרת במכון סאלד

 3.   עשיתי טלמרקטינג לתיאטרון החאן (החזקתי מעמד חודש)

4.  מסדרת ספרים  במחסן בספרייה הלאומית

ארבעה סרטים שהייתי רואה שוב ושוב:

 1 שושלת אנטוניה

.  2.  דונה פלור ושני בעליה (דונה פלור נשואה לשניים?)

 3.  ראיתי את ריקוד מושחת שבע פעמים אבל לא הייתי רואה אותו שוב.  מחליפה אותו בבריאן כוכב עליון איך שכחתי אותו, איך?

4.  "הנאהבים מהחוג הצפוני"  /סרט של חווייר ברדם  

 ארבעה מקומות בהם גרתי:

1.ירושלים (4 דירות)

2. רמת גן (מעונות)

3.  תל אביב (כל שבת שלישית נחשב? )

 4 חודש  נחשב? מקסיקו סיטי

.  ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהב:

. 1.האוס

 2. אבודים

 3. my so called life (אוי כמה אני מתגעגעת)

 4.  עקרות בית נואשות

ואיך שכחתי את "המשפט של איימי " לא יקרה שנית…

ארבעה מקומות בהם הייתי בחופשה:

. 1. אמסטרדם 2.  ברצלונה 3. לימה 4. ריו דה ז'אנרו

* יש עוד אבל אני נשארת עם ארבעה  

 ארבעה אתרי אינטרנט בהם אני מבקר על בסיס יומי: 1

.1. ישרא 2.  ג'ימייל 3. ynet 4.  NRG

ארבעה דברים שאני אוהב לאכול: 1.  כריך סלמון 2. עוגת גבינה 3. גלידת וניל 4.  כבד עוף בתפוחים

ארבעה מקומות שהייתי מעדיף להיות בהם עכשיו: 1.  אצל מסאג'יסטית 2.  בברצלונה או אמסטרדם 3.  בצימר בצפון עם אהובי 4.  בסינמטק רואה סרט טוב 

  ארבעה קורבנות שלדעתי יענו על השאלות הללו: (אבל לא חייבים) 1.  בהריון 2.  רדרל 3. קוראת מחשבות 4. לובשת חצאית עוד מישהו רוצה?

 

 

* עדכוני השעה: קלינמן הוא OK . וזה לא הפרויקט שלו אלא של ביליו. סדר צריך להיות.

עדכון חדש: ביליו מתנערת מהפרויקט, זה לא היא שהמציאה אותו אבל כאן נפסקת השרשרת.

שאלה שמעסיקה אותי

מעניין עד כמה מידת האנרגיה והדחף לפעילות תלוי בכוח הרצון שלי.  לפעמים אני בטוחה שכוח הרצון שלי הוא גורם מאד חזק ומשמעותי ולפעמים אני מרגישה נשלטת ע"י עייפות חזקה ממני.

אז עכשיו החלטתי שאני רוצה לכתוב פוסט ולא הייתי בטוחה על מה בעצם לכתוב.

החלטתי שאני רוצה לשלוט באנרגיות שלי באופן יותר טוב או יותר אפקטיבי.

---

היום אמרו לי שרזיתי. כמה הזוי זה נשמע לכם להגיד לאשה בחודש שביעי שרזתה.

---

הגעתי למסקנה שאני צריכה לשמוע דיסק ביום כדי לקבל אנרגיות חיוביות. נראה כמה אעמוד בזה…

---

אני די בטוחה שאני רוצה רק ילד אחד (אם כי לעולם אין לדעת). ושמחתי לראות את הכתבה הזאת. לאנשים זה נראה משונה . לי ממש לא.

סוף סוף התחלנו את המועדון

יש לי קטע פסיכולוגי דפוק. ברגע שאני חייבת לקרוא משהו אני לא קוראת אותו ושמה את הספר בתחתית סדר העדיפויות.

אז למרבה המזל קראתי את "לקרוא את לוליטה בטהרן" עוד לפני שהתחייבתי לקרוא אותו בשביל מועדון הקריאה שלנו. לקריאה חוזרת לא הגעתי כי כאמור הייתי חייבת וזה לקח ממני את הדחף.

אז אז רדרל כתבה על הספר כל כך יפה שממש עשתה לי חשק לכתוב את דעתי.

אז הנה התחלנו  את הדיון בספר הראשון.

---

חדשות חולדי ג'יי לו החולדה המרקדת. הבעל עשה מעשה צה"ל בפלסטינים ואטם לה את הבית בגבס. וכמובן  כטוב ליבנו פיזרנו לה צלוחיות רעל . בינתיים אין גוויה שעירה. הבעל משמש כמגן אנושי לכל צרה.

---

משפחתי וחיות אחרות

לאחרונה הצטרפה לנו תוספת חדשה למשפחה(לא גריגורים עוד לא יצא).  זה התחיל בערב רגיל הבעל מפנה את תשומת לבי לעובדה שנדמה לו שהוא ראה זנב מהחור של צינורות הדוד במקלחת: לא בטוח אם זנב לטאה או זנב עכבר. אני כמובן מעדיפה לחשוב שמדובר בזנב לטאה כי מה שאני לא רואה כידוע לא קיים.

לפני שהלכנו לישון האישלי אומר לי, בואי תפתיעי אותו ונראה מה זה אני פותחת את הדלת ורואה שלזנב המדובר מחובר תחת שמנמן ביותר. כמובן שכל ההורמונים הנשיים שלי פרצו החוצה ופרצתי בצווחות היסטריות. האישלי אמר: תשמחי, אנחנו עוברים דירה. אמרתי לו: כן-בספטמבר !

בקיצור החלטנו לכנות את התוספת החביבה ג'י לו או ג'ני פרום דה בלוק (בגלל התחת המכובד) ולהזמין מדביר.

אבל דיירת המשנה החליטה שלא מספיק להראות לנו את התחת. היא החליטה להראות לנו מי בעלת הבית.  וכך אנו שומעים אותה נוגחת בדלת, משל הייתה חתול שמבקש להכנס הביתה. האישלי ואני הסתכלנו מבועתים אחד בשני. אחר כך ג'ני החליטה שהיא גם רוצה לנפץ לנו משהו (לא העזנו לבדוק מה ובבוקר ראיתי שלא בקרם גוף ללין שלי מדובר. למזלה של ג'ני כי הייתי מולקת את ראשה במו ידי) וכן שמענו קולות של ריקודים. כנראה שהגברת החליטה על מסיבה לילית. אני הפסימית מבין שנינו חשבתי שהיא הביאה חברים, הבעל האופטימי חושב שהיא חגגה לבד.

וכך ישנתי שעתיים והאישלי גם זה לא. ןהגריגורים הצטרף לחגיגה וזז בהיסטריה בבטן שלי. היסטריה זה דבר מידבק. מזל שהוא לא בחוץ.

נקווה שהעכבראי הלא הוא אדון מדביר או מלך עכברוש יבוא במהרה להושיע אבל יש חשש שישארו גופות בשטח. איייכס.

מזל שג'ני החליטה לא להגיח כשהאישלי היה בחו"ל כי אז הייתי עוברת לגור באוהל בחוץ.

אני מדמיינת אותה חוגגת על אמבטיית קצף כשאנחנו לא בבית. בכל מקרה התקלחתי הבוקר במהירות היסטרית שמא היא תראה אותי ערומה.

הצירים של ההפיכה למבוגר אחראי.

כנראה שבקרוב נהפוך לבעלי דירה משלנו. אני מרגישה פתאום סוג של הלם. ההחלטה על הצעד נעשתה מזמן אבל זה אחד מהסימנים שאנחנו הופכים למבוגרים.

פתאום חשבתי על זה שאנשים רוצים ילדים כדי להתחבר מחדש לילד שבהם. לי זו נראית סיבה מספיק טובה. אני נורא מפחדת לאבד את הילדה שבי ומצד שני עוברת תהליך כדי לפנות מקום למבוגרת שבי. כל המושג לקחת אחריות נראה אחר כשאת מבינה שאת כבר לא לבד. ככל שההריון יותר מוחשי אני יותר מבינה את זה. העובר זז כשמתאים לו ואז הבטן שלי זזה בצורה בלתי רצונית.

אני מרגישה שהחודשיים האחרונים של ההריון הם ההזדמנות האחרונה שלי להיות קצת אגואיסטית ולא לחשוב פעמיים לפני כל דבר. אני לא מדברת על קפיצת בנג'י אלא בעיקר על פזרנות כלכלית.

ביום חמישי הייתה לנו חתונה שהיינו צריכים להגיע אליה ישר מהעבודה. החלטתי להמנע מלחץ ולקחת מונית לעבודה. זאת לאחר השתדלויות מרובות של שנים לחסוך בנקודה זו אבל החלטתי שבאותו יום אני לא אמורה להרגיש כמו קורבן ולבוא כמו סינדרלה לחתונה אלא כמו בן אדם. הרגשתי מאד שלמה עם ההחלטה הזאת ובסופו של דבר מאד נהניתי מהחתונה.

והיום היה יום של חובות. לאחרונה ימי שישי הם הימים המייגעים ביותר. אבל הצלחתי לגרור את עצמי אחרי שעתיים שינה לשיעור נהיגה מוקדם מאד בשעה 6:45 וליהנות מהיופי של השעה. אחר כך פינקתי אותי ואת הבעל בבייגלים עם סלמון ונסענו לפגוש את המתווך.

ומסתבר שהיה מוצלח. כנראה שנסגור על דירה. התחושה שלי היא שהחלטנו באופן שקול אחרי שראינו די.

אז לא יהיה לי זמן להכנס לדכאון אחרי לידה כמו שאני חוששת שיקרה כי חודש אחרי הלידה כנראה שנעבור דירה. 

אני מאמינה שתחת לחץ אני מוציאה מעצמי את המיטב.