יום 9-10

היו לי יומיים מעייפים מאד אבל מלאים בדברים טובים.

יום 9

יום כיף מטעם העבודה. שכלל סיור גרפיטי מגניב ביותר ומעורר השראה וגם סיור בתערוכת הביטלס במוזיאון הילדים בחולון שהיה דומה למה שכבר הייתי אבל ביטלס זה תמיד אחלה.

הלכנו המון ברגל וזה כיף לזוז.

יום 10. היה אמור להיות לנו סיור ב"דיאלוג בחשכה. נן ואני ועוד חברה והבן שלה. לצערי מסיבה עלומה ההזמנה התחרבשה ולא יכלו להכניס אותנו לסיור. אבל באופן מוזר שמחתי כי הייתי עייפה מאד מהטיול שהיה יום קודם והתאים לי משהו קליל ולא מורכב נפשית.

אז הילדים הלכו לסרט ואנחנו ישבנו בבית קפה וקשקשנו.

הצלחתי לא להגרר למריבות קשות עם נן גם כשהוא התחיל לעצבן.

קניתי (סוף סוף) את הציוד לביה"ס.בפחות שמחה מבעבר. אולי כי אני כבר יודעת שתוך יומיים הוא יהיה הרוס אבל זה לא חשוב. את זה כבר הפנמתי. לא ברמת החשיבות שאני מייחסת לזה, בכל מקרה.

ראיתי את "המתמחים" שזו סדרה שאני מאד אוהבת. לדעתי בגלגול הקודם הייתי רופאה. יש לי משיכה לתחום אבל חוסר כישרון בתחומים הריאלים מה שהופך אותי לבלתי מתאימה. הרופאים בסדרה הם אנשים שיש להם גם אישיות טיפולית ולא רק מוח אנליטי והם היו מאד מרשימים בעיני בדרך בה הם מקבלים במהירות החלטות הרות גורל ותוך כדי מוצאים זמן להרגיע את המטופל .

התקשרתי לחברה ספונטנית אחרי שלא דיברנו המון זמן והצלחנו לנהל שיחה ממש נחמדה.

וסוף סוף מרגישים קצת סתיו.

 

 

יום 7-8

אתמול היה יום קצת מעצבן אבל התחלתי ספר חמוד שחברה המליצה עליו הסופרימס בדיינר של ארל מאת אדוארד קלסי מור. בינתיים מתחיל טוב.

הצלחתי לגייס את נן לסידור הארון שלו וכפיצוי הלכנו (שוב) למסעדה. לא חינוכי, אני יודעת אבל גם אני אוהבת מסעדות.

היום היה נחמד לחזור לעבודה. רוב הצוות היה אבל בשבוע הזה אנחנו בלי קהל מה שנותן מרחב ושקט לעבודה.

מגלה שיש לי תחנה ממש ליד העבודה לאוטובוס למודיעין בעקבות שינוי הקווים וזה ממש כיף בפרט בימים של ההדרכות.

קיבלתי עצות טובות לגבי התלבטות שהייתה לי עם נן.

בדיקות דם שיצאו סבירות.

נן היה אצל הסבים שלי והם התמוגגו ממנו. עדיין תוהה מה הסוד שלהם.

מצאתי מה לעשות בימי העבודה הבאים שלי ומחר טיול מטעם העבודה. שיחוק!

קיבלנו כרטיסי ברכה יפהפיים של אגודת הציירים בפה וברגל. שיטה מעניינת לגיוס תרומות אבל התוצרים שווים את זה כך שאני מוכנה "לסלוח" להם על הרגל בדלת (מטפורית) שיטה שמעצבנת אותי עד סגירת ארנק בימים כתיקונם. 

 

 

יום 6

ניקינו את הבית אחרי הרבה זמן של הזנחה ומה שהכי משמח זה שנן מאד שיתף פעולה. בנוסף נן וטוליו הרכיבו את השידה האחרונה ואנחנו ממש שמחים עם השידות החדשות שהן קטנות ומאוורררות יותר מהקודמות.

 

גילינו פיצריה חדשה ממש טובה ברעות וחגגנו את הניקיון על פיצה ואח"כ גם ואפל בלגי. יש שם גן ציבורי חביב מאד עם קסילופון וניסינו לנגן את הלחן של מלחמת הכוכבים (בהצלחה חלקית), התנדנדנו על הערסלים ונן עשה תרגילי קפוארה (הוא תמיד חייב לעשות קפוארה אחרי האוכל).

 

שיחה לילית טובה עם נן. אני מתה על השיחות האלה ומקווה שזה יימשך.

 

מותשת מאותו יום אבל מרוצה שלא נכנעתי לדחף התמידי שלי לדחות שוב את הניקיון.

 

יום-5 3-4

אולי זו לא חוכמה למצוא אושר בימים שהם ימי חופש שאמורים להיות מאושרים בהגדרה אבל מי אמר שתמיד חייב להיות קשה.

 

ביום השלישי עשו לי מושלם את הקפה בקפה הקבוע שלי שהוא דווקא ליד העבודה. הגעתי לשם בגלל הספר שלי (נאמנות עיוורת וטרמפ לשם). אח"כ היה לי זמן להרוג כי הקדמתי מאד אז הלכתי לחנות הספרים השכונתית ושם, הפתעה, פגשתי בחורה מגניבה שפעם עבדה במקום העבודה שלי. ניהלנו שיחה שהייתה עמוקה ומצחיקה בו זמנית ואח"כ בגלל שהפרעתי לה במקום העבודה שלה התחלתי לסדר את הספרים והיומניםוגיליתי כמה אני נהנית מזה. עשייה תוך כדי שיחה. מושלם.

אל הספר שלי הגיעה אישה שהחליטה לשמור על שיער השיבה והייתה מאד מבולבלת וקצת נסערת.כל כך הבנתי את התהליך שלה. במידה מסוימת אני לפעמים משתעשעת במחשבה הזאת להשאיר את מה שיש ולהפסיק את השעבוד של הצביעה אבל אני לא מצליחה. יותר מדי קולות פנימיים, יותר מדי חוסר השלמה.

גם היא לא בדיוק השלימה עם זה אבל היא הייתה במקום נפשי אחר. הצטערתי שהייתי צריכה ללכת ולא ראיתי את התוצאה. הספר שלי היה מאד רגיש ומקצועי איתה וזה היה יפה לראות.

נפגשתי עם אחותי. לא התראנו הרבה זמן וסוף סוף היה לנו את המרחב לנהל שיחה טובה ועמוקה. הגעתי למסקנה שאני רוצה להדק את הקשר איתה.

 

ביום הרביעי: בילוי משפחתי בבאולינג, איקאה ולשם שינוי לא יצאנו עצבניים משם. נן וטוליו הרכיבו את ארון הנעליים החדש ועבדו נפלא יחד. אמי וסבתי הגיעו לביקור והפעם הייתי נינוחה ושמחה והיה כיף.

 

היום החמישי היה כנס מיתופיה. יש לי חברות שכבר שנים מעודדות אותי ללכת והפעם הלכתי. היה כנס מעולה. הכנס עוסק בספרות פנטזיה ומיתולוגיות אבל לא רק. גם פגשתי הרבה חברות, כולל כאלה שבאו מרחוק וגם הרצאות נפלאות, מרגשות ומצחיקות ובעיקר מוסיפות ספרים לרשימת הקריאה המתארכת שלי.חוץ מזה להיות מוקפת באנשים נלהבים מקריאה וידענים זה עונג בפני עצמו.

 

חוץ מזה החבר של נן חזר מחו"ל ונן ממש נהנה לפגוש אותו שוב וכשנן שמח אז גם אני.

 

החופש הזה היה ממש נפלא!

 

מאה ימי אושר. היום השני

אתמול הייתה לנן ולי שיחה מעולה  שאני מקווה שתעזור לשנינו לשפר את היחסים שלנו.

 

היום נסענו ליפו להקליט את החלק של נן בתכנית בל"צ והיה נפלא. ציפי גון גרוס המנחה (שהיא גם סופרת) הייתה כל כך קשובה וידעה לשאול את השאלות הנכונות ונן היה מלא בטחון. ממש התלהבו ממנו וכמובן הייתי אם גאה. שמחתי שהוא מצליח במשימה לא פשוטה לבד. זו סיטואציה שיכולה להיות מלאה בהתרגשות.מדמיינת את עצמי מפשלת בזה.

ישודר ב 1 בספטמבר בשעה 17:00. 

 

אח"כ פגשנו את גיסתי שאצלה הוא מתארח ביומיים הקרובים ואני המשכתי לדרכי בת"א.

 

בכל זאת קניתי אבל שמלה ירוקה שממש קראה לי, ספר צביעה של יזהר כהן שהוא מאייר במגזינים נחשבים כמו לה מונד, טיימס ועוד. התחשק לי לחזור לצביעה.

 

חוץ מזה מצאתי חנות יפנית מדליקה ויקרה למות ויצאתי משם עם טוש גראפי.

 

בכל זאת גאה לומר שכשראיתי את התור הבלתי אפשרי בH&M ויתרתי על החולצה החביבה שרציתי לקנות. נראה שהארון שלי לא יחוש בחסרונה.

 

אכלתי גלידה משובחת במקום חדש שנקרא ottelo נחתי על הדשא בשרונה וגם שתיתי תמרינדו בדוכן מקסיקני שהיה שם. לא חיכיתי הרבה לרכבת.

 

אבל ת"א לחה בצורה בלתי נסבלת והגעתי למסקנה שעד אוקטובר לפחות אין לי מה לבקר שם עם כל האהבה שלי לת"א ( בשבוע הבא יש לי טיול מחלקתי לשם וכן ביקור במוזיאון הילדים בחולון כך שהמסקנה הזאת לא שווה הרבה).

 

הצלחתי לקבוע ספונטנית עם אחותי לאכול צהריים יחד. ממש שווה ולא עשיתי את זה מזמן.

 

ועצם הידיעה שאני בחופש ושנשאר ממנו לא מעט. זה כיף! ממש!

 

 

 

 

 

 

100 ימים של אושר

החלטתי לחזור לפרויקט 100 ימים של אושר.

 

1. גיליתי בזמן האחרון שאין לי את החשק המטורף הזה לקנות. בהתחלה חשבתי שזה רגעי אבל זה נמשך ואני שמחה על זה כי באמת יש לי הרבה יותר מדי דברים והייתי רוצה להיות מתוכננת ומדויקת יותר במה שאני קונה.

 

2. התחלתי את החופש. נסענו לאילת. נסיעה קצרה ונטולת יומרות (יום אחד ודי) לחגוג לנן את יום ההולדת. אני שמחתי לגלות שמצאתי את הכוחות לזוז הצידה ולתת לו להוביל את היום כי זה היה בשבילו. היינו בבריכת המלון, אכלנו צהריים במסעדה איטלקית טובה. היינו בקניון במקום בים ובמצבים אחרים זה היה מעצבן אותי רצח אבל בגלל שזה בא מתוך פרגון אמיתי זה היה נחמד. פשוט נהנינו יחד. גיליתי שזה נהדר לנקות את הציפיות שלי מדברים ופשוט לקחת את מה שטוב בסיטואציה. נכון אילת אוגוסט וכל עם ישראל הם לא הבילוי המועדף עלי אבל הבריכה הייתה נעימה (ואפילו לא עמוסה), ההרים והנוף המדברי היו יפים כרגיל ובסוף קניתי מין פטנט להסרת איפור שעלה לא יקר ואני מרוצה ממנו. בעיקר הרגשתי שכן היה שם חופש.

 

3. היום היה יום נטול יומרות. נן הלך עם חבר לסרט ואני סידרתי קצת את הבית וצפיתי בסדרה "לא בטוחה" שהיא ההתמכרות החדשה שלי. אח"כ הלכתי לשיאצו והוא כרגיל עשה נפלאות אבל גם לימד אותי תרגילים. אני ממש מרוצה מהשיאצו. גם גיליתי שנשארו לי עוד 6 מפגשים בסדרה.

 

4. מחר אני לוקחת את נן לגלי צה"ל להקליט המלצה על ספר. הציעו לי והמפיקה החמודה דיברה איתו והתרשמה עמוקות. הוא מאד רצה לעשות את זה בלי שום לחץ מצדי וזה ממש הפתיע אותי.

 

5. קראתי את הספר של סלסט אינג  "כל מה שלא סיפרתי" שהיה עצוב מאד אבל הצליח לגרום לי לחשוב אחרת על ההורות שלי. מקווה שאצליח לזהות מלכודות בהן אני מלבישה על נן את השאיפות והרצונות שלי.הספר מראה כמה דפוסים כאלה יכולים להיות הרסניים. רוצה להצליח להסתכל עליו בעין טובה ולראות את הטוב בו. צר לי להגיד אבל זה לא פשוט. לא כי הוא לא נפלא אלא כי הדחף לתקן ולחנך ולשפר חזק ממני.

ספר מעורר מחשבה ורצון לשנות משהו הוא ספר חזק במיוחד.זה בא לידי ביטוי עם נן בקטע של הקריאה. אני לא מפסיקה להציף אותו בספרים ולאחרונה הוא לא נהנה מקריאה.

 

מנפנפת את אוגוסט

הכתיבה הפכה אצלי מדבר משמעותי בחיים לדבר זניח. מרגישה שהבלוג מלא
בקורי עכביש (לא יכולתי להתאפק ולהשתמש בפעם המאה בתיאור הזה) וקורי העכביש
מסתבכים לי בשער .ואני שואלת את עצמי איך זה שכתיבה שהייתה לי כל כך משמעותית פעם
נמצאת כל כך נמוך בסדר העדיפויות שלי. אני זוכרת שהכתיבה הייתה ממש משמחת אותי.
הישיבה הזאת מול הדף הריק של הבלוג, הציפייה לתגובות, התחושה הזאת שסוף סוף מצאתי
את מה שאני טובה בו.

שוב שומעת את הקולות  "יש
טובים ממך" , "את לא מספיק מעניינת", "החיים שלך לא מספיק
מעניינים". וזה קול פנימי מטמטם ולא מוצדק כי בלוג זה המקום שנותן לגיטימציה
לכול גם לכתיבה גרועה. אולי הוא פחות מצליח אבל הוא נותן מקום גם לחיים לא מספיק
מעניינים. שאולי כן מעניינים.

אז אולי אני האישה הסתמית שחיה חיים סתמיים אבל מביאה לעבודה מניפה בגלל
המזגן המזייף ויש משהו בתנועת המניפה שמשעשע אותי. מעין פוזה מוגזמת כזאת, לא מפה.

ויש לי מקרר מלא בליים כי אני מאד אוהבת ליים ואני שותה המון בזכותו.
בקבוק מים עם ליים ואני קצת יותר מרועננת.

אתמול רבתי עם הגנן. משפט של אשת אצולה דקדנטית אבל בפועל טיפוס אגרסיבי
שעובר מבית לבית והתלבש עלי כי אני ועד הבית ולא הפסיק לחפור ולנסות לדפוק אותי
במחיר (לשכן הגבר שדיבר איתו קודם הוא נתן מחיר אחרואת זה לא יכולתי לסבול). עשה
עבודה טובה ומחק לי עוד נדבך אשמה קטן שרובץ עלי כי צמחו הרבה קוצים בכניסה לבניין
ולא היה לי ראש לזה אבל גם הצמיח לי וריד פועם במצח.

השבוע הנן שלי יהיה בן 11. הוא היה פעם עובר פה בבלוג הזה וגם תינוק
וילדון רך וחמוד ומקור דאגות ועכשיו הוא מתבגר ומקור דאגות (אני רואה את זה כצדק
פואטי כי זה לא שאני הייתי יותר טובה בגיל הזה)ואני מקווה שאני אצליח אתו ושיהיה
לנו קשר טוב בעתיד. מוזר לי לחשוב שלפני 11 שנה הוא זז לי בבטן והיה בשליטתי
המוחלטת ועכשיו הוא יותר ויותר עצמאי וזה משחרר מצד אחד אבל מייצר איזו כמיהה של
געגוע מצד שני וכמובן דאגות.

וחוץ מזה אני לא מבינה את הפרדוקס שבהתלהבות שלי מקיץ כשאני בחורף
והרצון העז שהקיץ יעבור קצת כי הוא מקשה עלי מאד. החום מעצבן והמזגן מעצבן והפחות
מדי עבודה מעצבן  ובאופן כללי תחושת חוסר
איזון. ברור לי שבינואר אקטר על העומס והקור והגשם המעצבן והכביסה האינסופית ועל
בית הספר שלו שמטיל עלינו משימות.כנראה שלכל חודש קיטורים משלו.

המנוס מהחופש זו אני אבל אני כל כך רוצה חופש . אוף.

אז זה מה שקורה אצלי. אוגוסט וזה.

שוב ספרד

אם אני רוצה להבטיח חוסר כתיבה אני מתחייבת על נושא לכתיבה פוסט קודם וזה משתק אותי לחלוטין.

וכך עבר לו יולי…לראשונה בתולדותי ללא כתיבה.

 

כמה מסקנות מהטיסה האחרונה לחו"ל:

1. אנשים שחוזרים מחופשה ונראים כמי שחזרו מחופשה זה פיקציה. אני נראית כמי שחזרה עם הנגאובר קשה במיוחד.וזה אחרי חופשה קלילה ונחמדה מאד כך שאין תלונות.

2. אבל בא לי להתלונן כי איבדו לי שתי מזוודות.

(איבדו לי, אתם מבינים. זה הפך לעניין אישי!)

אחת בדרך.

מסקנה, לשים רק בגדים מכוערים במזוודה ולהיסחב עם מטען יד ובו כל היקר לך.ובשום אופן לא לשים את המפתחות לבית במזוודה (כן!)

 

3. חם בישראל, חם גם בדרום ספרד ויותר!אבל השעות החמות אחרות והבוקר היה ממש נעים.

4. האנשים הכי נחמדים בעולם הם הספרדים הדרומיים.זה שפרט לנו מיוזמתו כסף כשלנהג לא היה עודף, אלה שחיכו בסבלנות שנחנה ואפילו לא קידמו את הרכב, אפס צפירות.

5. יש מקום שנקרא Huelva ביקרנו שם כי באנו בעיקר להופעה של זמר שטוליו מאד אוהב. חואקין סבינה. המקום נודע בזכות היותו הנקודה ממנה הפליג קולומבוס לגלות את אמריקה כלומר את אסיה אבל ככה יצא.

6. היינו בחוף נפלא שהתחיל להיות צפוף רק כשעזבנו. הים היה רוגע ויכולתי ממש לשחות בו.

7. סלמורחו שזה גרסה לגספצ'ו ולא הפסקתי לאכול אותו. טעים ברמות אחרות כמעט בכל מקום! (מרק עגבניות קר).

8. טיסה בלי אוכל זה אחלה כי זה אומר שאת לא תקועה אחר כך עם מגש בבית החזה והדיילים לא חוסמים את המעבר. אה, וזה גם יותר זול.

9. פלמנקו, כל כך אוהבת את זה אבל יש נקודה בה זה מתחיל לייגע. אבל לראות מופע פלמנקו מהשורה הראשונה זה שווה כי שימים לב לניואנסים.

10. גם בהופעה של סבינה היינו בשורה ראשונה אבל בצד. הוא ישב כל ההופעה וגם אנחנו וזמרי הליווי שלו חיפו עליו. מה שכם יש לו זמרת ליווי מהממת שאין דברים כאלה.Mara Barros. הרווחת מעריצה.

11. כמה חם היה? כל כך חם שחואקין סבינה השתמש בחום כתירוץ לא לעלות להדרן (בחום ובזיקנה).

12. למחרת ההופעה ישבנו בחדר האוכל של המלון ופתאום גילינו שזה אנחנו ושולחן ליד הנגן והשותף ליצירה של סבינה וכמה שולחנות ליד הבסיסט ואז נכנס גם המתופף. טוליו לא גילה את האומץ לגשת אליהם, הם אכלו וגם ההופעה הייתה די מאכזבת אז מה נגיד להם…

זה היה משעשע לראות אנשים רגילים למראה מחוץ להקשר הבימתי שלהם. משעשע וגם קצת מביך.

13. סביליה עדיין מרהיבה.