ארכיון חודשי: נובמבר 2006

סוד מקצועי קטן

רגיל

כשאתם עומדים מול נותן שירות ומבקשים ממנו לחרוג מנוהל כלשהו/לוותר לו על קנס כדאי מאד שלא תבואו בגישה מסריחה של "אני לא מתכוון לשלם את הקנס" או בטון כזה של מגיע לי כי אז אין סיכוי שבעולם שהוא יוותר לכם.


וכמו שאמרו גדולים ממני (ליטל בריטן)


COMPUTER SAYS NO !


(זה מהעונה השניה של ליטל בריטן)

ותראו לאן זה הוביל את סער שפע. 100 אלף שקלים לא שווה את תחושת העליונות המזויפת הזאת.




אוף אני עייפה. משמרת ערב זה סיוט. איך אשרוד ל"נולד לרקוד"?




הסופ"ש ממשמש ובא. צריכה להזכיר לעצמי את זה עכשיו.


תוכניות הסופ"ש:


לבשל המון דברים נחמדים ומפנקים.


לכבס כמה שיותר.


לבדוק את אוסף קלטות הוידאו שלי שטוליו רוצה כל הזמן לארוז.


אולי לשאוב קצת אבק, אני יודעת…


לקרוא




זה נשמע כמו משהו שהייתי כותבת לו היה באמתחתי מספיק כישרון. סקרנית לקרוא.

שביתה ומחאת ההמונים

רגיל

לא נתפס אצלי איך המצב הזה של אנשים שלא מקבלים משכורת חודשים ושנים לא מזעזע את המדינה הרבה יותר משביתות מזדמנות. אסור להיות סובלנים למצב כזה. היום זה הם ומחר זה אתה והמשפחה שלך.


כמובן שאני בעד השביתה אם כי במוסד בו אני עובדת לא שובתים (זה מוסד פרטי)

שביתות במדינות כמו צרפת מצליחות לזעזע את העולם ולהגיע להישגים. אצלינו  רוב השביתות לא הגיעו להישגים משמעותיים.


אבל משכורת? זה הדבר הכי בסיסי בעולם. אדם עובד ומקום העבודה משלם לו. איך האקסיומה הזאת מקבלת סימני שאלה פה?

השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות?

ואיכשהו נדמה לפעמים שהמדינה הורסת את עצמה מבנים ומתפוררת בלי עזרה ממקורות חיצוניים. מחאה משמעותית שפוגעת בשגרה של כל אדם פה כבר לא משפיעה על אף אחד.

מפריע לי וכואב לי כי אני מרגישה שייכת וכי אני רוצה לשנות אבל בפועל אני לא עומדת מאחורי האידאולוגיה שלי בכל כך הרבה דברים קטנים וגדולים בחיים.


דוגמא: אני קונה דרך עובדת במקום גבינת עיזים מחווה של מתנחלים. מההתנחלויות הקטנות האלה המוטלות בספק.


אני מגדירה את עצמי כשמאלנית. אני אוהבת גבינת עיזים.


אני עושה לבן שלי ברית מילה (עם המון צער) למרות שאני חושבת שזה דבר איום לעשות.


אני שותה קפה בארומה (קפה שחור, אם זה עוזר במשהו).יש לי ארומה קרוב לבית ולא אכפת לי שאחד מהבעלים הוא גזען שנראה כמו סקין הד.


הבנתם את הרעיון.

אז זה לא כאילו יש לי זכות להאשים מישהו בזה שהוא לא מוחה מספיק או לא עושה חרם צרכנים. אני חיה כמו שנוח לי.


לא גאה בזה אבל גם לא מוטרדת מזה.

אבל כשלי מעכבים קצת את המשכורת אוהו כמה שאני רותחת.

מתכון: איך חוגגים את החיים

רגיל

מצרכים:


1 בוקר חופשי שמשי


2. סבים שגרים ליד השוק


3. ארנק מלא בכסף מזומן


4. עגלת שוק


5 תיאבון בריא

אופן ההכנה:


1. משאירים את הנולי אצל סבא וסבתא, לא לפני שמפנקים אותו כיאות ומיניקים אותו.


2. שואלים עגלת שוק מהסבים


3. הולכים לשוק ואז:


1. עוברים אצל מזרחי. עוצרים לקפה ועוגיית שקדים נפלאה (אחת, כי אנחנו לא רוצים להשמין חלילה. משפט אירוני כפי שיתברר בהמשך אבל היי, חיים רק פעם אחת). עוברים על רשימת הקניות.


2. קונים מנגולד, צנוברים וארטישוק ירושלמי לעשות מתכון של אהרוני מחר. (אני חולה על ארטישוק ירושלמ. טוליו לא סובל אותו אבל אל דאגה, טוליו יקבל את שלו)


3. קונים גזר וקישואים ואורז לאורז הנפלא שהמצאתי וכן הרבה בצל.


4. קונים פירות בשביל הכיף.


5. עוברים במאפייה הבוכרית ברחוב יפו וקונים שם: מאפה טונה כדי לקחת לעבודה, עוגות שמרים ממולאות בתפוחים (משהו נפלא) בשבילי ובשביל טוליו וכן לחם בוכרי טעים.


6. קונים פטריות (שמפיניון ומיובשות) בשביל מרק פטריות שאעשה מחר.


7. קונים בננות ירוקות לעוף עם בננות ירוקות .


6. קונים ערמונים בשביל הכיף.


7. מבקרים את הבנות המקסימות ב"קונוס" . יש להן גלידות מדהימות אבל עכשיו חורף אז שותים שוקולטה וקונים מאפין בננה נחמד לעבודה.


8. חוזרים לסבא וסבתא. מפטפטים איתם בנחת. מיניקים את הנולי ונפרדים ממנו ארוכות.


9. מתחילים לעבוד.

מחר, כמו שהבנתם אני מבשלת ארוחה חביבה ולא לכבוד אורחים אלא רק לכבודנו.

משפטים שאומרים לספרנית, ספרים ועוד

רגיל

1. מה יש ללמוד בספרנות? איך להגיד ששש….? (כן, זה בעיקר וגם יש לנו קורס להיראות מבוגרות מגילנו ולאסוף שיער בצורה מכובדת)


2. איזה כיף לך שאת ספרנית. את יכולה לקרוא בעבודה המון ספרים. (איזה כיף לך שאתה עובד בתנובה. אתה יכול לשתות חלב כל היום)


3.כל כך מתאים לך להיות ספרנית. את כל כך שקטה ורגועה. (כשלא מעצבנים אותי)


4. כל כך לא מתאים לך להיות ספרנית, את שקטה ורגועה (כן, יש לנו גם קורס התעללות בלקוחות)


הספרניות שבינינו מוזמנות להוסיף.





געגוע


אני נזכרת בהתלהבות שהייתה לי בילדותי מגילוי של ספר חדש או של סופר חדש. הכול היה פעם מאד חדש לי.


אני זוכרת שהמלצות חמות מדי על ספרים היו מרתיעות אותי .


אני זוכרת שלא ישנתי בלילה כדי לסיים ספר (היום כבר לעתים נדירות).


אני זוכרת שקראתי ספרים כמה פעמים (עכשיו פחות כי כל הזמן יש לי ספרים חדשים שמתחשק לי לקרוא.


אני זוכרת שהייתי קונה ספרים בכמויות. ממש כל ספר שהתחשק לי לקרוא. כיום אני קונה ספרים לעתים נדירות (למדתי דחיית סיפוקים מהי) כי לרוב הספרים אני מגיעה מהר בעבודה ורוב הספרים לא שווים קריאה שניה. טובים ככל שיהיו

אם כי יש כמה ספרים שאני אוהבת לקרוא שוב כשלא בא לי להתאמץ:


חוויה יפנית /שפרה הורן (מעניין ונחמד)


ספרים של דייב בארי (מצחיק אותי)


שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק (מזכרת לימי הרווקות, תרגום ארכאי אבל עדיין משעשע אותי)


אנה קרנינה (סתם, לא.)

ספרים שאני זוכרת שהתפעמתי מקריאתם ואני חוששת לחזור אליהם ולהתאכזב.


ספר הדקדוק הפנימי /דוד גרוסמן


ארמון הירח/ פול אוסטר


התפסן בשדה השיפון /סלינג'ר (מזכרת מגיל ההתבגרות)

ספרים עם תחושה של וואו, עשיתי את זה קראתי אותם. (תחושת הסיפוק שבצליחת ספר קשה)


החטא ועונשו /דוסטויבסקי (אחותי ואני היינו היחידות בשכבה שקראנו את המלא ולא את התקציר)


מאה שנים של בדידות /גבריאל גרסיה מרקס (לילה שלם בלי הפסקה, אחרי שהספר ישב אצלי המון זמן)




אני מודה שלפעמים אני קוראת ספרים ברפרוף. יש בי חוסר סבלנות בסיסי גם לגבי ספרים טובים. התוצאה היא שאני שוכחת מהר מאד מה קראתי.


הכתיבה על ספרים שקראתי מחזירה אותי לתלם כי היא גורמת לי להתבונן במה שקראתי ביתר עומק.

עדכונים

רגיל

קודם כל התנצלות חמות:


היא שאלה אותי למה התינוק בכה כי היא חששה שהם היוו סביבה רועשת מדי עבורו ולא כביקורת כלפי.


מסקנה: לא כולם רוצים כל הזמן לבקר את האימהות שלך, ג'וליאנה


מסקנה 2 : גם אני אהיה חמות פעם….(המסקנה באדיבות ביילע)

עדכוני פרשת נולי והבטן (ככה זה, אימהות טריות דלות באייטמים):

נולי פחות בוכה ויותר מנסה.


כמו לו ואנדי מליטל בריטן: הוא מעדיף להרים את הראש כשאנחנו לא מסתכלים.


(אריאל, חברתה של לי רואה את המערכונים של לו ואנדי כסמלים של הורות.ממש אהבתי את הפרשנות הזאת).


הבוקר הוא ממש עשה התעמלות בוקר גוזלית והרים יפה מאד את הראש.


הוא גם אוהב לפטפט לעצמו במיטה. אתמול הוא גם עשה את זה באחת בלילה. מה זה מפטפט, מופע סטנד אפ קומדי עצמי הוא עשה: מספר בדיחה וצוחק לעצמו.

רגיל

נן אז כמובן שאני כמו מטומטמת קוראת עיתון לפני השינה (צריך לבטל את המינוי הזה כבר. סתם ערימות של עיתונים שאין זמן לקרוא על חשבון זמן קריאה בספר). וכמובן שהעיתון מלא בפניו המרנינות של בני סלע והמחשבה שעולה לי בראש היא "מזל שאני לא תל אביבית".


טוב, לא חלמתי עליו בלילה. הייתי זוכרת חלום כזה.


ומסתבר שהיא צדקה.או שאורי גלר קורא בבלוג שלה.


מה שלא מובן לי הוא איך הוא הצליח להמלט. הייתי חושדת שיש לו סיוע מצד המשטרה אבל מי יעזור לאחד כזה.





גאה לספר ששמתי את ידי החמדניות על "אמא  מתגעגעת למלים" ועל "על היופי" . כיף להיות ספרנית. כבר אמרתי?



אפשר כבר לכתוב רומן ושמו יהיה "עלילות נולי על הבטן". הנולי הוא פדלאה כמו אמא שלו בשעתה ולכן הוא מנהל מלחמות חורמה כששמים אותו על הבטן. אתמול פשוט הנחנו לו לבכות (אגב ליטופי גב) ואחרי שנמאס לו לקטר הוא פשוט נח לו על הבטן ולא ניסה בכלל להרים את הראש.


עכשיו לפחות גם טוליו מבין שחייבים להרגיל את נולי לשכיבה על הבטן כי מישהו בעבודה סיפר לו סיפורים שריפוי בעיסוק ועיכובים התפתחותיים חמורים בצידם.


נכון לעכשיו הנולי על הבטן אבל עושה מה שבא לו , כלומר-כלום. לפחות הוא כבר לא בוכה.

רגיל

עדכונים על כוכבת הבלוג, הלוא היא חמותי.


כבר רציתי לכתוב פה שהיא משתפרת. אתמול היינו אצלם והיא נתנה מרחב מחיה יותר מבעבר.


ואז היום היא מתקשרת לטוליו לשאול למה נולי בכה אתמול. (נולי בכה כי אמא שלו שמה אותו על הבטן אז הוא בכה ברצף עד ששמנו אותו בכיסא שלו ברכב). אמא פולניה ודאגנית תמיד תישאר כזו.


אמרתי לטוליו לא לקחת ללב (מה אכפת לי אני, היא לא התקשרה אלי).


אבל באמת היא סה"כ בסדר. אני לפעמים משועשעת מהפולניות שלה ומהמאבק הפנימי שלה בין ההבנה שלא צריך להתערב יותר מדי לרצון הטבוע בה לארגן לכולם את החיים.


גם סבתא שלי היא קצת כזאת אבל דווקא מאז שהיא שומרת על נולי היא נעשית מאד רגישה לנושא וגם כן מנסה לא להתערב בהחלטות שלנו לגביו.