ארכיון חודשי: אוקטובר 2006

תוספת לדלתות מסתובבות

רגיל

הייתי יכולה להיות מתה לפחות שלוש פעמים או לפחות במצב בריאותי לא משהו.

תאונת דרכים בגיל 9


פיגוע בהר הצופים בקפטריה שהייתי שם רק חמש דקות קודם


על סף קריסת מערכות בדרום אמריקה עם אנמיה מזעזעת וקריש דם ברגל

מסתבר שאני מדחיקה יפה את כל מצבי על סף המוות האלה. אני חושבת שהפיגוע היה הכי טראומתי כי בשאר המצבים לא הייתי מודעת מספיק לסכנות.


באופן כללי אני שונאת להזכר בזה.

מודעות פרסומת

דלתות מסתובבות

רגיל

הייתי יכולה להיות היום אלמנה אם הייתי מתחתנת עם החבר שהיה לי לפני 10 שנים שהתאבד.

הייתי יכולה להיות גרושה אם הייתי מתחתנת עם החבר הראשון שלי.

הייתי יכולה להיות רווקה אם לא הייתי מתקשרת לאישלי מדרום אמריקה (היינו חודשיים יחד ומאד יכול היה להיות שלא היינו ממשיכים) .

הייתי יכולה להיות דוסית מתנחלת  עם כמויות של ילדים אם המתנדב הברזילאי במושב של דודה שלי היה שם עלי בזמנו (הייתי בת 15 וכך התחיל הקראש שלי על דרום אמריקה ועל ברזיל בפרט).

הייתי יכולה להיות נשואה לחולה נפש אם החבר של המתנדב הברזילאי (ברזילאי גם הוא) היה שם עלי.

הייתי יכולה להיות :


פסיכולוגית אם הייתי מתעקשת לתקן פסיכומטרי


עובדת סוציאלית אם הייתי מתעקשת להמשיך את התואר


 אשת קולנוע (חוקרת או במאית) אם הייתי הולכת על אוניברסיטת ת"א בזמנו


 מרצה לספרות


מבקרת ספרות


 מתורגמנית מספרדית


אנתרופולוגית


מטפלת אלטרנטיבית


הייתי יכולה לסבול מדיכאון חמור אם לא הייתי תופסת את זה בזמן בזמנו והולכת לטיפול פסיכולוגי


הייתי יכולה להיות נטולת תואר אם לא היו מציעים לי בזמנו עבודה בספרנות שדירבנה אותי לסיים תואר ראשון ולהתחיל תואר שני.

בקיצור: בינתיים נראה לי שאני במקום לא רע בכלל.

The Road Not Taken Robert Frost

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.



 


 


יש מבחר תרגומים לשיר פה

מתחילה למלא את החובות

רגיל

אתמול ארזתי ספרים (לפחות לא מחיתי בעוצמות הרגילות כשהאישלי ארז אותם)


חובה נוספת: להמציא לאישלי כינוי ומהר (האורז?)

מתחילה לשמוע דיסקים ואגב כך לקיים את מצוות : להשתמש בדברים שקיימים ואאחר כך לארוז גם אותם

החלטתי שאני לא עושה שום דבר כשאני מיניקה את נולי וכך אני שמה לב רק אליו (התוצאה: הרבה פחות שעות אינטרנט אבל החיוך שלו כל כך שווה את זה)


להקריא לנולי ספרי ילדים. כבר יש לנו כמה ומה שהוא יבין הוא יבין….


ש


מתם לב איך דבר אחד מוביל לשני?

חייבת להתחיל להסתגל לסדר יום של אשה עובדת שהיא גם אמא וגם עוברת דירה.

וטוב: זמן איכות עם האישלי זה עניין שבינתיים רק בתחום הכוונות הטובות אבל לפעמים דברים באים עם הכוונות הטובות. הוא תני לו לשחק פיפא במחשב אחרי העבודה והוא יהיה מבסוט יחסית (הפסקתי מזמן לקטר כשהבנתי שזה הפורקן שלו)

בעבודה קבלתי בשורה שעיצבנה אותי. מסתבר שהתקן שלי עדיין לא אושר סופית והגורם המאשר גרם לבוסית שלי להבין שזה אושר ואז נתן לה מידע אחר. עד שאני לא חותמת אני לא שקטה. אבל קיבלתי את זה בשלווה יחסית כי משהו בכל זאת יהיה ופתאום העבודה נראית הרבה פחות מרכזית בחיי.אז יהיה עכשיו או אחר כך….

אמת או חובה

רגיל

רעיון של ציפור גן עדן. פרויקט בו מציגים כמה אמיתות על עצמכם וכן חובות.

אמת


אני אדם שנראה זורם אבל פוחד משינוים

אני אדם שמשדר שלווה וקוליות אבל אני ממש לא כזאת

אני דוחה דברים לרגע האחרון כמעט תמיד. את התארים שלי סיימתי תמיד אחרי הזמן ותואר אחד באיחור של שנתיים  טברגע האחרון נכנסת ללחץ אטומי.

לצערי אני לא מספיק לומדת מהנסיון (ראו סעיף קודם) ולפעמים הדחיינות נראית לי כמו מדיניות טובה כי אז עובדים קשה ומרוכז ולא פורסים את זה על חודשים.

מצד שני אני מתפקדת מצויין תחת לחץ

אני תוהה אם אני אמא קולית או אמא מזניחה.

לפעמים אין לי כוח לגוזל ואז אני נותנת לו לבכות ואוכלת את עצמי על זה.

הייתי כמעט אנורקסית בתיכון. הקאתי כמה פעמים בטכניקה הידועה והייתה לי תקופת הרעבה של חודשיים בה הייתי אוכלת 2 פתית והמון גזר ליום.

אמא שלי הוציאה אותי מזה מהר מאד כשהביאה אותי למסעדה עם אוכל שאני אוהבת.

בשיאי שקלתי יותר ממה ששקלתי בסוף ההיריון. (כמעט 79 קילו על מטר שבעים-אמת עד הסוף)

עכשיו אני מאוזנת עם כמה קילואים עודפים (שלושה עד חמישה). חיה עם זה. ועדיין מקווה שירדו מעצמם.

כמה פעמים בחיי הטרידו אותי סוטים ורק השנה למדתי להגיב נכון באגרסיביות. אני גאה בעצמי.

אף פעם לא עשו לי עוגת יומולדת מושקעת עם המון צבעי מאכל. מעצבן שרק בבגרות אני קולטת עד כמה אימא שלי הייתה אופה נהדר (היא כבר לא אופה מטעמי דיאטה).


טוב, פעם אחת אמא שלי ניסתה אבל הצורה יצאה לא משהו אם כי היה טעים.

כשהייתי דתיה שנאתי ללכת לבית הכנסת ושנאתי המון דברים באורח היים שלי. נראה לי שאני הייתי היחידה שמופתעת כשהפכתי לחילונית.

חובות

לגבי המעבר: לא לדחות לרגע האחרון את האריזה.

להשקיע יותר בבית החדש. סוג של דף חדש.

להיות קשובה יותר לצרכים של הגוזל שלי ולמה שהוא רוצה להגיד.וגם לצרכי האישלי.

לשמור על קשר עם חברות. גם אם קשר רופף כדי לא להגיע למצב של בדידות (הייתה לי תקופה כזו שממש הקשר התרופף. זה היה אחרי שהחברה הכי טובה שהייתה לי התחתנה. אני האישלי היינו בתחילת קשר והייתי דתלש"ית טריה (דתיה לשעבר) . הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי. נזכרתי בתקופה הזאת כשמצאתי יומן ישן . למזלי קשרים חודשו וגם נוצרו קשרים חדשים).

להתאפר כל יום כשאחזור לעבודה.

להקדיש לעצמי שעה ביום. פשוט להיות עם עצמי ולא לשכוח את עצמי בחיים המטורפים שהולכים להיות לי.

להשתמש בדברים שיש לי. זה ממש עושה הרגשה טובה לדעת שלכל חפץ כמעט יש תכלית מסויימת בחיים שלך.

לחפש תחביב ישן ולחזור אליו.

לקצץ בשעות אינטרנט. מרגישה שזה בולע לי את היום.

להמשיך לכתוב. מרגישה לפעמים שהבלוג מציל לי את החיים ועוזר לי להיות קשובה יותר לעצמי.

להמשיך לקרוא.

טוב, אם חזרתי על עצמי מצטערת….

התפקצתי

רגיל

ראיתי אתמול ושלשום את טקס פרסי האופנה.


מה אומר ומה אדבר: אהבתי את פראו בלאו ובמיוחד את הלנה. התספורת שלה מקסימה בעיני וגם הלוק הכללי.


ואיגי וקסמן ממש מקסימה ועם נוכחות למרות שיש בה משהו שמשדר אנטיפטיות. אולי מקסימה זו לא המלה.ואת השמלה של מיכל זוארץ הייתי חומדת לעצמי. בכלל עריקה מערוץ1 עושה טוב לאנשים והשיער שלה היה מאד נכון (רוצה כזה)


ואורלי באומן מפחידה כי יש לה יופי לא אנושי.


בכלל מהתחרות הזאת ראיתי כמה אופנה יכולה להיות יצירתית.וכמ יצירתיות בעבודה נשארת עליך כשאתה מעצב אופנה.


איך בא לי להיות מעצבת אבל לשתי ידיים שמאליות כמוני רצוי להשאיר את זה במגירות הפנטזיה הלא ממומשות.


איזה יופי שחודש האופנה נגמר ואז יהיו תוכניות נורמליות.כך אומרים.


ואני באמצע העונה השניה של "האנטומיה של גריי". ממש סדרה חמודה. רצינית אבל לא כבדת ראש כמו האוס אם כי עדיין האוס שולט(תת) בכיפה.

אולי זה החורף

רגיל

אני פתאום מרגישה את הסופשבוע כאילו עבדתי כל השבוע. נחמד. כאילו "הרווחתי" את הסופשבוע והזכות לנוח.

התפטרתי רשמית ממקום העבודה הקודם שלי. לשמחתי הצלחתי לסיים את זה יפה . עכשיו נזכרתי שצריך לעשות שתיה. רצוי לפני שאני חוזרת לעבוד.

נסעתי לראשונה עם נולי לולי באוטובוס ועם עגלה. החלטתי שזה סממן עצמאות לא להיות תלויה ברכב. בפועל הייתי תלויה בטוב ליבם של אנשים.עזרו לי המון.


אחר כך הצלחתי להעלות עגלה הביתה עם נולי לולי בתוכה.תחושת הישג רצינית.

נראה לי שאני עייפה עד היום מזה. שאף אחד ךא יגיד לי שאני לא עושה התעמלות.

נולי לולי היה כל כך חמוד ונוח לבריות שהצלחתי:


1. לבוא איתו למנהלת. לנהל שיחת התפטרות ארוכה , לשבת עם מנהלת כוח אדם שאני מכירה אותה עוד לפני שעבדתי שם ולפטפט על האימהות.


2. להסתובב בעיר לקנות חולצת מעצבים יפה ולא זולה.


3. ללכת לסבתא שלי עם נולי לולי ברגל.

שני בני דודים שלי (אחים) מתחתנים השנה. הבן בן 20 הבת בת22.  המשפחה הזאת שוברת שיאי התחתנות (גם האחים הגדולים שלהם התחתנו בגילים כאלה-שלושה בהפרש של חודשיים בין חתונה לחתונה). הפעם זה נראה לי קצת פחות מדכא כי אני מחוץ לטווח ההצקה  מילאתי את חובותי לאומה זה אומר שנשארה לי בת דודה אחת לא נשואה מכל בי הדודים ויש המון.


האישלי יחטוף חום כי הוא שונא חתונות ובפרט חתונות דוסיות (הבהרה-לא חרדיות החתונות אני מתכוונת).

משום מה ממש נהניתי מהגשם וגם מהשקיעה. הראיתי את השקיע לנולי לולי ואז נזכרתי שהוא רואה עדיין בשחור לבן.

הרפת הגיעה גם לכאן

רגיל

טוב, אחרי שראיתי את זה אצל לי ואצל קרי וביג הייתי חייבת להשתתף בפרויקט הפרות.

ללי יש שתי פרות אחת מרצה באייקון  ואחת רואה באפי


לקרי וביג יש שתי פרות שתיהן הולאמוווו ע"י הרודן.


לתום יש שתי פרות: אחת רואה כוכב נולד ואחת הופכת לאושיית תרבות


לג'וליאנה שתי פרות. אחת יונקת ואחת במנשא.


לפילו שתי פרות אחת סופרת נקודות ואחת עושה הליכות


לש כהן שתי פרות ושתיהן מדגמנות מוצרי AHAVA


לדוד שתי פרות אחת במסעדת יוקרה ברוטב כמהין והאחרת בדיוטי פרי.


למיכליקה שתי פרות. אחת מעצבת פנים והשניה מבשלת גורמה

חברים, קשה לי לעשות קישורים ביד אחת אז תעברו לרשימות בשביל הקישורים. תודה וסליחה.