אני מוצאת את עצמי נהנית ממשהו שלא חשבתי שאיהנה ממנו: ללמד! כשהתחלתי לפני שנה את התפקיד שדרש ממני גם לעשות הדרכות חשבתי שזה יהיה החלק שהכי אתקשה בו. בכל זאת נסיוני בהדרכה הסתכם בכמה רפרטים מסכנים במהלך התואר וזהו אבל ידעתי שלכל דבר יש מחיר וההדרכות הן המחיר שאני צריכה לשלם. התחלתי אותן עם ליווי צמוד של קודמתי לתפקיד שהייתה מאד מיומנת ומנוסה ואני הרגשתי שכמה שהליווי הזה נותן ביטחון הוא במידה מסוימת גם לא מאפשר לי למצוא את מקומי בקלות. זה היה נחוץ. חפיפה לתפקיד בפרט תפקיד שלא ביצעתי בעבר.
השנה אני ב"טיסת סולו" רק אני והכיתה ואני מופתעת אחרי שתי הדרכות לגלות את סגנון ההוראה שלי, את השפה שלי, את הדרך להחזיק את הכיתה בהקשבה, את הדרך להעביר חומר בצורה שגם תועיל להם ואת הדרך להעביר לכיתה את המסר שכדאי להקשיב.
היום , אחרי שתי הדרכות בסך הכול באו אלי שתי תלמידות וסיפרו לי שהן כבר השתמשו במה שלימדתי אותן והתייעצו.
אז נכון שעכשיו אני בסבב מטורף של הדרכות, יהיו לי ימים של שלוש הדרכות ברצף ויהיו לי ימים שלא אראה בית אבל אני כל כך נהנית מזה שאני פחות מבוהלת ויותר מתרגשת ומתלהבת.
צריכה להישאר לפחות שלושה חודשים במצב המתלהב הזה ואולי גם אח"כ.
קצת פחות פה בבלוג אבל לא נוטשת.
myreaderlife 