ארכיון חודשי: מרץ 2011

נולי וחבר

רגיל

היום בא לנולי חבר חדש. ילד מהגן שנראה לי תמיד כמו זכר אלפא כזה, גבוה מנולי בראש ובעל ביטחון עצמי רב. קצת פחדתי מהחברות הזאת אבל היה ברור לי שאני לא עומדת להיות אמא שקובעת לבנה מי יהיו החברים שלו.פחדתי שזו תהיה חברות בה נולי נגרר אחרי הילד השני והופתעתי לגלות כמה התקשורת ביניהם טבעית וזורמת וכמה נולי מרגיש טוב איתו. עד כדי כך טוב שהוא אמר לחבר בטבעיות גמורה שהוא מפחד לנסוע על האופניים בירידה. החבר שמאד אוהב לרכוב על אופניים קיבל את דבריו של נולי בטבעיות גמורה ולא הרגשתי ממנו התנשאות או כוחנות.

 

כנראה שיש דבר כזה ילדים שבטוחים בעצמם באמת ולכן לא מרגישים צורך להחליש את החברים שלהם וכנראה שנולי יותר חזק ממה שאני מייחסת לו.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

מה אפשר ללמוד מבלוגים אחרים

רגיל

אני מגלה עוד ועוד בלוגים שאני נהנית מהם הנאה גדולה  ומחלקם אני גם מקבלת נקודות מבט מרעננות על החיים ואני מרגישה שיש עוד דרכים לחיות ולעשות ולחשוב.

 

את מור אסאל גיליתי לפני כחודש. היא עוסקת בנומרולוגיה קבלית וזה לא משהו שאני מתחברת אליו אבל היא גם ובעיקר אדם נבון עם הסתכלות יצירתית על החיים. יש לה מה לתת ומה ללמד ויש לה גם הומור עצמי ואנושיות גדולה. אני ממש נהנית לקרוא אותה.

 

נועה זני היא צלמת עם נקודת מבט מיוחדת .היא קראה לבלוג שלה אוצרת רגעים והיא אכן מצלמת פכים קטנים מחייה וחיי משפחתה. העין שלה מצליחה לראות את היופי שבפשטות החיים. הבלוג שלה מזכיר לי כמה אפשר ליהנות ממשחק של אחר הצהריים, מעץ פורח או מחביתה בצלחת.

 

אינגה מיכאלי היא מתרגמת מוכשרת  ובעיקר אדם יצירתי שמאד אוהב את עבודתו, מילים זה תחום שגם אני מאד אוהבת ותמיד אפשר ללמוד עוד וכמעט מכל פוסט שלה אפשר ללמוד עוד.

 

 

שרונה יוצאת מהארון (הבגדים) שרונה היא חובבת אופנה (ומעצבת תכשיטים ובובנאית) שניחנה בגוף מלא. הבלוג שלה עוסק בעיקר באופנה אבל לא רק ואני נהנית מהחוש האסטתי שלה ומהכישרון  שלה להרכיב הופעות מוצלחות, לנסות שילובים שונים לקבל את עצמה כמו שהיא ובעיקר לא לחשוש להיות בולטת. אני בדרך להיות כזאת.

 

אנגולי  כותבת בלוג שכולו עוסק באימהות שלה (שהושגה אחרי טיפולי פוריות רבים), מהבלוג שלה אני לומדת כמה אפשר ליהנות מאימהות וכמה מהר הילדים גדלים. כל פוסט משלב תמונות משפחתיות (בעיקר מפעילויות, שכן מדובר במשפחה פעלתנית). כשאני מסתכלת בתמונות האלה אני מרגישה כמעט כאילו אני מכירה טוב את המשפחה הזאת ושומעת את הצחוקים של הילדות ואמא שלהן.

 

ויש עוד הרבה. הייתי שמחה אחת לחודש לכתוב פוסט כזה כי יש כל כך הרבה שמגיע להם פירגון.

ציור

רגיל

נולי מגלה את הפן היצירתי שלו. אתמול ישבנו יחד והוא סיפר לי מה מצויר בציורים שלו. אני כבר השלמתי עם העובדה שהציורים שלו הם נוטים למופשט. אולי מתוך חוסר שליטה בטכניקה אבל גם מתוך בחירה. רציתי לתת לו את ההרגשה שאני מעריכה את הציורים שלו בזכות מה שהוא מכניס לתוכם. יש לו ציורים שמראים על ויתור ואלה מעצבנים אותי אבל יש גם ציורים אחרים.

הוא סיפר לי על ציור שהוא ציור חורפי ויש שם שלג כתום (!!!) ואיש שעושה סקי או ציור של ציפור בקופסא שאחר כך בא דרקון לטרוף אותה אבל היא טרפה אותו קודם. והאדמה שם רעדה מקור.

ואז התחלתי לכתוב מאחורי הציור את מה שהוא סיפר לי וחשבתי כמה קסם יצירתי יש בילד הזה וכמה כדאי להקשיב לו.

אתמול הוא אסף עלה לקופסת האוצרות שלו. עלה שלכת ענק עם ציורה יפה. ואז עלה לי רעיון לשים עליו דף ולצייר. זה מצא חן בעיני נולי וכך עשה. אחר כך הוא גם צייר סביב העלה ואפילו כתב (עם עזרה) את שמו.

חוץ מזה קניתי לו קלסר חמוד בו אנחנו שומרים את הציורים שלו. אמרתי לו שאני מביאה הביתה רק ציורים שלו ולא ציורים שילדים אחרים עושים לו (אני מגלה להפתעתי ציורים ממש לא טיפוסיים לו ואז הוא מספר לי שילדה ציירה לו).

 

ביצוע של אביתר בנאי ואפרת בן צור לשיר ציור של שלמה גרוניך

 

אמא חסרת מחויבות ליום אחד

רגיל

היום התחפשתי לאמא חסרת מחויבויות הוריות (לזמן קצר). את אחר הצהריים שלי ביליתי בהסתובבות מענגת בשוק מחנה יהודה.ובקניית דברי מותרות קטנים ומשמחים כמו זיתים משובחים ולחם טוב. הייתה אווירה פורימית עליזה עם להקה שניגנה בשוק הפתוח שפשוט אמרה לגוף הכבד שלי עם הסל הלא קל לזוז. והעגבניות היו מאד אדומות והסמטאות גילו לי כל מיני דברים חדשים. המון בתי קפה קטנטנים ובית קפה אחד כמו פעם בו יושבים דברים ומשחקים שש בש בריכוז.

יש לי שני מוכרי תבלינים חביבים בשוק. מאחד  מקבלים ארוחת צהרים של קינואה מתובלת  אותה הוא שיווק לי במומחיות וכשחשבתי שדי לי הוסיף לי טעימה מהתערובת הפרסית לאורז (ממכרת בטירוף). הנדיבות המחוייכת הזאת. המוכר השני פשוט אדם עם פה מחייך ועיניים  מחייכות וילד קטן שבפעם הקודמת הוא ואשתו חיפשו לו מטפלת ועכשיו הילד כבר בטח בכיתה א'. "החלפת משקפיים" אמרתי לו והוא חייך אלי חיוך מופתע ואמר שאני היחידה ששמה לב לכך. אמרתי לו שזכרתי את הירוק היפה בצד המשקפיים שלו . מסתבר שהוא החליף למסגרת זהה. כך או כך שנינו יצאנו במצב רוח טוב ואני גם עם שקית אורגנו כי שאר הכסף לתבלינים הוצאתי אצל השני. בפעם הבאה אשנה את כיוון הסבב.

 

מיץ אצל עוזי אלי הידוע. פומלית ואתרוגים (יש אתרוג ברוב המיצים שלו).הפעם עוזי אלי היה בכבודו ובעצמו. מחופש בקטנה. "המיץ הפעם קצת שונה, טעים יותר" אמרתי לו והוא אמר לי שאני מוכרת לו. מפה בטח שמפה רק מזמן לא הייתי. פעם הייתה לי שגרת שוק והיום כבר לא.

 

ממשיכה לשוטט בחנות טבע. יש להם מנדרינות מיובשות ופומלות מיובשות ולימונים מיובשים ואני לוקחת קצת מכל דבר ומוסיפה מרציפן כדי שאוכל לשלם באשראי. המוכר מקטר על בתו שעסוקה בלתכנן את מסיבת פורים במקום לעזור לו בחנות. מחייכת בהבנה מזויפת כי הבן שלי עוד לא מארגן מסיבות.

 

מדברת עם גיסתי בסלולרי. משברון קטן, הילדון לא רוצה לקניון כמו שתכננה חמותי (כי יש שם אירועי פורים) ולא לפארק אלא לרבוץ מול הטלוויזיה. אני נותנת לה היתר לזרום איתו ולהשאיר לי את החינוכיות . תעשו מה שקל לכם ולו. זה בסדר. טוב, הוא לאחרונה רואה המון טלוויזיה וגם סרט אחד ראינו יחד (רנגו, מתאים יותר למבוגרים. חינני בדרכו המעוותת אין כמעט סרט שמתאים נטו לילדים. מרגיז קצת) אבל גם קניון הוא לא כזו אלטרנטיבה חינוכית. מבינה את חמותי שרצתה לתת לו אווירת חג.

 

הילד מתפטם בממתקי המשלוח מנות ואחר כך מתחרפן מעודף הסוכר אבל טוליו הפעם הוא זה שמשלם את המחיר. אני מחכה להם בבית ומקבלת נולון ישן בבגדיו (אם כי השיניים צוחצחו לו). למרות החופש המשכר קצת מאכזב לדעת שביליתי כל כך מעט זמן עם הילד שלי.

 

טוב, מחר אבלה איתו המווון זמן. מקווה שאהיה קלילה וכיפית מה שישפיע אוטומטית על ההתנהגות שלו.

 

עצלות מחזורית

רגיל

לא כותבת ולא מגיבה. מרגישה כמדי שנה את הכובד המסוים הזה של חג פורים. הייתי רוצה להיות קלילה יותר סביב החג הזה במיודח שיש לי ילד.

הלכנו לעדלאידע שהייתה יפה מאד (הנושא שלה היה פרחים) אבל היה גם הדוחק הרגיל ואי הנוחות הרגילה וסיימנו אותה ממש עייפים עם ילד לא הכי מרוצה.

כנראה שיש משהו שאנחנו עושים לא בסדר .

חוץ מזה יזמתי פרויקט משלוחי מנות. בשנים הקודמות נתתי רק להורים ולסבים שלי (הם היחידים שממש ביקרנו אותם בחג) השנה הוספתי חמים (יצא שהם ישמרו על נולי מחר כדי שאוכל לעבוד אז זה מתבקש וגם לאחי ולאחותי. השוס של המשלוחים היה קופסאות מדליקות ביותר שמצאתי ב"הכול בדולר" וההחלטה שרוב הדברים יהיו תוצרת בית.

 

ההורים והסבים שלי שומרי כשרות. יש לי מספר מועט של כלים כשרים בבית אבל יש סיר אחד אז הגעתי למסקנה שאפשר להכין פאדג' וטראפלס. לחמים שלי אני אופה גם עוגיות וגם לאחי כי הם לא שומרי כשרות.

 

בקיצור המקרר מלא בקופסאות קטנות עם ריבועי שוקולד  (שהוכנו לפני יומיים וסיר מלא בעיסת שוקולד לטראפלס ואת העוגיות אכין מחר.

 

חוץ מזה המרפאה בעיסוק כנראה מפטרת אותנו. היא קוראת לזה הפסקה ואני עדיין מחכה לשיחה ממנה בה היא תסביר לי מאיפה זה נחת פתאום.

 

(אם כי אני מנחשת שזה קשור לחוסר אנרגיה של נולי בפגישות האחרונות. פשוט נמאס לו ואולי ההתקדמות איטית, אוליז ה גם קשור לכך שאנחנו לא עובדים איתו בבית חוסר המשמעת שלי ושל נולי מתסכל אותי).

 

חוץ מזה גם בענייני שמירה על משקל אני הולכת מדחי אל דחי.

 

כנראה שזה ככה בחודש שלפני יום ההולדת .

 

אגב זה החודש בו התחלתי את הכתיבה בבלוג. מרס 2006. הבלוג הזה קיים כבר שש שנים.

אם השנה

רגיל

התחלתי את היום עם מחדל אימהי. שכחתי לשלוח את נולי לגן עם כובע. הייתי האמא היחידה ששכחה אבל למזלי אחת מהאימהות שלחה את הבן שלה עם כמה כובעים.

להשלים את רגש האשמה לא הצלחתי להגיע בזמן לאסוף את נולי בגלל שנתקעתי בפקקי ענק. לקח לי שעתיים להגיע הביתה. זה בעייתי כשבזיכרון של הטלפון שלי יש מעט אימהות. זה הגיע למצב המשפיל של להתקשר לגן ולבקש מהגננת שתשאל את אחת מהאימהות היא יכולה. מסתבר שיום ראשון האו יום של חוגים. בסוף הצלחתי להתקמבן עם אמא שפעם עשיתי לה טובה מה שהפך את העניין לקל יותר.

 

כדי להתגבר על רגש האשמה עשיתי את הדברים הבאים: חותמות ספוג ליום הנקודות (בעוד יומיים), קניתי לנולי אוזניים של נמר ליום החיות, עשיתי כדורי שוקולד בלילה גמורה מעייפות (לפחות גיליתי את התערובת המוכנה). הבוקר יצאתי אם השנה.

 

היה לי נחמד במקום המשקיעני הזה.

 

רגיל

אני מתה על זה, אני נכנסת ליוטיוב לשמוע מוסיקה טובה דרך קישור אחד ומגיעה לזמרת מדהימה. הינדי זהרה.. זמרת ג'אז ממוצא מרוקאי.

 

תקשיבו.

 

 

ועוד זמרת שאני מתה עליה –לה שיקה. יש לה קול הורס והיא גם מתנועעת נהדר.