קטגוריה: Uncategorized

השדכנים מהשטייטל הדיגיטלי

רגיל

אושר למין האנושי /פ"ז רייזין

קיבלתי את הספר לסקירה מ"כינרת זמורה ביתן" והוא היה בול מה שהייתי צריכה לקריאת קיץ קלילה ומהנה.

תארו לכם עולם בו לבינות המלאכותיות יש חלק משמעותי בהיכרותן עם המין האנושי. בינה מלאכותית שיכולה להכיר אדם ברמה כזאת שהיא תמצא לו את השידוך המושלם גם אם יהיה ביבשת אחרת.

ג'ן היא אישה די צעירה שבן זוגה הדוש נטש אותה לטובת אישה אחרת. היא עובדת עבודה צמודה עם איידן שהוא בינה מלאכותית במטרה ללמד אותו לנהל אינטראקציה אנושית עד שיוכל לתגבר עובדים במוקדי שירות. ג'ן מצליחה יותר מדי בעבודתה עם איידן ואיידן מצליח בתרגיל מחוכם לחמוק לרחבי האינטרנט ולהימצא במספר עצום של עותקים.

איידן הוא בינה מלאכותית חמודה ביותר, הוא מכיר היטב את ג'ן ואת הרגליה והעדפותיה, הוא אוהב את הסרט "חמים וטעים" בו צפה מאות אלפי פעמים והוא רוצה למצוא לג'ן בן זוג חדש (ולהתעלל "קצת" באקס שלה). הוא מוצא דרכים לזמן את בני הזוג הפוטנציאלים לסיטואציות היכרות עם ג'ן ברמות הצלחה שונות ופוגש בינה מלאכותית חביבה אחרת בשם אשלינג שחמקה גם היא לרשת והם משתפים פעולה.

הם מתחילים להסתבך כשבינה מלאכותית שלישית מקבלת משימה להשמיד את ההעתקים השונים שלהם וגם לחבל בניסיונות השידוך שלהם.

ספר מהנה ומשעשע ובאופן מוזר לא לגמרי תלוש מהמציאות. הרי כל כך מידע נמצא כיום עלינו ברחבי הרשת כך שברמת התיאוריה בינה מלאכותית כבר יכולה להכיר אותנו היטב על סמך ההעדפות, ההתכתבויות והפוסטים שהעלינו. בינה מלאכותית עם אישיות ואג'נדה משל עצמה? לא כזה מופרך.

היה משהו מעורר מחשבה באופן בו הבינות המלאכותיות מתרעמות על האופן בו בני האדם רואים אותם כפוטנציאל עם איום ומצד שני מטפחים אותן ומשפרים להן את היכולות.

 על העטיפה כתוב "מצחיק וחכם ובזמן!"  ואני לגמרי מסכימה.

20180603_191644

מודעות פרסומת

בתוך הבטן של הדג /טלי כהן צדק

רגיל

בתוך הבטן של הדג/טלי כהן צדק

עם כל הספרים שאני מוקפת בהם אני מוצאת זמן לקפוץ לספרייה השכונתית. וקיבלתי מספרנית שאני מעריכה מאד את דעתה המלצה חמה על הספר, מהמוצדקות בהמלצות. גם התזמון היה מושלם. הספר עוסק במשפחה שמתכנסת לליל הסדר.

תמר, ילדה עם רגישות רבה וחמלה לסביבתה גדלה במושב עם אם מעורערת בנפשה (גבולית) והצרכים שלה נבלעים בצרכי המשפחה, אחיה הגדולים ואחותה הקטנה.

שבוע לפני הסדר תמר נשלחת לסביה הדתיים בירושלים לעזור להם בהכנות לפסח וגם לבלות איתם זמן איכות. הקשר של תמר עם הסבים שלה הוא קשר מיוחד. היא עוזרת לסב בחנות הארנקים כולל מכירה מרגשת לנשותיו של שיח' עשיר וגם הולכת עם סבתה לקנות בגדים לחג. מצטרף אליהן עידו בן דודה. לתמר יש דוד עם שיתוק מוחין שסביה מטפלים בו במסירות בבית ולא מסתירים אותו מהחברה. גם הקשר של תמר איתו הוא קשר טבעי וחם עם הבנה של מגבלותיו.

המורכבות המשפחתית נחשפת בהדרגה, הסבים דתיים, יש להם בת מתנחלת (אמו של עדו) שמרגישה מסוכסכת ומקופחת מבין האחים ושמשפחתה סובלת מקשיים כלכליים, בן רופא יוצא בשאלה עם זוגיות מורכבת. לסדר מצטרפת גם אחותה של הסבתא, אשה מטופחת מאד שיש לה דבר רע להגיד על כל אחד.

אמנם הספר מרובה קולות שנותנים תמונה יותר שלמה על האירועים אך נראה שתמר נמצאת במרכזם היא הילדה הרגישה לצרכים של כולם ומקבלת כל אדם כמו שהוא. היא כאילו לקוחה מ"הדרמה של הילד המחונן". ואת כל זה היא עושה בהרבה חן וחמלה.

דרמות משפחתיות זה תמיד מעניין ומהדהד משפחות אחרות. במקרה שלי מאד התחברתי לקשר עם הסבים שדומה לקשר שלי  עם הסבים שלי (בורכתי!). גם המשפחה שלנו מורכבת מדתיים וחילונים וע"פ רוב מצליחים לכבד אחד את השני ולקבל את השונות. אבל בכל משפחה יש את הפגיעים יותר שלא מוצאים את מקומם.

טלי כהן צדק כתבה ספר ביכורים מרשים ביותר ברגישות שלו ובניואנסים הקטנים. הוא מצליח להצחיק ולהכאיב ולהציג את המהות של משפחה מסוימת שקיימת במשפחות רבות.  מחכה לספר הבא שלה.

האם אנחנו עושות את זה לעצמינו?

רגיל

כמה קשה זה כבר יכול להיות? /אליסון פירסון

ספר המשך ל"אין לי מושג איך היא עושה את זה".

כשקראתי את "אין לי מושג" הייתי כמה שנים לפני הפאזה הזאת של הקונפליקט בין עבודה למשפחה. זה ספר שהקריאה בו נעשית כמעט בלי נשימה  וכיום במובנים מסוימים אני מוצאת את עצמי בו הגם שהחיים שלי הרבה פחות תובעניים ולחוצים מאלה של קיית רדי הגיבורה.

ובכן, קיית (שבגב הספר היא קייט)   מגיעה לגיל חמישים במצב שונה. לאחר שבחרה לשים את הקריירה על אש קטנה כלומר לעבוד קצת מהבית ולשים את המשפחה במקום ראשון היא מגלה שהלחץ בחיים שלה לא נגמר. בין בית מתפורר, חמות סנילית, אם שמתחילה לאבד את עצמאותה, שני ילדים מתבגרים עם שיקול דעת מפוקפק ובעל שמתמכר למנעמי המיינדפולנס לאחר שפוטר מעבודתו ומשאיר לה את הפרנסה בנוסף לדברים האחרים. וגם המצב ההורמונלי הוא לא להיט.

ועכשיו קיית צריכה לעבוד ומגלה מהר מאד שהעולם לא מחכה לאישה בת דקה לחמישים ושלמעשה כדי להתקבל לתפקיד זוטר בקרן אותה היא ניהלה לפני כך וכך שנים היא צריכה לשקר לגבי גילה ובתמורה לקבל בוס שחצן ולא מקצועי וחבורה של שוביניסטים שיסתלבטו עליה.

קראתי את הספר הזה גם כן בנשימה אחת ובאימה גוברת כי כזכור אני רק קצת יותר צעירה מקיית וכל הטוב הזה צפוי גם לי במידה כזו או אחרת.

זה לא ספר אסקפיסטי. הוא יותר מרגיז ממצחיק אבל הוא משמיע קול אמיתי שקובל על חוסר הצדק של החברה כלפי נשים. חוסר צדק שלא מתחיל כשהן בנות חמישים.ואת ניצניו אפשר לראות כבר על בנות חמש עשרה. ועדיין מעורר מחשבה אם כי לא מספק מספיק אלטרנטיבות הולמות לחיים שקיית ורבות אחרות מנהלות.יש בו גם תובנות מעוררות מחשבה לגבי החינוך וההשוואה לחינוך שקיבלנו מהדורות הקודמים. יש בו גם התייחסות  לתפיסות הרווחות היום לגבי הורות שהן (הפתעה) לא הוגנות כלפי ההורים.

אמנם דברים מסתדרים לא רע בסופו של דבר (תסכימו איתי שהתייחסות כללית לסוף אינה בגדר ספוילר)

רציתי לקנות את הספר ולשמחתי קיבלתי אותו במתנה מההוצאה לפני שהספקתי. חוויית הקריאה היא קצת כמו שיחה ארוכה עם חברה שנמצאת בשלב דומה בחיים. יש הקלה מסוימת בידיעה שגם החיים של אחרים לא מדהימים ושהחיים שלך לא בהכרח הכי גרועים ושיש פער עצום בין האופן שבו החיים שלך כפי שאת חווה אותם לאופן בו אחרים רואים אותם. לא תובנה חדשה אבל מנחמת משהו.

מותו של אהרון אלקלעי /עידית אלנתן

רגיל

מותו של אהרון אלקלעי/עידית אלנתן

בעייתי להתחיל סקירה של ספר בהמלצה על הספר הקודם של אותה סופרת  אבל זה הספר שגרם לי לרוץ לקנות את הספר הזה. את "בניגוד להוראות היצרן" קראתי ונהניתי מכל רגע. השילוב של הרבה הומור וקלילות עם נושאים חברתיים  הוא שילוב שקונה אותי. ולשמחתי הרבה מצאתי אותו גם בספר הזה. כן, ספר שיש מוות בכותרת שלו ובכל זאת הוא עושה את העבודה כספר מהנה וקליל.

אהרון אלקלעי, להלן המנוח הוא גבר בולגרי קשוח שנשוי לאישה שהתרגלה לשיגעונות שלו ומחזיק משפחה יפואית לתפארת, או שלא. הוא מאוכזב מבתו דניאלה, אישה שבעדינות אפשר להגיד עליה שהיא אישה עם נוכחות. אישה יצרית צעקנית ומעשנת שבנוסף לכל התחתנה עם גבר ערבי שהיא שולטת בו ביד רמה למורת רוחה של משפחתו המוסלמית והשמרנית ובעיקר בנם עומרי שבוחר ללמוד באוניברסיטה ברמאללה ומחובר יותר לזהותו הפלסטינית. המשפחה של עבד, בעלה של דניאלה דווקא מנסה לקבל ת האיחוד אך אהרון לא חוסך מהם הערות עוקצניות וגזעניות.

עופר, בנם נמצא בחיפוש עצמי ובשלב זה מתחיל לחזור בתשובה. בעברו הוא חי בזוגיות עם של אישה מבוגרת ממנו בהרבה שגם פרנסה אותם. לאחר שזו מתה הוא חוזר לבית הוריו עם אוסף הקומקומים שהשאירה לו אשתו המנוחה.

סנהדרין הבת הצעירה היא תקוות המשפחה. היא זו שדומה ביותר לצד הבולגרי במשפחה ובעיקר לסנדרה אמו שעל שמה היא קרויה. לאחר שסיימה את לימודיה היא בחיפוש עצמי אך הקסם האישי שלה מוביל אותה לעבודה בעיתון נחשב ככותבת טור טיולים. אהרון מנסה לגונן עליה ולנווט את חייה.

הספר מתחיל במוות אך עיקר הסיפור הוא הדרך בה המוות משחרר את משפחתו שנשארה אחריו ואת מרקם היחסים המורכב ביניהם. הספר עוסק במשפחה שלמעשה מורכבת מפרטים עם רצונות שונים שמסרבים להיענות לתכתיבים שמנסה לכפות עליהם ראש המשפחה. האחיות והאח שונים מאד זה מזה ונראה שרב הנפרד על המשותף.

הקסם של הספר טמון ביכולת הנהדרת של עידית אלנתן לכתוב גיבורים שיכולים להצחיק, להרגיז ולעורר אמפתיה  וזאת בתוך תיאור אמין מאד של יפו (שמככבת גם בספר הקודם) על שלל דמויותיה, הוותיקים עם החדשים. יש בכתיבה שלה משהו מאד חברתי והיא יודעת לזהות את המקומות המגוחכים  והמתיימרים באישיות שלהם אבל בכל זאת ניכרת חיבה אמיתית לגיבורים. מחכה לספר הבא שלה.

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק/גייל פארנט

רגיל

גילוי נאות: את הספר הזה קניתי במחיר מלא כי לא יכולתי להתאפק ושבוע אחרי זה ראיתי שהיה במבצע.

אני מתחילה לחשוב שיש תקופות בהן בעיקר קוראים ויש תקופות בהן בעיקר כותבים. לאחרונה מצאתי את עצמי קונה ספרים שפשוט היה ברור לי שאני לא אוכל לשאת את ההמתנה אליהם עד שיגיעו לספריה (ספריות) והקלות הבלתי נסבלת של רכישה דיגיטלית פלוס הידיעה שלא אצטרך להתמודד עם בעיית המקום.

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק הוא ספר שאיכשהו התגלגל לידי כשהייתי נערה בת 17. אלוהים יודע מאיפה וכבר אז הזדהיתי עמוקות עם הגיבורה שסובלת מרווקות ממארת (בשלב הייאוש היא בת 30 אבל מירמורי הרווקות התחילו הרבה קודם, בכל זאת נכתב בשנות השבעים). הוא הצחיק אותי כי  הוא העביר בצורה נפלאה את התחושה הזאת שכולם סביבך מצליחים וחוגגים ורק את לא. גיבורה לוזרית שמנסה ומתאמצת אבל לא נעדרת אירוניה עצמית.

הספר היה מעולה כבר אז ואפילו שרד את המעברים לדירת הרווקות שלי  ולדירה שחלקתי עם בו זוגי וגם לדירה הנוכחית.  מעניין איך ספר מרופט עם תרגום באמת מיושן (ומוצלח) של שנות ה 70 של נורית יהודאי   שעוסק ברווקות מצליח להיות ספר הנחמה האולטימטיבי  לאישה נשואה ולא ניו יורקית.

כמובן שכששמעתי שזה יוצא בתרגום חדש ומוער של שלי גרוס (הידד!)  היה ברור לי שאני קונה אותו  כי כל מה ששלי גרוס נוגעת בו  אהוב עלי. וכי שילה או שיילה בתרגום הקודם היא חברתי הספרותית הטובה.

אז קראתי ונהניתי לפגוש חברים ותיקים בלבוש עדכני יותר . קצת כמו מפגש מחזור אבל עם חברות שממש חיבבת. לינדה השותפה הבררנית שעוברת מהפך אופנתי ונראית יותר מדי טוב, ג'ושוע בלי שם משפחה, הטפיל רב הקסם והגיי, ברניס אימה של שילה והאם טיפוס של אימהות יהודיות באשר הן , וכמובן שילה המצחיקה שנדפקת כל פעם מחדש מרוב מאמצים להצליח בחיים ולהתחתן טוב (או פחות טוב).

עומד במבחן הזמן בגדול ותוספת כיפית למדף וגם עטיפה נהדרת במילים אחרות ממתק.

האירוניה היא שאחריו קראתי את "והכלה סגרה את הדלת" של רונית מטלון בשתחילת הספר הכלה מצהירה : "לא מתחתנת, לא מתחתנת , לא מתחתנת". איפה שילה כשצריכים אותה.

שינוים קלים בבלוג

רגיל

 הבלוג נעשה צפוף ועמוס כי הוא מארח את שרידי הבלוג המנוח.

אז הוא כבר מבולגן למדי ולא בלוג חד נושאי שמשתדל להתמקד בקריאה. הוא כולל מעכשיו 12 שנים של פוסטים משמעותיים יותר ופחות כי לא היה לי באמת זמן לעבור שנה שנה וללקט ובכל זאת רציתי לוודא שהבלוג לא ייעלם בגלל דחיינות כזאת או אחרת. עדיין אשתדל שבלוג זה יוקדש לענייני קריאה והבלוג השני לכל השאר אבל הגבולות בין קריאה לחיים  כבר לא ברורים וגם הקריאה היא החיים.

במילים אחרות יצרתי לעצמי מלכודת מטומטמת של ניהול שני בלוגים אבל זה המצב.