ארכיון חודשי: פברואר 2016

זמן

רגיל

אני רוצה לשחק עם הזמן, ללוש אותו ולמתוח אותו ולהתעטף בו.

הזמן כרגע בורח ממני ומפחידה אותי המהירות בה הוא חולף

הזמן מזכיר לי פעם בשלושה שבועות שאני לא באמת ג'ינג'ית ואני מסתכלת בשורשיי המאפירים ותוהה איך זה היה לו הייתי מחליטה להפוך לאפורה ולהיות קצת גראני.

אני לי אומץ להיות גראני…(גראני עובד לי יותר טוב מסבתוש)

הזמן מזכיר לי שאנשים לא חיים לנצח

הזמן מזכיר לי שאם אני רוצה להספיק אני צריכה לעבוד קשה יותר.

הגוף אומר לי שאני עובדת קשה מדי.

הגוף רוצה לישון

הגוף דורש מרתונים של "האנטומיה של גריי" (אתמול סיימתי את עונה 10)

 

 

והדברים הקטנים שעושים לי טוב זה בית הקפה הקטן ליד העבודה שלי בו חלק מהצוות מכיר אותי בשמי. אחת חמודה במיוחד מכינה לי את הקפה.

אחרי בית הקפה אני קוטפת עלי אקליפטוס, ממוללת ומריחה אותם וזה פותח לי את הסינוסים.

חזרתי לקרוא.

 

אתמול היה לנן יום טוב אחרי הרבה ימים שלא. יש לו חבר הכי טוב ויש דרמות כי היה חבר הכי טוב אחר לאותו חבר והוא נושל הגדולתו. נן מרוצה מהחברות והוא פעיל מאד. הוא גם הולך לנוער העובד עם החברה ולפעמים אני רואה אותו ממש מעט.

 

והכתיבה שלי קצת מפוזרת ואבודה וחסרה אבל קיימת.

 

 

מודעות פרסומת

ממקום אישי

רגיל

מחפשת רגעים של רווחה ושקט. העולם סביבי רועש ורועש לי גם בפנים.
מחשבה רודפת מחשבה והן מסתבכות לי במוח ומאבדות קוהרנטיות. אני מוחזרת כמעט בעל
כורחי לתקופות מבולגנות בילדות ולמצבים מאד ראשוניים בנפש שלי וכמה שאני מנסה
להגיד לעצמי שזה לא משפיע , זה משפיע.

הדרמות הפנימיות הן הקשות ביותר. יש להן מרחב מצומצם והן הופכות את
המחשבות לעכורות הן מעצימות את המפלצות הפנימיות.

אבי הביולוגי מנסה לחזור לתמונה. אשתו נפטרה. אני לא רוצה אותו בחיי
אבל לא מסוגלת לחתוך אותו בצורה חסרת חמלה ובלתי הפיכה וכל הזמן אני במצב של שמירה
לא לתת לו לחדור לחיי.

איש מבוגר ובודד חסר יכולת אמתית להזיק וכנראה גם חסר כוונות זדון
כלפי  אבל האיש הזה הוא הפצע שלי.