אני שמה לב שאני לא עושה את כל מה שאני רוצה. עכשיו אני כותבת את זה כדי להזכיר לעצמי את החשקים שלי שאני לא מוצאת אליהם זמן אמיתי בשגרה. עכשיו אני מתחילה תקופה זמנית של השקעה אינטנסיבית במקום העבודה . תקופה שקצת מבהילה אותי במיוחד בגלל שאני יודעת שזה יבוא על חשבון המשפחה שלי ובעיקר על חשבון נן. האמת היא שיותר קשה לי ליהנות עם נן. הוא מאד נמרץ ואוהב להשתולל והפנטזיה שלי של ישיבה רגועה איתו ועם ספרים היא כרגע לר ריאלית. כשהוא קורא הוא קורא לבד ולהשכיב אותו לוקח בדיוק דקה. הוא צופה המון בטלויזיה ולמרות שמדובר בערוץ 23 שיש בו תכניות שוות הזמן שהוא משקיע בזה מוגזם בעיני. מזמן לא היו לנו שיחות עמוקות. איתי הוא בוחר להשתטות וזה מתסכל אותי דווקא כי אני רואה כמה הוא שונה עם טוליו ועם אמא שלי. שם הוא מגלה בגרות משמחת.
אני כמעט לא צופה בטלויזיה כי אין לי אנרגיות לבדוק איפה אני בסדרות שהייתי צופה בהן באדיקות.אני צופה במה שמשודר וזה הופך את הצפיה לבזבוז מוחלט של זמן ללא ההנאה הנלווית.
אני רוצה לשמוע יותר מוסיקה בבית. כל דבר נעשה יותר מהנה עם מוסיקה טובה ברקע. הקושי הוא שזה או טלויזיה או מוסיקה.מונית השירות היא זמן המוסיקה/קריאה שלי.
מזמן לא הלכתי לקולנוע. כבר שכחתי אילו סרטים רציתי לראות. כל הסרטים שאני רואה בקולנוע הם סרטי ילדים.
הפסקתי לעשות הליכות, הפסקתי עם התכנסויות הכתיבה. תהליך כזה בו כל דבר הופך לעוד מטלה ועוד יציאה מהבית שיוצאת הנשמה עד שמגיעים אליו.
אני רוצה לכתוב יותר בבלוג אבל לכתוב משמעותי ולא סתמי.
אני רוצה להפסיק את הקונפליקט הזה ביני לבין השגרה.
myreaderlife 