ארכיון חודשי: נובמבר 2017

מסכמת את השבוע בחמישי

רגיל

היום מקדימה את הפוסט לחמישי כי מחר סוף סוף ננקה את הבית ושאלוהים יעזור לנו. 

 

היה שבוע קשה ומעייף. זו התקופה בה אני עושה הרבה הדרכות לכיתות ומסיימת בשעות לא סבירות בעיני (19:00) אבל זה חלק מתפקידי. הבעיה היא שאני טובה וההזמנות מתרבות ואני מוצאת את עצמי מסיימת לפעמים 3 פעמים בשבוע בשעה זו וזה כשאני מתחילה לעבוד בבוקר. האידיוטי בכל הסיפור זה שאני קובעת לעצמי את לוחות ההדרכות ואין שום גורם שכופה עלי . אפילו המרצים שמזמינים את ההדרכות מגלים להפתעתם שהם לא היחידים ושאני עושה קרוב ל 60 הדרכות בסמסטר. בעיניהם זה הרבה אבל זה לא מונע בעדם מלהזמין עוד.עוד גורם שיש לקחת פה בחשבון זה החזרה הביתה למודיעין בתחבורה ציבורית.

 

בתחילת השבוע קיבלתי כבונוס את הפגנת החרדים. היה לי מספיק שכל לחכות לפני שיצאתי אבל הלכתי ברגל לתחנה כי לא הייתה רכבת קלה ולמזלי הייתה לי תושייה לעשות עיני כלבלב לנהג שעמד שעות בצומת בפקק ולו היה מספיק טוב לב להעלות אותי לאוטובוס. התברר לי שזה היה האוטובוס של 16. עליתי עליו ב 18. כל האוטובוס הסריח כי בהפגנה השתמשו בזרנוקי ריח. הריח נשאר כמה ימים בשטח גדול.

 

היה לי קשה במיוחד לא בגלל העבודה אלא כי אני מתחילה לראות את הקושי של נן. היה לו שבוע קשה בביה"ס ורוב ההורות שלי הייתה בשלט רחוק. הנפש של נן מורכבת והוא מסתבך בביה"ס בענייני משמעת . הייתה אסיפת הורים לא משמחת ואח"כ המורה עוד דיברה איתי. אני עובדת על עצמי לראות את הטוב בו ולהרעיף עליו אהבה כי הוא שם את עצמו בסיטואציות שהוא כל הזמן מקבל נזיפות מכולם כולל מאיתנו. אני כל כך רוצה להפוך לו את הבית למקום מיטיב.

 

בעבודה אמרו לי משפטים כמו "מזל שאת פה"  שהם כמובן משמחים ועושים טוב ועדיין מרגישה כל כך נקרעת בין המחויבויות שלי.

 

היום הצלחתי לצאת מוקדם מהעבודה כי היו לי עודפי שעות אבל גם זה לא בא בקלות ונאלצתי לדחות אנשים שהגיעו ולא קבעו איתי. להגיע באור הביתה זה חתיכת דבר משמח.

 

השבוע הבא יהיה יותר קשה ואני שואלת את עצמי מה עבר לי בראש שקבעתי לי ארבעה ימים ארוכים ברצף ואיך אני מסיימת שבוע כזה . דווקא לזה יש תשובה. בפגישות על גבי פגישות.

 

אבל זכיתי ביומנה של אנה פרנק גרסת הקומיקס של דוד פולונסקי הגאון. כמעט קניתי אותו יום קודם אבל אז בישרו לי שזכיתי בתחרות ששכחתי שהשתתפתי בה על כתיבת פסקה ראשונה ביומן. יאיי. במקום זה אקנה לי את ספר ההוגה שמלמד אותנו להיות דנים מאושרים במקום ישראלים מזיעים. בהצלחה לנו באמת.

 

מכורה לקניות באייהרב. קצת כמו סופר בחו"ל אבל כבר מתחילה לחשוב שאם לא איזהר אמצא את עצמי עם ערימות של מסיכות לפנים וכל מיני גודיז אחרים. במילים אחרות בלאק פריידי נגמר אז תרגיעי ומהר. תוסיפו  לזה את הכיף שבלקבל חבילה לעבודה שכבר שכחת מקיומה.

 

חוץ מזה קניתי ספונטנית חולצה וג'קט של דפנה לוינסון. החולצה הצלחה והג'קט עוד לא נלבש.

 

השבוע כמעט נגמר וטוב שכך. ממש!

 

 

מודעות פרסומת

פוסט שישבת

רגיל

השבוע היה מזג אוויר שגרם לי לערוג לפוך. הסגריריות הזאת משרה עלי תחושת כובד. וממש חיכיתי לסופ"ש והנה הוא בא.

היה שבוע אינטנסיבי מאד שכלל הרבה הדרכות אבל הן היו ממש מוצלחות. כיתות טובות, נושאים מעניינים ואפילו הימים הארוכים עברו ממש מהר.

היה מפגש של מועדון הקריאה שהיה חביב  ולא עמוס מדי. כולנו היינו עייפות אבל עדיין היה כיף וחזרתי עם אדרנלין.

סוף סוף עלה הממשק החדש וכבר הספקתי לעדכן חלק מהלומדה וזה ממש שימח אותי כי חששתי שזה יתעכב מאד. 

בהמשך למקרה המעצבן בשבוע שעבר הצלחתי לנהל שיחה טלפונית בה העמדתי במקום את הגורם המתאים וגם דרשתי את מה שמגיע לי . במקרה שלה הכי טוב לעשות את זה בשיחה טלפונית ולא במייל. שם קל לה יותר לדפדף אותי. אבל מה שנחמד שכנראה שזה לא הגיע לרמת פיצוץ ועם זאת אמרתי לה הכול ואני עדיין בהיי מזה. כשאני חושבת כמה אנרגיה הושקעה במשהו שהוא סה"כ השלמת הכנסה שולית בחיים שלי ממש לא יהיה אכפת לי גם אם זה ייגמר. אבל העברתי מסר לעצמי שאני לא אתן שידרכו עלי.

אז הגעתי במצב רוח די טוב לסופ"ש ואתמול ישנתי שנ"צ משובחת  וגם הכנתי אוכל שזה משהו שלא עשיתי די מזמן. ואכלנו יחד . גם זה דבר שלצערי קורה פחות ופחות בתקופה הזאת. ארוחה משפחתית וממש עצוב לי שזה מתמסמס. חלק מזה בגלל שטוליו החליט לעשות צעד כדי לשמור על המשקל ולא לאכול אחרי שש בערב. אני אפילו לא בבית בשעות האלה ונן עם החוגים והתכניות השונות גם לא בבית.

חוץ מזה קנינו קינקט לאקס בוקס וזהאומר משחקים עם תנועה . בינתיים נן וטוליו משחקים. אני קצת ניסיתי אבל התחלתי בשלב מתקדם ולא הסתדרתי וזה עצבן את נן ואותי והפסקנו לשחק. אמרתי לנן שאם הוא כל פעם שאני לא מסתדרת ינזוף בי אני לא ארצה לשחק איתו  והוא התנצל. גם זה צעד חריג ואני שמחה שהוא עשה את זה.

צפוי לי שבוע עמוס אבל חנוכה באופק…

 

 

 

פוסט שישי בסימן גבולות

רגיל

 

 

אני מרגישה שעניין ה"להיות מחוברת לקול הפנימי ולדעת לבטא אותו" עבד לי ממש טוב. לשמחתי לא בתחום הזוגיות אבל בתחום  המקצועי. הרגשתי שיש מקומות בהם אני לא משמיעה מספיק את קולי. היה גם סיפור מרגיז עם הוצאת ספרים שאני עובדת איתה בו הרגשתי שלא נעשה איתי צדק והצלחתי לשים גבולות וגם להבין שיש דברים שלא שווה להתעקש עליהם.ויש אנשים שפשוט לא כדאי לעבוד איתם. אנשים שהתקשורת איתם ברמה המקצועית פשוט רעה. מזל שיש לי בחירה בתחום הזה ומזל שאני לומדת להציב גבולות.

 

 

עברתי הרבה עצבים עם הסיפור הזה אבל אני אחרי ומרגישה שעמדתי בו בכבוד ובמקצועיות.

 

חוץ מזה לקחתי יום חופשת מחלה אחרי שהרגשתי שקשה לי לשאת את כובד החיים וביום הזה נחתי ונן תפס עלי טרמפ וביקש שאקח אותו מוקדם מביה"ס כי כואבת לו הבטן והרגשתי שהוא זקוק לי ולחברתי והסכמתי ואני ממש שמחה שהיה לנו אחה"צ נעים יחד והרגשתי שהכוחות שלי מתחדשים.

 

צבעתי את השיער צביעה ביתית. הפעם שילבתי שני צבעים. ביום הראשון חשבתי שזה מזעזע אבל זה ממש השתנה מהר ועכשיו אפשר להגיד שאני ממש מרוצה. במיוחד אחרי שהסתפרתי והתספורת יצאה בין המוצלחות שהיו לי בחיי.

 

נן שם חטיף אנרגיה שנועד לטוסטר במיקרו והתוצאה הייתה שהבית שלנו הצחין מעשן  כמה ימים. יזמות היתר שלו מצחיקה ומעצבנת. בעיקר מעצבן שהוא לא בודק ושואל ודי אימפולסיבי. גם אני הייתי כך ובעבודות הראשונות שלי העירו לי על זה כך שהיום זה יותר מאוזן.

 

 

ובשבוע הבא טוליו נוסע לאילת לטיול של העבודה בברכתי (השוחד הפעם הוא קפסולות של קפה), מפגש של מועדון הקריאה. ואולי גם קצת חורף.

 

 

 

 

והנה הגיע שוב יום שישי

רגיל

התחלתי את התקופה האינטנסיבית של ההדרכות ונזכרת בתחושת העייפות המחסלת של יום אינטנסיבי אבל אני מודה שעד כה גם ביום של שלוש הדרכות, שתיים מהן רצופות זה עבד יפה בזכות קבוצות טובות ומשתפות פעולה. דבר שהוא לא מובן מאליו אבל יש לקוות שזה יהיה הרוב.

 

עוד משבר בית ספרי ועוד שיחה ביום שישי (היי שלום יקיצה טבעית) אבל בעקבות המשבר מצאתי את הזמן להיות עם הבן שלי ולנהל איתו שיחה שממש התפתחה יפה והבנה יותר בהירה לגבי איך אני צריכה להתנהל ולהיות יותר נוכחת בחיים שלו. היו כמה דברים שהתפוררו לאחרונה כמו ארוחת הערב המשפחתית. זה התחיל מכך שטוליו החליט כצעד דיאטתי להפסיק לאכול אחרי שש בערב וזה המשיך כשאני הגעתי בשעות מאוחרות ונן לא היה רעב וכל זה הפך למבאס ממש. אתמול הכנתי לנו סלט וישבנו בהרכב מלא וזה נשמע כמו משהו שנכון להתעקש עליו ברוב הימים.

 

מזל שיש עכשיו הרבה תכניות שגם נן וגם אני נהנים מהם וצופים בהם יחד וזה זמן איכות אמיתי ולא מאומץ. צוחקים יחד ונחים .

 

כפיצוי על השיחה הלכנו לבית קפה לאכול ארוחת בוקר זוגית וזה היה מעולה ונתן לי את האוויר שאני צריכה.

 

קיבלתי תמצית חדשה של פרחי בך שעוזרת לי להבין ולהגיד מה אני רוצה. תמצית קצת מסוכנת אבל הרגשתי שמשהו משתנה בהתנהלות שלי: הצגת גבולות ברורים בהדרכות, למשל וגם להעמיד כמה מרצות נלהבות מדי במקום ולא בצורה שתהיה לא נעימה. המון דברים שלא עובדים נובעים ממסרים עמומים וחוסר בהירות והייתי צריכה את הבהירות הזאת.

מנצלת את התמצית לבקש שלא נפתח דיון על יעילות פרחי הבך.יודעת שיש כאלה שלא מאמינים בזה ופשוט אין לי כוח לדיון.

 

חוץ מזה אחותי התקשרה לבקש עזרה לעבודה של אחיין שלי וזה אף פעם לא קרה בעבר אבל כיף לגלות שגם היא מתמודדת עם מקומות לא פשוטים באימהות. היא אימא ממש מעולה .

 

הלכתי לספר שלי. משהו חצי ספונטני והוא עשה לי תספורת יפה ופרגן לי על הצביעה הביתית. שינוי שעשיתי לאחרונה כי נמאס לי מבזבוז הזמן הגדול במספרה. אבל עכשיו יש לי גם תספורת חביבה.

 

השכנה שלי ואני מתקרבות. היא גרה דלת מולי והילדים עוברים חופשי לבית שלנו . אני משאילה להם ספרים (פעם ספרנית תמיד ספרנית) והיא נתנה לי מהאבוקדו שלהם. עצם התחושה שיש פה ערוץ תקשורת פתוח ויכולת  לסמוך על מישהו עד כדי לתת את המפתח של הבית. אני גם אוהבת מאד את הילדים שלה.היא מתגברת על תקופה קשה של הליכי פירוד עם בעלה ואני רואה שזה עושה לה טוב.

 

הולכת לעשות את המרק הראשון לעונה. מרק כתום. מרגישה שהמון זמן לא בישלתי וזה נחמד.

 

חוץ מזה היינו בשבוע שעבר במשתלה וקנינו עציצים חדשים והמרפסת מקבלת צורה.

החידושים הקטנים בחיי

רגיל

אני מתחברת לטרנדים באיחור אופנתי ולאחרונה נפלתי באייהרב. זה התחיל מהגילוי שעל ויטמינים ותוספי מזון שאני צורכת אני משלמת פחות וזה הפך לביקור וירטואלי בסופראקזוטי, בחברות בקבוצת פייסבוק ובגילוי שההזמנה שעשיתי (צבעי שיער ורוטב סאטה וגם שפתון) הייתה ממש שווה וגם הגיעה במהירות עם שליח. גם ההתרגשות של לפתוח את הקופסה היא חלק מהחבילה.

בינתיים אני עושה לי מעין רשימה של דברים שהדליקו אותי כדי לעשות הזמנה בקלות אבל לא להגזים עם זה כי הקלות הבלתי נסבלת של הזמנה באינטרנט יכולה להפוך את הבית שלי למצבור של חפצים לא שימושיים ואת הארנק למדולדל יותר מאי פעם.

 

אני אוהבת את העידן הזה שמאפשר להגיע להרבה מוצרים שווים בזול ממקומות שונים בעולם אבל עדיין רוצה לדייק ולהזמין רק את מה שאני צריכה. אני למשל כמעט לא מזמינה בגדים לעצמי בגלל שאני יודעת שהפיתוי גדול ושקל ליפול בזה.

 

וחוץ מזה סתיו שמצליח לדכדך אותי ולשמח אותי במקביל. הדכדוך נובע מהצורך התמידי להתכרבל במיטה שסותר את הצורך להיות אדם מתפקד ועובד. ומצד שני הקרירות כיפית לי וגם הגיוון במלתחה. נמאס להזיע.

 

בזמן האחרון היו לי הרבה מפגשים חברתיים וזה גם כן משמח אותי מאד בעיקר העובדה שאני עדיין מצליחה להוסיף גיוונים לחיים שלי. 

 

ואפילו מדגדג לי לעשות דוקטורט אבל זה משהו שכרגע יושב אצלי כרעיון לא מבושל לא ברור לי מתי ואיך ואפילו לא במה. אני מרגישה צורך דחוף ללמוד משהו ועדיין לא בטוחה מהו הערוץ שהכי מתאים לי. כמובן לא דיברתי על משתלם כלכלית, זו בעיה בפני עצמה. ועוד דבר זה גם המחשבה על הויתורים שכרוכים בזה. עוד לא שם כנראה.

 

קראתי למועדון הקריאה הירושלמי את "אחיות הגורל" של טרי פראצ'ט וזה ספר חמוד ומהנה ואני ממש שמחה שגיליתי אותו.

 

החלטתי שעכשיו מה שלא יהיה אני מפרסמת פוסט קבוע ביום שישי.קיבלתי את הרעיון מבלוגרית נהדרת שאני קוראת כבר תקופה . שמצדה אמצה אותו מרן בן זיק אז אני שומרת על הקרדיט.כיף לי שהיא התחילה לפרסם סדיר אחת לשבוע פוסט.