החופש הזה לא עושה לי טוב. היה לי בראש דימוי כזה של טיולי טבע ופריחה ובסוף גמרנו כמו כל עם ישראל (אלה שלא הלכו לטיולי הטבע והפריחה ו/או לפעילויות הרבות לילדים) לאיקאה ראשון. שוב הנטייה הזאת שלנו לבחור בפתרו הכי קל כדי להרוג זמן ולחזור מעוצבנים. נולי זכה בבובות אצבע ובפילון קטן ומכוער ואנחנו בכוסות ובחירשות זמנית מהצגת הילדים שהייתה במקום (לשמחתי נולי הוכיח טוב טעם וברחנו משם די בהתחלה אבל הנזק נעשה).
בבית הצלחתי קצת לעבוד והרבה להתעצבן על נולי שפיזר את כל הפאזלים שלו על רצפת הסלון. עד כדי כך שהטחתי את הטנק הרועש והארור שלו ושברתי לו אותו. פויה אמא מגעילה (ואחר כך לא היה לי לב להוציא גם את הסוללות.אז הרעש נשאר אבל נמוך יותר וקצת מעוות )
כן, קיבלתי מעצמי כמה הלקאות עצמיות עסיסיות של אמא מזניחה ואמא לא בסדר. אני יכולה להגיד רק שבורכתי בבעל נהדר שקלט את הנקודות בהן הייתי על הקצה ואז תפס את נולי לשיחה צפופה בלי לבקר אותי על התגובות המוגזמות.
יש משהו טוב במשפחתיות הצפופה הזאת. אחרי הכול. ואני כל כך נהנית לראות עד כמה האבהות של טוליו מגובשת ובטוחה בעצמה ועד כמה יש לי מה ללמוד ממנו לפעמים. בעיקר שיעור בקור רוח.
מחר ניקח את נולי להפנינג פרפרים שמתקיים למרבה השמחה ליד הבית. קל"ב… אולי בכל זאת נתפוס גם פריחה מתישהו איפהשהו. אני רק מקווה שהסבלנות שלי תחזור כי אני מרגישה שיש לנו פשוט יותר מדי חופש. למרות הכול.
myreaderlife 