ארכיון חודשי: דצמבר 2016

ועוד שמחה קטנה.

רגיל

אני מרגישה שקורה קסם כשאני מצליחה למצוא את הערוץ הנכון לתקשר עם הכיתה שאני מדריכה והיום זה קרה. שיתוף פעולה מופתי, התקדמות נהדרת וזה בשיעור ערב.

הגעתי מבעבעת מאושר כמו שמפנייה וזה אחרי יום של שלוש הדרכות ברצף שהסתיים בשבע בערב.

כנראה שאני במקום הנכון.

מודעות פרסומת

דברים טובים

רגיל

הגעתי לאמצע השבוע ואחד הימים הכי ארוכים מאחורי (11 וחצי שעות עבודה, שברתי את השיא של עצמי) אבל:

 בזכות היום הארוך ישנתי אצל הסבים שלי שגרים בירושלים. הם חיכו לזה בקוצר רוח והתכוננו יפה לקראתי. ישנתי במיטה מרופדת מכוסה בשמיכה שהתכסיתי בה בגיל 7 והיה לי חמים ונעים. בערב ישבנו בנינוחות וקישקשנו וסוף סוף לא הייתי צריכה למהר .  הרגשתי עטופה ואהובה ושוב כל כך מאושרת על המתנה האדירה הזאת להיות נכדה בגילי.

הבוקר אכלנו יחד ארוחת בוקר נינוחה, גם כן קונספט שזר לי. אז הטירוף של הדרכה מאוחרת הביא לי גם מתנה גדולה.

 

אני מקבלת המון תמיכה מהקולגות שלי בעבודה. בחרתי להפיץ את לוח ההדרכות שלי לכולן כדי להשאיר אותן בתמונה והן הרבה יותא אמפטיות לעייפות שלי או לצורך לצאת מוקדם בימים ללא הדרכות  או לקחת הפסקה לפני רצף הדרכות. ואני מרגישה את הגב שלהן. 

 

היום יצאתי מוקדם וקניתי נעליים חדשות. הטריגר הייתה נעל שהתפרקה לי. הנעליים החדשות צהובות כמו שרציתי והולכות נהדר עם הג'ינס.

 

הדרכתי קבוצה מקסימה של מורים עולים מצרפת שהיו רציניים ועבדו יפה למרות השעה. גם המרצה שלהן מאד פירגנה והודתה לי. 

 

ועוד יומיים נגמר השבוע שוב ואחר כך חנוכה. ההשלכות מבחינתי הן שבוע ללא הדרכות. 

 

ויש לי ספר חמוד של מייב בינצ'י לקרוא.

 

וגם תיק חדש שמאפשר לי לקחת את כל הבית איתי על הגב כמו שאני אוהבת.

 

 

 

גבולות

רגיל

לא היה שבוע כל כך מוצלח. היה שבוע בו הרגשתי לנקודה של אפס סוללה.  היו לי גם כמה נקודות אור כמו מפגש מאד מהנה במועדון הקריאה שלי (וזאת על אף שלא הצלחתי לקרוא את הספר), מרתון של סדרות טלוויזיה בשישישבת והנאה מהאוויר הצח של אחרי הגשם.

 

אני נמצאת בפרדוקס עם עצמי, יש משהו טיפולי במבנה האישיות שלי שהוביל אותי לעבודה בה אני נדרשת הרבה להקשיב והרבה לתת מעצמי. אני אוהבת את הנתינה הזאת ורוב הפעמים היא עושה לי טוב אבל הדעתי לנקודה של קושי אמיתי סביב אותה נתינה.אני מוצאת את עצמי נתקלת יותר ויותר במצבים בהם אני נדרשת לשים גבולות, אני נתקלת במצבים בהם אנשים הופכים לסוג של עלוקות רגשיות ומתלבשים על הנתינה הזאת במינון מוגזם והבעיה היא שלא תמיד אני מצליחה לעצור את הדינמיקה הזאת בזמן ואז אני מוצאת את עצמי על הקצה על סף התמוטטות ואז אי כבר לא מסוגלת להביע את הצרכים שלי בצורה מדויקת ובצורה שתוביל לשיתוף פעולה של הצד השני.ואז אני ממש רוצה להיות חולה כי זה הדבר היחיד שישחרר אותי מזה.

 

ביום שישי הוזמנתי לסיור שעושה חברה. רציתי ללכת לסיור הזה אבל הרגשתי שהגוף שלי מותש ואיכזבתי אותה, לא בלי רגשי אשמה אבל באמת שלא יכולתי להוסיף גם את הסיור לשבוע התובעני והטובעני שהיה לי.נשארתי בבית ונחתי המון והמצברים שלי התמלאו. 

 

אני לומדת וזה מה שמנחם אותי בסיפור הזה. למשל כשאני מגיעה לעבודה אני צריכה רבע שעה להתארגן לפני שאני מקבלת קהל וכשאני אומרת להם את זה בכבוד הם מבינים שאני לא מוחקת אותם משדה הראייה שלי . כשהם ממהרים אני מוכנה לחרוג מכלל רבע שעה למענם אבל הם בגדול מבינים את הצורך שלי.

 

נן אוהב לצפות ב"מפלצות קטנות" זו לא סדרה לגילו אבל מצאנו את עצמינו מדברים על דברים מתוך הסדרה כמו נושא הגבולות. הוא אמר שהוא שמח שאני שמה לו גבולות וזה היה משפט מפתח. 

 

יש מצב שזה נכון גם למבוגרים.

סיכום הימים האחרונים

רגיל

1. מסיבה סופר כיפית עם הרבה ריקודים ואוכל מעולה וגם חברות נפלאות. 

2.  שמחה שלא וויתרתי לעצמי על הניקיון של שישי . הבית היה במצב זוועה . ניקינו ממש לאט הפעם אבל המעשה נעשה.

3. חלק מהעציצים ממש משגשגים אצלי. איזה כיף.

4. הפעם לא בישלתי לשבת והעולם לא התמוטט (הזמנו פיצה).

5. קצת דפקתי את האגן בריקודים (חייבת להיות מיוחדת) אבל קיבלתי אחלה מסאז' מטוליו.

6. פיג'מה חדשה

100 ימים טובים או שובה של פוליאנה

רגיל

החלטתי להחזיר את הפרויקט לבלוג דווקא בגלל התקופה הקשה שעוברת עלי לאחרונה. וגם בתקופות הקשות אני מוצאת הרבה נקודות אור.

 

1. מקבלת המון אהדה והערכה מקולגות וגם מסטודנטים בין היתר בעקבות התפקוד שלי בשבוע שהמרצה נפטרה. באמת נתתי מעצמי הרבה אבל זה משמח שמצליחים לראות. גם התקרבתי לאנשים שקודם הייתי פחות קרובה אליהם וגם כמה סטודנטיות שהמרצה הייתה מאד משמעותית להן.

 

2. סיימתי סוף סוף פרויקט ארוך ועכשיו אתחיל לראות איך הוא עובד בפועל.תחושת מסוגלות אדירה.

 

3.  מצליחה לדבר על המרצה בלי לבכות. תחושה שמשהו מתאזן. עדיין עצובה אבל כבר לא ממוטטת.

 

4. הייתה לי ולטוליו בבוקר שיחת אוטו מעולה ומעצימה ששוב חיזקה את ההרגשה שבחרתי נכון. זה לא מעט בפרט ששנינו בתקופה האחרונה בקושי מתראים וכשמתראים עייפים בצורה לא נתפסת. להרגיש מחדש את האהבה גואה זה דבר מופלא.

 

5. אוהבת את עצי הסתיו הצהובים ואת הנוף הסתווי וגם הירחים מאד יפים לאחרונה. 

 

6. הצלחתי להביא את עצמי לרדת בכניסה לעיר וללכת ברגל בלילה כשאני חוזרת וזה מאד מרגיע אותי.

 

7. לנן יש מורה מדהימה למתמטיקה שכתבה לו דברים נפלאים על המבחן  שלו וכמעט בכיתי מרוב אושר. הוא לעומת זאת התבאס על הציון -88.לך תבין.

 

8. נן התחיל לגלות התלהבות מחודשת מקפואירה ועושה תרגילים נהדרים.

 

9. כל יום עמוס וקשה שאני מצליחה להתמודד איתו בלי להתמוטט ובלי להרגיש שהייתי מגעילה למישהו הוא יום מוצלח בעיני והיום היה יום כזה. אפילו הצלחתי לדחוף בו כמה מטלות.

 

10. מוזמנת מחר ליום הולדת של חברה אהובה יחד עם עוד שתי חברות שהתחושה היא שלא ראיתי אותן שנים וזה אליפות. מוסיקה צחוקים וחברות ועוד בתל אביב.

 

וכך עבר לו יום הפוליאנה הראשון.

 

 

פרידה

רגיל

עברתי שבוע מאד מטלטל  במהלכו נפרדתי ממרצה יקרה שהדרכתי איתה ולמדתי ממנה רבות. היא מתה במפתיע מה שהיה ברכה בשבילה והלם לכל מי שהכיר אותה. 

מצאתי את עצמי נאבקת על הצורך לתפקד ומנסה להזין גם את הצורך הכה נורמלי להתאבל. המון דברים בעבודה מזכירים לי אותה. יש לי מיילים ולוח הדרכות שמלא בשם שלה ואני כל הזמן פוגשת תלמידים שלה. 

 

מותשת מהמעברים בין מצבי בכי וצער למצבי תפקוד.

 

אבל הבנתי משהו על הדרך בה כשאדם הולך משהו ממנו נשאר איתך. המשהו הזה במקרה שלה הוא הכוח להמשיך ולהדריך גם את הכיתות שלה כי זה היה חשוב בשבילה.

 

היא ידעה תמיד לתת תחושה חזקה של משמעות לעבודה שעשיתי איתה, להעצים, לתת מילה טובה והשראה.

 

וככה אני אזכור אותה ולא רק אני.

 

היא הייתה אישה אהובה שתחסר לרבים.