ארכיון חודשי: ספטמבר 2017

32-33

רגיל

בזמן האחרון האווירה בעבודה ממש רגועה וזה נחמד.וכל הזמן אני פוגשת סטודנטיות וסטודנטים שלא ראיתי מזמן שבאים להגיש את העבודות האחרונות וגם להיפרד ולהודות וזה תמיד מרגש אותי. יש גם קטע עם סטודנטיות שבאות עם תינוקות שפעם היו בבטן ועכשיו הן כמעט פעוטות. יש בזה הרבה חמידות ואני חושבת שהן סופר וומן וגם אומרת להן את זה. לסיים את כל החובות האקדמיות כשאת מגדלת תינוק זה וואו ענק בשבילי. לפעמים זה גם לא ילד ראשון.

 

(לסיים תואר זה וואו בשבילי אפילו בלי זה)

 

נן חזר מהטיול השנתי שמח וטוב לבב וגם קצת חולה.אבל הבריא תוך יום אחרי שהושאר בלית ברירה בבית. 

 

ידיד שלי ממוצא מקסיקני בא לבקר והוקל לי כי דאגתי בגלל רעידת האדמה.חששתי שמא מישהו ממשפחתו נפגע וזה לא המצב. חשבתי על זה המון וכאב לי כי מקסיקו זה מקום קרוב ללבי. הייתי שם חודש מדהים ופגשתי שם כמה וכמה אנשים שנכנסו לי ללב.אני לא בקשר איתם וזה היה לפני עידן הרשתות החברתיות כך שבאמת אין לי מושג. 

הוא סיפר לי שבחייו כבר חווה כמה רעידות כאלה. 

כל מקום והמתחים שלו.

 

מצאתי פקוס בשוק וזה מאד הפתיע אותי. פקוס שלא בעונתו.

 

פתאום שוב בא לי לכתוב. שמחה שהצורך הזה נשאר בי.

 

מחר יום חמישי ועם כל חיבתי לעבודה נחמד גם שעוד מעט סופ"ש יום כיפור. גם השנה אצום ואקרא המווון.

 

קניתי שמפו צמחים חדש עם ריח מדהים.

מודעות פרסומת

30-31

רגיל

אז פתחנו את השנה בשתי ארוחות חגיגיות עם המשפחות שלנו והיה טעים ונחמד וגם בילינו בחוף הים.

 

דברים חיובים של הזמן האחרון

 

קיבלתי הרבה הערכה מקצועית בזמן האחרון וזה ממש מחזק אותי. מצחיק שפעם הביטחון העצמי שלי היה כל כך חלש שכל פעם שהוחמאתי חשבתי שהצלחתי לעבוד על עוד אדם ולהציג מישהי אחרת. אוקיי, זה עבר וזה דבר חיובי מאד.

 

יש לי הרגשה שהשנה תהיה מגניבה. רוצה להכיר מחדש את הנער שהילד שלי הופך להיות ולשחרר הרגלים ישנים שנובעים מצורך עמוק בשליטה.מגלה שכשאני משחררת שליטה אני מרוויחה הרבה שלווה והרי תמיד רציתי להיות אדם שלו.

 

מצאתי שאני יכולה להכין תערובת ולטגן רק קציצות לארוחה של מחר וזה שחרור עצום.הרבה פחות עבודה.

 

הספר שלי החזיר אותי לג'ינג'י והתגובות טובות.

 

יום 31

ארוחת צהריים ספונטנית וכיפית עם חברה שבאה לבקר אותי בעבודה ועוד חברה. פונקנו גם בעוגיות היות ואני הלקוחה הVIP של המקום כי אני תמיד שותה שם את הקפה. איזה כיף.

 

הייתי צריכה המלצות על בתי קפה באיזור מודיעין וקיבלתי המון המלצות נחמדות. הצלחתי לקדם את ארגון המסיבה לחברה לעבודה שפורשת. כנראה פעם ועד תמיד ועד…אבל התקדמנו מאד.כולל בעניין רעיון למתנה.

 

הצלחתי להרגיע סטודנטית מאד רצינית ולחוצה וגם היום הגיעו סטודנטים שעזרתי להם והצליחו לקבל ציונים גבוהים. וחלקם שואפים להמשיך לתארים מתקדמים. איזה סיפוק!.שמחה לקבל תזכורות למה אני בתפקיד שלי.

טוליו אכל את כריך הקציצות השווה שהכנתי לי לצהריים ולא אכלתי וממש נהנה מזה.

 

הצלחתי לעשות פעולה אדמיניסטרטיבית קטנה שדחיתי המון בלי סיבה. 

 

נן בטיול שנתי ואני מרגישה מוזר עם הואקום שנוצר בשגרת היום. בזכותו הגענו מאד מוקדם לעבודה ובלי פקקים וזה כבר סוג של נס לאחרונה.

 

אולי היום אני אוכל על ישראל! נהנית מהאקשן של התחרות ומתחרה נגד המשתתפים באולפן. עד כה יצא פארש בגלל שלא התחלתי מתחילת התכנית.

 

 

שתמשיך החיוביות הבלתי נלאית הזאת.

 

 

 

 

כתבתי את זה ב 2014.

רגיל

לא מצאתי מקום אחר לקטע הזה אלא פה

 

השתתפתי בתרגיל כתיבת 500 מילה. מצחיק לקרוא את זה היום. הרבה פחות מוטרדת מהדברים האלה.

 

הקטע הזה של לארח בבית שלך זה קטע פגיע. את מרגישה שכולם רואים את הפגמים הקטנים האלה
של הבית שהם בעצם הפגמים שלך. כל נקודות הלכלוך וההזנחה, חור קטן בוילון, מרפסת
שלא הספקת לשטוף וכל מיני לכלוכים. רשימה של חולשות.

ואת יודעת שבחיים לא תצליחי להגיע לנקודה המושלמת הזאת בה תגידי, זה הבית שלי. מוזנח

אבל שלי. זו אני.

את לא רוצה להקדיש את חייך לניקיון. את יודעת שיש משהו חסר תוחלת בפעולה הזאת של
לנקות משהו שמחר יתלכלך שוב . יש כל כך הרבה דברים מעניינים יותר לעשות בחיים. את
יכולה לקרוא, את יכולה לטייל, את יכולה לראות סרט, את יכולה לעשות משהו נורא
יצירתי, את יכולה לישון.

ובכל זאת לפעמים הלכלוך והעומס חונק אותך ואז את מרגישה קצת אשמה כלפי עצמך שאת מנקה רק
כשאחרים באים ולא בשביל עצמך כמעין תחזוקה שוטפת.

ומה היה קורא אם אנשים היו מפסיקים לנקות. מכירה כמה כאלה שלא מעסיקים עוזרת ובשלב

מסוים מפסיקים לראות את הזוהמה. אנשים חסינים מאד אלה.

ולבשל,
מה הקטע הזה עם לבשל. עוד פעולה זמנית כזאת ולא תמיד מוערכת כי הבישול הפך מתחביב
ורצון להמשיך לסתם צורך קיומי וצורך קיומי מוריד את כל החגיגיות הזאת מפעולה שהיא
בסך הכול יכולה להיות אוטומטית ויכולה להיות יצירתית.

איך אנשים מצליחים להיות כל כך מתוקתקים בהתנהלות שלהם בחיים. יש אנשים שנעים בקווים

ויש כאלה שנעים במעגלים. את נעה בזיגזגים מתנהלת בכבדות ממטרה למטרה. אולי גם
בעיגולים אבל את לא פוגשת שוב את הנקודה בה התחלת.

 

העיקר שאת מוצאת תמיד זמן להסתכל על פרחים, להסתכל על השמיים, להסתכל על חתולים חוצים,
להסתכל על דברים שאחרים רואים אותם ככה ברקע ואת לא. את רואה אותם ומריחה אותם
ומתמקדת בהם.

 

ללטף כלב שמסתכל עליך במבט ידידותי ומחפש את קרבתך. ואת בכלל לא ידעת שאת אוהבת כלבים
אבל כל כ ך נעים ללטף אותו ולחוש את הלשון הרטובה שלו  ולהסתכל לו עמוק לתוך העיניים הטובות. עוד אחד
מהדברים שמזכירים לך לנשום.

 

את מרגישה שאת חיה בקצב מהיר כל כך ואת אפילו לא הספקת להסתכל והכול הופך לכתם
מטושטש. רצה ממשימה למשימה וממקום למקום וכל פעם שמסתיים מקצה במירוץ את מרימה לך
בלב את הידיים כמעין ניצחון, הנה, הילד בבית הספר, הנה את ליד שעון הנוכחות, הנה,
גמרת לעבוד.

 

גוווול.
סללללל.

ועוד 150 מילה את גם תרגישי ששוב עמדת המכסה אפילו שאת לא יודעת מה לצפות מעצמך ואת
מתקשה כרגע לברוא עולם עם גרמלינים שירקדו לך על המקלדת אלא יותר מספרת פה את
סיפור חייך השגרתי עד אימה. גם הצדדים הלא שגרתיים בו הפכו מזמן לשגרתיים ולחומרי
כתיבה משומשים כאלה שכבר נמאס לך להתעסק איתם. נורא מתחשק לך לצוד חומרים חדשים.
אולי בשדה התעופה מהכורסה ובהמתנה. גם שם תכתבי 500 מילה? את שואלת את עצמך ועונה
שכן, בטח בוודאי. לא תקלידי תכתבי עד שהיד תכאב. אם במטוס, אם בשדה ואם בלילה
במלון אחרי שהרגליים שלך יצעקו מרוב כאב.

למדת להרגיש בבית במלונות . הקטע הזה של האריזה וההתמקמות והמה להוציא מהמזוודה. רצה
הגורל ורצית לנסוע ממש "לייט" אבל לא, דווקא הפעם תסעי כבר. עונת מעבר
וילד. את יכולה להיות חסרת אחריות כלפי עצמך ולא כלפיו.

מעניין

איך זה יהיה, את אומרת לעצמך חזור ואמור. את סקרנית מאד לדעת אם תצליחי ליהנות רק
בגלל שהחלטת ליהנות למרות שהסיכויים הם נגד ההנאה שלך כמו שאת מגדירה אותה. הנאה
מסוג אחר תהיה. אופטימית חסרת תקנה. אופטימית עד אימה.

 

 

***לא נטשתי את פרויקט 100 הימים. עשיתי הפסקה וממשיכה ממחר***

ימים 22-29

רגיל

כותבת את זה רטרואקטיבית וקשה לי לזכור את כל הפרטים אבל…

 

הימים הראשונים היו פרודוקטיבים מבחינת עבודה וזה היה מצוין כי מיום שלישי עד יום חמישי הייתי בטיול עובדים. היו לנו משימות ניווט בזכרון יעקב ולמרות החום זה היה מהנה. היינו קבוצה ממש חמודה.

אחה"צ היה זמן חופשי ושכנעתי את חברתי לעבודה ושותפתי ללכת לים והיה ים מושלם. דגל לבן, לא היו הרבה אנשים ושתינו מאד אוהבות ים. חבל רק שתוך כדי הייתי צריכה קצת לטפל בענייני איטום הגג בשלט רחוק אבל זה לא פגם בהנאה.

בארוחת הערב במלון אחת מהעובדות הציעה לי כרטיס מוזל למופע מחול. זרמתי ולא ידעתי למה אני הולכת. מסתבר שזה היה מחול מודרני בשילוב מוסיקת בארוק שנוגנה בשידור חי הנושא היה אמהות.למופע קראו M. ומסתבר שהכוראוגרפית היא ענבל אושמן שהיא גם אשתו של ינץ לוי הסופר וגם חבר הפייסבוק שלי. היה משונה לראות יום אח"כ פוסט שנכתב על אותו מופע.

זו הייתה חוויה מאד אחרת. יציאה מאיזור הנוחות. גם מהפנטת, גם מעייפת  אבל שמחה מאד שהלכתי. 

עוד חוויה משונה שהייתה לי במופע. אחת מנגניות הכינור הייתה ממש דומה לי. עד כדי כך שחברותי להופעה העירו על כך ובאופן מוזר קלטתי את הדמיון בעצמי. ראיתי אותה מרחוק ומשהו בשיער , מבנה הגוף ושפת הגוף היו דומים. אח"כ אחת מהבנות שכנעה אותי לגשת אליה ומקרוב ראינו שהיא פחות דומה. שמחתי כי זה הוציא לי את התחושה המשונה מהסיסטם. לא קרה לי עד כה.

למחרת היינו במקדש הבהאי ושם קצת הובלתי את הבנות לכניסה לא נכונה מה שגרם להן להתעצבן בצדק. המזל הוא שהפעלתי את הנשק שלי שהוא הומור עצמי וחזרנו לאווירה טובה. מקום אסתטי מאד עם שטיחים ולא הרבה יותר מזה. אבל דת שדוגלת בשלום וסובלנות היא דת שחביבה עלי על אף הOCD המובנה שם.

(OCD אסתטי, זה כן).

פגשתי גם חברה טובה שהיא חיפאית ואכלנו במסעדה אסייתית שווה (טטמי) והיא גם הכירה לי חנות יד שניה מגניבה ושם כמעט שברתי את הרתיעה שלי וקניתי חולצת מעצבים אבל היא לא ישבה עלי טוב.

מיותר לציין שממש השמנתי בטיול הזה. הרבה אוכל ולא קפה אחד טוב לרפואה.

הצלחתי לגמור את הספר למועדון הקריאה. כל האור שאיננו רואים. והוא מצויין  והעלילה מותחת.

חזרתי הביתה לגלות שסיימו את איטום הגג. בחרנו באיש מקצוע מעולה שהתנהל בצורה מקצועית לאורך כל הדרך והייתי ממש גאה בעצמי שהרמתי את הפרויקט. חלק מהשכנים גם ניקו חלק מהעשבים שצמחו פרא.

כיף שדברים מתבצעים.

נן ישן אצל חברים שלנו ואנחנו אכלנו איתם ארוחת ערב, היום הלכנו לקנות מתנות לחג ביריד של נתנאלה וקניתי לעצמי תיק גדול ושווה בצהוב. אח"כ טוליו ואני ישבנו במקום נחמד ובילינו זמן איכות זוגי עם האפליקציה שמלמדת איטלקית. טוליו מגיע שם להישגים מרשימים.

 

שבוע טוב ושנה טובה וחיובית. המשך יבוא.

 

יום 20 21

רגיל

קודם כל מאושרת שמבצע איטום הגג יצא לדרך. בשוק מעצמי.

יום 20 – קיבלתי ספר שנראה מבטיח מההוצאה וראיתי שיצאו המון ספרים שמסקרנים אותי וזה כבר מתחיל להטריד כי זמן לקרוא יש פחות, הרבה פחות.

הצלחתי לתפוס את האוטובוס ברגע האחרון והגעתי ממש מוקדם.

סתם דברים נחמדים.

יום 21

ניקינו את הבית לפני הזמן שקבענו לעצמנו ובזכות זה יש לנו פטור בשבוע הבא מנקיון וזה ממש משמח כי אני אחזור מטיול של העבודה וזה הדבר האחרון שיבוא לי לעשות.

והיום משאירים לי את הבית לבד. אמנן לצרכי עבודה אבל זה נחמד מאד.

 

ימים 17-18-19

רגיל

קניתי לנן את ספר ההמשך ל"פלא" והוא שמח מאד. קניתי לו גם קופסת אוכל מגניבה מסוהו.

נן שם לב שאני פחות צועקת עליו וזה שימח אותי ששם לב.

טיפול שיאצו שהיה נפלא כרגיל. יש לנו גם שיחות מעניינות על החיים תוך כדי שזה בכלל בונוס.

מצליחה להיות יעילה בעבודה והיו לי כמה פגישות ממש טובות.

מצליחה בעזרת השכנים החמודים שלי להרים את פרויקט האיטום. קצת בדקה ה90 אבל האיש שבחרנו לעבוד איתו נשמע לי מאד בסדר. אוהבת את ההתנהלות שלו וגם את ההקפדה שלו על פרטים. התקשורת שלי איתו ממש טובה.

שוקולד עם צימוקים  ורום של קדבורי.

ההורים וסבתא הגיעו לביקור השבועי ושלם שינוי יכולתי להגיע מוקדם הביתה והכול היה נינוח יותר.

מצליחה לא להגיב מהבטן למצב שהוא באמת מעצבן אבל אני יודעת שתגובה לא הייתה עוזרת אלא רק מקלקלת.

 

מצאתי מקום ממש נחמד בגינה של העבודה לשבת בו לאכול צהריים.עכשיו כבר פחות חם והרוח נהדרת.

 

 

 

צורך

רגיל

האם אתם מאמינים שעצבות מדבקת?

 

יש לי פרספקטיבה ואני יודעת שהעצבות תחלוף. בינתיים אני רוצה להרגיש אותה קצת.

 

השמדנו קן צרעות שאיים על שלומנו. נן נעקץ וכשראיתי את המבנה הבאמת מרשים הזה הרגשתי צער של חורבן.

 

חזרתי לצייר . קניתי טוש חדש שיש בו שמהו מכחולי וזה מאפשר לי ליצור משהו אחר לגמרי. נן הופתע כי לא הכיר את הצד הזה בי.

 

התפיסה המרחבית שלי דורשת עבודה ועדיין זה מהנה לעשות את זה ולהשתמש.

 

ועם כל הדחף היצירתי אני מרגישה עצבות מנומנמת כזאת וקושי לתקשר ומין מופנמות כזאת שאני לא רגילה אליה.

 

מנסה להבין את המצב הזה.