ארכיון חודשי: אוקטובר 2011

ספר בשבוע

רגיל

אני רוצה ליזום פרויקט אישי של קריאת ספר בשבוע. יש לי תחושה כזאת שאם אני תוחמת את הקריאה שלי במסגרת אני אצליח להתמקד יותר בספר ולהפוך ספרים שהייתי רוצה לקרוא לספרים שאקרא.
לפרויקט כזה יש מגבלות שקשורות בעיקר לבעיית ניהול הזמן שלי אבל אני רוצה לעבור ממצב של רוצה לקרוא ספר למצב של קוראת.
האם באמת מצב קריאת חובה יכול לאפשר הנאה אמיתי מספר? האם שווה להשקיע מאמץ בספר גם אם הוא לא מושך אותי מהדף הראשון?

השבוע בזכות ריבוי החגים ועייפות שמנעה ממני להיות בתזוזה מתמדת קראתי ספר וחצי בשבוע. ספר מיוחד מאד בשם 26 איי של דיאנה אוונס. שמתאר תאומות שמייצרות לעצמן מין עולם פנימי רגשי בו האחרים רק אורחים. ספר קצת מוזר שהזכיר לי במובנים מסוימים את המחברת הגדולה של אגוטה כריסטוף. שם אמנם הסיטואציה מאד שונה אבל גם שם יש תאומים שבוראים לעצמם עולם נפרד.
אני זוכרת מילדות פנטזיות על להיות תאומה. היו לנו בתנועת הנוער תאומות ואני זוכרת אותן כמעין יחידה אחת.
אגב הפנטזיה על תאומות התגשמה לי באופן מאד מוזר עם נישואיה השניים של אימי לאדם שלו בת בגילי והוא גידל אותה כך שגדלנו יחד והפכנו לסיפור המסקרן בכל מקום בו הלכנו. איך שתי ילדות כל כך שונות הן אחיות. לא היינו יחידה אחת כי אנחנו שונות מאד אחת מהשניה אבל היה בתאומות הזאת משהו משעשע.

אני גדלתי והוא לא

רגיל

אני מרגישה שכאשר אני קוראת מתרחש תהליך של חיבור ביני לבין הגיבור או הגיבורה של הספר. כיום החיבור הזה קורה בפחות עוצמה בהשוואה לעבר. בגיל ההתבגרות הייתי ממש מצליחה לדמיין את חיי בתוך עורו של הגיבור. אני זוכרת למשל את חוויית הקריאה ב"תפסן בשדה השיפון" כחוויה כזאת. כמו הולדן קולפילד אני חושבת שמגיע גיל כזה בו חווים את עולם המבוגרים כעולם צבוע ומתחברים לצורך של הולדן לבעוט לכל הכיוונים. הספר מאד סחף אותי וקראתי אותו בכל פעם שהיה לי יום מגעיל בבית הספר או תקלים עם הסביבה (והיו לא מעט) ומאד ניחם אותי לדעת שיש עוד אדם שמרגיש כמוני ומתגעגע למשהו מהתום של הילדות . לפני כמה שנים ניסיתי שוב לקרוא את הספר והרגשתי שהוא חי בתוך ציפיה לא מציאותית ושופט בצורה לא הוגנת את הסביבה שלו. ובעיקר הרגשתי את הצורך להגיד לו פשוט לנוח כבר.

מעניין איך הולדן היה חי בסביבה של היום. האם היה לו בלוג? האם הוא היה מוצא נשמות תאומות בווב?

אם את ספרנית את בטח קוראת כל היום

רגיל

הייתם צריכים לראות את השידה שנמצאת ליד המיטה שלי. היא מלאה בכל כך הרבה ספרים שאני כבר לפעמים שוכחת מה מתחבא לי שם. אני אוהבת מאד לקרוא אבל ההזדמנויות של להישאב לספר ולקרוא אותו ברצף הולכות ופוחתות. אני ספרנית ויש לי גישה לכמויות של חומרי קריאה מעניינים וזו פריווילגיה שגובלת בחזירות. כזאת אני חזירת ספרים אבל למדתי להחזיר לספריה ספרים שלא לכדו אותי בגרון.
יש לי ילד בן חמש וגם לו יש ארון מפוצץ בספרים. הוא מאד אוהב שאני מקריאה לו ספרים . יש לו ספרייה דו לשונית.

בעלי הוא דרום אמריקאי וכשאנחנו נוסעים לספרד אנחנו מבלים הרבה בחנויות ספרים בשבילו וגם בשביל הילד שלנו. יש לנו כמה ספרי ילדים חביבים ביותר בספרדית. בספרד יש חנויות ספרים ענקיות שתענוג לבלות בהן כמה שעות.
לאחרונה אני מוצאת את עצמי ניזונה בעיקר מספרי צ'יק ליט שיש להם תבנית די ברורה. אישה אם לילדים קטנים מתמודדת עם הטרדות הקטנות של החיים ושוכחת את עצמה בדרך אבל אז מגיע מישהו שמזכיר לה את עצמה . זה קצת צר אופקים לקרוא על עולמות לא רחוקים מהעולם של עצמך אבל זה מהנה.
יש לי בעיה נוספת שקשורה לקריאה המקבילה שלי . אני שוכחת את שמות הספרים שאני קוראת. אני זוכרת את שמות הסופרים אבל שם הספר מתבלבל לי.

נסחפתי פה בגדול. המטרה של הבלוג היא בעצם לכתוב קצת יותר לעומק על הספרים שקראתי ובכלל על עצמי כאדם קורא.

ומשהו לגבי הכותרת: ספרניות לא קוראות בעבודה. רובן אוהבות לקרוא אבל בעבודה הן עסוקות בדברים אחרים שקשורים ברובם לעבודה. זה כמו להגיד למוכר בחנות צעצועים שהוא משחק כל היום.
להתראות בפוסט הבא 🙂

Hello world!

רגיל

Welcome to WordPress.com. After you read this, you should delete and write your own post, with a new title above. Or hit Add New on the left (of the admin dashboard) to start a fresh post.

Here are some suggestions for your first post.

  1. You can find new ideas for what to blog about by reading the Daily Post.
  2. Add PressThis to your browser. It creates a new blog post for you about any interesting  page you read on the web.
  3. Make some changes to this page, and then hit preview on the right. You can always preview any post or edit it before you share it to the world.