ארכיון חודשי: נובמבר 2016

אש

רגיל

היינו קרובים הפעם. התעוררנו לגלות שהרחוב הסמוך לנו חסום ומאחורי הבית כבר ראינו עשן. מסתבר שהמלחמה באש התחילה בלילה.

האקראיות הזאת של כיוון הרוח ומספר הכבאיות שנשלחו ומי יודע מה עוד…

לא היינו בקו הראשון ופרט למעצר בית של שעתיים לא סבלנו מהשלכות כלשהן ואח"כ התברר שהדרמה גדולה פי כמה במקומות אחרים. כולל חיפה כולל נטף כולל טלמון.

 

ומה שדפוק זה שגם כשהיינו קרובים (יחסית!) לא היה לי שום מושג מה לעשות,מה לארוז, מה לקחת במקרה ש…

 

ואחרי הכול אני חושבת לעצמי, אולי צריך להכין תיק חירום אבל באותה מהירות שהיא באה המחשבה הזאת מסולקת. לארוז תיק חירום פירושו לתמצת את החיים שלך לתיק ופירושו גם להשאיר את הרוב מאחור.

 

ומצד שני יש משהו מפתה במינימליזם הזה של להשאר  דף חלק לבן  ולהתחיל מאפס . להסתפק רק במה שבאמת נחוץ להכיר בארעיות של החיים.

 

לא מפתה על כדי כך שאעשה עם זה משהו. לא מפתה ברמה כזו שזה מבטל את השבר של אדם שנשרפו לו כל החפצים המרכיבים תקופות שונות בחייו. 

 

קוראת על  רמה בן צבי שהייתה לה מסעדה בנטף בשם "המטבח של רמה". שמה הלך לפניה וזו הייתה מסעדה פלאית כזאת. לא ביקרתי בה מעולם אבל דמיינתי את המקום ואת החיבור הנפלא הזה לטבע.

 

והיום קראתי שכל מפעל חייה נשרף, המסעדה וגם הבית. 

 

איך קמים מדבר כזה?

 

וזה רק סיפור אחד. יש כל כך הרבה.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

זכויות הקורא

רגיל

במועדון הקריאה שאני חברה בו כל חודש בוחרת מישהי אחרת ספר. בחודש שעבר בחרתי ספר אהוב עלי מאד "קפקא על החוף" של הרוקי מורקמי. קראתי אותו שוב למפגש (מה גם שנגזר עלי להנחות את אותו מפגש, פחד אלוהים) וגיליתי שהקריאה בו שונה לגמרי. בקריאה הראשונה הוקסמתי מהסיפור. מורקמי יודע לספר סיפור  ולשלב בו כל מיני אלמנטים אהובים עלי כמו ספרייה ודמויות מטורפות ומעוררות אהדה בו זמנית. הפעם קראתי אותו וכל רגע רצתי לאינטרנט כדי לקבל ממד נוסף לכל הסימבוליקה והציטוטים שמשולבים בספר. התחושה אחרי קריאת הספר הייתה שאם אקרא אותו בפעם השלישית אני אקבל ספר שונה. וואו, זה היה מוזר.

ובדיון התברר שהיו קריאות שונות ואהבות שונות ובזכות קריאה אינטנסיבית של ביקורות שונות ידעתי לנווט את הדיון לנושאים העיקריים.

מה שרציתי להגיד זה שהספר כילה את כוחות הקריאה שלי להרבה זמן.

ועכשיו  אנחנו קוראות את הספר של בן פול "אתה שוטר בירושלים" שאמור להיות קליל וירושלמי וכבר בשלושת העמודים הראשונים הרגשתי שאני הולכת לאיבוד בסבך התיאורים.

השתמשתי בזכות הקורא של דניאל פנק מהספר "כמו רומן" ועזבתי. לבינתיים.

מגילת זכויות הקורא:

הזכות לא לקרוא.

הזכות לדלג על עמודים.

הזכות לא לקרוא את הספר עד הסוף.

הזכות לקרוא שוב.

הזכות לקרוא כל דבר.

הזכות לשקוע בספר.

הזכות לקרוא בכל מקום.

הזכות לדפדף.

הזכות לקרוא בקול רם.

הזכות לשתוק אחרי הקריאה.

דניאל פנק טען שהסיבה שילדים ונוער שונאים לקרוא. קריאה הופכת למטלה. זה נכון גם לבן שלי שלמרות שהוא עושה רושם של קורא מצטיין הוא שבר את ליבי כשהבאתי לו את "קיזי הילדה הצועניה" והוא אמר שיש בזה פונט מטרחן (מילים שלו). קראתי אותו אני ונהניתי למרות שלא זכרתי שהתרגום היה כל כך מליצי. לא מתלוננת, היה כיף.גם את סדרת הרפתקה הוא דוחה על הסף וזה מבאס.

טוב, לא תמיד מצליחים.גם אני שנאתי כשדחפו לי בהתלהבות יתר ספר שלא התחשק לי לקרוא.

בכל זאת מנסה ומזכירה לו שהבאתי ספרים ולפעמים יש הצלחות.

טוב, יש סדרה ששנינו התמכרנו אליה "יומנו של חנון". היא מצחיקה וגם מראה סיטואציות נפוצות בין הורים לילדים. מצחיק ומבאס לזהות את עצמי באמו בטרחנית של גרג הגיבור.

ואז ג'ף קיני הגיע לארץ ואני חשבתי שזה יהיה נחמד שניסע לת"א להשיג חתימה ורק בשביל הקטע נרשמתי להגרלה של מפגש איתו לפני אירוע החתימות.

מה אתם יודעים, זכינו.

הגענו בקושי למפגש . בן הזוג היה בחו"ל ויום קודם היה טיול שנתי לילי כך שחזרנו מאוחר והלכתי לעבודה אבל לא מפספסים כזאת הזדמנות. נסענו והגענו .

ג'ף קיני למרבה המזל היה בחור מגניב כמו הספרים שלו, היה מי שתרגם לילדים את התשובות שלו והבן שלי היה מאושר אם כי התבייש להוציא מילה גם כשהגענו לקבל חתימה ממנו (לאחר שעתיים בתור שהבן שלי לא הרגיש כי קרא את הספר החדש, הרגליים שלי הרגישו מצויין) וכמובן גם המצלמה זייפה וקיבלנו תמונה מטושטשת.

חזרנו מאושרים וברכבת הוא חיסל את הספר.

תנועה

רגיל

לפני חודשיים התחלתי ללכת למטפלת בפרחי בך ומה שהכי הקסים אותי בשיטה היה שהיא ידעה להרכיב לי תמציות שמתאימות למה שאני צריכה , לאחרונה היא הוסיפה לי את תמצית העשיה. 

 

ומאז אני מרגישה שאני פחות דוחה דברים. אפילו הגעתי למשימת המשימות שזה להחליף לארון חורף. זו משימה שדחיתי כבר המון זמן. גם החורף דוחה את הגעתו בהתאם אבל כבר לא יכולתי למצוא בגדים בארון.

 

חוץ מזה המרפסת שלי מטופלת יפה , יש כבר כמה נבטים  מבצבצים ממה שזרעתי.אפונה ריחנית וכובע נזיר. הם מזכירים לי שיגיע גם אביב.

 

וגם בעבודה אני מצליחה לשלב דברים במינימום זמן. למען האמת אין לי זמן לכלום ואני מגיעה לתקופה השואבת. נובמבר דצמבר הם החודשים שבהם כל המוקד שלי בעבודה. לפחות עכשיו אני רואה את זה בפרספקטיבה של הזמניות והדינמיקה הקבועה של העבודה. קשה לי לפעמים אבל פחות מבעבר. אולי כי למדתי להתנהל בתוך זה ולדעת לחלק את הזמן נכון וגם להציב גבולות. השנה זו פריצת דרך בשבילי עניין הגבולות ואני כבר לא מסכימה אוטומטית ומה שיפה זה שגם לומדים לכבד את הגבולות שאני מציבה.מי יותר מי פחות.

 

אי אפשר לייחס הצלחות לטיפול ספציפי אחד אבל אני מרגישה שעצם זה שאני מטפלת סוף סוף במה שצריך לטפל זה כבר סוג של דלק שמניע דברים. 

 

רק שימשיך.

 

לאונרד כהן

רגיל

לאונרד כהן

 

זוכרת את התחושה הכמעט מיתית כששמעתי אותו לראשונה. מוזר שחוויתי אותו קודם כל דרך הקול ואחר כך דרך המילים.

הוא נגע בנשמות רבות.

 

והוא הצליח להוציא אלבום פרידה מהעולם לפני מותו. לא להכחיש את המוות ולדעת להפרד, איזו יכולת מופלאה.

 

הייתי בהופעה שלו והוא הצליח להיות מופלא ובו זמנית מלא ענווה. זו הייתה חוויה כמעט מיתית להיות שם. זכיתי ולעולם אזכור לטוליו את זה שהפתיע וקנה לי כרטיסים במדריד. הפעם הראשונה שלנו בחו"ל אחרי הלידה. נן היה בן שנתיים וחצי.

 

עצוב שנגמר. 

 

 

עדכונים

רגיל

היה שבוע מעולה מהרבה בחינות בעיקר בזכות זה שהתחילה שנה וימי העבודה עפו לי כמו הקלפים של אליס . המון פרצופים חדשים וגם נחמד לפגוש שוב סטודנטים ותיקים ומגישי עבודות שליוויתי אותם בתהליך. 

 

לא הכול חיובי אבל לא נראה לי מתאים לפרט פה. מקווה שזה יוביל למקום חיובי כי נמאס לי מענייני ביה"ס שחוזרים על עצמם ואיכשהו זה מתנקז אלי.באופן מוזר למרות הכעס דווקא התקרבנו נן ואני. וזה משמח מאד.

 

 

ראיתי את "ישמח חתני" לבד כי לא היה לי כוח להתחיל לקבוע עם פרטנרים. היה סרט חביב. הזכיר לי קצת את הילדות כי הלכנו לבתי כנסת ספרדיים למרות אשכנזיותינו. שחקנים מעולים ויש שם גם זוגיות מקסימה כזאת שתמיד מרגש אותי לראות.

 

 

 

בשבוע הבא מלווה טיול שנתי של נן. מאד לא רציתי ומאד לא התאים לתקופה בעבודה שלי אבל כולם עודדו אותי בעבודה שאלך והמורה מאד לחצה  וטוליו יהיה בחו"ל נטעם העבודה אז יוצאת. 

 

חוץ מזה ניסע לת"א נן ואני לפגוש את ג'ף קיני שכתב את יומנו של חנון. למעשה לא זכינו בהגרלה  של המפגש איתו אבל נהיה באירוע החתימה.

יומנו של חנון חדש, איזה כיף! גם אני אוהבת את הסדרה.

 

נן התחיל לנסוע על האופניים לביה"ס. קצת חוששת אבל הרבה סומכת ומקווה שאני לא עושה טעות.החבר שלו בא לאסוף אותו והם יוצאים יחד ומאד כיף לו עם זה .

 

היה גשם מעולה.

 

השכנה שלי אמרה שתמיד נעים לה לדבר איתי. יש לנו שיחות חדר מדרגות.היה נחמד לשמוע.

 

כבר חמישי?