ארכיון חודשי: מרץ 2013

הדרה

רגיל

במודיעין יש פארק גדול ויפה שנקרא פארק ענבה. הוא הפך להיות אחד מסמלי העיר ובחגים שיש בהם חול המועד מגיעות אליו הרבה משפחות חרדיות.


אתמול כשחזרתי מהרכבת ראיתי מרחוק את הפארק והוא כולו היה בצבעי שחור לבן.


ובשיח המודיעיני שומעים לא מעט קיטורים על כך שהחרדים משתלטים והחרדים פולשים וכו' וכו'. בסוכות ראש העיר החליט לגבות תשלום בכניסה ממי שלא תושב העיר. החלטה מאד שנויה במחלוקת כשהיה ברור לכולם מהי כוונת המשורר. בסופו של דבר הוחלט שלא להמשיך בנוהל חגים זה.


בנוסף היה אירוע יחיד בו הייתה הופעה בפארק ואישה ביקשה מהמפעיל לא להעלות נשים לבמה כדי להתחשב ברגשות הציבור. המפעיל הסכים וזה כמובן עורר הדי מחאה רבים (ומוצדקים בעיני).

ועכשיו עמדותי בנושא:


1. יש קבוצות של אנשים שלא באה להרבה אנשים טוב בעיניים בגלל שהיא שונה מאיתנו באופיה, מנהגיה, לבושה. אני למשל מרגישה מאד לא נוח כשאני מוקפת בקבוצות של ערסים שצועקים ושרים בקול.

2. לכל אחד יש זכות לבקר במקומות ציבוריים. גם אם הוא לא בא טוב למישהו בעיניים.

3. יש כללי התנהגות נאותים בחברה. אם זה דיבור שקט, זריקת פסולת לפח, עמידה בתור וכו'. ואני מצפה מראש העיר שלי שיאכוף כללים כאלה במקומות ציבוריים בעיר ברמה מסוימת.

4. ילדים יכולים להיות קוץ בתחת כשהם: א. עייפים ב. רעבים ג. משועממים . מבחינתי התפקיד של ההורים הוא להשתדל כמיטב יכולתם לצמצם נזקים.אבל כל הורה נתקל גם במצבים בהם זה לא מצליח. ילדים הם לא תמיד צפוים וגם אם בדרך כלל הם מחונכים היטב יש מקרים בהם הם מפגע סביבתי. אין לזה הרבה פתרונות. זה לא קשור למגזר שאליו שייכים הילד והוריו אלא לילד עצמו, למצבו באותו רגע ולחינוך שהוריו נתנו לו.

5. בחול המועד כל מקום הופך לצפוף כי אנחנו מדינה קטנה וכשכולם יוצאים בו זמנית למקומות הבילוי אז תהיה המולה ויהיה רעש ויהיו גם אנשים שלא יודעים להתנהג.זה לא קל וזה גוראם לי לרטון מתחת לשפם על די הרבה מגזרים מעצבנים. זה לא אומר שזכותי באיזה שהוא אופן לדרוש מהם להסתגר ולא לצאת למרחבים ציבוריים.

6. גם חרדים שוברים את הראש מה עושים עם הילדים בחופש, גם חרדים מבינים שילדים צריכים מרחבים להתרוצץ ולשחק. גם הם רוצים לראות את הפריחה וגם הם רוצים לבלות. נכון, להם יש מגבלה כלכלית בגלל מספר הילדים אז הם הולכים למקומות בילוי חינמיים. לגיטימי.

7. אם מתוכננות פעילויות בפארק ענבה או בפארק אחר הן צריכות להיות תואמות לצרכים של בני המקום ולא לצרכים של האורחים. כל עוד זה ברור לכולם אז הכול בסדר. ראש העיר החיל מאז המקרה שהזכרתי כללים ברורים שלא להיענות לבקשות  שפוגעות באוכלוסיה המקומית של מודיעין.

8. אין לי שום בעיה עם זה שהילד שלי יראה ויכיר אנשים שחיים באופן שונה מאיתנו. דווקא חרדים שבאים לפארק בעיר חילונית הם ע"פ רוב אנשים שרואים עצמם כחלק מהחברה הישראלית ולא רוצים להסתגר בגטו. זה טוב שילדינו יראו וזה טוב שגם ילדיהם יראו שיש אנשים שחיים אחרת.

9. אני  חושבת שחלק מהתנהגות אנושית טובה היא לראות את האדם שמולך כמו שהוא בלי קשר להשתייכות שלו.

מודעות פרסומת

רגיל

אני חושבת שתמהיל נכון של חופשה הוא איזון בין הזמן שמבלים בחוץ לזמן שמבלים בבית.

 

היום בילינו בנאות קדומים. מחר אני נוסעת לחיפה לתערוכה של דאלי והחבר'ה יישארו בבית

דוח פסח

רגיל

אני מאחלת לעצמי את החירות לדעת מתי לעצור.

 

ובכל זאת גאה בעצמי שהכנתי מנה עיקרית תוספת ושני קינוחים בבוקר אחד ואני אפילו לא המארחת בסדר. אני פשוט רוח התנדבותית בכל מה שקשור לחמים שלי.

 

עוף בדובדבנים, יין אדום ורוזמרין

(חמותי צמחונית וחמי לא ובכל מקרה אין דבר כזה ארוחת סדר ללא מנה בשרית מבחינתה ולכן התנדבתי)

 

תפוחי אדמה ובטטות בתנור עם שמן זית , שום, רוזמרין וערמונים וקצת דבש- אלתור שלי.

(כי החלטתי להכין תוספת שכולם יוכלו לאכול ולכן הכנתי אותם בנפרד מהעוף)

 

גלידת תותים כי אמא שלי מכינה כל שנה בפסח גלידת תותים וזה המתכון הכי קל בעולם. חלבון מוקצף רבע קילו תותים מעוכים (מעכתי בממחה פירה) 3/4 כוס סוכר ומיץ מילמון. תוך כדי שהקשבתי להוראות של אמא שלי הכנתי את המתכון.להקציף לערבב להקפיא.

 

וחוץ מזה התחשק לי להכין עוגיות אז הכנתי עוגיות שקדים. גם לא נורא קשה וגם הוספתי לו קליפת לימון. יצא מרציפן ואני משוגעת על מרציפן.

 

ולגבי מתנות קניתי לגיסתי קרם טוב מסבון של פעם. לא מקורי אבל תמיד שווה לקבל, קניתי ספר לחמים שלי בספרדית(אלגנטיות של קיפוד) כי נשבר לי לקנות כלי בית כל שנה. ולנן קניתי שני ספרים וגם את הזבלונים אבל את זה הוא לא יודע.

 

פתאום חשבתי על זה שלא קניתי לטוליו כלום וזה מבאס אותי. איך זה שחשבתי על כולם חוץ מאשר עליו? מצד שני גם הוא לא קנה לי(חשבון משותף זה בעיה כי זה קצת מעקר את עניין המתנות. בסופו של דבר כל אחד קונה לעצמו את מה שהוא רוצה/צריך)

 

והיום כשהלכתי לאסוף את העופות מהקצב (טעות, שילמתי ממש הרבה למרות שקיבלתי אותם נקיים וחתוכים) ראיתי את הסנדלים המושלמים עבורי. כתומים של בן ישי אז גם קניתי. לאחרונה אני מתחרעת בקניות שלי.

 

חג שמח!

היום הראשון של החופש.

רגיל

נן ואני בחופש ואני מחליטה על יום רגוע.

 

בבוקר אני קוראת במיטה את "לפני שאמות " של ג'ני דאונהם. אני קוראת אותו בשקיקה למרות שמדובר על נערה אוהבת חיים שגוססת מסרטן. קצת מזכיר את "אשמת הכוכבים" . ספר שאי אפשר לעזוב למרות שבוכים בו. נן מתכרבל לצידי . ת'פנק (TPANEK )אנחנו קוראים להשתהות הזאת במיטה.

 

הולכת עם נן לספרייה העירונית. היא מלאה באנשים וזה תמיד משמח אותי כספרנית. ספרית הילדים שוקקת בילדים שמתלבטים בין ספרים ובוחרים.

 

נן התקדם לספרים עם הסימון הכחול (רמה 2). ספרי ראשית קריאה עם פרקים. אני מקריאה לו ממספר ספרים את הפרק הראשון ונן בוחר ב"קוקי חבקוקי" של טובה הרשקוביץ. אני חושבת שזה היה אחד מהספרים הראשונים שקראתי בעצמי מראשית קריאה. אני זוכרת שגם צבעתי את האיורים.

 

למזלי מצאתי צ'יק צ'ק את הספר שלי. אופיר טושה גפלה עשתונות. סופר מאד ייחודי שמכל ספריו נהניתי מאד.

 

אחר כך אוכלים לאכול פיצה. נן בטוח שאני מהופנטת כי מה פתאום פיצה כשיש אוכל בבית אבל הידיעה שיהיה קשה להשיג פחממות במשך שבוע שלם היא שחפה אותי להיפרד כמו שצריך מהפיצה.

 

אחרי הפיצה ארטיק וקפה ואז הביתה רק כדי להניח את הספרים (ואת הזבלונים הנדירים שקניתי לו במכולת בערמומיות רבה מאחורי הגב והחבאתי כדי להפתיע אותו בחג. דווקא כי הוא לא ביקש.)

ואז הולכים לגינה שליד ביה"ס יש שם מתקני כושר חדשים שרצינו לנסות ואז טיול נפלא בגבעה הצהובה ארגמנית סגולה ירוקה ומלאת החרקים המאביקים.

 

וזהו, המון פשטות, המון שמחה, המון אהבה.

 

ככה צריך


 (התמונה צולמה ע"י אבינועם דנין ונלקחה מאתר האוניברסיטה  העברית)

פופקורן

רגיל

בעקבות שינוי החוק התחלנו להביא ממתקים לקולנוע שלא נקנו בקולנוע עצמו.

לא נעים להודות בכך

אבל אני מתגעגעת לפופקורן במחיר המופקע שקונים בקולנוע (ושום פופקורן ביתי שלי לא מהווה תחליף)

ושום אייס טי ושוקולד

לא יפצו על זה.


(התמונה נלקחה מאתר ח'בזה)