לפעמים אני חושבת על התפקיד הנפלא שמלאה הרשת החברתית ובפרט הבלוג
בחיי . הרגשתי שזה אחד הכלים שעזרו לי למצוא את מקומי בעשור האחרון . יש לי כבר
פרספקטיבה של זמן כי הבלוג בוגר בחצי שנה מבני היחיד. ההיכרויות ואינטראקציות
החברתיות הצמיחו אותי בצורה שלא חשבתי מעולם ומה שמדהים זה שחלק מהאנשים שהיה להם
מקום כל כך משמעותי בחיי הם אנשים שלא פגשתי בעולם החיצוני.
ואז הגעתי לספר מאד מיוחד שחלק משמעותי מעלילתו היא המרחב הוירטואלי. גיבורת
הספר היא ציירת שמתאהבת באישה דרך הרשת החברתית.
"אני מרגישה כמו בפתיחה של תערוכה, המון אנשים באים לראות
וכותבים לי בספר האורחים. אני קוראת את מה שאחותי כותבת בדף שלה , מתוודעת אל
צדדים שלה שלא ידעתי עליהם. מתפתחת לנו שם קהילה, ב "קפה דה מרקר", ממש
שכונה , בעיקר של נשים. אנחנו שותות יחד, אוכלות יחד בכל שעה מטורפת משעות היום
והלילה. צוחקות, בוכות."
יש ספרים שמחברים אותך לחומרים הקטנים שמהם מורכבים חיים. ספר כזה הוא
"תישארי" של תמי בצלאלי שמספר על אישה שמוצאת את מקומה בעולם. דליה היא
אמנית שבגיל 63, נשואה נישואים שניים מתאהבת באישה. התאהבות שמתחילה ב"קפה דה
מרקר". ההתאהבות היא המקום האופטימי של הספר כי לדליה סיפור חיים לא פשוט
שכולל נישואים מורכבים שהסתיימו בבגידה. דיכאון אחרי לידה, בן שסובל מדיכאון חמור והורים
שבעצמם מחפשים את מקומם.
הספר שעובר בין זמנים מתאר בעיני סוגים שונים של חיפוש, חיפוש אמנותי, חיפוש אחרי בית פיזי
ורגשי שידע להכיל, חיפוש אחרי זהות וחיפוש אחר מקום בתוך הזוגיות.
יש בספר כנות ששבתה את ליבי, הרגשתי
כאילו דליה הגיבורה היא דמות שהייתי רוצה לשבת אתה על כוס קפה בגינה שלה. אישה
מלאת חן, ישירות ויכולת הקשבה לאחר ולעצמה. רחוקה מפאתוס ושיפוטיות ומשאיפה
למושלמות ומלאה הומור עצמי.
קשה להפריד את הספר מתמי בצלאלי הכותבת שקראתי ריאיון אתה שבוע לפני שקיבלתי את הספר .
הריאיון עשה את עבודתו וגרם לי לחשוק בספר והיקום בשת"פ עם הוצאת כינרת זמורה ביתן הגשים את משאלתי.
אני אוהבת אנשים כנים עם ספקנות בריאה כלפי האקסיומות של החיים והיא
נראתה לי כזאת.
מאד אהבתי גם את האיורים שנלוו לספר ובמיוחד הערימה המבולגנת של הבתים
בכריכה.
ובהחלט נשארתי עם הספר ונפרדתי ממנו בצער רב.
ספתח נפלא לשנה החדשה.
myreaderlife 
זה נחמד וחשוב להיזכר דווקא בימים האלה של סערות והתלהמויות ברשת גם בדברים הטובים שהיא מציעה.
הרשת מציעה המון דברים טובים ויש בה המון אנשים נפלאים. בעיני היא פלא אמיתי והרי גם התלהמות קיימת בכל מקום (לצערי).
טוב לשמוע על ספר ישראלי חדש וטוב. לא מכירה את תמי בצלאלי ואם הייתי מכירה סביר להניח שלא הייתי קוראת (לא מסוגלת לקרוא ספרים של אנשים שאני מכירה), אבל כמובן מסקרן מאוד מה מכל זה ביוגרפי. כעת יש לי חשק לקרוא את הספר. זמן? זה כבר סיפור אחר.
הבנתי מהריאיון שיש בספר מרכיבים ביוגרפים רבים. לי זה לא כל כך שינה כי סיפור טוב הוא סיפור טוב ולא באמת חשוב למי הוא שייך וה שאלה יותר מהמה הוא האיך.
ג’וליאנה יקרה,
מכירה את תמי בצלאלי אישית, ולהולכת להפנות אותה לבלוג.
לא קראתי (עדיין) את הספר אבל מתה לקרוא אותו.
תמי היא באמת אדם מיוחד, יוצא דופן, ומורה גדולה ואדירה לרישום.
נשיקות,
בגסית.
מקסים שקישרת בינינו אני חושבת שלסופרים טובים מגיע לקבל את האהבה מהקהל.
היא נשמעת לי אמנית נהדרת ונשמע שממש כיף ללמוד אצל אחת כזאת.
אם תרצי אשאיל לך 🙂
תודה על ההמלצה על הספר. נשמע מעניין. זאת ביוגרפיה או סיפור בידיוני?
גם וגם.
מבוסס על חייה של הסופרת.
ג׳וליאנה תודה גדולה.
ותודה לליאור שהפנתה אותי לבלוג שלך, ולפוסט הזה שכתבת ל״תישארי״ .
לא מובן מאליו, ומפתיע, ומרגש מאוד.
אין לי מילים להגיד כמה זה מזיז לי את הלב.
איזה עידן מופלא זה שאני יכולה לקבל בו תגובה מקסימה כזאת.
את ריגשת אותי עם הספר והשפה האמנותית שלך. מתרגשת שקראת אותי. יש לך כישרון אדיר ושמחה שאת מממשת אותו כדי שאני ושכמותי נוכל ליהנות ממנו.תודה ענקית.
משמח, הסיפור כפי שתמצתת אותו והכתיבה המפרגנת שלך
חיבוק גדול לילוש. מתגעגעת.
חיבוק חם בחזרה!
כמובן שעשית לי חשק לקרוא את הספר, וריגשת אותי עם הפוסט הזה והחיבור שעשית לחיים הוירטואליים שלנו, שבאמת הפכו חלק בלתי נפרד מחייו של כל אחד מאיתנו – הבלוגרים שמכירים רק דרך הרשת.
התרגשתי במיוחד לקרוא את תגובה של תמי כאן למעלה.
סיפרתי לך כבר שאני מנהלת רשימת "ספרים שכדאי לקרוא" ואת רובם את סיפקת לי (וגם עדה וטליק) אז תמשיכי ככה
קראתי כ-100 עמודים של הספר והיה בו משהו מרתק ומרחיק ועז ומפחיד- והכל גם יחד. היא עוררה בי קנאת מה האישה הזאת, איזו מחשבה, איזו יצירתיות. הפסקתי – גם כי אני מוקפת בספרים כרגע וגם כי היה בו משהו דחוס שלא יכולתי להכיל בתקופה הזאת.