יום 80

כנס בתל אביב שכולל מפגש עם חברות. את חלקן אני פוגשת רק בכנסים וזה תמיד כיף חוץ מזה זה סוג של חיים שכאלה כי אני פוגשת כל מיני בוסיות לשעבר וזה נחמד (אם כי מביך כשאת האמצע הביס ואת תמיד באמצע הביס).

 

המון אוכל, הרבה יותר מדי אוכל, כל הפסקה היא עם אוכל אחר ואני מוצאת את עצמי טועמת מפה ומשם ותוך כדי מדברת. פיצול קשב.

ההרצאות היו מעניינות והועלו שם נקודות שהיו רלוונטיות במידת מה לעיסוק שלי וחלק מהמקרים זה גם מספק חומר למחשבה ורעיונות, בקיצור הכנס עשה את העבודה.

ואת הים רואים מהחלונות הענקיים של המלון וגם את הבריכה ואת התיירים האפויים. קצת מעורר קנאה לראות אנשים בחופש.אבל הים והבריזה הנפלאה עשו את שלהם.

 

חברה שלא פגשתי מזמן פתחה בשאלה : מה כיף לכן בחיים? שתינו התלהבנו מההסתכלות החיובית שלה (אם כי עם כל החיוביות תמיד בא לי להגניב בדלת האחורית קיטור. בעיני זה סוג של תבלין מאזן כדי שלא יהיה מתוק מדי).

 

גם יצאתי חסרת טאקט כששאלתי מישהי עם היא אשתו של מישהו והיא ענתה בשלילה ושניה אח"כ הוסיפה שהיא גרושתו. למדתי עם הגרוש שלה שהיה טיפוס משונה ויצא לי אופסי קטן.אני קצת מפגרת לפעמים.

 

ואחרי הכנס החלק החביב עלי שיטוט בת"א. שיטוט מבחינתי זה ללכת לאיבוד. יש לי הרגשה שאני מכירה את ת"א הכי טוב דרך הרגליים . זה הרגל מילדות שגורם לי להרגיש בבית בת"א גם כשאני לא סגורה על המיקום שלי. איכשהו האינטואיציה תמיד מובילה אותי למקומות שאני רוצה. הפעם זה היה דיזנגוף. הייתי צריכה לתקן שרשרת מדהימה (יש לי מזל נאחס עם שרשראות) וגם קניתי עגילים. גיליתי בוטיק  יפהפה ויצאתי משם עם חולצה. כמעט קניתי גם את השמלה שמדדתי אבל כיוון שבניתי על ביקור בעוד חנות ריסנתי את עצמי. בסוף החנות השניה הייתה מקסימה. מוכרות מגניבות שמציעות רעיונות ונותנות השראה אבל שום פריט לא מצא חן בעיני עד התאהבות מוחלטת ויצאתי בידיים ריקות.

 

(צריכה להרגיע עם הקניות. לאחרונה זה נהיה מוגזם).

 

מצאתי כפכפים יפהפיים בצהוב אבל שוב לא היה במידה שלי. די שמחתי שלא כי יש גבול.

 

חוץ מזה הגעתי במקרה תוך כדי שיטוט לרחוב עם צאלון מדהים עם פריחה אדומה בוערת, עברתי ליד גינה פרטית עם מיצג שלם שהיה עשוי מבובות שמתגלשות על ענף (קצת קריפי ולא העזתי לצלם כי זה היה שטח פרטי) וגם שני בנינים שהיו מכוסים במטפסים. אני כל כך אוהבת את הרחובות הצדדים האלה שאיכשהו תמיד מובילים לרחוב גדול שבסוף מוביל לרכבת.

 

ואיכשהו בהפתעה הגעתי לירקון ושם אכלתי קפקייק שקניתי בבוטיק חמוד שעברתי לידו. וראיתי אשה מטיילת 7 כלבים.

 

כל כך נהנית לראות את החיים סביבי. מרגישה כמו תיירת שטועמת חיים של אחרים. 

 

חווית ת"א מעולה שהסתיימה ברכבת קומתיים. הצטערתי שנן לא היה איתי כי הוא מתלהב מזה.

 

אה וקניתי לנן את "יומנו של חנון " יצא אחד חדש וטוליו קיבל את תיק הכנס וכך כולם מאושרים ולי יש חולצה לבנה עם חתולים.

 

תמיד אני נשארת עם טעם של עוד מת"א. ותמיד יש לי חשק לקחת את הזמן. ריבוי הספסלים והשדרות והים והרחובות המעניינים וציורי הקיר וחנויות הראווה והבוטיקים והמסעדות והמוזיאונים והגלריות והגינות והרצון שלי לבלוע הכול בבת אחת ומצד שני להשתהות על הרגע.

 

אני מרגישה שיש משהו מאד אינטימי שלי עם עצמי והשוטטות הזאת היא כמעט תרפויטית בשבילי ולא היה לה אותו צבע לו הייתה נעשית עם עוד אדם.