רגיל

מעצבן, כתבתי פוסט אחרי משבר כתיבה קטן שגרם לי להתרחק מהבלוג והפוסט לא נשמר.

 

טוב נתחיל בסתיו שלאחרונה משמח אותי. אני אוהבת להסתכל על העננים ומגלה איך השמיים מצליחים להפתיע אותי במראות מגוונים. בכלל כל הסביבה משתנה לי מול העיניים. משהו בדינמיות הזאת של הטבע מאד מדבר עלי. גיליתי שגם טוליו אוהב להסתכל על העננים ולחפש בהם צורות.

 

אני מזמן נכנסתי להתפקיד המזינה של הבית. הבישול הפך אצלי לאמצעי ביטוי יצירתי אם כי מוגבל משהו תזונתית (אסור לי לבשל עם מלח וגם לא שמן מדי, עניין המלח מתסכל אותי). דווקא לאחרונה היו לי כמה יציאות חביבות. הכנתי פלפלים ממולאים ומרק עדשים וכן ריבת חצלים סינים(חצילים שנראים כמו קבנוסים). הריבה הראשונה שלי שיצאה בסוף גושית ובלתי אכילה אבל זה היה ניסיון משעשע.

אני מבשלת בלי מתכונים כמו הסבתות מהמיתוסים. גיליתי שכשאני מבינה את ההיגיון של המנה אני יכולה לאלתר.למרק העדשים הוסםפתי לראשונה לימון פרסי. אולי דווקא ריבות אני צריכה להכין עם מתכון.

 

נזכרתי בתקופה שגרנו יחד לפני בוא הנן. אז בקושי בישלתי. טוליו היה הבשלן.עכשיו אני כל כך עמוק בתפקיד שטוליו מתפקד רק כסו שף (אם אני לא חותכת בצל, במקרה כזה הוא נס על נפשו).

 

הלכנו היום לבריכה וגם לסרט. בבריכה ראינו ילד עם שיתוק מוחין שבעיקר צעק. נן ישר תהה לגביו ולי לקח קצת זמן אבל בסוף הסברתי לו שלילד כנראה לא הגיע מספיק חמצן למוח כשנולד מה שעושה אותו מוגבל גופנית ויכול להיות שהוא צועק כי נתפס לו שריר וזה מאד כואב (זכרתי משהו על טונוס השרירים הגבוה) זה סיפק אותו והוא אמר לי שהוא שמח שהוא ואנחנו בריאים כי נראה לו שלילד הזה יש חיים קשים.אמרתי לו שגם לילד הזה יש רגעים שמחים והורים שמטפלים בו במסירות ואולי גם חברים. אבל נכון שחייו קשים יותר.

 

 ראינו היום את הסרט שומרי האגדות מה שהבוביל את נן לתהות אם יש פיית שיניים או לא. אנחנו בזמנו מכרנו לו את הסיפור של העכברון פרס אבל בסרט הייתה פיה. נן תהה אם היא נראית כך במציאות. אמרתי לו שאולי כן ואולי לא ואז הוא שאל אותי אם היא נותנת מתנות כי הוא לא רוצה מתנה. הוא לא רוצה להיות כמו כולם. אמרתי לו שאעדכן אותה. אחר כך הוא התחרט וביקש לקבל את המתנה ממני ולא מהפיה.

כך או כך בינתיים כל שיני החלב שלו בפיו.

 

»

    • יש כל מיני תחליפים אבל הם לא מדהימים אז המדיניות היא שכל אחד ממליח או לא ממליח לעצמו

  1. תשלחי את נן לאורי,
    אורי טוען שהוא ראה אותה את פית השיניים…
    היא מאד יפה ויש לה שמלה סגולה שרביט מזהב ונעלים יפיפיות…

    שמחה שהמשבר עבר.
    שלי בעיצומו…..

    אההה כן, גם אנחנו אוהבים להסתכל על העננים ולהמציא סיפורי עננים.

    • מבאסים משברי הכתיבה האלה.
      נראה לי שאת נן מפחיד לדמיין. מאד חשוב לו לקבוע גבולות מוגדרים בין מציאות לדמיון.

  2. עכשיו סתיו? לא חורף?

    תמיד כשהיינו נתקלים בדברים מזעזעים כמו אותו ילד שתיארת ההורים שלי אסרו עליי להסתכל עליהם, והיו מבקשים ממני לעזוב את הסביבה.
    מעניין. לך יש גישה אחרת.

    • עד 21.12 סתיו.
      אני מכירה את הדחף ההורי לגונן על הילד מפני המציאות כאשר היא מפחידה או לא נעימה אבל אני מאד נלחמת בדחף הזה כי חשוב לי שהילד יכיר את המציאות כמו שהיא. מה גם שברור לי שילד קולט גם את מה שרוצים להסתיר ממנו ולפעמים הפרשנות שלו מעוותת בגלל שלא הוסבר לו.

      • אני מאד מסכימה איתך, וגם אני משתדלת לתאר את המציאות בצורה מדוייקת ככל שגילו והבנתו מאפשרים. הפנטזיות של ילד לגבי דברים שלא מוסברים לו הרבה פעמים נוראות יותר מהמציאות. לרוב אני מגלה שהפשוש מתעניין מאד אבל הרבה פחות נרתע ממני מדברים כאלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s